מאגר הכתר צפניה פרק ג עם פירוש ר' אליעזר מבלגנצי

פרק ג
(א) מוראה - 'ונגאלה' יורה עליו , לשון צחנה; כמו "מראתו בנצתה" (וי' א , טז). העיר היונה - נגאלה בטיט היון (ע"פ תה' מ , ג); 'אינבואידא' (בלעז). ועל ירושלם אומר. (ג) אריות שואגים - לטרוף טרף. לא גרמו לבקר - דרך זאב: "לערב יחלק שלל" ויטרוף טרף , "ובבקר" , בשבתו במעונתו , שאינו יכול לצאת , "יאכל עד" (ראה בר' מט , כז); ואֵילו - אפילו עצמות טרפם לא נשארו להם לבקר לגָרֵם; הכל אכלו. גרמו - כמו "ועצמותיהם יגרם" (במ' כד , ח); 'רדונייר' (בלעז). (ד) פחזים - בהולים ברוחם. (ה) יי' צדיק בקרבה - על כל מה שעושה לה , שמשפילה על ידי מלכי אשור ונבוכד נצר מלך בבל; שהרי בבקר בבקר - בכל בקר , משפטו יתן לאור על ידי נביאיו , השכם ושלוח (ע"פ יר' ז , כה) , ומעיד בה [לאור] ומגלה לה משפטו; לא נעדר [בקר] יום שאינו שולח לה עבדיו הנביאים השכם ודבר (ע"פ יר' ז , יג) , ואע"פ כן לא ידע (בנוסחנו: יודע) עול לֵבוֹש ממעלליו הרעים. (ו) עוד הראיתי לה משפט ומוסר שעשיתי בשאר אומות , שהכרתי גוים על ידי סנחריב , ונבוכד נצר שכיבש נינוה ואשור. (ז) ואמרתי - בלבי: אך תיראי אותי על מה שעשיתי לאילו , תקחי מוסר מהם ותיוסרי , כדי שלא יכרת מעונה - העיר אשר שיכנתי שמי בה (ע"פ יר' ז , יב) והעיר אשר נקרא שמי עליה (ע"פ יר' כה , כט) , ככל אשר פקדתי וגזרתי עליה להחריבה. אכן לא כמו שאמרתי: תירא ותקח מוסר , אלא השכימו השחיתו - אם נביאי השכימו להוכיחם (ראה פירושו לעיל , ה) , הם השכימו להשחית. (ח) לכן חכו לי נאם יי' - לכן , אחרי שאינכם מטיבים דרכיכם ומעלליכם (ע"פ יר' ז , ה) ואכרית מעוני (ראה לעיל , ז) עליכם , חכו לי ליום קומי לעד! אין לכם עוד תשועת עולמים עתה (ע"פ יש' מה , יז); ועד אחרית הימים יש לכם להמתין , ליום שאקום ליעידת משפט , לנקום באויביכם. כי משפטי יהיה אז , לאסוף גוים , לקבצי ממלכות - על ירושלים , לשפוך עליהם זעמי , על שהרעו לעמי ולנחלתי (ע"פ יואל ד , ב). כי באש קנאתי - שאקנא לירושלם ולעמי , תאכל כל הארץ , (ט-י) ולכך לא תהא לכם תשועת עולמים (ע"פ יש' מה , יז) עד אותו זמן , כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה ואמיתית - לקרוא כלם בשם יי' , על ידי המשפט שאעשה בגוים ויראוני ויכבדוני. וכאשר יראו אותי ייכנעו גם לעמי ולנחלתי , ועל ידי כך תיושעו בי תשועת עולמים. שכם אחד - שכֻּלם יַטו שכמם לסבול עולי , לעבדני. וכל כך יעבדוני , שאף בת פוצי ― בת פוצי - עַם שמעבר לנהרי כוש ― יובילון אלי מנחתי. עתרי - קטרתי ולבונתי. עתרי - כמו "עתר ענן הקטרת" דיחזקאל (ח , יא). גם יש לומר: כאן שטת "בעת ההיא יובל שיי (בנוסחנו: שי) ליי' צבאות עם ממשך וממורט (בנוסחנו: ומורט) ומעם נורא מן הוא והלאה גוי קו קו ומבוסה אשר בזאו נהרים ארצו" (יש' יח , ז) , ולמעלה מזה כתוב "הוי ארץ צלצל כנפים אשר מעבר לנהרי כוש" (שם , א); וכן אומר: מעבר לנהרי כוש. אל עתרי - אל ביתי , שהוא אז "בית תפלה לכל העמים" (יש' נו , ז) , לקרא כלם בשם יי' , יובילון בת פוצי - וגלות עמי לי למנחה. והוא שאומר שם "אל מקום שם יי' צבאות הר ציון" (יש' יח , ז); וכן הוא אומר "ולקחום עמים והביאום אל מקומם" (יש' יד , ב); וכן הוא אומר "והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה ליי'" (יש' סו , כ). (יא-יב) כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך - כענין "ואצרף כבור סיגיך ואסירה כל בדיליך" (יש' א , כה); "וברותי מכם המורדים והפושעים בי" (יח' כ , לח). לגבהה - להתגאות; לפי שלא אשאיר בקרבך , רק עני ושפל בעיניו ודל , שיֶחֱסו בשם יי' ולא בזרוע ועֹשר. (יג) שארית ישראל - שישארו אז מצירוף הגלות , לא יעשו עולה. כי המה - כי מי שהוא צדיק בלי עולה וכזב ותרמית , ראוי שירעה. ואין מחריד - 'קר אילש דיוונט פיישטרא' (בלעז). (יד-טו) ואז רני בת ציון , שהסיר יי' משפטיך - שהיו שופטים אותך אויביך. (טז) אל תראי (בנוסחנו: תיראי) - אין לך לירא. (יז) יחריש באהבתו - יחשוב תמיד באהבתו לך; כמו "חכם חרשים" (יש' ג , ג); "לב חרש מחשבות" (מש' ו , יח). (יח) נוגי ממועד - אותן שהיו נוגים ונאנחים ממועדייך שחרבו , אספתי בקרבך. ממך היו - מוסב על נוגי ממועד; לומר: נוגי ממועד שהיו ממך , נועדים בבית מועדייך , אספתי וייעדתי לתוכך כבראשונה , על משאת חרפה שנשאו עליך (בנוסחנו: עליה) בגוים על חורבותייך ושוממותיך (ע"פ יש' מט , יט). (יט) עושה - מלשון "ועשותם (בנוסחנו: ועסותם) רשעים" (מל' ג , כא); "בעשות ממצרים דדיך" (יח' כג , כא). הצולעה - שנצלעה על ידי נגיחת העמים והדיפתם. והנדחה - שהדיחו מארצה. בכל הארץ שהיה בשתם - שהיו מחרפים אתם. (כ) בעת ההיא - שאביא אתכם אלי; ועד אותה העת חכו לי (ראה לעיל , ח). כך הוא סיום הנבואה.