מאגר הכתר צפניה פרק ב עם פירוש רש"י

פרק ב
[א] הִֽתְקוֹשֲׁשׁ֖וּ וָק֑וֹשּׁוּ הַגּ֖וֹי לֹ֥א נִכְסָֽף:
[ב] בְּטֶ֙רֶם֙ לֶ֣דֶת חֹ֔ק כְּמֹ֖ץ עָ֣בַר י֑וֹם בְּטֶ֣רֶם׀ לֹא־יָב֣וֹא עֲלֵיכֶ֗ם חֲרוֹן֙ אַף־יְהוָ֔ה בְּטֶ֙רֶם֙ לֹא־יָב֣וֹא עֲלֵיכֶ֔ם י֖וֹם אַף־יְהוָֽה:
[ג] בַּקְּשׁ֤וּ אֶת־יְהוָה֙ כָּל־עַנְוֵ֣י הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר מִשְׁפָּט֖וֹ פָּעָ֑לוּ בַּקְּשׁוּ־צֶ֙דֶק֙ בַּקְּשׁ֣וּ עֲנָוָ֔ה אוּלַי֙ תִּסָּ֣תְר֔וּ בְּי֖וֹם אַף־יְהוָֽה:
[ד] כִּ֤י עַזָּה֙ עֲזוּבָ֣ה תִֽהְיֶ֔ה וְאַשְׁקְל֖וֹן לִשְׁמָמָ֑ה אַשְׁדּ֗וֹד בַּֽצָּהֳרַ֙יִם֙ יְגָ֣רְשׁ֔וּהָ וְעֶקְר֖וֹן תֵּעָקֵֽר: ס
[ה] ה֗וֹי יֹ֥שְׁבֵ֛י חֶ֥בֶל הַיָּ֖ם גּ֣וֹי כְּרֵתִ֑ים דְּבַר־יְהוָ֣ה עֲלֵיכֶ֗ם כְּנַ֙עַן֙ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים וְהַאֲבַדְתִּ֖יךְ מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב:
[ו] וְֽהָיְתָ֞ה חֶ֣בֶל הַיָּ֗ם נְוֺ֛ת כְּרֹ֥ת רֹעִ֖ים וְגִדְר֥וֹת צֹֽאן:
[ז] וְהָ֣יָה חֶ֗בֶל לִשְׁאֵרִ֛ית בֵּ֥ית יְהוּדָ֖ה עֲלֵיהֶ֣ם יִרְע֑וּן בְּבָתֵּ֣י אַשְׁקְל֗וֹן בָּעֶ֙רֶב֙ יִרְבָּצ֔וּן כִּ֧י יִפְקְדֵ֛ם יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיהֶ֖ם וְשָׁ֥ב שְׁבִותָֽם שְׁבִיתָֽם:
[ח] שָׁמַ֙עְתִּי֙ חֶרְפַּ֣ת מוֹאָ֔ב וְגִדֻּפֵ֖י בְּנֵ֣י עַמּ֑וֹן אֲשֶׁ֤ר חֵֽרְפוּ֙ אֶת־עַמִּ֔י וַיַּגְדִּ֖ילוּ עַל־גְּבוּלָֽם:
[ט] לָכֵ֣ן חַי־אָ֡נִי נְאֻם֩ יְהוָ֨ה צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל כִּי־מוֹאָ֞ב כִּסְדֹ֤ם תִּֽהְיֶה֙ וּבְנֵ֤י עַמּוֹן֙ כַּעֲמֹרָ֔ה מִמְשַׁ֥ק חָר֛וּל וּמִכְרֵה־מֶ֥לַח וּשְׁמָמָ֖ה עַד־עוֹלָ֑ם שְׁאֵרִ֤ית עַמִּי֙ יְבָזּ֔וּם וְיֶ֥תֶר גּוֹיִ֖ יִנְחָלֽוּם:
[י] זֹ֥את לָהֶ֖ם תַּ֣חַת גְּאוֹנָ֑ם כִּ֤י חֵֽרְפוּ֙ וַיַּגְדִּ֔לוּ עַל־עַ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
[יא] נוֹרָ֤א יְהוָה֙ עֲלֵיהֶ֔ם כִּ֣י רָזָ֔ה אֵ֖ת כָּל־אֱלֹהֵ֣י הָאָ֑רֶץ וְיִשְׁתַּֽחֲווּ־לוֹ֙ אִ֣ישׁ מִמְּקוֹמ֔וֹ כֹּ֖ל אִיֵּ֥י הַגּוֹיִֽם:
[יב] גַּם־אַתֶּ֣ם כּוּשִׁ֔ים חַֽלֲלֵ֥י חַרְבִּ֖י הֵֽמָּה:
[יג] וְיֵ֤ט יָדוֹ֙ עַל־צָפ֔וֹן וִֽיאַבֵּ֖ד אֶת־אַשּׁ֑וּר וְיָשֵׂ֤ם אֶת־נִֽינְוֵה֙ לִשְׁמָמָ֔ה צִיָּ֖ה כַּמִּדְבָּֽר:
[יד] וְרָבְצ֨וּ בְתוֹכָ֤הּ עֲדָרִים֙ כָּל־חַיְתוֹ־ג֔וֹי גַּם־קָאַת֙ גַּם־קִפֹּ֔ד בְּכַפְתֹּרֶ֖יהָ יָלִ֑ינוּ ק֠וֹל יְשׁוֹרֵ֤ר בַּֽחַלּוֹן֙ חֹ֣רֶב בַּסַּ֔ף כִּ֥י אַרְזָ֖ה עֵרָֽה:
[טו] זֹ֠֞את הָעִ֤יר הָעַלִּיזָה֙ הַיּוֹשֶׁ֣בֶת לָבֶ֔טַח הָאֹֽמְרָה֙ בִּלְבָבָ֔הּ אֲנִ֖י וְאַפְסִ֣י ע֑וֹד אֵ֣יךְ׀ הָיְתָ֣ה לְשַׁמָּ֗ה מַרְבֵּץ֙ לַֽחַיָּ֔ה כֹּ֚ל עוֹבֵ֣ר עָלֶ֔יהָ יִשְׁרֹ֖ק יָנִ֥יעַ יָדֽוֹ: פ

פרק ב
