מאגר הכתר צפניה פרק ג עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק ג
[א] ה֥וֹי מֹרְאָ֖ה וְנִגְאָלָ֑ה הָעִ֖יר הַיּוֹנָֽה:
[ב] לֹ֤א שָֽׁמְעָה֙ בְּק֔וֹל לֹ֥א לָקְחָ֖ה מוּסָ֑ר בַּֽיהוָה֙ לֹ֣א בָטָ֔חָה אֶל־אֱלֹהֶ֖יהָ לֹ֥א קָרֵֽבָה:
[ג] שָׂרֶ֣יהָ בְקִרְבָּ֔הּ אֲרָי֖וֹת שֹׁאֲגִ֑ים שֹׁפְטֶ֙יהָ֙ זְאֵ֣בֵי עֶ֔רֶב לֹ֥א גָרְמ֖וּ לַבֹּֽקֶר:
[ד] נְבִיאֶ֙יהָ֙ פֹּֽחֲזִ֔ים אַנְשֵׁ֖י בֹּֽגְד֑וֹת כֹּהֲנֶ֙יהָ֙ חִלְּלוּ־קֹ֔דֶשׁ חָמְס֖וּ תּוֹרָֽה:
[ה] יְהוָ֤ה צַדִּיק֙ בְּקִרְבָּ֔הּ לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה עַוְלָ֑ה בַּבֹּ֨קֶר בַּבֹּ֜קֶר מִשְׁפָּט֨וֹ יִתֵּ֤ן לָאוֹר֙ לֹ֣א נֶעְדָּ֔ר וְלֹא־יוֹדֵ֥עַ עַוָּ֖ל בֹּֽשֶׁת:
[ו] הִכְרַ֣תִּי גוֹיִ֗ם נָשַׁ֙מּוּ֙ פִּנּוֹתָ֔ם הֶחֱרַ֥בְתִּי חוּצוֹתָ֖ם מִבְּלִ֣י עוֹבֵ֑ר נִצְדּ֧וּ עָרֵיהֶ֛ם מִבְּלִי־אִ֖ישׁ מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב:
[ז] אָמַ֜רְתִּי אַךְ־תִּֽירְאִ֤י אוֹתִי֙ תִּקְחִ֣י מוּסָ֔ר וְלֹֽא־יִכָּרֵ֣ת מְעוֹנָ֔הּ כֹּ֥ל אֲשֶׁר־פָּקַ֖דְתִּי עָלֶ֑יהָ אָכֵן֙ הִשְׁכִּ֣ימוּ הִשְׁחִ֔יתוּ כֹּ֖ל עֲלִילוֹתָֽם:
[ח] לָכֵ֤ן חַכּוּ־לִי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה לְי֖וֹם קוּמִ֣י לְעַ֑ד כִּ֣י מִשְׁפָּטִי֩ לֶאֱסֹ֨ף גּוֹיִ֜ם לְקָבְצִ֣י מַמְלָכ֗וֹת לִשְׁפֹּ֨ךְ עֲלֵיהֶ֤ם זַעְמִי֙ כֹּ֚ל חֲר֣וֹן אַפִּ֔י כִּ֚י בְּאֵ֣שׁ קִנְאָתִ֔י תֵּאָכֵ֖ל כָּל־הָאָֽרֶץ:
[ט] כִּי־אָ֛ז אֶהְפֹּ֥ךְ אֶל־עַמִּ֖ים שָׂפָ֣ה בְרוּרָ֑ה לִקְרֹ֤א כֻלָּם֙ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֔ה לְעָבְד֖וֹ שְׁכֶ֥ם אֶחָֽד:
[י] מֵעֵ֖בֶר לְנַהֲרֵי־כ֑וּשׁ עֲתָרַי֙ בַּת־פּוּצַ֔י יוֹבִל֖וּן מִנְחָתִֽי:
[יא] בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא לֹ֤א תֵב֙וֹשִׁי֙ מִכֹּ֣ל עֲלִילֹתַ֔יִךְ אֲשֶׁ֥ר פָּשַׁ֖עַתְּ בִּ֑י כִּי־אָ֣ז׀ אָסִ֣יר מִקִּרְבֵּ֗ךְ עַלִּיזֵי֙ גַּאֲוָתֵ֔ךְ וְלֹא־תוֹסִ֧פִי לְגָבְהָ֛ה ע֖וֹד בְּהַ֥ר קָדְשִֽׁי:
[יב] וְהִשְׁאַרְתִּ֣י בְקִרְבֵּ֔ךְ עַ֥ם עָנִ֖י וָדָ֑ל וְחָס֖וּ בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה:
[יג] שְׁאֵרִ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל לֹֽא־יַעֲשׂ֤וּ עַוְלָה֙ וְלֹֽא־יְדַבְּר֣וּ כָזָ֔ב וְלֹא־יִמָּצֵ֥א בְּפִיהֶ֖ם לְשׁ֣וֹן תַּרְמִ֑ית כִּי־הֵ֛מָּה יִרְע֥וּ וְרָבְצ֖וּ וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד: פ
