מאגר הכתר צפניה פרק ג עם פירוש רד"ק

פרק ג
[א] ה֥וֹי מֹרְאָ֖ה וְנִגְאָלָ֑ה הָעִ֖יר הַיּוֹנָֽה:
[ב] לֹ֤א שָֽׁמְעָה֙ בְּק֔וֹל לֹ֥א לָקְחָ֖ה מוּסָ֑ר בַּֽיהוָה֙ לֹ֣א בָטָ֔חָה אֶל־אֱלֹהֶ֖יהָ לֹ֥א קָרֵֽבָה:
[ג] שָׂרֶ֣יהָ בְקִרְבָּ֔הּ אֲרָי֖וֹת שֹׁאֲגִ֑ים שֹׁפְטֶ֙יהָ֙ זְאֵ֣בֵי עֶ֔רֶב לֹ֥א גָרְמ֖וּ לַבֹּֽקֶר:
[ד] נְבִיאֶ֙יהָ֙ פֹּֽחֲזִ֔ים אַנְשֵׁ֖י בֹּֽגְד֑וֹת כֹּהֲנֶ֙יהָ֙ חִלְּלוּ־קֹ֔דֶשׁ חָמְס֖וּ תּוֹרָֽה:
[ה] יְהוָ֤ה צַדִּיק֙ בְּקִרְבָּ֔הּ לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה עַוְלָ֑ה בַּבֹּ֨קֶר בַּבֹּ֜קֶר מִשְׁפָּט֨וֹ יִתֵּ֤ן לָאוֹר֙ לֹ֣א נֶעְדָּ֔ר וְלֹא־יוֹדֵ֥עַ עַוָּ֖ל בֹּֽשֶׁת:
[ו] הִכְרַ֣תִּי גוֹיִ֗ם נָשַׁ֙מּוּ֙ פִּנּוֹתָ֔ם הֶחֱרַ֥בְתִּי חוּצוֹתָ֖ם מִבְּלִ֣י עוֹבֵ֑ר נִצְדּ֧וּ עָרֵיהֶ֛ם מִבְּלִי־אִ֖ישׁ מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב:
[ז] אָמַ֜רְתִּי אַךְ־תִּֽירְאִ֤י אוֹתִי֙ תִּקְחִ֣י מוּסָ֔ר וְלֹֽא־יִכָּרֵ֣ת מְעוֹנָ֔הּ כֹּ֥ל אֲשֶׁר־פָּקַ֖דְתִּי עָלֶ֑יהָ אָכֵן֙ הִשְׁכִּ֣ימוּ הִשְׁחִ֔יתוּ כֹּ֖ל עֲלִילוֹתָֽם:
[ח] לָכֵ֤ן חַכּוּ־לִי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה לְי֖וֹם קוּמִ֣י לְעַ֑ד כִּ֣י מִשְׁפָּטִי֩ לֶאֱסֹ֨ף גּוֹיִ֜ם לְקָבְצִ֣י מַמְלָכ֗וֹת לִשְׁפֹּ֨ךְ עֲלֵיהֶ֤ם זַעְמִי֙ כֹּ֚ל חֲר֣וֹן אַפִּ֔י כִּ֚י בְּאֵ֣שׁ קִנְאָתִ֔י תֵּאָכֵ֖ל כָּל־הָאָֽרֶץ:
[ט] כִּי־אָ֛ז אֶהְפֹּ֥ךְ אֶל־עַמִּ֖ים שָׂפָ֣ה בְרוּרָ֑ה לִקְרֹ֤א כֻלָּם֙ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֔ה לְעָבְד֖וֹ שְׁכֶ֥ם אֶחָֽד:
[י] מֵעֵ֖בֶר לְנַהֲרֵי־כ֑וּשׁ עֲתָרַי֙ בַּת־פּוּצַ֔י יוֹבִל֖וּן מִנְחָתִֽי:
[יא] בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא לֹ֤א תֵב֙וֹשִׁי֙ מִכֹּ֣ל עֲלִילֹתַ֔יִךְ אֲשֶׁ֥ר פָּשַׁ֖עַתְּ בִּ֑י כִּי־אָ֣ז׀ אָסִ֣יר מִקִּרְבֵּ֗ךְ עַלִּיזֵי֙ גַּאֲוָתֵ֔ךְ וְלֹא־תוֹסִ֧פִי לְגָבְהָ֛ה ע֖וֹד בְּהַ֥ר קָדְשִֽׁי:
[יב] וְהִשְׁאַרְתִּ֣י בְקִרְבֵּ֔ךְ עַ֥ם עָנִ֖י וָדָ֑ל וְחָס֖וּ בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה:
[יג] שְׁאֵרִ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל לֹֽא־יַעֲשׂ֤וּ עַוְלָה֙ וְלֹֽא־יְדַבְּר֣וּ כָזָ֔ב וְלֹא־יִמָּצֵ֥א בְּפִיהֶ֖ם לְשׁ֣וֹן תַּרְמִ֑ית כִּי־הֵ֛מָּה יִרְע֥וּ וְרָבְצ֖וּ וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד: פ
