מאגר הכתר חבקוק פרק ג עם פירוש תלמיד של ר' ישעיה מיטראני

פרק ג
(א-ב) תפלה לחבקוק הנביא על שגיונות - על ישראל שעתידים להיות שגויין ועזובין בְּגלות ארבע מלכיות כמה שנים , ולא יפקוד אותם הבורא. שגיונות - כמו "באהבתה תשגה תמיד" (מש' ה , יט). וכך היה מתפלל: יי' שמעתי שמעך - שאתה עתיד להגלות את ישראל ולהניחם בגלות כמה שנים , לפיכך יראתי. או יש לומר: שגיונות - לשון ניגון , כמו "שיגיון לדוד" (תה' ז , א); כלומר , שזאת התפילה היה מתפלל על הניגונים. ומכל מקום , על גלות ארבע מלכיות היה מתפלל. פעלך - ישראל שהן פועל ידיך , כמו שנאמר "על בני ועל פועל ידי תצווני" (יש' מה , יא). בקרב שנים שלגלות חייהו - שלא יִכלו בצרת גלותם. בקרב אותם שנים תודיע גבורתך להם - שתסמכם ותעזרם בעת צרתם. ברוגז רחם - אפילו בשעת הכעס תרחם עליהם ותזכור להם מתן תורה. סוף פסוק זהו דבוק לתחילת מקרא שלאחריו , כלומר: תזכור להם (ג) אלוה מתימן יבוא - שבאת על הר שעיר לבני עשו ליתן להם התורה , ולא רצו לקבלה; וקדוש מהר פארן - שבאת על ישמעאל , ולא רצו לקבלה; ובאת לישראל - וקיבלוה מאהבה (ראה מכבש"י יתרו דבחדש ה). ואז , במתן תורה , כסה שמים הודו - שלבורא. (ד) ונוגה כאור תהיה - הנוגה שנראה אז על הר סיני היה בעינו שלשמש ממש , שאין אדם יכול להסתכל בו , שלא יזיק לראייתו. אור - הוא כמו "צר ואור חשך בעריפיה" (יש' ה , ל) , וקרניים (בנוסחנו: קרנים) מידו לו - מידו שלהקדוש ברוך הוא היה יוצא הנוגה , והיה מתפצל ומנסר ברקיע ויורד בפיצולים על הר סיני. קרניים - מלשון "כי קרן עור פניו" (שמ' לד , כט). ושם - באותו הנוגה , היתה התורה , שהיא חביון עזו (בנוסחנו: עזה) שלבורא; התורה קורא 'חביון עזו' - לפי שהיתה חבויה ומסותרת בעזו שלבורא. כל זה היה במתן תורה. (ה) וכשבא להכניסם לארץ , לפניו שלבורא ילך דבר - להמית כל צוררי ישראל , כמו שנאמר "ושלחתי את הצרעה" (שמ' כג , כח); ויצא רשף לרגליו - לפניו שלבורא , כעניין שנאמר "ויי' השליך עליהם אבנים גדולות... רבים אשר מתו באבני הברד מאשר הכו בני ישראל בחרב" (ראה יהו' י , יא); שהיה בא הברד ושורף את העממים , והם היו רשפיו שלבורא. (ו-ז) עמד הבורא וימודד ארץ - הכנעני , ויחלקה לישראל. ראה ויתר גוים - כמו "לנתר בהן על הארץ" (וי' יא , כא); שהעתיק והסיע שבעה עממים ממקומם והוריש ארצם לישראל. ויתפוצצו המלכים שהיו חזקים כהררי עד , והשרים שהיו תקיפים כגבעות עולם - כולם שחו והושפלו לפני ישראל. הליכות עולם לו - אילו הם דרכי הבורא לעולם , לנקום מן המתקוממים על ישראל ולהשפילם לפניו; שהרי תחת האון - שעשה כושן רשעתים לישראל (ראה שו' ג , ח) , מיד ראיתי אהלי כושן חריבות , שהחריבם עתניאל בן קנז והושיע את ישראל מידו , כמו שמפורש במלכים (? ראה שו' ג , י). ירגזון יריעות ארץ מדין - על שעשו רעה לישראל; שהעמיד הקדוש ברוך הוא גדעון , והושיע את ישראל מידם והחריב את ארץ מדין (ראה שו' ז). (ח) הבנהרים חרה יי'? - בתימה; כלומר: דרכך ליתן חרונך ואפך על הנהרים , כמו שהחרבת את הירדן (ראה יהו' ג , יג) , או שמא דרכך ליתן עברתך על הימים , כמו שעשית לים סוף (ראה שמ' יד , כא)? אין דרכך לעשות כן! אלא כשתעשה כן , אז תרכב על סוסיך ועל מרכבותיך - לעשות ישועה לישראל. 