פרק ג
[א]
ה֥וֹי
מֹרְאָ֖ה
וְנִגְאָלָ֑ה
הָעִ֖יר
הַיּוֹנָֽה:
[ב]
לֹ֤א
שָֽׁמְעָה֙
בְּק֔וֹל
לֹ֥א
לָקְחָ֖ה
מוּסָ֑ר
בַּֽיהוָה֙
לֹ֣א
בָטָ֔חָה
אֶל־אֱלֹהֶ֖יהָ
לֹ֥א
קָרֵֽבָה:
[ג]
שָׂרֶ֣יהָ
בְקִרְבָּ֔הּ
אֲרָי֖וֹת
שֹׁאֲגִ֑ים
שֹׁפְטֶ֙יהָ֙
זְאֵ֣בֵי
עֶ֔רֶב
לֹ֥א
גָרְמ֖וּ
לַבֹּֽקֶר:
[ד]
נְבִיאֶ֙יהָ֙
פֹּֽחֲזִ֔ים
אַנְשֵׁ֖י
בֹּֽגְד֑וֹת
כֹּהֲנֶ֙יהָ֙
חִלְּלוּ־קֹ֔דֶשׁ
חָמְס֖וּ
תּוֹרָֽה:
[ה]
יְהוָ֤ה
צַדִּיק֙
בְּקִרְבָּ֔הּ
לֹ֥א
יַעֲשֶׂ֖ה
עַוְלָ֑ה
בַּבֹּ֨קֶר
בַּבֹּ֜קֶר
מִשְׁפָּט֨וֹ
יִתֵּ֤ן
לָאוֹר֙
לֹ֣א
נֶעְדָּ֔ר
וְלֹא־יוֹדֵ֥עַ
עַוָּ֖ל
בֹּֽשֶׁת:
[ו]
הִכְרַ֣תִּי
גוֹיִ֗ם
נָשַׁ֙מּוּ֙
פִּנּוֹתָ֔ם
הֶחֱרַ֥בְתִּי
חוּצוֹתָ֖ם
מִבְּלִ֣י
עוֹבֵ֑ר
נִצְדּ֧וּ
עָרֵיהֶ֛ם
מִבְּלִי־אִ֖ישׁ
מֵאֵ֥ין
יוֹשֵֽׁב:
[ז]
אָמַ֜רְתִּי
אַךְ־תִּֽירְאִ֤י
אוֹתִי֙
תִּקְחִ֣י
מוּסָ֔ר
וְלֹֽא־יִכָּרֵ֣ת
מְעוֹנָ֔הּ
כֹּ֥ל
אֲשֶׁר־פָּקַ֖דְתִּי
עָלֶ֑יהָ
אָכֵן֙
הִשְׁכִּ֣ימוּ
הִשְׁחִ֔יתוּ
כֹּ֖ל
עֲלִילוֹתָֽם:
[ח]
לָכֵ֤ן
חַכּוּ־לִי֙
נְאֻם־יְהוָ֔ה
לְי֖וֹם
קוּמִ֣י
לְעַ֑ד
כִּ֣י
מִשְׁפָּטִי֩
לֶאֱסֹ֨ף
גּוֹיִ֜ם
לְקָבְצִ֣י
מַמְלָכ֗וֹת
לִשְׁפֹּ֨ךְ
עֲלֵיהֶ֤ם
זַעְמִי֙
כֹּ֚ל
חֲר֣וֹן
אַפִּ֔י
כִּ֚י
בְּאֵ֣שׁ
קִנְאָתִ֔י
תֵּאָכֵ֖ל
כָּל־הָאָֽרֶץ:
[ט]
כִּי־אָ֛ז
אֶהְפֹּ֥ךְ
אֶל־עַמִּ֖ים
שָׂפָ֣ה
בְרוּרָ֑ה
לִקְרֹ֤א
כֻלָּם֙
בְּשֵׁ֣ם
יְהוָ֔ה
לְעָבְד֖וֹ
שְׁכֶ֥ם
אֶחָֽד:
[י]
מֵעֵ֖בֶר
לְנַהֲרֵי־כ֑וּשׁ
עֲתָרַי֙
בַּת־פּוּצַ֔י
יוֹבִל֖וּן
מִנְחָתִֽי:
[יא]
בַּיּ֣וֹם
הַה֗וּא
לֹ֤א
תֵב֙וֹשִׁי֙
מִכֹּ֣ל
עֲלִילֹתַ֔יִךְ
אֲשֶׁ֥ר
פָּשַׁ֖עַתְּ
בִּ֑י
כִּי־אָ֣ז׀
אָסִ֣יר
מִקִּרְבֵּ֗ךְ
עַלִּיזֵי֙
גַּאֲוָתֵ֔ךְ
וְלֹא־תוֹסִ֧פִי
לְגָבְהָ֛ה
ע֖וֹד
בְּהַ֥ר
קָדְשִֽׁי:
[יב]
וְהִשְׁאַרְתִּ֣י
בְקִרְבֵּ֔ךְ
עַ֥ם
עָנִ֖י
וָדָ֑ל
וְחָס֖וּ
בְּשֵׁ֥ם
יְהוָֽה:
[יג]
שְׁאֵרִ֨ית
יִשְׂרָאֵ֜ל
לֹֽא־יַעֲשׂ֤וּ
עַוְלָה֙
וְלֹֽא־יְדַבְּר֣וּ
