מאגר הכתר צפניה פרק ב טקסט בלבד

פרק ב
[א] התקוששו וקושו הגוי לא נכסף:
[ב] בטרם לדת חק כמץ עבר יום בטרם׀ לא־יבוא עליכם חרון אף־יהוה בטרם לא־יבוא עליכם יום אף־יהוה:
[ג] בקשו את־יהוה כל־ענוי הארץ אשר משפטו פעלו בקשו־צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף־יהוה:
[ד] כי עזה עזובה תהיה ואשקלון לשממה אשדוד בצהרים יגרשוה ועקרון תעקר: ס
[ה] הוי ישבי חבל הים גוי כרתים דבר־יהוה עליכם כנען ארץ פלשתים והאבדתיך מאין יושב:
[ו] והיתה חבל הים נות כרת רעים וגדרות צאן:
[ז] והיה חבל לשארית בית יהודה עליהם ירעון בבתי אשקלון בערב ירבצון כי יפקדם יהוה אלהיהם ושב שבותם שביתם:
[ח] שמעתי חרפת מואב וגדפי בני עמון אשר חרפו את־עמי ויגדילו על־גבולם:
[ט] לכן חי־אני נאם יהוה צבאות אלהי ישראל כי־מואב כסדם תהיה ובני עמון כעמרה ממשק חרול ומכרה־מלח ושממה עד־עולם שארית עמי יבזום ויתר גוי ינחלום:
[י] זאת להם תחת גאונם כי חרפו ויגדלו על־עם יהוה צבאות:
[יא] נורא יהוה עליהם כי רזה את כל־אלהי הארץ וישתחוו־לו איש ממקומו כל איי הגוים:
[יב] גם־אתם כושים חללי חרבי המה:
[יג] ויט ידו על־צפון ויאבד את־אשור וישם את־נינוה לשממה ציה כמדבר:
[יד] ורבצו בתוכה עדרים כל־חיתו־גוי גם־קאת גם־קפד בכפתריה ילינו קול ישורר בחלון חרב בסף כי ארזה ערה:
[טו] זאת העיר העליזה היושבת לבטח האמרה בלבבה אני ואפסי עוד איך׀ היתה לשמה מרבץ לחיה כל עובר עליה ישרק יניע ידו: פ