'כי' זה משמש בלשון 'אלא'. (ט) עריה תעור - עריה הוא שם דבר מנחי הלמ"ד , ותעור הוא אית"ן מנחי העי"ן , ושניהם לשון גילוי. כלומר: בכל זמן היתה מגולה קשתך להושיע את ישראל ולקיים השבועות שנשבעת לשבטי ישראל ולקיים להם סלה האומר - שאמרת להם להושיעם מאויביהם. נהרות תבקע - הנהרות והארצות ביקעת לפניהם. תבקע - כמו "הובקעה העיר" (יר' לט , ב). (י) ראוך הרים - המלכים שהיו חזקים כמו ההרים , ראו גבורתך והיו חלים מפניך. זרם מים - כשעברו ישראל הירדן , הזרם שֶלמַים שהיה רגיל לרוץ - אותו הזרם עבר לו לפי שעה , ולא רצו המים עד שעברו כל ישראל (ראה יהו' ג , טו - יז). נתן תהום קולו - נתן הבורא קולו בתהומות שלירדן ונבקעו המים. רום ידהו (בנוסחנו: ידיהו) - ידהו שלבורא נשא המים לרום , שלא ירדו המים דרך הליכתם , כמו שנאמר "המים היורדים מלמעלה קמו נד אחד" (שם , טז). נשא - כמו "ולא נשא אותם הארץ" (בר' יג , ו) , 'סוסטנירי' בלעז. (יא) שמש וירח (בנוסחנו: ירח) - כל אחד ואחד עמדו בזבולו (לפנינו: זבלה) , כמו שנאמר "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון" (יהו' י , יב). לאור חציך יהלכו - על ידי הישועה שהיִתה עושה להן בחציך ובחניתך , הם היו הולכים לאורה ולנוגה. (יב) בזעם תצעד - על ארץ מצרים , ובאפך תדוש גוים שבתוכה. (יג) ואז יצאת לישע עמך - כמו שנאמר "כחצות לילה (בנוסחנו: הלילה) אני יוצא בתוך מצרים" (שמ' יא , ד). משיחך - זהו ישראל , לשון גדוּלה. מחצת ראש מבית רשע - כמו "ומחץ מכתו" (יש' ל , כו) , כלומר: הכית כל בכור בארץ מצרים; ראש - הוא הבכור. ערות יסוד - נהרסו ונתגלו יסודם , ועד צואר הגיע להם הפורענות. (יד) נקבת במטיו שלמשה הראש והפרזים שלו: הראש הוא פרעה , ופרזיו הוא כל ארץ מצרים , שהיו פרזים שלפרעה. מטיו - כמו "מטהו" (שמ' ז , י) , והיו"ד כמו יו"ד "והיה מחניך קדוש" (דב' כג , טו). יסערו להפיצני - והם היו סוערים עלי כדי להפיצני , כסערה שמפיץ כל דבר מלפניו. ועליצותם - ושמחתם שלפרעה ועבדיו היה לאכלני כאדם שאוכל העני במסתר , ואין מי שֶימחה בידו. (טו) חומר וטיט עשית ממים רבים - זו היא בקיעת ים סוף. (טז) שמעתי ותרגז בטני - שמעתי שאתה עתיד להגלות את ישראל שעשית להם כל אילו הנסים , ותרגז בטני , ולקול זה צללו שפתי והכו זה את זה; והוא מלשון "צלצלי שמע" (תה' קנ , ה) , שהן שני כלי מתכות שמכין זה לזה ומשמיעין קול. ותחתי ארגז - במקומי. אשר אנוח ליום צרה - מרוב הצער שמצטער הנביא , אומר: מי יתן לי מנוחה שאנוח כל יום הצרה שאני רואה שיבוא על ישראל , להעלות הבורא העמים על ישראל ומקבצם על ירושלם להחריבה. יגודנו - הוא לשון "גדוד" (הו' ז , א). (יז) כי תאנה לא תפרח - אז בירושלם , ולא יהיה יבול בגפנים , שהכל יחריב נבוכדנצר. כחש מעשה זית - שלא יעשו פרי , ושדמות - השדות. גזר והכרית נבוכדנצר הצאן מן העדרים. העדר קורא 'מִכְלָא' (בנוסחנו: מכלה) , על שם שהן כלואות שם. ואין בקר ברפתים - לשון 'רפת בקר' (ראה משנה ב"ב ב , ג). (יח-יט) ואני ביי' אעלוזה - אומר הנביא: אע"פ שאני רואה אותה בחורבנה , אני אעלוז בבורא , כי הוא ישעי והוא חילי. וישם רגלי כאיילות - להיות קל כאייל. ועל במותי ידריכני - זאת היא ארץ ישראל , שהיא גבוהה מכל הארצות (ראה ספ"ד לז); ואז אני עתיד למנצח בניגונים - להלל ולשבח לפני הבורא. וזו לעתיד לבוא.