מאגר הכתר חבקוק פרק ב עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק ב
(א) על משמרתי אעמודה וכו' - בזה יתחיל זה הנביא לסדר התשובה וההיתר לזה הדרוש והספק , ובפרט על נבוכד נצר. כי לא היה זה שאלה כוללת ולא היתר כולל , ואם נכון מאד שמובן בזה ענין כולל לכל 'צדיק ורע לו ורשע וטוב לו'. אבל זה יהיה ענין דק מאד להוציאו מזה. ובאור זה 'אוצר יי'' יבא. מה ידבר - הדובר; אם השם אם המלאך הדובר בו (ע"פ זכ' א , ט) , וגם הוא בעצמו , ולכן אמר: ומה אשיב. וגם זה 'אוצר יי'' יבא. (ב) ויענני יי' - הוא הרחוק (ראה לעיל , א). (ג) כי עוד חזון למועד וכו' - זה משרת לנפילת הרשע ולישועת הצדיק , כי כל זה היה ביום אחד; רוצה לומר: בקום החיה השנית (ראה פירושו חב' א , א). וטעם זה - כמו שכתוב "לכל זמן" (קהלת ג , א); והראש לכל זה משה רבינו , שאמר "כי לא שלם עון האמורי עד הנה" (בר' טו , טז) , ואמר "לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם" (דב' לב , לה). וגם זה 'אוצר יי'' יבא. ויפח - וידבר המדבר , מי שיהיה; וזה הקץ יהיה בימי בלשאצר , כמו שביאר ירמיה: "ועבדו אותו... ואת בנו ואת בן בנו" (כז , ז); ועל בלשאצר גם על נבוכד נצר זקנו אמר. (ד) הנה עפלה לא ישרה נפשו - כלומר , כי נפשו גבוהה ולא ישרה; ובכלל , כי הכונה בזה כי נבוכד נצר נענש שזרעו יהיה כלה , וגם זרעו בלשאצר מצד עצמו; כי כל אחד מאלה היו חטאים בחטאים ידועים אצל השם , ואם עשו רצונו יתעלה בהשחיתם ישראל. וזכר כי היה להם גאות הנפש , כמו שביאר עוד: (ה) גבר יהיר ולא יושר , והיה משְׁתכר , והיה נבהל להון (ע"פ מש' כח , כב) ועושה חמסים; שכל אלה חסרונות בנפש , כמו שקדם: "לא ישרה נפשו" (לעיל , ד); וכן יאמר עוד: "וחוטא נפשך" (להלן , י) - שאֵלֶה מ'נפש' ממש (ראה פירושו בסוף פסוקנו). ובכלל , נתן סבות רבות לנפילתו; וכן קדם לישעיה וירמיה. והכל לקיים השורש המונח: אין מיתה בלא חטא (שבת נה , א). ובאור כל זה 'אוצר יי'' יבא. ובכלל , מכל מה שקדם נעשה ההיתר על הספק והתמה שהיה לחבקוק , למה היה תגבורת נבוכד נצר וזרעו על ישראל; והשיב השם יותר רחב ממה ששאל חבקוק , וזה , כי הרחיב לבאר סבות נפילתו. וביאור יותר כל זה 'אוצר יי'' יבא. אבל אע"פ שנעשה הביאור לָמה היה תגבורת החיה הראשונה (ראה פירושו חב' א , א) , שהוא היתר 'רשע וטוב לו' , וגם נפילתה , שהוא קיום 'אין מיתה בלא חטא' , עדיין אנו צריכין לדעת מה שנוגע לפָּעוּל , רוצה לומר: לנשחת מצד עצמו , שהיה ישראל , שזהו שאלת 'צדיק ורע לו'. אבל בזה קצר מאד , והוא אמרוֹ "וצדיק באמונתו יחיה" (לעיל , ד). וזה סוד מופלג , אין כמוהו , וביאורו 'אוצר יי'' יבא. ואף כי היין בוגד - אין בכל מה שיאמר מעתה , רק הרחבת באור למה שקדם ואמר בקצור גדול: "הנה עפלה לא ישרה נפשו" (שם) , כי צריך לֶהָמון שיַרבה בפרטי עונות במעשיוּת , כי אינם יודעים מהו הנפש. וגם זה 'אוצר יי'' יבא. וטעם היין בוגד - כמו "לץ היין הומה שכר" (מש' כ , א) , כלומר: בעל היין; כי כן דרך העברי ונכון בהגיון. ולא ינוה - כטעם "הומיה היא וסוררת בביתה לא ישכנו