מאגר הכתר חבקוק פרק ג עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק ג
(א) תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות - אחר שהשיבו השם כפי שאלתו , אשר השאלה היתה באמרו "עד אנה יי' שועתי" וכו' (חב' א , ב) עד שסיים "לא יחמול" (שם , יז); והתשובה היתה באמרו "ויענני יי' ויאמר" וכו' (חב' ב , ב) עד שסיים "הס מפניו כל הארץ" (שם , כ) - רצה חבקוק לעשות תפלה לַשם , אשר היא מאמרו: (ב) יי' שמעתי שמעך עד שסיים ספרו "למנצח בנגינותי" (להלן , יט). אשר אלה המלות , רוצה לומר: "שגיונות" (לעיל , א) ו"למנצח בנגינותי" הם מלות שיריות , רוצה לומר: ממלאכת השיר הנהוגות בכלי הנגון העשויים להעיר הנפש המשכלת המכונה בימי קדם 'מוסיקא'; אבל אבדה החכמה הזאת. וראה הפלגת זאת התפלה , כי מכאן הוציאו אנשי כנסת הגדולה סדור תפלת 'יוצר' בכלל , מיושב ומעומד , ובפרט יותר מה שהוא מעומד; כי אנשי כנסת הגדולה היו קרובים לקבלה מן הנביאים. וזה , כי זה הנביא אמר תחלה בקצור מופלג גבורת השם , באמרו: יי' שמעתי שמעך יראתי - כלומר: שמעך בכלל , בכל מעשיך שעשית , כטעם "ויהי שמעו בכל הארץ" (יהו' ו , כז); ובפרט על תשובתו שעשה לו. ואחר ביקש צרכו וצרכי עמו , רוצה לומר: התשועה מיד החיה הראשונה שקדם זכרה (ראה פירושו חב' א , א); והוא אמרו: יי' פעלך וכו' , רחם תזכור. ובאור זה 'אוצר יי'' יבא. וטעם בקרב שנים - מעטים; כי השם אמר לו "לקץ" (חב' ב , ג) ולא באר מתי , כמו שלא באר לדניאל. וגם עתה לא בארו לו , ואם יעשה תפלה גדולה. וגם זה 'אוצר יי'' יבא. ואע"פ שהשם יעד לו זמן בקצור , והוא אמרו "וצדיק באמונתו יחיה" (שם , ד) , אף על זה רצה הנביא להתפלל לשם: ועתה יֵאמן נא את דברך! (ע"פ מ"א ח , כו). ואין תמה אם אלו השלֵמים משימים ספק בדברי השם , שלא יאמר - ולא - יעשה , ודִבר - ולא - יקימנה (ראה במ' כג , יט) , כי בזה סודות; והכל 'אוצר יי'' יבא. (ג) ואולם אמרוֹ אלוה מתימן יבא (בנוסחנו: יבוא) - הוא שב לבאר כלל "שמעתי שמעך" (לעיל , ב) , כי כל זה הוא ספור נפלאותיו מקֶדם לעמנו. והתחיל ביותר נכבד שעשה לנו , והוא נתינת התורה על הֵרָאותו לנו במעמד הנכבד , מעמד הר סיני. וכן עשתה דבורה הנביאה (ראה שו' ה , ד) , כל שכן חבקוק הנביא. ואין זה , רק לשון משה רבו ורבן של כל הנביאים: "יי' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן" (דב' לג , ב). והנה ידוע כי הר סיני הוא קרוב למצרים , שהוא תימן ודרום לארץ ישראל; והר פארן הוא אחריו , יותר סמוך לארץ ישראל , כמו שכתוב "ויחנו במדבר פארן" (במ' יב , טז). סלה - ממליצות שיר דוד. כסה שמים הודו - בעבור היות שמים שם משותף , מדעתי גם זה על כבודו בענן