מאגר הכתר חבקוק פרק ב עם פירוש ראב"ע

פרק ב
(א) על... - הטעם: כשומר חלקו באשמורת לילה , שהוא נעור , ויפתח עיניו לראות. כי השומרים בעיר חולקים הלילה לחציו , או לשליש ולרביע. ואתיצבה על מצור - והטעם כפול; לבקש דרך נבואה , למה יחריש השם? ומה אשיב [על תוכחתי] - למי שיוכיחני? והיו"ד - סימן הפעול , וכמהו "ותוכחתי לבקרים" (תה' עג , יד) , שהוא שֵם: ויכוח שאחרים מוכיחים לו. אבל "ותוכחתי לא אביתם" (מש' א , כה) אינו על זה הדרך , כי היו"ד סימן הפועֵל - שהוא מוכיח לאחרים. (ב) ויענני - זאת הנבואה. על הלוחות - שהנערים קוראים בהם. (ג) כי עוד יקום זה החזון למועד שגזר השם. ויפח - ואשר ידבר על הקץ , לא יכזב; כמו "יפיח בהם" (תה' י , ה). וטעם זה הקץ - קץ מפלת כשדים. (ד) הנה עפלה... נפשו - גבהה; כמו "עופל ובחן" (יש' לב , יד). לא ישרה בו , ואף כי צדיק ממנו. ומלת 'לא' תשרת בעבור אחרת , וכן הוא: וצדיק באמונתו לא יחיה מידו. והטעם: לא ישרה נפשו בו , והוא רואה כי צדיק ממנו לא חיה מידו , ואף כי הוא שיחיה וימלט? והטעם דרך תימה: הנה הוא רואה כי צדיק בעבור אמונתו לא ימלט מידו; ואיך לא יחשוב על עצמו , שנפשו עפלה ולא ישרה , והוא איש היין בוגד וגבר יהיר (ראה להלן , ה) , אשר כל אלה הגבוהות והרעות הוא עשאם?! ולא יחשוב בעצמו כי עליו ישאו זה משל , ויחודו חידות הנסתרות ממנו בדרך מליצה ובאר היטב , כמו שכתוב "הוי המרבה לא לו" (להלן , ו) וכל הכתוב אחריו?! (ה) ואף... - יחסר 'איש' ― כמו "ואני תפלה" (תה' קט , ד); "אל תהי מרי" (יח' ב , ח) ― איש היין שהוא בוגד. יהיר - עושה זדון. ולא ינוה - ולא ינוח בנוה , כי כל חפצו ללכת להשחית. ויאסף אליו - כאשר יעשה המות , שלא ימלט איש מידו. (ו) הלא (בנוסחנו: הלוא). ובדרך מליצה - כמו "המליץ" (בר' מב , כג) , יליצו לו החידות , שהם נסתרות. הוי המרבה לא לו - זהו "לרשת משכנות לא לו" (חב' א , ו). אמר יפת , כי טעם ומכביד עליו - כמשוגע שישליך על עצמו הטיט. והנגיד אמר , שיוסיף לבנות משכן , ולא יצילנו. ובאה מלת עב טיט (בנוסחנו: עבטיט) כדרך "כל רבים עמים" (תה' פט , נא). (ז) הלא (בנוסחנו: הלוא). בעבור שאמר "הרחיב כשאול" (לעיל , ה) , אמר כי המתים שהרגת - יעורו; והטעם: בני ההרוגים; על כן מלת יקומו. ויקצו - חסר יו"ד , כי הוא כמו "וייקץ" (בר' ט , כד) , 'יקץ' שרשו. אמר רבי ישועה: אילו הייתי מכביד עליך עב טיט (ראה לעיל , ו) על קברך , שם יקצו המתים וישכוך! ומזעזעיך - כמו "לא זע" (אס' ה , ט). (ח) כי. שלות - מפעלי הכפל , 'שלל'; כמו "סכות (בנוסחנו: סכתה) לראשי" (תה' קמ , ח) - 'סכך'; וכמוהו ישלוך כל יתר עמים. וכל זה הרע יבא לך מדמי אדם ששפכת , והחמס שעשית בארץ. (ט) הוי. רע לביתו - אחריו. הוי , בלשצר! וככה "יעצת בשת לביתך" (להלן , י); זאת דעת רבי משה הכהן. ואיננו , רק על מדינת בבל , כאשר אמר "בבל רבתא די אנא (בנוסחנו: אנה) בניתה" (דנ' ד , כז). (י) קצות - כמו "וקצותה את כפה" (דב' כה , יב); רק הוא מהבניין 'הקל' מפעלי הה"א , כמו "מקצה רגלים" (מש' כו , ו). פירוש אחר: ונכון הוא להיותו דבק אל בושת - מכל קצות העמים. וחוטא - היית בנפשך. (יא) כי