כָזָ֔ב
וְלֹא־יִמָּצֵ֥א
בְּפִיהֶ֖ם
לְשׁ֣וֹן
תַּרְמִ֑ית
כִּי־הֵ֛מָּה
יִרְע֥וּ
וְרָבְצ֖וּ
וְאֵ֥ין
מַחֲרִֽיד:
פ
[יד]
רָנִּי֙
בַּת־צִיּ֔וֹן
הָרִ֖יעוּ
יִשְׂרָאֵ֑ל
שִׂמְחִ֤י
וְעָלְזִי֙
בְּכָל־לֵ֔ב
בַּ֖ת
יְרוּשָׁלִָֽם:
[טו]
הֵסִ֤יר
יְהוָה֙
מִשְׁפָּטַ֔יִךְ
פִּנָּ֖ה
אֹֽיְבֵ֑ךְ
מֶ֣לֶךְ
יִשְׂרָאֵ֤ל
׀
יְהוָה֙
בְּקִרְבֵּ֔ךְ
לֹא־תִֽירְאִ֥י
רָ֖ע
עֽוֹד:
פ
[טז]
בַּיּ֣וֹם
הַה֔וּא
יֵאָמֵ֥ר
לִירוּשָׁלִַ֖ם
אַל־תִּירָ֑אִי
צִיּ֖וֹן
אַל־יִרְפּ֥וּ
יָדָֽיִךְ:
[יז]
יְהוָ֧ה
אֱלֹהַ֛יִךְ
בְּקִרְבֵּ֖ךְ
גִּבּ֣וֹר
יוֹשִׁ֑יעַ
יָשִׂ֨ישׂ
עָלַ֜יִךְ
בְּשִׂמְחָ֗ה
יַֽחֲרִישׁ֙
בְּאַ֣הֲבָת֔וֹ
יָגִ֥יל
עָלַ֖יִךְ
בְּרִנָּֽה:
[יח]
נוּגֵ֧י
מִמּוֹעֵ֛ד
אָסַ֖פְתִּי
מִמֵּ֣ךְ
הָי֑וּ
מַשְׂאֵ֥ת
עָלֶ֖יהָ
חֶרְפָּֽה:
[יט]
הִנְנִ֥י
עֹשֶׂ֛ה
אֶת־כָּל־מְעַנַּ֖יִךְ
בָּעֵ֣ת
הַהִ֑יא
וְהוֹשַׁעְתִּ֣י
אֶת־הַצֹּלֵעָ֗ה
וְהַנִּדָּחָה֙
אֲקַבֵּ֔ץ
וְשַׂמְתִּים֙
לִתְהִלָּ֣ה
וּלְשֵׁ֔ם
בְּכָל־הָאָ֖רֶץ
בָּשְׁתָּֽם:
[כ]
בָּעֵ֤ת
הַהִיא֙
אָבִ֣יא
אֶתְכֶ֔ם
וּבָעֵ֖ת
קַבְּצִ֣י
אֶתְכֶ֑ם
כִּֽי־אֶתֵּ֨ן
אֶתְכֶ֜ם
לְשֵׁ֣ם
וְלִתְהִלָּ֗ה
בְּכֹל֙
עַמֵּ֣י
הָאָ֔רֶץ
בְּשׁוּבִ֧י
אֶת־שְׁבוּתֵיכֶ֛ם
לְעֵינֵיכֶ֖ם
אָמַ֥ר
יְהוָֽה:
פרק ג
(א)
הוי
מוראה
ונגאלה
-
על
ישראל
הוא
אומר
,
שמוֹרָאָהּ
הייתה
שם
מוטלת
על
האומות
,
ונגאלה
-
ועכשיו
הם
מגואלין
בדם.
העיר
היונה
-
שכולם
מלאים
אונאה.
(ג)
אריות
שואגים
-
ששואגים
על
טרפם
שגזלו.
כמו
כן
שריה
שבקרבה
חמסנים
וגזלנים.
לא
גרמו
לבקר
-
שלא
משַיְירין
לבוקר
אפילו
העצמות.
(ד)
כהניה
חללו
קודש
-
כהנים
שנצטוו
שיורו
את
עמי
בין
קודש
לחול
(ע"פ
יח'
מד
,
כג)
,
והם
מחללים
קודש.
חמסו
תורתי
(לפנינו:
תורה;
ראה
יח'
כב
,
כו)
-
גילו
פנים
בתורה
שלא
כהלכה
(ראה
משנה
אבות
ג
,
יא).
(ה)
בבוקר
משפטו
יתן
לאור
-
שהיה
שולח
ביד
הנביאים
יום
השכם
ושלוח
,
והם
לא
שמעו
(ע"פ
יר'
ז
,
כה
-
כו).
