פרק ב
[א]
הִֽתְקוֹשֲׁשׁ֖וּ
וָק֑וֹשּׁוּ
הַגּ֖וֹי
לֹ֥א
נִכְסָֽף:
[ב]
בְּטֶ֙רֶם֙
לֶ֣דֶת
חֹ֔ק
כְּמֹ֖ץ
עָ֣בַר
י֑וֹם
בְּטֶ֣רֶם׀
לֹא־יָב֣וֹא
עֲלֵיכֶ֗ם
חֲרוֹן֙
אַף־יְהוָ֔ה
בְּטֶ֙רֶם֙
לֹא־יָב֣וֹא
עֲלֵיכֶ֔ם
י֖וֹם
אַף־יְהוָֽה:
[ג]
בַּקְּשׁ֤וּ
אֶת־יְהוָה֙
כָּל־עַנְוֵ֣י
הָאָ֔רֶץ
אֲשֶׁ֥ר
מִשְׁפָּט֖וֹ
פָּעָ֑לוּ
בַּקְּשׁוּ־צֶ֙דֶק֙
בַּקְּשׁ֣וּ
עֲנָוָ֔ה
אוּלַי֙
תִּסָּ֣תְר֔וּ
בְּי֖וֹם
אַף־יְהוָֽה:
[ד]
כִּ֤י
עַזָּה֙
עֲזוּבָ֣ה
תִֽהְיֶ֔ה
וְאַשְׁקְל֖וֹן
לִשְׁמָמָ֑ה
אַשְׁדּ֗וֹד
בַּֽצָּהֳרַ֙יִם֙
יְגָ֣רְשׁ֔וּהָ
וְעֶקְר֖וֹן
תֵּעָקֵֽר:
ס
[ה]
ה֗וֹי
יֹ֥שְׁבֵ֛י
חֶ֥בֶל
הַיָּ֖ם
גּ֣וֹי
כְּרֵתִ֑ים
דְּבַר־יְהוָ֣ה
עֲלֵיכֶ֗ם
כְּנַ֙עַן֙
אֶ֣רֶץ
פְּלִשְׁתִּ֔ים
וְהַאֲבַדְתִּ֖יךְ
מֵאֵ֥ין
יוֹשֵֽׁב:
[ו]
וְֽהָיְתָ֞ה
חֶ֣בֶל
הַיָּ֗ם
נְוֺ֛ת
כְּרֹ֥ת
רֹעִ֖ים
וְגִדְר֥וֹת
צֹֽאן:
[ז]
וְהָ֣יָה
חֶ֗בֶל
לִשְׁאֵרִ֛ית
בֵּ֥ית
יְהוּדָ֖ה
עֲלֵיהֶ֣ם
יִרְע֑וּן
בְּבָתֵּ֣י
אַשְׁקְל֗וֹן
בָּעֶ֙רֶב֙
יִרְבָּצ֔וּן
כִּ֧י
יִפְקְדֵ֛ם
יְהוָ֥ה
אֱלֹהֵיהֶ֖ם
וְשָׁ֥ב
שְׁבִותָֽם
שְׁבִיתָֽם:
[ח]
שָׁמַ֙עְתִּי֙
חֶרְפַּ֣ת
מוֹאָ֔ב
וְגִדֻּפֵ֖י
בְּנֵ֣י
עַמּ֑וֹן
אֲשֶׁ֤ר
חֵֽרְפוּ֙
אֶת־עַמִּ֔י
וַיַּגְדִּ֖ילוּ
עַל־גְּבוּלָֽם:
[ט]
לָכֵ֣ן
חַי־אָ֡נִי
נְאֻם֩
יְהוָ֨ה
צְבָא֜וֹת
אֱלֹהֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֗ל
כִּי־מוֹאָ֞ב
כִּסְדֹ֤ם
תִּֽהְיֶה֙
וּבְנֵ֤י
עַמּוֹן֙
כַּעֲמֹרָ֔ה
מִמְשַׁ֥ק
חָר֛וּל
וּמִכְרֵה־מֶ֥לַח
וּשְׁמָמָ֖ה
עַד־עוֹלָ֑ם
שְׁאֵרִ֤ית
עַמִּי֙
יְבָזּ֔וּם
וְיֶ֥תֶר
גּוֹיִ֖
יִנְחָלֽוּם:
[י]
זֹ֥את
לָהֶ֖ם
תַּ֣חַת