המכסה הר סיני; ולכן הללו לו בני ישראל שהיו בתחתית ההר (ראה שמ' יט , יז) וכל שומע. ובאור זה אוצר יי'' יבא. (ד) ונוגה כאור תהיה וכו' - כטעם "ומראה כבוד יי' כאש אוכלת בראש ההר" (שמ' כד , יז). וטעם קרנים - חזוק 'קרן' , לאו דוקא שנים; כמו "עצלתים" (קה' י , יח) , "צהרים" (בר' מג , טז). וזה השרש אין בו , רק ענין אחד בסוג; כי כל קרן יש לו זוהר ויש לו חוזק וכח לנגח ולחזק ולנצח , כמו שיזכור עוד על זה; והכל מובן בכאן יחד. וטעם לו - לעצמו , כי כנוי מידו - הכנוי לו; והכל לַשם יתעלה. וגם זה 'אוצר יי'' יבא. ושם - על ראש ההר שהוא בתימן (ראה לעיל , ג). וחביון - מלשון סתר ונסתר. וגם זה 'אוצר יי'' יבא. ועד כאן ספורו מעמד הר סיני , ולכן אחרי כן יזכור ענין הלכם במדבר; וזה יתחיל באמרו: (ה) לפניו ילך דבר ויצא רשף לרגליו - וכבר ביאר המורה שתוף 'פניו' ו'לפניו' (מו"נ א , לז) ושתוף 'רגל' (שם , כח). וטעם זה: מות רבים ורבים מישראל בדבר ובתבערה (ראה במ' יא , א - ג) , כי זה היה אחת מן הסבות למה שיזכור אחר כן: (ו) עמד וימודד ארץ. עם שנכון אצלי כי מצורף לזה יחד , כמו באמרו "לפניו ילך דבר" (לעיל , ה) , גם במעמד הר סיני , כמו שכתוב "וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק... פן נמות" (שמ' כ , טו - טז). וכן "רשף" (לעיל , ה) , שענינו "רשפי אש" (שה"ש ח , ו) , כמו שאמר "כי תאכלנו האש הגדולה" (דב' ה , כב). וכל זה 'אוצר יי'' יבא. ועל כל פנים , אמרו עמד וימודד ארץ וכו' - כָּבְשָׁם ארץ סיחון ועוג ואחריהם מדין; וכל זה היה על ידי משה. (ח-ט) אחרי כן התחיל ענינים נפלאים , היו לעמנו על יד יהושע. וזה תחלה קריעת הירדן , שהוא תחת סוג נהרים וים , כי הים הוא סוג ליסוד המים. וזהו אמרו: הבנהרים חרה יי'?! כמו שאמר ישעיה "חמה אין לי" (יש' כז , ד); והטעם בזה , כי השם לא קרע הירדן מצד חרון שהיה לו עִמו , רק להעביר ישראל ביבשה , לקיום השבועות למטות ישראל שאמר לאבות; ולכן נהרות תבקע ארץ. (י) ואמרוֹ ראוך יחילו הרים - על נפילת חומות יריחו (ראה יהו' ו) , שהיו הרים חזקים. ואמרוֹ זרם מים עבר - הוא מה שכתוב אחרי כן , "ויי' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים" (יהו' י , יא). וטעם סמכוֹ לזה נתן תהום קולו - מבואר למי שידוע ספר 'אותות עליונות' , סבת הוית המים. ופירוש קולו - להתפלל לַשם , שהוא הפועֵל הרחוק; ושֵם 'תפלה' ו'בקשה' ו'קריאת קול' ידוע לחכמים. והפליג והמשיך מלותיו השיריות , שאחר שנתן הקול בתפלה ובקשה , אמר שבהרמה גדולה נשא תהום ידיו , כטעם "הרימותי ידי אל יי'" (בר' יד , כב); "וישא אהרן את ידיו" (וי' ט , כב). וכל אלה הענינים 'אוצר יי'' יבא. (יא-יב) ואמרוֹ שמש ירח וכו' - הוא מה שהיה אחר כן עמידת השמש והירח (ראה יהו' י , יג). וטעם זבולה - 'בזבול' או 'לזבול'. ופירש זה יותר ואמר: לאור חציך יהלכו לנגה ברק חניתך - כלומר: הצלָחָתם בעזר אלהִי על הכנענים באותה מלחמה; כמו שיסמוך לזה: בזעם וכו'. וזה אמת , כמו שרמז המורה (מו"נ ב , כט); ומצורף לזה מה שחדשתי אני. והכל 'אוצר יי'' יבא. (יג) משיחך - תאר ליהושע; כי גם כרש נקרא 'משיחו' (ראה יש' מה , א) , כל שכן יהושע השלם. וגם זה כלל לכל נצוחם לכנענים על יד יהושע. וכן מחצת ראש מבית רשע , כי רשע - סוג כולל כל בני כנען; כמו "נסו ואין רודף רשע" (מש' כח , א); "עוד האיש בית רשע" (מי' ו , י); כמו שפרשנו. וגם כיון בזה לכלול ולרמוז כל התשועות שהיו לעמנו אחר יהושע , גם בימי השופטים גם בימי המלכים , כשהיינו עושין רצונו של מקום. (יד) ואמרוֹ נקבת במטיו וכו' - מכאן יתחיל על הפך התשועה; רוצה לומר: הנפילות שהיו לנו , ובפרט מה שהנביא היה היום , רוצה לומר: בעת ממשלת החיה הראשונה (ראה פירושו חב' א , א) , שהיה מפיל עד בלשאצר (ראה דנ' ה). ואמר: נקבת במטיו - כנוי לַשם , כי הוא הפועֵל הרחוק לכל. וכנוי במטיו - לרשע קָדַם זכרו (ראה לעיל , יג). וזה כאלו אמר: ועתה , יי' אלהים , נקבת במטיו; כמו שיפרש: יסערו להפיצני. ומלת 'כמו' - אינו לקֵרוב , רק לאִמוּת; וכן "אם... אספרה כמו" (תה' עג , טו) , שטעמו: כמו שהוא בצמצום. (טו) דרכת בים סוסיך - אמר בכאן: דרכת , כי זה לרעה; הפך מה שקדם "כי תרכב על סוסיך" (לעיל , ח). ודרכת - כטעם "כדורך בגת" (יש' סג , ב). וגם אמר: חומר - שענינו גם כן מורה לרעה לנו. (טז) ולכן שמעתי ותרגז בטני , ולקול זאת השמועה הרעה צללו שפתי - כטעם "תצלינה... אזניו" (ש"א ג , יא); כי הכל דפיקת תנועה. אשר אנוח ליום צרה - וקצת אלו הכנויים יאמר הנביא לעצמו , כנגד כל ישראל , ופעמים יפרש כי הוא רמז לישראל , כמו שאליו כנוי יגודינו; כי לעם - רמז לנבוכד נצר , אשר אליו כל המכוון. וטעם לעלות... - לעלות למלחמה כנגדו , שהוא אוסף גדודים עלינו. ולכן אשר אנוח דבק עם מה שקדם , ותחתי ארגז; כי אמר הנביא , מתאונן על סכלות עמנו , אשר כולם הוזים שוכבים אוהבי לנום (ע"פ יש' נו , י). וכל הנביאים האריכו בזה. וביאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא. (יז) כי תאנה לא תפרח וכו' - גם זה נמשך עם מה שקדם מהשחתת ארצינו; אבל באחרית , כמו שיעד השם: (יח) אני ביי' אעלוזה - כלומר: אני וכל ישראל , כי הוא יהיה חזק. (יט) וישם רגלי קלות לרוץ ירושלם , ועל במות אויב ידריכני - כטעם "ואתה על במותימו תדרוך" (דב' לג , כט). וכל זה יהיה בקום החיה השנית (ראה פירושו חב' א , א) , ויבנה בית שני.