ולא
יודע
עול
בושת
-
אע"פ
שהן
שקרנים
,
לא
הובישו
על
תועבות
שעשו
(ע"פ
יר'
ו
,
טו).
(ו)
הכרתי
גוים.
נצדו
-
לשון
"צדייה"
(במ'
לה
,
כב).
והוא
כאדם
שיאהב
את
בנו
וסרח
לו
ולא
היה
רוצה
להלקותו
,
אלא
הלקה
את
עבדו
כדי
שיראה
בנו
ויקח
מוסר;
כמו
כן
כשחטאו
ישראל
לא
רצה
הקדוש
ברוך
הוא
להכריתם
מיד
,
אלא
היה
מכרית
את
האומות
שסביבותיו.
(ז)
ואמרתי
(בנוסחנו:
אמרתי)
אך
תראי
(בנוסחנו:
תיראי)
אותי
ותקחי
מוסר
מהם.
ולא
יכרת
מעונה
-
זהו
בית
המקדש.
מעונה
-
מפיק
,
שהוא
'מעון
שלה'.
כל
אשר
פקדתי
עליה
-
כמו
שגזרתי
עליה.
אכן
השכימו
השחיתו...
עלילותם
-
אבל
הם
לא
לקחו
מוסר
,
אלא
השכימו
השחיתו
עלילותם
וכל
מעשיהם.
אכן
בלשון
המקרא
הוא
כמו
'אבל'
בלשון
התלמוד;
וכמו
"אכן
יש
יי'
במקום
הזה"
(בר'
כח
,
טז)
,
ופתרונו:
לכתחילה
לא
הייתי
יודע
ששכינה
שרוייה
כאן
,
ולכך
הייתי
שוכב
כאן;
אלא
עכשיו
אני
יודע
שיש
יי'
במקום
הזה.
(ח)
כי
משפטי
לאסוף
גוים
-
זאת
תהא
שאאסוף
ואקבץ
גוים
לשפוך
עליהם
זעמי
על
שחטאו
לי
,
ואז
תחכו
ותקוו
אתם
לישועתי.
(ט)
שפה
ברורה
-
שידברו
כולם
בלשון
הקודש
,
שהוא
לשון
מובחר.
שכם
אחד
-
חבורה
אחת;
שיתגיירו
כולם
לשם
יי'.
(י)
מעבר
לנהרי
כוש
עתרי
בת
פוצי
-
אותה
חבורה
שהפיצותי
מעבר
לנהרי
כוש
,
שעותרים
ומתפללים
לי
בגלותם.
יובילון
מנחתי
-
האומות
יובילון
אותם
לי
למנחה;
וכן
ישעיה
הוא
אומר
"והביאו
את
כל
אחיכם
מכל
הגוים
מנחה
ליי'"
וגו'
(סו
,
כ).
(יא)
עליזי
גאותך
-
אותם
שמתגאים
בעולם
הם
גסי
הרוח
,
ואין
חושבים
שום
אדם
לכלום.
(יב)
והשארתי
בקרבך
עם
עני
ודל
-
משאסיר
הגאותנים
מן
הארץ
(ראה
לעיל
,
יא)
,
אשאיר
שם
עם
עני
ושפל
,
נכנע;
כמו
"עד
מתי
מאנת
לענות
מפני"
(שמ'
י
,
ג)
-
תרגומו:
"לאיתכנעא"
(ת"א).
(טו)
הסיר
יי'
משפטיך
-
פתרון:
יסיר
הקדוש
ברוך
הוא
ייסורין
שנשפטת
בם.
(יז)
יחריש
באהבתו
-
על
כל
פשעים
תכסה
אהבה
(ע"פ
מש'
י
,
יב).
(יח)
נוגי
ממועד
אספתי
ממך
היו
-
אותם
שהם
נוגים
ואבילים
מבלי
באי
מועד
(ע"פ
איכה
א
,
ד)
מפני
ש"אספתי
את
שלומי"
מהם
(יר'
טז
,
ה)
,
שנהרגו
ונחרב
בית
המקדש
,
ואספתי
אותם
שהיו
באים
ממך
לירושלם.
משאת
עליה
חרפה
-
לא
ישאו
עוד
חרפה
בגוים
,
שאקבץ
אותם
מן
הגליות
,
וביתי
אבנה
נאם
יי'
(ע"פ
זכ'
א
,
טז).
(יט-כ)
הנני
עושה
את
כל
מענייך
-
והוא
כמו
"ועסותם
רשעים
כי
יהיו
אפר
תחת
כפות
רגליכם"
(מל'
ג
,
כא);
ולשון
רמיסה
ברגלים
הוא.
ושמתים
לתהילה
ולשם
בכל
הארץ
בשתם
-
פתרון:
בכל
הגליות
שנשאתם
חרפה
ובושת
(ראה
לעיל
,
יח)
,
אשימם
עכשיו
לתהילה
ולשם
ולתפארת
(ע"פ
דב'
כו
,
יט)
בשובי
את
שבותיכם
לעיניכם
אמר
יי'.