גְּאוֹנָ֑ם
כִּ֤י
חֵֽרְפוּ֙
וַיַּגְדִּ֔לוּ
עַל־עַ֖ם
יְהוָ֥ה
צְבָאֽוֹת:
[יא]
נוֹרָ֤א
יְהוָה֙
עֲלֵיהֶ֔ם
כִּ֣י
רָזָ֔ה
אֵ֖ת
כָּל־אֱלֹהֵ֣י
הָאָ֑רֶץ
וְיִשְׁתַּֽחֲווּ־לוֹ֙
אִ֣ישׁ
מִמְּקוֹמ֔וֹ
כֹּ֖ל
אִיֵּ֥י
הַגּוֹיִֽם:
[יב]
גַּם־אַתֶּ֣ם
כּוּשִׁ֔ים
חַֽלֲלֵ֥י
חַרְבִּ֖י
הֵֽמָּה:
[יג]
וְיֵ֤ט
יָדוֹ֙
עַל־צָפ֔וֹן
וִֽיאַבֵּ֖ד
אֶת־אַשּׁ֑וּר
וְיָשֵׂ֤ם
אֶת־נִֽינְוֵה֙
לִשְׁמָמָ֔ה
צִיָּ֖ה
כַּמִּדְבָּֽר:
[יד]
וְרָבְצ֨וּ
בְתוֹכָ֤הּ
עֲדָרִים֙
כָּל־חַיְתוֹ־ג֔וֹי
גַּם־קָאַת֙
גַּם־קִפֹּ֔ד
בְּכַפְתֹּרֶ֖יהָ
יָלִ֑ינוּ
ק֠וֹל
יְשׁוֹרֵ֤ר
בַּֽחַלּוֹן֙
חֹ֣רֶב
בַּסַּ֔ף
כִּ֥י
אַרְזָ֖ה
עֵרָֽה:
[טו]
זֹ֠֞את
הָעִ֤יר
הָעַלִּיזָה֙
הַיּוֹשֶׁ֣בֶת
לָבֶ֔טַח
הָאֹֽמְרָה֙
בִּלְבָבָ֔הּ
אֲנִ֖י
וְאַפְסִ֣י
ע֑וֹד
אֵ֣יךְ׀
הָיְתָ֣ה
לְשַׁמָּ֗ה
מַרְבֵּץ֙
לַֽחַיָּ֔ה
כֹּ֚ל
עוֹבֵ֣ר
עָלֶ֔יהָ
יִשְׁרֹ֖ק
יָנִ֥יעַ
יָדֽוֹ:
פ
פרק ב
(א)
התקוששו
-
הטעם:
התווכחו
והוכיחו.
ורבי
משה
[הכהן]
אמר:
התקבצו
וקבצו
,
מגזרת
"לקושש
קש"
(שמ'
ה
,
יב)
,
שהוא
לאסוף
הקש.
ואחרים
אמרו:
כמו
תרגום
"זקנתי
ושבתי"
(ראה
ת"י
ש"א
יב
,
ב).
לא
נכסף
-
אינו
אהוב
ונחמד
לגוים;
מגזרת
"נכספה
וגם
כלתה"
(תה'
פד
,
ג).
(ב)
בטרם
לדת
חק
-
בטרם
בא
יבא
העתיד
שישימכם
כמוץ
עובר
(בנוסחנו:
עָבר)
אשר
תדפנו
רוח
(ע"פ
תה'
א
,
ד).
(ג)
בקשו
-
אם
פעלתם
משפט
עד
עתה
,
בקשוהו
והוסיפו
ענוה
,
בטרם
בוא
אותו
היום.
בקשו
-
אל
תבקשו
עזר
מפלשתים.
(ד)
כי
עזה
עזובה
תהיה
-
דרך
לשון
צחות;
וככה
ועקרון
תעקר.
יגרשוה
-
יגרשו
האויבים
אנשים
ממנה.
(ה)
הוי.
חבל
-
כמו
"חבל
נחלתכם"
(תה'
קה
,
יא).
