מאגר הכתר חבקוק פרק ג עם פירוש רד"ק

פרק ג
(א) תפלה לחבקוק הנביא - זאת התפלה נעשית על דרך שיר משירי תהלים; על כן אמר: על שגיונות , כמו "שגיון לדוד" (תה' ז , א) , ואמר "למנצח בנגינותי" (להלן , יט); וכן אמר בו מלת "סלה" (להלן , ג , ט , יג) , ואינה כתובה זאת המלה בכל המקרא , רק בזאת התפלה ובספר תהלים. ועניין התפלה - על צרות ישראל בגלות הזה; וספר בה הנסים והגבורות שעשה האל לישראל מיום אשר גאלם ממצרים. והתפלל ואמר בדרך נבואה כי כן יעשה עמהם בגלות הזה ובמלחמת גוג ומגוג. והחכם רבי אברהם אבן עזרא פירש , כי תפלה זו - על רעב שהיה עתיד להיות; וראיָתו: "בקרב שנים חייהו" (להלן , ב) - רוצה לומר: בקרב שני הרעב; וכן "הבנהרים חרה יי'" (להלן , ח) - רוצה לומר: על עצירת המטר; "תעור קשתך" (להלן , ט) - על הקשת שנראה בענן ביום הגשם (ע"פ יח' א , כח); וכן "כי תרכב על סוסיך" (להלן , ח) - רוצה לומר: על העבים; וכן אמר "כי תאנה לא תפרח" (להלן , יז). ודעת רוב המפרשים (ראה רש"י) על העניין שכתבנו , וכן דעת יונתן. והוא תרגם שגיונות - עניין "שגגה" (במ' טו , כה): התפלל שיהיו עונות ישראל נחשבים לפניו כשגגה. (ב) יי' שמעתי שמעך יראתי - שמעתי קול הנבואה אומר אלי הגלות הארוך שיהיה לישראל לעתיד , ויראתי: איך יעמד כמה שנים בקרב אויביו?! לפיכך אני מתפלל לפניך ואומר: פעלך בקרב שנים חייהו - ישראל שהם פעלך , שאתה פעלתם ― כמו שאמר "על בני ועל פועל ידי תצוני" (יש' מה , יא) , ואמר "הוא עשך ויכוננך" (דב' לב , ו) ― חיהו - חיה אותו בקרב השנים הארוכים האלה שיהיה בגלות , שלא יִכלה בקרב אויביו. בקרב שנים תודיע - בקרב אלה השנים תודיע דברך שיעדת להם: "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם" וגו' (וי' כו , מד). ברוגז רחם תזכור - בזמן הרוגז והאף , שהוא זמן הגלות , תזכור להם אהבת אבותם , כמו שאמר "וזכרתי להם ברית ראשונים" (שם , מה). תרגום "אהבה" (ראה דב' י , יב): "רחמא" (ת"א). או יהיה רחם - אחד מן "רחמים" (בר' מג , יד) , כלומר: זכור להם רחמיך; כמו שאמר "זכור רחמיך... וחסדיך" וגו' (תה' כה , ו). ודרך הדרש (? ראה מחזור ויטרי כב): רחם - בגימטריא 'אברהם': חשבון זה כזה; כלומר: זכור להם ברית אברהם. ויונתן תרגם: "יי' שמעית גבורתך דחילית יי' כמה רברבין עובדך דאת יהב ארכא לרשיעיא דאם יתובון לאוריתא ולא תבו ואינון מרגזין קדמך בגו שניא דיהבת להון חייא בכין את עתיד להודעא גבורתך בגו שניא דאמרת לחדתא עלמא לאיתפרעא מרשיעיא דעברו על מימרך וצדיקיא עבדי רעותך בגו רוגזך רחמין תדכר ותרחם עליהון". נוסח אחר: "בגו רוגזך ברחמין תדכר". (ג) אלוה מתימן יבא (בנוסחנו: יבוא) - עתה ספר הגדולות והנוראות שהראה האל לישראל במדבר , ושיעשה להם כן בצאתם מהגלות. תחלה - שנתן להם התורה , וזהו אלוה מתימן יבוא; כמו שאמר בתורה "וזרח משעיר למו" (דב' לג , ב) , כי תימן הוא "שעיר"; וכן מהר פארן - כמו שאמר בתורה "הופיע מהר פארן" (שם). כסה שמים הודו - זהו הלפידים שראו ביום מתן תורה (ראה שמ' כ , טו) , שהיו מזהירים שמים וארץ. והודו - פירושו: כחו והדרו. ותהלתו - זהרו , מן "בהלו נרו עלי ראשי" (איוב כט , ג). [וזכר שעיר ופארן - כי הם סמוכים להר סיני; ודרך הדרש ידוע (ראה ע"ז ב , ב).] ויונתן תרגם מתימן: "מדרומא"; ודעתו כדעת אונקלוס בפירוש הפסוק (דב' לג , ב). ותהלתו - תרגם כמשמעו: "ומימר תושבחתיה". (ד) ונוגה כאור תהיה - זהו שאמר בתורה "ומראה כבוד יי' כאש אוכלת בראש ההר" (שמ' כד , יז). קרנים מידו לו - זהו "כי קרן עור פני משה" (שמ' לד , לה); כלומר: הזיו ההוא היה מיד האל לו , למשה. ואמר קרנים בלשון שנים - כי הפָּנים שני צדדין. ויש מפרשים (ראה ר' יוסף קרא) קרנים - על הלוחות שנתן למשה , שהיו שנים , והיו מזהירות בנראה ובנסתר. ושם חביון עזו (בנוסחנו: עזה) - שם , בסיני , נגלה מה שהיה נחבא מעזו עד היום ההוא; כי לא היה כיום ההוא לפניו ולאחריו (ע"פ יהו' י , יד) , שנגלה בו האל בכבודו הגדול על הר סיני לעיני כל ישראל (ע"פ דב' לא , ז). ויש מפרשים (ראה ראב"ע) חביון עזו - על הארון , כמו שאמר עליו "אתה וארון עוזך" (תה' קלב , ח) , ושם היו נסתרות הלוחות. (ה) לפניו ילך דבר - פירשו אדני אבי ז"ל במֵתי מדבר. והחכם רבי אברהם בן עזרא פירשו על העמים , כשנכנסו ישראל לארץ; כמו שאמר "את אימתי אשלח לפניך" וגו' (שמ' כג , כז). רשף - כמו דבר , והעניין כפול במלות שונות; וכן "ולחומי רשף" (דב' לב , כד). והוא חולִי הקדחת , שהיא חמה , שורפת , הממיתה במהרה. לרגליו - בסִבָּתו; כמו "ויברך יי' אותך לרגלי" (בר' ל , ל). (ו) עמד וימודד ארץ - עמד הארון בגלגל ארבע עשרה שנה עד שכבשו הארץ וחלקוה במִדה וחבל (ע"פ זכ' ב , ה). ראה ויתר גוים - משם ראה והביט לנתר גוים מהארץ. ויתר - פירושו: ויַקפץ , כמו "לנתר בהם (בנוסחנו: בהן) על הארץ" (וי' יא , כא); כלומר: כבודו היה בגלגל , והיה מנצח גויי הארץ ומפילם לפני ישראל; כאלו בראייה לבד היה ממיתם. ויתפוצצו הררי עד - משל למלכי כנען , וכן גבעות עולם. ויתפוצצו - עניין שבירה עם הפיזור; כמו "וכפטיש יפוצץ סלע" (יר' כג , כט). שחו - מפעלי הכפל; והוא חסר הכפל , מן "תחתיו שחחו" (איוב ט , יג). הליכות עולם לו - מהלכי העולם כולם לאל יתעלה; לפיכך יעשה בהם כרצונו , להגביה זה ולהשפיל זה , לגרש זה ולהנחיל זה. ואמר: הליכות עולם - כי העולם מתנהג על מהלכי הגלגלים והכוכבים. ויונתן תרגם פסוק זה על דור המבול ועל דור הפלגה , רוצה לומר: אלו הדורות שלא היו מכירים בו והיו מדמים שאין אלוה בעולם , עמד והראה להם כי הוא אדון הכל ומשגיח לכל. רוצה לומר במלת וימודד - שמדד להם מדה כנגד מדה , כמו שאמרו רבותינו ז"ל (ראה ר"ה יב , א): ברותחים קלקלו , ברותחים נדונו. ויתר גוים - ראה שנועדו כלם במקום אחד לבנות המגדל , ובטל עצתם , וקפצם משם והפיצם על פני כל הארץ (ראה בר' יא , ג - ט); הראה להם , כי הליכות עולם - לו. הררי עד , גבעות עולם - על דרך משל , כמו שפירשנו. וכן תרגם יונתן: "אתגלי ואזיע ארעא" וכו'. (ז) תחת און - הזכיר עתה גבורות שעשה לנו במלחמת כושן רשעתים על יד עתניאל בן קנז (ראה שו' ג , ט - י) ובמלחמת גדעון עם מדין (ראה שו' ז , יט ואי') , ואמר: במקום און ראיתי אותם אהלים תקועים; כלומר: במקום שלא היה להם העמדה וקיום , כי הקים יי' עתניאל והפיל אותם אהלים. ירגזון יריעות ארץ מדין - רגזו אותם יריעות , רוצה לומר: אהלי ארץ מדין , כי האהל הוא פרישת היריעות; ורגזו כשבא גדעון עליהם , כמו שאמר בחלום "צליל לחם שעורים" , ואמר "ונפל האהל" (שו' ז , יג). ויש מפרשים (ראה רש"י): תחת און שעשיתי , ראיתי אהלי כושן - שבא כושן רשעתים עלי בארצי; וכאשר עשיתי תשובה , רחם עלי האל ורגזו יריעות ארץ מדין מפני על יד גדעון. וכן תרגם יונתן: "כד פלחו ישראל לטעוותא מסרתון ביד כושן חייבא וכד תבו למיעבד אוריתא עבדת להון נסין וגבורן ופרקתנון מיד מדינאי על יד גדעון בר יואש". (ח) הבנהרים חרה יי' - זכר קריעת הירדן (ראה יהו' ג , טז) וים סוף (ראה שמ' יד , כא). אמר: מה זה היה לנהרים , אם חרה אף יי' בהם , שנבקעו?! וכפל העניין במלות שונות לחזק העניין , ואמר: אם בנהרים אפך? אמר: נראה שחרה אף יי' בנהרים , שהרי ראינו כי הירדן נבקע; וזה דרך משל ומליצה. וכן אמר: אם בים עברתך - על בקיעת ים סוף; ולא זכר הניסים על הסדר. כי תרכב על סוסיך - כנגד סוס פרעה ורוכבו רמה בים (ראה שמ' טו , א) , מרכבותיך היו לנו ישועה. וזה דרך משל , לפי שהסוסים הם מוכנים למלחמה ורוכביהם הם המנצחים ברוב , אם לא תהיה יד יי' בהם (ע"פ ש"א ז , יג) , כמו שאמר "שקר הסוס לתשועה" (תה' לג , יז) , ואמר "סוס מוכן ליום מלחמה" וגו' (מש' כא , לא). ויונתן תרגם הבנהרים - דרך משל: "הא על מלכוון דמשרייתהון דסגיאין כמי נהרא הוה רגז מן קדמך יי' ועל מלכיא הוה רוגזך" וגו'. (ט) עריה תעור קשתך - כמו שדמה ידו הגדולה אשר עשה במצרים (ע"פ שמ' יד , לא) ותשועתו לישראל לרוכב הסוס (לעיל , ח) , כן דמה אותה לתופש הקשת. ופירוש עריה - עניין גִלוי , כלומר: נגלתה זרועך עליהם (ע"פ יש' נג , א); והוא שֵם , כמו "ערום ועריה" (יח' טז , ז). ותעור - גם כן עניין גלוי , אלא שאינו משרשו; כי עריה מנחי הלמ"ד , ותעור - 'נפעל' מנחי העי"ן. וכן בעניין גלוי: "פשוטה ועורה" (יש' לב , יא); "למען הביט אל (בנוסחנו: על) מעוריהם" (חב' ב , טו). שבועות מטות אומר סלה - עשית כל זה לקיים השבועות שנשבעת לאבות לתת הארץ למטות ישראל; זהו אומר סלה - לקיים האומר שאמרת. אומר - בשקל 'קדש'; 'חדש'. נהרות תבקע ארץ - בקעת להם הארץ היבשה להוציא להם מים רבים כמי הנהרות , כמו שכתוב "ויוציא נוזלים מסלע ויורד כנהרות מים" (תה' עח , טז). ועל הדרך הזה תרגם יונתן: "אתגלאה אתגלית בגבורתך בדיל קיימך דעם שבטיא מימרך קיים לעלמין להון בזעתא טנרין תקיפין נפקו נהרין שטפין ארעא". (י) ראוך יחילו הרים - הרים הוא משל למלכי כנען שנמוגו וחלו מפני ישראל (ראה שמ' טו , יד - טו); וזהו ראוך - ראו הנפלאות שעשית עם ישראל במדבר ועם מלכי האמורי. וטעם הראיה - כי השמיעה הברורה כמו הראיה; וכן "וירא יעקב כי יש שבר במצרים" (בר' מב , א). זרם מים עבר - זרם מים היורדים בירדן עברו עד ים הערבה , תמו נכרתו (ראה יהו' ג , טז). נתן תהום קולו - בהבקע מי הירדן , נתנו קול. רום ידהו (בנוסחנו: ידיהו) נשא - המים היורדים מלמעלה קמו נד אחד (ראה שם) והיה רם מאד , כי הירדן היה מלא על כל גדותיו (ראה שם , טו) והיו המים רבים , וכשעמדו , קמו נד גבוה. זהו רום ידהו נשא - התהום נשא ידהו לרום. ויונתן תרגם בעניין אחר: "באתגליותך על טורא דסיני חזו יקרך וזעו טוריא ענני מיטרא עדו ארים תהומא קליה חילי מרומא תווהו קמו". (יא) שמש ירח - במלחמת יהושע עם המלכים , שעמד השמש וכן הירח עד יִקום גוי אויביו (ראה יהו' י , יג). זבולה - בשמים , שהם זבול ומעון להם; כמו שאמר "ויעמד השמש בחצי השמים" (שם). זבולה - הה"א נוספת כה"א 'לילה'; כי המלה מלעיל. לאור חציך יהלכו - ישראל הלכו בלילה , רודפים אחריהם לאור הברקים. ואבני הברד (ראה שם , יא) והברקים הם חצי האל וחניתיו; והאויבים נגפו בהם , וישראל הלכו לאורם. ואע"פ שלא הזכיר בפסוק ברקים , כיון שהזכיר אבני הברד הרי הוא כאלו הזכיר ברקים , כי לא יפלו אבני הברד בלא לפידים וברקים; גם אבני הברד לבנים , מבהיקים ונותנים אורה בלילה וביום. ובלילה היתה המלחמה , שהרי התפלל יהושע על הירח שיעמד גם כן עד יקום גוי אויביו; והנה היה נס בתוך נס , שהאיר הירח בלילה עם הברד. (יב) בזעם - בזעמך על שבעה גוים צעדת עליהם בארצם; וכפל העניין במלות שונות ואמר: באף תדוש גוים. (יג) יצאת לישע עמך לישע את משיחך - כן תצא לעתיד לישע עמך; כמו