מאגר הכתר חבקוק פרק ג עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק ג
(א) תפילה לחבקוק הנביא על שגיונות - על שהטיח דברים כלפי למעלה , שאמר: "על משמרתי אעמודה" (חב' ב , א); שרב את יוצרו (ע"פ יש' מה , ט) ואמר: איני זז מיכאן עד שתרחם על בניך ותודיעני קץ גלותם. וענה לו הקדוש ברוך הוא , כי בוא יבוא ולא יאחר (ראה חב' ב , ג). עכשיו חזר ומתפלל לפניו שיכפר על שגגתו ששגג (ע"פ וי' ה , יח) , ואמר: (ב) יי' שמעתי שמעך יראתי - רבונו של עולם! שמעתי את שמעך שהיִיתה נהוג לעשות מעולם: שכשחטאו לפניך דור המבול - מיד נפרעתה מהם , וכן בדור אנוש וכן בדור הפלגה וכן בסדום ועמורה וכן במצרים. וכשראיתי עכשיו שזה נבוכד נצר מאריך ברעתו , ששלמה מלך ישראל שבנה בית המקדש לא מלך כי אם ארבעים שנה (ראה מ"א יא , מב) , וזה שהחריבו מלך ארבעים וחמש שנה (ראה סע"ר רכח) , על כן הייתי מתיירא; כסבור לומר: שמא נשתנו הדברים , שאין יכולת להיפרע מן הרשעים? עד אמרת לי: "ויפח לקץ ולא יכזב" (חב' ב , ג). יי' פעלך בקרב שנים חייהו - אבל תפוש לך מנהגך הראשון וחייהו וחדשיהו לפועל גבורתך; בתוך שני צרתם של ישראל תודיעהו להם. ברוגז רחם תזכור - אפילו ברוגזך עליהם לתתם ביד אויב , תזכור לרחם עליהם ותושיעם ממעניהם; ומיכאן ואילך אל יפול לב אדם עליו , שהרי יראה תגבורת ידך. (ג) אלוה מתימן יבוא - בדין הוא שתזכור לרחם ישראל (ראה לעיל , ב): הלא כשבאתה מתימן לאדום לקבל תורתך , וקדוש מהר פארן סלה - וכן כשבאתה בקדושתך מישמעאל - גם הוא לא קיבל עליו עול תורתך. ותהילתו מלאה הארץ - כשקיבלו ישראל את התורה. (ד) ונוגה כאור תהיה - אור נוגה היתה גדולה על הר סיני ביום מתן תורה כאותו אור של שבעת ימי בראשית. וקרנים (בנוסחנו: קרנים) מידו לו - אותו נוגה מידו של הקדוש ברוך הוא היתה מפצלת ומנסרת ברקיע ויוצאה בשתי קרניים המפוצלות , ומאירה על הר סיני. ושם חביון עוזו - ושם , בסיני , נתן לישראל עוז תורה שהיתה חבוייה אצלו בצילו אלפים שנה. (ה) לפניו ילך דבר - לפניו היו הולכין בני רשף (ע"פ איוב ה , ז) , מלאכי חבלה לחבל את העולם , אם לא שקיבלו ישראל את התורה. ובדין הוא שברוגז שיהיה לך עליהם , תזכור לרחם אותם (ראה לעיל , ב). (ו) עמד וימודד ארץ - עכשיו חזר לומר מה שאמר למעלה "שמעתי שמעך" (פס' ב) , שבדורות הראשונים עומד הקדוש ברוך הוא ומודד לכל עם ועם לפי פעולתם אל חיקם (ע"פ יש' סה , ז). ראה ויתר גוים - ראה מעשיהם רעים והתיר כוחם של גוים , ויתפוצצו הררי עד שחו גבעות עולם - המלכים והשרים שהיו גדולים כהרים וכגבעות בדורות הראשונים , כפרעה מלך מצרים וכמלך סדום , שהפיצם הקדוש ברוך הוא והשח קומתם. הליכות עולם לו - כעיניין הזה היה מהלֵך הקדוש ברוך הוא למדוד לעולם כפי פועלם. (ז) תחת און ראיתי אהלי כושן - וגם תחת חטאות ישראל שחטאו להקדוש ברוך הוא פרע מהם , ומסרם ביד כושן רשעתים (ראה שו' ג , ח)ונטו עליהם אהליהם. ירגזון יריעות ארץ מדיין - כשחזרו ולא חטאו עוד , שעשו תשובה , הושיעם הקדוש ברוך הוא ביד גדעון מיד מלכי מדיין ועמלק; וכן הוא אומר: "ויעל גדעון דרך השכוני באהלים מקדם לנבח ויוגבהה ויך את המחנה" וגו' , "וינוסו זבח וצלמונע וירדף אחריהם וילכדו את שני מלכי מדיין את זבח ואת צלמונע וכל המחנה החריד" (ראה שו' ח , יא - יב). הדא הוא דכתיב: ירגזון יריעות ארץ מדיין. (ח) הבנהרים חרה יי' אם בנהרים אפך - בתמיהא. כלומר: האיפשר לומר דבר זה שהירדן נחרב לפני ישראל מפני שחרה אפו של הקדוש ברוך הוא בהם? אבל אינו אלא מפני אהבתם של ישראל , וכי תרכב על סוסיך ומרכבותיך לישועת ישראל , כדי להוציאם ממצרים. (ט) עריה תעור קשתך - כזה שמריק את קשתו , שיורה חיציו במלחמה , כמו כן יורה הקדוש ברוך הוא חיציו על מצרים; וכן הוא אומר "וישלח חיציו ויפיצם ברק ויהם" (צירוף של ש"ב כב , טו ותה' יח , טו). שבועות מטות