וזה
הים
הוא
ים
פלשתים;
וכתוב
על
פלשתים
"לכנענים
(לפנינו:
לכנעני)
תחשב"
(יהו'
יג
,
ג).
(ו)
והיתה.
אמר
יפת:
חבל
הים
-
שם
עיר
היא
,
על
כן:
והיתה.
נות
כרות
רועים
-
שכרתו
לעצמם.
(ז)
והיה.
חבל
-
כמו
'חלק';
וזה
יהיה
בשובם
מבבל.
(ח)
שמעתי
-
דברי
השם.
והם
על
גבולם
-
כאשר
היו
ישראל
בארצם
,
טרם
יגלו.
(ט)
לכן.
ממשק
-
כמו
"ובן
משק
ביתי"
(בר'
טו
,
ב)
,
שאינו
זז
מן
הבית;
וככה
ממשק
-
מקום
ממשק
,
שלא
יזוז
החרול
משם;
הוא
מין
ממיני
הקוצים
,
כמו
"כסו
פניו
חרולים"
(מש'
כד
,
לא).
ומכרה
מלח
-
כמו
"כי
יכרה
איש"
(שמ'
כא
,
לג).
ויפת
אמר
,
כי
כמוהו
"כרות
רועים"
(לעיל
,
ו);
כמו
"ויכרו
שם
עבדי
יצחק"
(בר'
כו
,
כה).
יבזום
-
מפעלי
הכפל
,
כי
קמץ
חטוף
כמו
שורק.
ויתר
גויי
(בנוסחנו:
גויִ)
ינחלום
-
גוי
שלי.
(י)
זאת.
ויגדילו
-
לשונם
,
או:
חרפתם.
(יא)
נורא
-
אז
תרָאה
יראת
השם
וגבורתו
עליהם.
כי
רזה
-
פעל
עבר
,
מגזרת
"רזי
לי"
(יש'
כד
,
טז)
,
כמו
"משמן
בשרו
ירזה"
(יש'
יז
,
ד):
אחר
שרזה
השם
והכרית
כל
אלהי
הארץ
,
וישתחוו
לשם
כל
איש
ואיש
ממקומו.
וישתחוו
לו
-
תחלת
עניין.
(יב)
גם.
חללי
חרבי
המה
-
כדרך
"כולם
תשובו
ובואו
נא"
(איוב
יז
,
י)
,
והיה
ראוי
שיאמר
'כלכם';
ככה
היה
ראוי
שיאמר:
'חללי
חרבי
אתם'.
ויפת
אמר:
'כהמה'
-
בחסרון
כ"ף;
והטעם:
על
העמונים
והמואבים
הנזכרים
(ראה
לעיל
,
ח
-
ט).
(יג)
ויט.
על
צפון
-
והזכיר
אשור;
והנה
לאות
כי
היא
צפונית
מארץ
ישראל.
ואם
נינוה
היא
'אטרויה'
(ראה
פירושו
יונה
א
,
ב)
,
הנה
רָחְבָּה
מהקו
השוה
ארבעים
ושתים
מעלות;
ורחב
ירושלם
שלשים
ושלש
,
שהוא
חצי
היישוב
בפאת
צפון
,
בראיות
גמורות.
(יד)
ורבצו.
קפוד
-
בלשון
ישמעאל:
'קפיד'.
בכפתוריה
-
בצל
כפתוריה;
כמו
"הך
הכפתור"
(עמ'
ט
,
א).
קול
העופות
בחלון
הקירות.
וטעם
חרב
בסף
-
כמו
"ואקרא
חורב
על
הארץ
ועל
ההרים"
(חגי
א
,
יא).
הכפתור
הוא
החזק
והקשה
שבדלת;
ואם
תרקב
הדלת
או
תשָבר
בחזק
,
עוד
ישאר
הכפתור
,
שהוא
הקשה.
ובארץ
ישמעאל
נודע
הכפתור
,
כי
לא
ימָצא
בינינו.
כי
ארזה
ערה
-
היא
הסיפון:
כי
החורב
גִלה
הסיפון;
כמו
"וקיר
ערה
מגן"
(יש'
כב
,
ו).