[יד] רָנִּי֙ בַּת־צִיּ֔וֹן הָרִ֖יעוּ יִשְׂרָאֵ֑ל שִׂמְחִ֤י וְעָלְזִי֙ בְּכָל־לֵ֔ב בַּ֖ת יְרוּשָׁלִָֽם:
[טו] הֵסִ֤יר יְהוָה֙ מִשְׁפָּטַ֔יִךְ פִּנָּ֖ה אֹֽיְבֵ֑ךְ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֤ל ׀ יְהוָה֙ בְּקִרְבֵּ֔ךְ לֹא־תִֽירְאִ֥י רָ֖ע עֽוֹד: פ
[טז] בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יֵאָמֵ֥ר לִירוּשָׁלִַ֖ם אַל־תִּירָ֑אִי צִיּ֖וֹן אַל־יִרְפּ֥וּ יָדָֽיִךְ:
[יז] יְהוָ֧ה אֱלֹהַ֛יִךְ בְּקִרְבֵּ֖ךְ גִּבּ֣וֹר יוֹשִׁ֑יעַ יָשִׂ֨ישׂ עָלַ֜יִךְ בְּשִׂמְחָ֗ה יַֽחֲרִישׁ֙ בְּאַ֣הֲבָת֔וֹ יָגִ֥יל עָלַ֖יִךְ בְּרִנָּֽה:
[יח] נוּגֵ֧י מִמּוֹעֵ֛ד אָסַ֖פְתִּי מִמֵּ֣ךְ הָי֑וּ מַשְׂאֵ֥ת עָלֶ֖יהָ חֶרְפָּֽה:
[יט] הִנְנִ֥י עֹשֶׂ֛ה אֶת־כָּל־מְעַנַּ֖יִךְ בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא וְהוֹשַׁעְתִּ֣י אֶת־הַצֹּלֵעָ֗ה וְהַנִּדָּחָה֙ אֲקַבֵּ֔ץ וְשַׂמְתִּים֙ לִתְהִלָּ֣ה וּלְשֵׁ֔ם בְּכָל־הָאָ֖רֶץ בָּשְׁתָּֽם:
[כ] בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ אָבִ֣יא אֶתְכֶ֔ם וּבָעֵ֖ת קַבְּצִ֣י אֶתְכֶ֑ם כִּֽי־אֶתֵּ֨ן אֶתְכֶ֜ם לְשֵׁ֣ם וְלִתְהִלָּ֗ה בְּכֹל֙ עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ בְּשׁוּבִ֧י אֶת־שְׁבוּתֵיכֶ֛ם לְעֵינֵיכֶ֖ם אָמַ֥ר יְהוָֽה:

פרק ג
(א) הוי מראה ונגאלה - חזר לדבר על ירושלם. מראה - פעול מהפועל 'הכבד' , והחולם מקום קמץ חטף או שורק; ועניינו מן "ושמתיך כראי" (נח' ג , ו) - עניין טנוף ולכלוך. וכן ונגאלה מזה העניין , כמו "וכל מלבושי אגאלתי" (יש' סג , ג); "נגואלו בדם" (איכה ד , יד). והעניין כפול במלות שונות. העיר היונה - מעניין "ולא תונו" (וי' יט , לג); וכן בא פעל 'קל' מזה העניין עוד: "חרב היונה" (יר' מו , טז). ויש מפרשים (ראה רש"י) היונה - הפותה; כמו "ויהי אפרים כיונה פותה אין לב" (הו' ז , יא). ויונתן תרגם: "ווי דמוחיא ומתפרקא קרתא דמסגיא לארגזא". (ב) לא שמעה - מבואר. בקול - פירושו: בקול המורים אותה. לא קרבה - בצרי לגזירת פָּעֵל. (ג) שריה - שחוטפים וגוזלים העם כמו האריות הטורפים , או כמו זאיבי ערב שטורפים בלילה , לא גרמו לבקר - לא הניחו לבקר אפילו הגרמים , שחוטפים ואוכלים מהר; כן