אומר סלה - וכל כך למה? שתקיים סלה מאמר שבועות שנשבעת לאבותינו; וכן הוא אומר "וישמע אלהים את נאקתם" וגו' (שמ' ב , כד). נהרות תבקע ארץ - "ויבקעו המים" (שמ' יד , כא). (י) ראוך יחילו הרים - וכן הוא אומר "בצאת ישראל ממצרים" וגו' , "ההרים רקדו כאילים גבעות כבני צאן" וגו' (תה' קיד , א , ד). זרם מים עבר - כשעברו את הירדן , זרם מים שהיה בעמק עבר לו לפי שעה , לפי שהמים היורדים מלמעלה נתנו קולם. ורום (בנוסחנו: רום) ידיהו נשא - שהרי עלו המים כחומה; וכן הוא אומר "ויעמדו המים היורדים מלמעלה קמו נד אחד הרחק מאד מאדם העיר אשר מצד צרתן והיורדים על ים הערבה ים המלח תמו נכרתו והעם עברו נגד יריחו" (יהו' ג , טז). (יא) שמש וירח (בנוסחנו: ירח) עמד זבולה - עמדו כל אחד בגבולו שלו; וכן הוא אומר "וידום השמש וירח עמד" (יהו' י , יג). (יב) בזעם תצעד ארץ - מיכן ואילך אין לתלות הדבר מפני שחרה אפך בנהרים ועברתך בים (ראה לעיל , ח) , אלא מפני שכעסתה על אומות העולם; שהיה זעם אפו עליהם ויגער ודש עליהם. (יג) יצאתה לישע עמך - כמו דכתיב "כחצות הלילה אני יוצא בתוך מצרים" (שמ' יא , ד). לישע את משיחך - אילו ישראל. מחצת ראש מבית רשע - "מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי" (שמ' יב , כט). ערות יסוד עד צואר סלה - כמו "ערו ערו עד היסוד בה" (תה' קלז , ז). (יד) נקבת במטיו ראש פרזיו - נקבת במטה של משה ראש פרעה שהיה ראש מלכיותיו , כמו שהיכה במטה בים והלך בו פרעה ונטבע. יסערו להפיצני - כרוח סערה שמפיץ הכל לפניו. עליצותם כמו לאכול עני במסתר - כל שמחתם כדי לאכול את ישראל שהיו עניים ונכנעים תחתם. (טו) חומר מים רבים - ומים רבים עשיתה חומר. (טז) שמעתי ותרגז בטני - שמעתי שגם עתה תעשה להם ישועה במפלת בבל. ותרגז בטני - הקדוש ברוך הוא מרגיש בעצמות הנביא להיות אומר על האומה שהוא מתנבא עליה , שכמו שהוא עושה , כן יעשו גם הם; וכן הוא אומר ביחזקאל: "אמור אני מופתיכם (בנוסחנו: מופתכם) כאשר עשיתי כן אעשה להם" (ראה יח' יב , יא); וכן ישעיה הוא אומר: "לבי למואב יזעק , ככינור יהמה" (ראה יש' טו , ה; טז , יא) - שזהו דומה למואב שלבם יזעק ויהמה ככינור. וכן כשהוא אומר כאן ותרגז בטני - זהו מופת לבבל , שכמו כן תרגז בטנם. לקול צללו שפתי - זהו מופת להם , אשר כל שומעו תצלנה שתי אזניו (ע"פ ש"א ג , יא) אשר יבוא להם. יבוא רקב בעצמי - זהו מופת להם , שיבוא רקב בעצמותיהם , שלא יוכלו לפנות לכאן ולכאן. ותחתי ארגז - ובמושבותם ירגזו. אשר אנוח ליום צרה לעלות לעם יגודנו - כשתביא יום צרה לבבל , ואז ינוחו ישראל; וכשיעלו עם יי' מגלות בבל , יכרית יי' למלך בבל. וכן הוא אומר: "ביה בליליא קטיל בלשאצר (בנוסחנו: בלאשצר) מלכא כשדאה. ודריוש מדאה קבל מלכותא כבר שנין שיתין ותרתין" (ראה דנ' ה , ל - ו , א) , ואמר לישראל: "מי בכם מכל עמו יי' אלהיו עמו ויעל" (דה"ב לו , כג). יגודנו - כמו "יגודנו" (בר' מט , יט); כמו "גודו אילנא" (דנ' ד , יא). (יז-יח) כי תאנה לא תפרח - כששמע הנביא נחמה מאת הקדוש ברוך הוא , ואמר בעצמו: מה יש לאדם ליצטער אם יש לו תאינה ואינה פורחת? ואין יבול בגפנים - וגם אין לו ענבים בגפניו? כחש מעשה זית - ואם נפסקו הזיתים מן הזית? כחש - כמו "ותירוש יכחש בם" (בנוסחנו: בה; הו' ט , ב). ושדמות לא עשה אוכל - וגם שדותיו לא עשו תבואה? גזר ממכלה צאן ואין בקר ברפתים - וגם אם יפסקו צאן ובקר ממכלותיהם , מרפתיהם? אם נפסקו כל אילו - אע"פ כן אני ביי' אעלוזה ואגילה (בנוסחנו: אגילה) באלהי ישעי - לפי שהקדוש ברוך הוא הוא חילי וחלקי (ראה להלן , יט). (יט) וישם רגלי כאיילות - שקלות במרוצתם. על (בנוסחנו: ועל) במותי ידריכני - על במתי ארץ ישראל הדריכני; וכן הוא אומר: "ירכיבהו על במותי ארץ" (דב' לב , יג). למנצח בנגינותי - שיר זה אשיר לאותו שממונה בבית המקדש לנצח בנגינותי בשיר.