[יד] רָנִּי֙ בַּת־צִיּ֔וֹן הָרִ֖יעוּ יִשְׂרָאֵ֑ל שִׂמְחִ֤י וְעָלְזִי֙ בְּכָל־לֵ֔ב בַּ֖ת יְרוּשָׁלִָֽם:
[טו] הֵסִ֤יר יְהוָה֙ מִשְׁפָּטַ֔יִךְ פִּנָּ֖ה אֹֽיְבֵ֑ךְ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֤ל ׀ יְהוָה֙ בְּקִרְבֵּ֔ךְ לֹא־תִֽירְאִ֥י רָ֖ע עֽוֹד: פ
[טז] בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יֵאָמֵ֥ר לִירוּשָׁלִַ֖ם אַל־תִּירָ֑אִי צִיּ֖וֹן אַל־יִרְפּ֥וּ יָדָֽיִךְ:
[יז] יְהוָ֧ה אֱלֹהַ֛יִךְ בְּקִרְבֵּ֖ךְ גִּבּ֣וֹר יוֹשִׁ֑יעַ יָשִׂ֨ישׂ עָלַ֜יִךְ בְּשִׂמְחָ֗ה יַֽחֲרִישׁ֙ בְּאַ֣הֲבָת֔וֹ יָגִ֥יל עָלַ֖יִךְ בְּרִנָּֽה:
[יח] נוּגֵ֧י מִמּוֹעֵ֛ד אָסַ֖פְתִּי מִמֵּ֣ךְ הָי֑וּ מַשְׂאֵ֥ת עָלֶ֖יהָ חֶרְפָּֽה:
[יט] הִנְנִ֥י עֹשֶׂ֛ה אֶת־כָּל־מְעַנַּ֖יִךְ בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא וְהוֹשַׁעְתִּ֣י אֶת־הַצֹּלֵעָ֗ה וְהַנִּדָּחָה֙ אֲקַבֵּ֔ץ וְשַׂמְתִּים֙ לִתְהִלָּ֣ה וּלְשֵׁ֔ם בְּכָל־הָאָ֖רֶץ בָּשְׁתָּֽם:
[כ] בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ אָבִ֣יא אֶתְכֶ֔ם וּבָעֵ֖ת קַבְּצִ֣י אֶתְכֶ֑ם כִּֽי־אֶתֵּ֨ן אֶתְכֶ֜ם לְשֵׁ֣ם וְלִתְהִלָּ֗ה בְּכֹל֙ עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ בְּשׁוּבִ֧י אֶת־שְׁבוּתֵיכֶ֛ם לְעֵינֵיכֶ֖ם אָמַ֥ר יְהוָֽה:

פרק ג
(א) הוי מוראה ונגאלה - על ישראל הוא אומר , שמוֹרָאָהּ הייתה שם מוטלת על האומות , ונגאלה - ועכשיו הם מגואלין בדם. העיר היונה - שכולם מלאים אונאה. (ג) אריות שואגים - ששואגים על טרפם שגזלו. כמו כן שריה שבקרבה חמסנים וגזלנים. לא גרמו לבקר - שלא משַיְירין לבוקר אפילו העצמות. (ד) כהניה חללו קודש - כהנים שנצטוו שיורו את עמי בין קודש לחול (ע"פ יח' מד , כג) , והם מחללים קודש. חמסו תורתי (לפנינו: תורה; ראה יח' כב , כו) - גילו פנים בתורה שלא כהלכה (ראה משנה אבות ג , יא). (ה) בבוקר משפטו יתן לאור - שהיה שולח ביד הנביאים יום השכם ושלוח , והם לא שמעו (ע"פ יר' ז , כה - כו). ולא יודע עול בושת - אע"פ שהן שקרנים , לא הובישו על תועבות שעשו (ע"פ יר' ו , טו). (ו) הכרתי גוים. נצדו - לשון "צדייה" (במ' לה , כב). והוא כאדם שיאהב את בנו וסרח לו ולא היה רוצה להלקותו , אלא הלקה את עבדו כדי שיראה בנו ויקח מוסר; כמו