(א) התקוששו - התלקטו והאספו יחד; [כמו "לקושש קש" (שמ' ה , יב).] וקושו - מעשיכם; השוו מעשיכם לדעת קונכם. הגוי לא נכסף - "דלא חמיד למיתוב לאורייתא" (ת"י). (ב) בטרם לדת חק - לפני בא הגזירה. כמוץ עבר יום - הרי זה לשון קצר: כמוץ העובר מפני רוח , וכעשן העובר מפני השמש; וזהו תרגומו של עבר יום , כך תרגמו יונתן: "דתהוון דמן למוצא דנשבא רוחא וכתננא דעדי מן קדם יומא". (ד) כי עזה עזובה תהיה - כי אם תעשו כן , אפקד על שכיניכם הרעים (ע"פ יר' יב , יד) , פלשתים ועמון ומואב , כמו שהנביא מסדרן והולך. בצהרים יגרשוה - אשדוד שמה [תהיה] , ובצהרים , אשר ישוד בה קטב (ראה תה' צא , ו) , יגרשוה ותהי שדודה. דבר אחר: בצהרים יגרשוה - מקום מרעה צאן היה , והצהרים קשה לצאת בו צאן; וכן הוא אומר: "איכה תרביץ בצהרים" (שה"ש א , ז). (ה) חבל הים - "ספר ימא" (ת"י). ולשון חבל - מדת קרקע היא , שמודדין בחבל; כלומר: הסמוכים לים. גוי כריתים - "עמא דחייבין לאישתיצאה" (ת"י). ומה הם יושבי חבל הים? - כנען ארץ פלשתים; כי פלשתים יושבים על שפת ים האחרון , במערבה של ארץ ישראל , בתוך מצרי תחומיה. [ואף שדורשו יונתן לכליה , גוי כרתים מדינה היא בפלשתים , ושמה 'כרתי'; וכן הוא אומר בצקלג "אנחנו פשטנו נגב הכרתי ועל אשר ליהודה" (ש"א ל , יד) , ותרגם יונתן: "על דרום כרתי" , ולמטה כתיב "בכל השלל הגדול אשר לקחו מארץ פלשתים ומארץ יהודה" (שם , טז).] (ו) נות כרות רועים - נוה עראי , שיכרו בה הרועים לחם בבקר. כרות - לשון "ויכרה להם כירה גדולה" (מ"ב ו , כג). (ז) והיה חבל לשארית בית יהודה - והיה אותו הגבול גורל לשארית בית יהודה. חבל זה - לשון גורל הוא; וכן תרגמו יונתן: "ויהא עדבא לשארא דבית יהודה". (ח) אשר חרפו את עמי - כשהיו מוליכין את ישראל בגולה לצד ארץ כשדים , והיו עוברים דרך עמון ומואב בוכים וגונחים וצועקים , היו מונים אותם ואומרים: מה לכם סגופים? מה תבכו? והלא לבית אביכם אתם הולכים: "בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם" (יהו' כד , ב). ויגדילו על גבולם - ויתגאו על גבולם. (ט) כי מאב (לפנינו: מואב) כסדום תהיה - גם אתם לקדמתכם תשובו (ע"פ יח' טז , נה): לוט אביכם , לא מסדום היה? ממשק חרול - כמו "משק גבים" (יש' לג , ד). ואף מ"ם הראשונה יסוד היא בתיבה , כמו "ממשח הסוכך" (יח' כח , יד). ממשק חרול - השמעת קול חרולים [שקורין 'אורטיאש' (בלעז)] , הגדילים שם מאין עובר , והם נוקשות זו על זו ומשמיעות קול. ומכרה מלח - מקום כריית מלח. (יא) כי רזה - התיש כחם. (יג) נינוה - היא ראש לאשור. (יד) [כל חיתו גוי - כל בהמות הגוים. קאת וקפוד - עופות. בכפתוריה - 'פומלש' (בלעז) שבראש הגג.] חרב בסף - החורבן יהא ניכר בסיפי הבית. קול ישורר בחלון - קול העופות מצפצפין בחלונות. כי ארזה ערה - כי ארזיה שֵרשו ועָקרו; כמו "ערו ערו" (תה' קלז , ז). ויונתן תירגם: "וטללתא סתרו" - הוא גג הבית הספון בארז (ע"פ מ"א ז , ג); שאפילו בתי אבנים מסוככין בנסרים של עץ. (טו) ואפסי - ואפס זולתי.