רגליה" (מש' ז , יא). כשאול נפשו - זה נפשו אינו מ'נפש' גמור , רק הוא כמו 'עצמו'. (ו) ומליצה חידות לו - כלומר: וישאו מליצה וחידות. עבטיט - מלה מורכבת , וענינו מובן. (ז) הלא (בנוסחנו: הלוא) פתע יקומו נושכיך - זה ביאור "לקץ" , קדם זכרו (ראה לעיל , ג) בסתם. (ח) כי אתה שלות גוים רבים וכו' - מטעם "שלל" (בר' מט , כז); וזה כטעם מה שכתוב בתורה "מיד כל חיה אדרשנו" (בר' ט , ה). ובאור זה 'אוצר יי'' יבא. (י) קצות - מקור; מטעם "מקצה רגלים" (מש' כו , ו). (יא) כי אבן מקיר תזעק וכו' - להפלגה; וכן אמר איוב: "אם לא עלי אדמתי תזעק" (ראה איוב לא , לח); וכן "קול דמי אחיך צועקים" וכו' (בר' ד , י). (יב) הוי בונה עיר בדמים וכו' - גם זה על נבוכד נצר שבנה בבל , כמו שמפורש בדניאל (ראה דנ' ד , כז). (יד) כי תמלא הארץ - אין זה נתינת סבה למה שקדם , אבל הוא ספור בעצמו , נמשך בענין; כלומר , כי בנפילת נבוכד נצר ידעו כל העמים כי ליי' התשועה והנפילה , והוא האל העליון. וכבר האריכו על זה גם ישעיה (יא , ט ועוד) וירמיה (לא , לג ועוד) על ענין זה , גם על ענינים אחרים. (טו) הוי משקה רעהו וכו' - גם זה מרעות שעשו נבוכד נצר וזרעו בלשאצר לקיים , כי כל אחד גרם לו חטא וחטאים. וגם זה 'אוצר יי'' יבא. ואולם אע"פ שלא נמצא זה כתוב במקום אחר , כדאי הוא זה הנביא לסמוך עליו , כי נבוכד נצר וגם בלשאצר עשו אלה הנבָלות למלכים ולגדולים התפושים בידו , דרך לעג; וכן המנהג היום בכל הארצות ההם. וטעם מספח - מְדַבק; כמו "ספחני נא" (ש"א ב , לו). וטעם חמתך - מטעם "חמת מים" (בר' כא , יד) , כלומר: נאד מלא יין; והעד: אף שכר. ואמרוֹ למען הביט אל (בנוסחנו: על) מעוריהם - כמו שכתוב "תשכרי ותתערי" (איכה ד , כא); וכן כתוב "וישכר ויתגל" (בר' ט , כא). (טז) שבעת קלון מכבוד - מאנשי כבוד; כלומר: הֲקִלּוֹתָ אנשי כבוד , כלומר: המלכים והגדולים התפושים בידך , כמו שקדם כי היה משקה אותם (ראה לעיל , טו). לכן שתה גם אתה מאחרים , ויבא קלון על כבודך גם כן. וזה נצוח החיה השנית לראשונה (ראה פירושו חב' א , א). וטעם והערל - הִפָּעלוּת מ"תרעלה" (יש' נא , יז); כמו "והברושים הרעלו" (נח' ב , ד). וטעם וקיקלון - שם מורכב , כמו "עבטיט" (לעיל , ו); וענינו יותר מופלג מקלון שזכר. (יז) כי חמס לבנון - החמס שעשה לארץ ישראל המכונה 'ארץ לבנון' , כמו שכתוב בתורה (ראה דב' ג , כה) (ומיד כל חיה אדרשנו) ובנביאים (ראה זכ' י , י). וגם זה 'אוצר יי'' יבא. יחיתן - יחית אותן וישחיתן; וזה פירוש למה שכתוב בתורה "ומיד כל חיה אדרשנו" (ראה בר' ט , ה). וגם זה 'אוצר יי'' יבא. (יח) מה הועיל פסל - על צלם הזהב שעשה נבוכד נצר (ראה דנ' ג , א). וגם נכון שאחרים עשה , גם הוא גם בלשאצר. יוצרו - שם נגזר. יצרו - שם דמיון ראשון , כטעם "ויצר... לא הבין" (יש' כט , טז); כלומר: בריאתו ומציאותו. (יט) הוא יורה - הטעם: הוא יורה על עצמו , שהוי כל קורא לו , כי הוא תפוש זהב וכסף וכל רוח אין בקרבו. ואמר תפוש - דרך בוז. (כ) ויי' בהיכל קדשו הס מפניו כל הארץ - זה הפך כל הפרטים שזכר באליל ובפסל (ראה לעיל , יח - יט).