השופטים חוטפים השוחד ואוכלים. (ד) נביאיה פוחזים - נביאי השקר. פוחזים - קלֵים; כלומר: קלי דעת , כמו "אנשים רקים (בנוסחנו: ריקים) ופוחזים" (שו' ט , ד). אנשי בוגדות - שֵם בפלס "הסוללות באו העיר" (יר' לב , כד). כהניה חללו קדש - כמו שאמר יחזקאל: "כהניה חמסו תורתי ויחללו קדשי בין קדש לחול לא הבדילו" (כב , כו). חמסו תורה - שלא הורו אותה לעם כמו שהיה הדין עליהם , כמו שאמר "יורו משפטיך ליעקב" (דב' לג , י); ולא עוד , אלא כי גם הם עברו עליה , והנה חמסו תורה. (ה) יי' צדיק בקרבה - בקרב העיר הזאת שזכר , והיא ירושלם. לא יעשה עולה - יי' שהוא צדיק בקרבה , כי שכינתו בה , והוא צדיק במה שהביא מן הרעה עליהם. ולא (בנוסחנו: לא) יעשה עולה - כי בדין עושה מה שעושה להם; כמו שאמר משה רבנו עליו השלום: "הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא" (דב' לב , ד). בבקר בבקר - פירש החכם רבי אברהם: היה ראוי להם שלא יעשו עַולה , כי האל בבקר בבקר , כלומר: בכל יום ויום , יראה להם משפטו בגוים; ואע"פ כן לא יודע עול בשת - כלומר: ישראל שהוא עול , לא ידע להכלם ולֵבוֹש (ע"פ יר' ח , יב) , אע"פ שהוא רואה שהאל עושה משפטו בגוים בעבור רעתם , והם לא יוָסרו ולא יבשו (ראה להלן , ו - ז). ואדני אבי ז"ל פירש: מיום שברא האל האור אמונתו קיימת לעולם , כי בכל בוקר ובוקר מזריח האור; זהו משפטו יתן לאור. לא נעדר - אע"פ שמכעיסים אותו בני העולם. ולא יודע עול בשת - שיאמר: כמו שהאל יתעלה שומר אמונתו לנו , נשמור לו אנחנו אמונה. ויונתן תרגם: "הא כניהור צפרא דאזיל ותקין כן דינוהי נפיק לאפרש ולא מתעכב ולא ידעין עוליא בהתא". (ו-ז) הכרתי , אמרתי - שני הפסוקים מבוארים. ולא יכרת מעונה - הה"א מפיק; פירושו: מעון העיר שזכר (לעיל , א) , והיא ירושלם; כל אשר פקדתי עליה מהרעות לא יבוא עליה , כי תקח מוסר מן הגוים; ולא כן עשו , אלא אכן השכימו השחיתו כל עלילותם - כלומר: היו זריזים בהשכמה להשחית כל מעשיהם , שהם רעים. ואמר כל - כלומר: לא הניחו דבר מן הרעות שלא עשו , כמו שאמר "לא הפילו ממעלליהם" (שו' ב , יט). מעונה - דרך כלל , כלומר: מעוניה ובתיה הגדולים. ותרגם יונתן: "לא יפסוק מדורהון מארע בית שכנתי כל טבוון דאמרית להון אייתי עליהון ברם אקדימו חבילו על עובדיהון". (ח) לכן חכו לי - כלומר: חכו לי עד היום ההוא שאצרף