מאגר הכתר צפניה פרק ב עם פירוש רד"ק

פרק ב
(א) התקששו וקשו (בנוסחנו: התקוששו וקושו) - עניין חפוש הדברים ולקיטתם; כמו "לקושש קש" (שמ' ה , יב); "מקושש עצים" (במ' טו , לג). וכן פירוש התקוששו - התחפשו ממומיכם וחפשו מומי אחרים אחר כן , ובערו אותם. וכן אמרו רבותינו ז"ל מזה הפסוק (ראה סנה' יח , א): קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים. ועוד אמרו (ראה איכ"ב ג , מא): נקשט גרמין עד לא נקשט אחרים. וקשו - בשי"ן דגושה לחסרון הכפל , כמו "סובו את העיר" (יהו' ו , ז). הגוי לא נכסף - לא נכסף ולא התאוה אל זה , להתקושש ולקושש; כמו "נכספת (בנוסחנו: נכספתה) לבית אביך" (בר' לא , ל). ויונתן תרגם: "דלא חמיד למתב לאוריתא". ואדני אבי ז"ל כתב: הגוי שאינו נכלם ולא יבוש ממעשיו; מלשון רבותינו ז"ל: איכסיף באכסופי אפיה (ראה סנה' מב , א). (ב) בטרם לדת חוק - בטרם שילד חוק היום הבא , כלומר: הגזרה , ["התקוששו" (לעיל , א)]. ותרגם יונתן: "עד לא תפוק עליכון גזירת בית דינא". כמוץ עבר יום - [המאוחר מוקדם; וכן היא תכונת הפסוק:] בטרם לדת חק היום [כמוץ עבר , כלומר: בטרם לדת חק ה יום , ] שתהיו כמוץ עובר מפני רוח (ע"פ יש' יז , יג). [או: בטרם יום לדת חק.] והמאוחר מוקדם במקרא רבים , כמו "מקום שם קבר" (יח' לט , יא) [ - כמו 'מקום קבר שם']; "הידעת כי אז תולד" (איוב לח , כא) [ - 'הידעת אז כי תולד']; "ומספד אל יודעי נהי" (עמ' ה , טז) [ - 'ויודעי נהי אל מספד']; והדומים להם רבים. ותרגם יונתן בחסרון מלים: "ותהון דמן לכמוצא דנשבא מן קדם רוחא וכטולא דעדי מן קדם יומא" , כלומר: מפני השמש. נוסח אחר: "וכתננא דעדי מן קדם יומא". (ג-ד) בקשו את יי' - אומר כנגד ענוי הארץ אשר בישראל. כי אע"פ שחטאו רוב ישראל , נשארו בהם רבים טובים ויראי אלהים; כמו שאמר האל לאליהו: "והשארתי בישראל שבעת אלפים כל הברכים אשר לא כרעו לבעל וכל הפה אשר לא נשק לו" (מ"א יט , יח) , ונאמר על חרבן הארץ "נתנו את נבלת עבדיך מאכל לעוף השמים" (תה' עט , ב). ואע"פ שהיו עבדי האל וחסידיו , נפלו בחרב עם הכלל , כמו שאמר "כי עד צדק ישוב משפט" (תה' צד , טו). בקשו צדק - בקשו צדק וענוה עם האחרים; כלומר: השתדלו בכחכם להשיבם לדרך טובה. אולי תסתרו - תסתרו שלא תמותו בחרב עם הכלל. אבל מן הגלות לא הבטיחם , כי כבר נגזרה גזירה בימי מנשה , כמו שכתוב (ראה מ"ב כא , י - טו); ונאמר ליאשיהו המלך: "ונאספת אל קברותיך בשלום ולא תראינה עיניך בכל הרעה" וגו' (מ"ב כב , כ). כי עזה - אע"פ שיהיה יום אף יי' עליכם , על כל פנים אל ישמחו שכיניכם הרעים לכם , כי עזה עזובה תהיה. עזה עזובה - דרך צחות , לשון נופל על לשון , ואע"פ שאינו דומה בכל האותיות. בצהרים - זכר צהרים , לפי שהקטב ישוד בצהרים (ע"פ תה' צא , ו); ואשדוד - לשון 'שוד' , והרי הוא כאלו הוא לשון על לשון. יגרשוה - יגרשו האויבים עדת אשדוד ממקומה פתאום , כמו הקטב שישוד בצהרים. ועקרון תעקר - לשון נופל על לשון , דרך צחות. ולא זכר גת (ראה ש"א ו , יז) , כי ביד מלכי יהודה היתה (ראה דה"א יח , א; דה"ב יא , ח). (ה) הוי יושבי חבל הים - חלק , כמו "חבל נחלתו" (דב' לב , ט); והיא ארץ פלשתים שהיא סמוכה לים , כמו שכתוב "עד ים פלשתים" (שמ' כג , לא). וקרא 'הוי' עליהם - כי תחרב ארצם. גוי כרתים - פלשתים נקראו 'כרתים' , כמו שאמר "אל נגב הכרתי" (צירוף של ש"א ל , א , ושם , יד); ונאמר "והכרתי את כרתים" (יח' כה , טז). ויונתן תרגם: "עמא דחייבין לאישתיצאה". כנען ארץ פלשתים - כמו שכתוב "לכנעני תחשב חמשת סרני פלשתים" וגו' (יהו' יג , ג). (ו) והיתה , לשון נקבה - על הארץ , שהיא חבל הים. נות כרות רועים - משכן הרועים יקרא 'נוה'; כמו שכתוב "אני לקחתיך מן הנוה" (ש"ב ז , ח) , והקבוץ: 'נָוֹת'. כרות - מקום שיכרו שם הרועים להיות שם מקניהם נכלאים; מן "כי יכרה איש בור" (שמ' כא , לג). (ז) והיה חבל לשארית בית יהודה - זה החבל יהיה עדיין לשארית בית יהודה שישובו מגלות בבל. ויונתן תרגם "חבל" - השנַיִם הראשונים: "ספר ימא" (לעיל , ה , ו) , וזה תרגם: "עדבא"; כלומר: לגורל בית יהודה ולחלקם יהיה. עליהם ירעון - על המקומות ההם. אפשר שיהיה פסוק "והיתה" (לעיל , ו) ופסוק והיה - לעתיד: כשישובו בני יהודה מגלות בבל , תהיה ארץ פלשתים להם למרעה צאן. ופירוש ירעון - ירעו צאנם; וכן ירבצון יאמר על הצאן , שינהלום בלילה בבתי אשקלון החרבים , להרביצם שם. או יהיה פסוק "והיתה" על זמן חרבן ארץ פלשתים - שישכנו שם הרועים עם צאנם מפני חרבן הארץ , שלא יהיה בה יישוב , ולא תהיה הארץ אלא למרעה צאן; ויהיה פסוק והיה על זמן שיבת בני יהודה לארץ ישראל , ותהיה ארץ פלשתים להם גם כן למושב , ויבנו שם בתים לצרכם. ופירוש ירעון וירבצון - דרך משל , לפי שהם נמשלים לצאן. וכן תרגם יונתן עליהם ירעון: "עליהון יתפרנסון"; ובערב ירבצון - "ברמשא יביתון". (ח) שמעתי חרפת מואב וגדופי בני עמון - שהיו שכנים לבני ישראל ובגלותם מארצם והיו עוברים דרך עליהם , היו מחרפים אותם. ויגדילו על גבולם - היו מגדילים פיהם (ע"פ עו' א , יב) בשחוק , או לשונם לדבר , בעברם על גבולם. או פירושו: היו מגדילים פיהם על גבול ישראל , שהיו רואים אותו חרב. (ט) לכן חי אני. כסדום - שתהיה חרבה חרבן עולם. ממשק חרול - עניינו לפי מקומו כמו 'מוצָא' , שיֵצאו ויעלו שם חרולים כמו במקום החָרֵב (ראה מש' כד , לא). ויש מפרשים המלה מעניין "ובן משק ביתי" (בר' טו , ב) , מעניין 'שוק'; כלומר , שישתקשקון (ע"פ נח' ב , ה) החרולים זה בזה מרובם בנשוב בהם הרוח , וישמיעו קול. ואדני אבי ז"ל פירשו עניין עזיבה , כלומר , שתהיה הארץ נעזבת לחרולים. וכן תרגם יונתן: "משמט מלוחין"; "מלוחין" - כמו "מלוח עלי שיח" (איוב ל , ד) , והוא החרול. ומכרה מלח - מן "כי יכרה איש בור" (שמ' כא , לג) , כתרגומו: "ומחפורין