כן כשחטאו ישראל לא רצה הקדוש ברוך הוא להכריתם מיד , אלא היה מכרית את האומות שסביבותיו. (ז) ואמרתי (בנוסחנו: אמרתי) אך תראי (בנוסחנו: תיראי) אותי ותקחי מוסר מהם. ולא יכרת מעונה - זהו בית המקדש. מעונה - מפיק , שהוא 'מעון שלה'. כל אשר פקדתי עליה - כמו שגזרתי עליה. אכן השכימו השחיתו... עלילותם - אבל הם לא לקחו מוסר , אלא השכימו השחיתו עלילותם וכל מעשיהם. אכן בלשון המקרא הוא כמו 'אבל' בלשון התלמוד; וכמו "אכן יש יי' במקום הזה" (בר' כח , טז) , ופתרונו: לכתחילה לא הייתי יודע ששכינה שרוייה כאן , ולכך הייתי שוכב כאן; אלא עכשיו אני יודע שיש יי' במקום הזה. (ח) כי משפטי לאסוף גוים - זאת תהא שאאסוף ואקבץ גוים לשפוך עליהם זעמי על שחטאו לי , ואז תחכו ותקוו אתם לישועתי. (ט) שפה ברורה - שידברו כולם בלשון הקודש , שהוא לשון מובחר. שכם אחד - חבורה אחת; שיתגיירו כולם לשם יי'. (י) מעבר לנהרי כוש עתרי בת פוצי - אותה חבורה שהפיצותי מעבר לנהרי כוש , שעותרים ומתפללים לי בגלותם. יובילון מנחתי - האומות יובילון אותם לי למנחה; וכן ישעיה הוא אומר "והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה ליי'" וגו' (סו , כ). (יא) עליזי גאותך - אותם שמתגאים בעולם הם גסי הרוח , ואין חושבים שום אדם לכלום. (יב) והשארתי בקרבך עם עני ודל - משאסיר הגאותנים מן הארץ (ראה לעיל , יא) , אשאיר שם עם עני ושפל , נכנע; כמו "עד מתי מאנת לענות מפני" (שמ' י , ג) - תרגומו: "לאיתכנעא" (ת"א). (טו) הסיר יי' משפטיך - פתרון: יסיר הקדוש ברוך הוא ייסורין שנשפטת בם. (יז) יחריש באהבתו - על כל פשעים תכסה אהבה (ע"פ מש' י , יב). (יח) נוגי ממועד אספתי ממך היו - אותם שהם נוגים ואבילים מבלי באי מועד (ע"פ איכה א , ד) מפני ש"אספתי את שלומי" מהם (יר' טז , ה) , שנהרגו ונחרב בית המקדש , ואספתי אותם שהיו באים ממך לירושלם. משאת עליה חרפה - לא ישאו עוד חרפה בגוים , שאקבץ אותם מן הגליות , וביתי אבנה נאם יי' (ע"פ זכ' א , טז). (יט-כ) הנני עושה את כל מענייך - והוא כמו "ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם" (מל' ג , כא); ולשון רמיסה ברגלים הוא. ושמתים לתהילה ולשם בכל הארץ בשתם - פתרון: בכל הגליות שנשאתם חרפה ובושת (ראה לעיל , יח) , אשימם עכשיו לתהילה ולשם ולתפארת (ע"פ דב' כו , יט) בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר יי'.