אתכם , כי לא תקחו מוסר עד היום ההוא; והוא יום קומי לעד , והוא יום גוג ומגוג (ראה יח' לח - לט) , שאקום לעד - לשָלָל; כמו "בבקר יאכל עד" (בר' מט , נז). כי משפטי לאסוף גוים - משפט זה נתתי לעד , שאאסוף גוים וממלכות אל ירושלם. ויונתן תרגם לעד: "למדן". כל הארץ - רוצה לומר: רֹב כל אנשי הארץ; כמו "וכל הארץ באו מצרימה" (בר' מא , נז). (ט) כי אז אהפך אל עמים שפה ברורה - שפתם הראשונה אהפוך אותה עליהם בשפה ברורה , שלא יוציאו בשפתם אלהים אחרים , אלא כולם יקראו בשם יי'; כמו שאמר בנבואת זכריה "ביום ההוא יהיה יי' אחד ושמו אחד" (יד , ט). והחכם רבי אברהם בן עזרא פירש: יתהפכו לעבוד השם לבדו בשפה ברורה , הוא לשון הקודש , שבה לבדה נקרא השם הנכבד. לעבדו שכם אחד - חלק אחד; רוצה לומר: בלב אחד ובדעת אחת. (י) מעבר לנהרי כוש - אותם שהם מעבר לנהרי כוש יובילון מנחתי - כלומר: יובילו את ישראל לירושלם למנחה; כמו שאמר בנבואת ישעיה "הוי ארץ צלצל כנפים אשר מעבר לנהרי כוש" (יח , א) , ואמר "בעת ההיא יובל שי ליי' צבאות עם ממושך ומורט" (שם , ז). עתרי בת פוצי - שם אומה או משפחה שהיא מעבר לנהרי כוש. ויונתן פירש עתרי בת פוצי - שקרא שם ישראל: 'עתרי' - שיעתר להם האל (ע"פ בר' כה , כא) , וקרא שמם 'בת פוצי' - כלומר: עדת הנפוצים בגלות. וכן תרגומו: "מעבר לנהרי הודו ברחמין יתובון גלוות עמי דאיתגליאה ויהון מייתן להון הא כקורבני". (יא) ביום ההוא לא תבשי (בנוסחנו: תבושי) מכל עלילותיך - לא תצטרכי ליבוש ולהכלם מכל עלילותיך שתעשי , כי כלם יהיו ביושר ובאמונה; לא כמו בזמן הזה , שצריכה את לבוש ולהכלם ממעשים הרעים שתעשי. זהו שאמר: אשר פשעת בי - פירושו: אשר פשעת בי עתה , אבל בזמן ההוא לא תבושי , כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך - כלומר: הגאים והעליזים והשמחים לדבר גאוה וגבוהות , אסיר אז מקרבך; כמו שאמר בנבואת זכריה "וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב" (יג , ט). לגבהה - מקור. (יב) והשארתי. עם עני ודל - הפך "עליזי גאותך" שזכר (לעיל , יא). ופירוש עני - כמו 'עניו'; רוצה לומר: שפל רוח ודל (ע"פ מש' טז , יט) , שנפשו דלה ונמוכה. וכן תרגם יונתן: "ענותן ומקבל עולבן"; וכן "עני ורוכב על חמור" (זכ' ט , ט) כמו 'עניו'. (יג) שארית ישראל - מבואר הוא. תרמית - כמו "מרמה" (צפ' א , ט); והוא בשקל "תרבית" (וי' כה , לו). כי המה ירעו - לפי שנמשלו ישראל לצאן , אמר: ירעו ורבצו; ורוצה לומר , כי בשכר זה שלא יעשו עולה ולא ידברו כזב , ירעו ורבצו. (יד) רני בת ציון. הריעו ישראל - עשרת השבטים. שמחי ועלזי - כפל העניין במלות שונות לחזק השמחה. בת ציון , בת ירושלם - כפל העניין במלות שונות. (טו) הסיר יי' משפטיך - משפטי הגוים , שהיו נותנים עליך בגלות. יונתן תרגם: "אגלי יי' דייני שקרא מגויך". פנה אויביך (בנוסחנו: אֹיבֵך) - פנה אותו מארצך , שלא יהיה שם עוד. ופנה - כמו "ואנכי פניתי הבית" (בר' כד , לא). מלך ישראל יי' בקרבך - אחר שהוא שוכן בקרבך , לא תיראי רע עוד. (טז) ביום ההוא יאמר - הנביאים יאמרו לה; או: יאמר אחד לחבירו. ויש מפרשים (ראה ראב"ע): האויבים יאמרו לה ויודו , כי אין כח בידם לפני האל יתעלה. אל ירפו ידיך - כמו "... יתנו יקר" (אס' א , כ). גם ימצא 'יד' לשון זכר: "והנה בו מגילת ספר" (יח' ב , ט). (יז) יי' אלהיך בקרבך - אחר שהוא בקרבך אל ירפו ידיך (ראה לעיל , טז) , כי הוא גבור שיושיע אותך מגבורי הגוים. יחריש באהבתו - ישתוק על פשעיך שעשית כבר , באהבתו אותך. (יח) נוגי ממועד אספתי - מעניין "יגון" (יש' לה , י) , מבניין 'נפעל'; כמו "בתולותיה נוגות" (איכה א , ד). אמר כנגד ציון וירושלם: בניך שהם נוגים ממועד הגאולה שארך כל כך , הנה אספתי אותם אליך; כי ממך היו ויצאו בגלות , ועתה אספתי אותם אליך. והטעם: על בניהם; או גם הם עצמם , ורמז בזה לתחית המתים. משאת עליה חרפה - כי כבר נשאו חרפה גדולה ימים רבים עליה; רוצה לומר: על ירושלם. ומה שדבר לנוכח ושלא לנוכח בפסוק - רבים כמהו במקרא. משאת - שם. ויונתן תרגם: "דהוו מעכבין ביך זימני מועדיך ארחיקית מיניך ווי עליהון על דהוו נטלין זיניהון לקבליך ומחסדין ליך". (יט) הנני עושה - כמו "בעשות ממצרים דדיך" (יח' כג , כא) - עניין הסחיטה והכתישה. ויונתן תרגם כמשמעו , עם חסרון: "הא אנא עביד גמירא עם כל משעבדך". בכל הארץ בשתם - בכל ארץ הגלות שלקחו שם בשתם , שם יהיו לשם ולתהילה. (כ) בעת ההיא. ובעת קבצי אתכם - ובעת ההיא יהיה קבצי אתכם; ומלת 'ההיא' שזכר עומדת במקום שנים. וכן תרגם יונתן: "ובעידנא ההיא". שבותיכם - לשון רבים; וכן "ושבות שביתיך בתוכהנה" (יח' טז , נג) - לשון רבים. ושבותיכם - בו"ו ובשורק , ו"שביתיך" - ביו"ד ובחירק.