דמלח" (ת"א). ויתכן לפרשו מעניין 'כרי' בדברי רבותינו ז"ל (ראה ב"מ מב , א): התחיל למוד , אומר: ברוך השולח ברכה בכרי זה; רוצה לומר: תל מלח. שארית עמי יבזום - וכפל העניין במלות שונות ואמר: ויתר גוי ינחלום. וזה אפשר שהיה בבית שני , כששבו מגלות בבל. ואפשר לפרשו עתידה בימי המשיח , ופסוק "כי רזה את כל אלהי הארץ" (להלן , יא) עוזר זה הפירוש. יבזום - יָבֹזו אותם. גוי - ביו"ד אחד לבד , והיא יו"ד השורש , ויו"ד הכינוי נפלה מהמכתב ונשארה במבטא. (י) זאת. ויגדילו - פירשנוהו (לעיל , ח). (יא) נורא יי' עליהם - יי' , שהוא נורא , עליהם יהיה; כלומר: על עם יי' שזכר (לעיל , י). וכן תרגם יונתן: "דחילא יי' אמר למפרקהון". או פירוש עליהם - על הגוים; כלומר: עוד יבא זמן שיהיה יי' נורא עליהם , וייראו ממנו ומהרע לעמו. כי רזה את כל אלהי - יכחש כל אלהי העמים , ויכירו כלם כי יי' לבדו הוא האלהים; כמו שאמר "והיה יי' למלך על כל הארץ" (זכ' יד , ט). רזה - מן "וישלח רזון בנפשם" (תה' קו , טו); כלומר: יבטל אותם וישבית אמונתם. וישתחוו לו - ואז ישתחוו לו. ויונתן תרגם: "ארי אמאיך". (יב) גם אתם כושים - אמר אתם ואמר המה , כי כן מנהג המקרא בכמה מקומות; כמו "כלם תשובו ובואו נא" (איוב יז , י); "לכלם ולסרניכם" (ש"א ו , ד); "כי יבשו מאלים אשר חמדתם" (יש' א , כט); והדומים להם. ויש מפרשים (ראה ראב"ע) המה - בחסרון כ"ף הדמיון , 'כהמה'; כלומר: אתם תהיו חללי חרבי כמו הם; פירושו: עמון ומואב שזכר (לעיל , ט). ואמר: גם אתם - כלומר: אע"פ שאתם רחוקים מארץ ישראל הרעותם לישראל , וגם אתם תהיו חללי חרבי. (יג) ויט ידו על צפון - זה בבל , שהיא צפונית - מזרחית לארץ ישראל. וזְכרהּ , לפי שגלו ישראל אליה ולא רחמו עליהם כראוי , כמו שאמר בישעיה "לא שמת להם רחמים" (מז , ו). ויאבד את אשור - ששם גלו עשרת השבטים. (יד) ורבצו. כל חיתו גוי - כל בהמות הגוים אשר סביבותיה ירעו וירבצו בה. גם קאת - הוא הקוק (ראה חולין סג , א). גם קפוד - הוא 'קנאפד' בערבי , ובלעז 'טרטוגא'. בכפתוריה - הכפתור הוא הסמוך על שני הספים , שהם המזוזות. וקראוֹ 'כפתור' לפי שעושין בו ציורים פרחים וכפתורים , שהם כמין תפוחים; וכן "כפתוריהם וקנותם" (שמ' כה , לו). וכן תרגם יונתן: "בפתוח תרעהא". קול ישורר בחלון - כתרגומו: "קל עופא דמצפצף בכוא". ואמר ישורר - כי הקול שיתנו העופות הוא כמו שיר וזמיר; וכן אמר "מבין עפאים יתנו קול" (תה' קד , יב) , ואמר "עת הזמיר הגיע" (שה"ש ב , יב). חורב בסף - חרבן יהיה בסף השער. כי ארזה ערה - הה"א נחה , ודינה במפיק. וארזה - רוצה לומר על קרוי הבתים הספונים בארז (ע"פ מ"א ז , ג). ולפי שערה וגלה האויב הבא על נינוה קֵרוי בתיה , לפיכך יחרב ספה , שנשאר מגולה למטר ולרוח , ויפול מעט מעט. ותרגם יונתן: "וטללא סתרו". (טו) זאת העיר - היא נינוה. ואפסי עוד - אפס זולתי עוד. וכן תרגם יונתן: "ולית בר מני".