אבן - שהרס מדינות וקריות ובנה בבל (ראה דנ' ד , כז); כי האבן תעיד כי מחמס היתה בנויה. וכפיס - המקום הקשה בעצי הקורות , והוא הקרוי 'קשר' בלשון לעז. על כן אחריו "הוי בונה עיר" (להלן , יב). (יב) הוי. וכונן - פועַל עבר , כמו 'הכין'. ואילו היה פועֵל , היה 'מכונן' כמשפט. (יג) הלא (בנוסחנו: הלוא). ויגעו (בנוסחנו: וייגעו) - כמו "ויקצו" (לעיל , ז): יגעו לבנות עירך , כי סופה לאש. ומלת בדי - כמו 'יספיק' , כי הוא ריק; על חנם יגעו עצמם ויעפו. (יד) כי. הטעם: אז יכירו וידעו הכל , כי כל הבונה בעוְלה (ראה לעיל , יב) - לא יוָשע בה בבא יום אידו; אז ישענו על השם , וידעו דרכיו. (טו) הוי. עם נבוכדנצר ידבר; ורעהו - מלך כל גוי שתפס. וטעם משקה - דרך משל , שהשקה הגוים כוס התרעלה (ע"פ יש' נא , יז). ומספח - מגזרת "ספחני נא" (ש"א ב , לו); והטעם , שאתה מספח מלכים להשקותם. חמתך - כמו "חמת מים" (בר' כא , יד). ואף תשכרם למען יראה קלונם ומעוריהם: "כמער איש" (מ"א ז , לו). והמפרש אותו על משתה בלשצר (ראה רש"י) תוהו דִבֵּר , כי ה'מביט' שם - השם , וכן לא יֵאמר כנגד השם. (טז) שבעת - יותר קלון תשבע מהכבוד ששבעת , כי בא יום אידך; וזהו שתה גם אתה. והערל - מבניין 'נפעל'; כמו "והאסף אל עמך" (בנוסחנו: עמיך; דב' לב , נ). והטעם: תֵרָאה ערלתך; כאילו כתוב 'ותערל'; כמו "ומות בהר" (שם). תסב (בנוסחנו: תסוב) עליך כוס ימין יי'. וקיקלון - מלה אחת , והפ"א כפול , שהוא תחלת כל מלה; כמו ["ככר" (בר' יג , י);] "בבת עינו" (זכ' ב , יב). ואולי הם שתי מלות ותחסר אל"ף , [כמו] "ככלב שב על קיאו" (מש' כו , יא). (יז) כי. הטעם: שכָּרתה עצי הלבנון לבניינך. ושוד בהמות - ושודך שהיה מפחיד הבהמות. והנה יחיתן , 'יקימן' , 'ישיבן' - רבות נקבות. מדמי אדם - והנה על הכל עברה רעתו. (יח) מה הועיל - ישרת בעבור אחר , וככה הוא אומר למלך כשדים: כאשר תסב עליך כוס השם (ראה לעיל , טז) , מה הועיל פסל? יוצרו - הוא הפועֵל המייצרו. ומה הועילה מסכה? ומורה שקר - הוא כהן לעבודה זרה; כל אלה , מה הועילו לך? ויש לתמוה כי בטח יוצר יצרו עליו. לעשות אלילים אלמים - הטעם: צורת אדם , "פה להם ולא ידברו" (תה' קטו , ה). (יט) הוי אומר... הקיצה - מהפעלים העומדים; כי ליָשֵן יֵאמר: הקיצה משנתך. וככה עורי - כמו "עורה למה תישן" (תה' מד , כד). על כן טעו האומרים 'המעורר ישינים' (תפילת 'נשמת כל חי') , כי 'המעיר ישינים' ראוי שיאמר. ו'המקיץ רדומים' (ראה שם) אינו נכון , כי 'המקיץ' הוא הישֵן; והעד "כי אין (לפנינו: ואין) רואה ואין יודע ואין מקיץ כי כולם ישנים כי תרדמת יי' נפלה עליהם" (ש"א כו , יב); וכתוב "לא הקיץ הנער" (מ"ב ד , לא). מ"ם דומם - כמ"ם "ריקם" (בר' לא , מב) ו"חנם" (בר' כט , טו); והטעם כמו "ידמו כאבן" (שמ' טו , טז). ועל דעת רבי יהודה (שלשה ס"ד ע' 107 : 'דמם') , כי 'ידמו' מפעלי הכפל , וככה דומם; והוא שם התאר. הוא יורה? - כי הוא הבל , שהוא תפוש בזהב ובכסף! הטעם: על איבריו , כי אינם כאיברי האדם , שהחיים מחברם; על כן: וכל רוח אין בקרבו. והפך אלה: (כ) ויי' , כאשר יתן קולו בשמים , שם היכל קדשו - הס מפניו כל אנשי הארץ.