מאגר הכתר צפניה פרק ב עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק ב
(א) וקשו (בנוסחנו: וקושו) - השי"ן בדגש כי שרשו 'קשש' , כמו התקוששו; ובא הכפל לחזוק , כמו "התמהו ותמהו" (יש' כט , ט). וזה כענין "מקושש עצים" (במ' טו , לב); "לקושש קש" (שמ' ה , יב). וסוג זה הענין - אסיפת פרטים דקים וקִבוצם יחד; והפרט העצמי ביחוד. (ג) בקשו ענוה - והוא , שיתנו צוארם בעול מלך בבל כמו שיעץ להם ירמיה; וכמו יעקב באמרו "עד כי יבא שילה" (בר' מט , י) , כמו שיפרשו הנוצרים "על השל" (ש"ב ו , ז; ראה מ"כ ב ע' 105 ); ולכן אמר אחריו: אולי תסתרו ביום אף יי' , כמו שאמר ישעיה "חבי כמעט רגע עד יעבור זעם" (יש' כו , כ). אבל הציע תחלה "בטרם לדת חק" (לעיל , ב) , כלומר: חק נבוכד נצר וגזרותיו. וכן הציע: בקשו את יי' , והטעם: התפלה והשמיעה למצותיו; ובפרט "אליו תשמעון" (דב' יח , טו). ובאור כל זה 'אוצר יי'' יבא. (ד) כי עזה עזובה תהיה - זכר אלה בפרט , כי הם שכני יהודה. וצרף לחורבן ישראל גם חורבן פלשתים - אשר הכל על יד נבוכד נצר , להעירנו על הגזרה הכוללת. וגם זה 'אוצר יי'' יבא. (ה) הוי יושבי חבל הים גוי כרתים - גם זה מכלל גבול פלשתים , כטעם "אל נגב הכרתי" (ראה ש"א ל , יד); וגם הכל מגלילות כנען. ורְאה הפלגת חכמה , כי עשה בזה ראש פרשה עם היות הכל מפלשתים , וזה - להפריש ביניהם; כי מה שקדם "כי עזה" וכו' (לעיל , ד) - המכוון: על ידי נבוכד נצר , והמכוון באמרו בכאן הוי וכו' - הוא על ידי מלך מדי ופרס , כמו שכתוב ביוסיפון (ע' 44 - 48 ). והעד: אמרוֹ בכאן "והיה חבל לשארית בית יהודה" (להלן , ז); וכן "שמעתי חרפת מואב" וכו' (להלן , ח); גם על מה שכבשום בני החיה השנית (ראה דנ' ח , ה - ז) , כמו שיסיים: "שארית עמי יבזום" (להלן , ט); וכן "גם אתם כושים" וכו' (להלן , יב). ובכלל , כי מהתחילו הוי יושבי חבל הים וכו' עד שיסיים: "יניע ידו" (להלן , טו) וכל אלו הענינים - מבוארים ביוסיפון (ע' 46 - 60 ). ודי לנו עד נאמן , כי מהתחילו ראש פרשה באמרו הוי יושבי חבל הים וכו' - מתחיל בזמן שוב עמנו לירושלם בבית שני , כי שם כתוב "כי יפקדם יי' אלהיהם ושב שביתם" (להלן , ז) , אחר שייעד חורבנם מתחלת הספר עד פה. (ו) כרות - מטעם "כי יכרה איש בור" (שמ' כא , לג); כי הרועים יחפרו בורות מים להם ולצאנם. והיתה חבל וכו' - כלומר: בזמן אחר , אחר השחת מלכות נבוכד נצר. וזה אחד מתחבולות הנביאים להסתיר , כמו שקדם בחבקוק אמרו "נקבת במטיו" (ג , יד). וביאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא. (ז) יפקדם יי' אלהיהם ושב שביתם - בקום החיה השנית ונשחתה הראשונה (ראה דנ' ז). (ח) שמעתי חרפת מואב וגדופי בני עמון - כל אלו השמות , רוצה לומר: חרפת , וגדופי - הם סמוכים עם הפועֵל , כמו "חרפת מצרים" (יהו' ה , ט). וכן יפרש בכאן יותר באמרו: אשר חרפו את עמי. (ט) לכן חי אני וכו' - לסבה הפועלת , קדם זכרה (לעיל , ח). וכבר העירותיך על מין אלה הסבות הפועלות ולאי זה סבה יאמרם ויכתבם הנביא. וביאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא. ממשק חרול - כטעם "בן משק ביתי" (בר' טו , ב); כלומר: תנועת התפשטות החרולים והקוצים. ומכרה - גם זה מטעם "כי יכרה איש בור" (שמ' כא , לג; ראה לעיל , ו) , כי המלח יֵעשה במקוה מים ששם יעשו חפירה להקוות שם מן האגם והים. (י) וזאת (לפנינו: זאת) להם תחת גאונם - גם זה ביאור יותר לסבה שקדם זכרה (ראה פירושו לעיל , ט). וידוע כי כל גאון הוא חטא ועון גדול , ולכן יתקיים באלו השורש המונח 'אין מיתה בלא חטא ואין ייסורין בלא עון' וכו' (ראה שבת נה , א). ובאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא. כל שכן בחרפם ישראל בהִשָחתם על יד נבוכד נצר , שהוא עם יי' צבאות , ואם חטאו לו עד ששלח עליהם נבוכד נצר; וזה מופלג. ויותר מופלג מה שאמר ירמיה כמו זה על נבוכד נצר עצמו אשר שלחו יי' , עד שקראו "עבדי" (יר' כה , ט). ובאור כל זה 'אוצר יי'' יבא. (יא) עליהם - כנוי למואב ועמון (ראה לעיל , ט); כלומר: כי בעבורם ובסבתם יהיה נורא השם בכל העולם; כלומר: בראותם כי השם השחיתם בגאונם ושלח רזון וחסרון באלהיהם , וגם בכל אלהי הארצות כלם; וזה בקום החיה השנית שהשחית מדרום ועד צפון (ראה דנ' ז) , כמו שיסמוך לזה "גם אתם כושים" (להלן , יב) שהם בדרום , כמו שכתוב "ובני חם כוש ומצרים" (בר' י , ו). (יג) וכן יטה ידו על צפון , שהוא מלכות החיה הראשונה (ראה דנ' ז). וכתוב בפירוש ביוסיפון (ע' 46 ): וילחם כרש וילכוד כל מעברות הודו וכל ארץ כוש וכל הגוים היושבים בנגב ובמערב ובצפון. ודי בזה פירוש. וזכר נינוה - כי אחר שהשחית בבל השחית נינוה , כמו שפירש נחום (ראה נח' ג , ז). וכָלל זה הנביא , הִשָחת הנשחתים גם על יד החיה הראשונה גם על יד החיה השנית - כי הכל בעון גאות (ראה לעיל , י) , ובית גאים יסח יי' (ע"פ מש' טו , כה). וגם הנביאים האריכו בכמו זה על כלם. וגם כלל זה 'אוצר יי'' יבא. (יד) בכפתוריה - כי אלה הצורות עושים בראשי החלונות והשערים , כמו שקדם: "הך הכפתור" (עמ' ט , א). קול - ציים (ראה יש' יג , כ). חרב - חרבן בסף , שהוא למטה , כמו שהכפתור למעלה. ארזה - ארז שלה; והכנוי - לסף , כי בָּרוב יֵעשה מעץ ארז. ובעבור שקצתו טמון בארץ , יאמר שהאויב גלה אותו; כטעם "ערות יסוד" (חב' ג , יג); כמו "ויסודיה אגלה" (מי' א , ו). וזה האויב הוא מלך מדי. (טו) זאת העיר - בפרט נינוה (ראה לעיל , יג) , וכן בבל. האומרה בלבבה - כן אמר ישעיה (מז , ח). וביאור כלל זה 'אוצר יי'' יבא.