פרק ב
[א]
על־משמרתי
אעמדה
ואתיצבה
על־מצור
ואצפה
לראות
מה־ידבר־בי
ומה
אשיב
על־תוכחתי:
[ב]
ויענני
יהוה
ויאמר
כתב
חזון
ובאר
על־הלחות
למען
ירוץ
קורא
בו:
[ג]
כי
עוד
חזון
למועד
ויפח
לקץ
ולא
יכזב
אם־יתמהמה
חכה־לו
כי־בא
יבא
לא
יאחר:
[ד]
הנה
עפלה
לא־ישרה
נפשו
בו
וצדיק
באמונתו
יחיה:
ס
[ה]
ואף
כי־היין
בגד
גבר
יהיר
ולא
ינוה
אשר
הרחיב
כשאול
נפשו
והוא
כמות
ולא
ישבע
ויאסף
אליו
כל־הגוים
ויקבץ
אליו
כל־העמים:
[ו]
הלוא־אלה
כלם
עליו
משל
ישאו
ומליצה
חידות
לו
ויאמר
הוי
המרבה
לא־לו
עד־מתי
ומכביד
עליו
עבטיט:
[ז]
הלוא
פתע
יקומו
נשכיך
ויקצו
מזעזעיך
והיית
למשסות
למו:
[ח]
כי־אתה
שלות
גוים
רבים
ישלוך
כל־יתר
עמים
מדמי
אדם
וחמס־ארץ
קריה
וכל־ישבי
בה:
פ
[ט]
הוי
בצע
בצע
רע
לביתו
לשום
במרום
קנו
להנצל
מכף־רע:
[י]
יעצת
בשת
לביתך
קצות־עמים
רבים
וחוטא
נפשך:
[יא]
כי־אבן
מקיר
תזעק
וכפיס
מעץ
יעננה:
פ
[יב]
הוי
בנה
עיר
בדמים
וכונן
קריה
בעולה:
[יג]
הלוא
הנה
מאת
יהוה
צבאות
וייגעו
עמים
בדי־אש
ולאמים
בדי־ריק
יעפו:
[יד]
כי
תמלא
הארץ
לדעת
את־כבוד
יהוה
כמים
יכסו
על־ים:
פ
[טו]
הוי
משקה
רעהו
מספח
חמתך
ואף
שכר
למען
הביט
על־מעוריהם:
[טז]
שבעת
קלון
מכבוד
שתה
גם־אתה
והערל
תסוב
עליך
כוס
ימין
יהוה
וקיקלון
על־כבודך:
[יז]
כי
חמס
לבנון
יכסך
ושד
בהמות
יחיתן
מדמי
אדם
וחמס־ארץ
קריה
וכל־ישבי
בה:
[יח]
מה־הועיל
פסל
כי
פסלו
יצרו
מסכה
ומורה
שקר
כי
בטח
יצר
יצרו
עליו
לעשות
אלילים
אלמים:
ס
[יט]
הוי
אמר
לעץ
הקיצה
עורי
לאבן
דומם
הוא
יורה
הנה־הוא
תפוש
זהב
וכסף
וכל־רוח
אין
בקרבו:
[כ]
ויהוה
בהיכל
קדשו
הס
מפניו
כל־הארץ:
ס