שיצאת לישעם בהכנסם לארץ שבעה גוים , כן תצא לישעם בצאתם מהגלות ושובם לארצם. ומה שאמר: יצאת , מחצת , "נקבת" (להלן , יד) , עבר במקום עתיד - רבים כמוהו. ובדברי הנבואה יבא זה ברוב , כי הנבואה , אע"פ שהיא עתידה , הרי היא כאלו נתקיימה; לפיכך ידברו בה בלשון עבר. משיחך - הוא משיח בן דוד. מחצת ראש מבית רשע - אז תמחץ ראש מחיל הרשע , גוג (ראה יח' לח). ערות - מקור; כלומר: תגלה עד צוארם. כלומר: תמחץ ראשם , והוא מלך מגוג (ראה שם , ב; לט , ו) , וכן תגלה יסודם עד צוארם , והם שרי החיל והמלכים אשר אתו. ערות - עניין גִלוי; וכן "ערו ערו עד היסוד בה" (תה' קלז , ז). והצואר הוא קרוב לראש , והיסוד הוא עיקר הבניין וקיומו , לפיכך הם משל על גדולי המחנה. (יד) נקבת במטיו ראש פרזיו - במטות גוג עצמו תנקב ראש פרזיו , כלומר: חיילותיו. וקראם 'פרזיו' - לפי שיבאו לרוב , ויהיו יושבים סביבות ירושלם כפרזים יושבי הפרזות שמתפשטים בכל מקום , שאין להם חומה שתסגירם. וכן אמר הוא: "אעלה על ארץ פרזות" (יח' לח , יא); ונאמר גם כן "פרזות תשב ירושלם מרוב אדם" (זכ' ב , ח). ואמר , שהקדוש ברוך הוא ישלח מהומה בהם , שינקבו וימחצו איש במטה שבידו את ראש רעהו; וכן אמר "תהיה מהומת יי' רבה בהם" (זכ' יד , יג) , ואמר "חרב איש באחיו תהיה" (יח' לח , כא). יסערו להפיצני - אותם שהיו סוערים להפיצני , כלומר , שיבאו ברוח סערה עלי להפיץ אותי בגוים. עליצותם כמו לאכול עני במסתר - עליצותם ושמחתם תהיה להפיצני כמו שהיתה ביום שחשבו לאכול עני; והוא ישראל , כשיצאו ממצרים ורדף אחריו פרעה וחילו (ראה שמ' יד , ט) וחשבו לאכלו במסתר , כלומר: כי חשב כי אין יי' רואה (ע"פ יח' ח , יב) ואין כחו בים כמו שהיה במצרים. וחשבו לאכלו בשמחה , כמו שאמר "אמר אויב ארדוף אשיג אחלק שלל" (שמ' טו , ט) , עד שדרכת אתה בים סוסיך (ראה להלן , טו): "ויסר את אופן מרכבותיו" (שמ' יד , כה). ואז הכירו כי יי' נלחם בעבורם , כמו שאמר "אנוסה מפני ישראל כי יי' נלחם להם במצרים" (שם) - כלומר: יי' , שהיה נלחם בעבורם במצרים , כן נלחם עתה בעבורם; כי ראו כי בקע להם הים והעבירם ביבשה , והם לא יכלו לעבור , כמו שאמר "ויהם את מחנה מצרים" (שם , כד). (טו) דרכת בים סוסיך - דרכת בים סוסיך והעברת את ישראל בו , והשלכת מצרים בו בתהומות (ראה שמ' טו , ד - ה). וטעם סוסיך פירשנו למעלה בפסוק "כי תרכב על סוסיך" (פס' ח). חומר מים רבים - כמו שאמר "נצבו כמו נד נוזלים" (שמ' טו , ח). חומר - נד צבור , מן "חמרים חמרים" (שמ' ח , י). (טז) שמעתי - אמר הנביא: שמעתי בנבואה הצרה שיהיו בה ישראל בעת ההיא , ביום בא גוג (ע"פ יח' לח , יח). ותרגז בטני - לאותה שמועה. ובטני - רמז ללב , כמו "המו מעי לו" (יר' לא , יט) , כי ללב יכון לשון ה'רגז' וה'המיה' וה'שמחה' וה'השקט' , ולא למעים ולבטן; אלא לפי שהלב בכללם , יפילו לשון הלב עליהם. לקול צללו שפתי - לקול השמועה הזאת צללו שפתי; וצלילת השפתים היא הקשת השפתים זו בזו מרוב פחד ורעדה. יבא (בנוסחנו: יבוא) רקב בעצמי - אפילו עצמי , שהם הדבר הקשה אשר בגוף , ירקבו לזאת השמועה. ותחתי ארגז - ובמקומי ארגז כֻּלי. אשר אנוח ליום צרה - אשר הייתי חושב שאנוח בארצי אחר ששבתי מהגלות לארצי , והנה נהפכה מנוחתי ליום צרה. לעלות לעם יגודנו - ויום צרה הוא היום שחשב גוג לעלות לעם ישראל ושיגודנו , כלומר , שיביא עליו גדודי העמים (ראה יח' לח , ג ואי'); וכן "יגודנו והוא יגוד עקב" (בר' מט , יט) - עניין 'גדוד'. ויהיה 'גוד' ו'גדד' בעניין אחד , וכן רבים; או יהיה נָח יגוּדנו תמורת הכפל. ועל היום ההוא נאמר לדניאל: "והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא" (יב , א) , ואמר ישעיה הנביא: "לך עמי בא בחדריך" וגו' (כו , כ). ויונתן תרגם הפסוק כן: "אמרת בבל שמעית וזעו מלכיי מן קדם דינא דאיתדנו מצראי לקל מליא אלין צאלא שפוותי אחד זייעא לחכימי ובאתר דשירא אנא זעית דשבקני ליום עקא לעידן אסקא גלוות עמיה מני יתברינני". (יז) כי תאנה לא תפרח - הפסוק הזה נאמר על דרך משל על העמים הנאספים על ירושלם עם גוג ומגוג (ראה יח' לח). אמר , כי לא יצליחו אלא יִכלו שם , והנמלטים שלא ימותו ינגפו באיבריהם , כמו שאמר "עיניו תמקנה בחוריהם" וגו' (בנוסחנו: בחריהן; זכ' יד , יב) , והיו לאות בכל העמים אשר ילכו בהם. יבול - פרי , כמו "ונתנה הארץ יבולה" (וי' כו , ד). ושדמות - שדה זרע. ממכלה - בה"א , כמו "ממכלאות צאן" (תה' עח , ע) באל"ף. ברפתים - כמו 'רפת בקר' בדברי רבותינו ז"ל (ראה ב"מ לב , א); והוא בית הבקר. ויונתן תרגם הפסוק כן: "ארי מלכות בבל לא תתקיים ולא תעבד שולטן על ישראל יתקטלון מלכי מדי וגיברי יון לא יצלחון ישתיצון רומאי ולא יגבון קיסומא מירושלם". (יח) ואני ביי' אעלוזה - אמר הנביא בלשון ישראל: כשיִכלו מחנה גוג , אני אעלוז בתשועת ישראל; וכפל העניין במלות שונות ואמר: אגילה באלהי ישעי. ותרגם יונתן: "בכין על ניסא ופורקנא דתעביד למשיחך ולשארא דעמך דישתארון יודון למימר אמר חבקוק נביא ואנא במימרא דיי' אבוע אדוץ לאלהא עביד פורקני". (יט) יי' אדני חילי וישם רגלי כאילות - קלות כאילות לרדוף אויבי. ועל במותי ידריכני - עזרני שאדרוך על גבם וארמסם בארצי; זהו במותי. ואמר כן , לפי שירושלם גבוהה מכל הארצות (ראה ספ"ד קנב). ואשורר על הנס שעשה לי , וְאומַר: למנצח בנגינותי.