מאגר הכתר צפניה פרק ג עם פירוש ר' אליעזר מבלגנצי

פרק ג
[א] ה֥וֹי מֹרְאָ֖ה וְנִגְאָלָ֑ה הָעִ֖יר הַיּוֹנָֽה:
[ב] לֹ֤א שָֽׁמְעָה֙ בְּק֔וֹל לֹ֥א לָקְחָ֖ה מוּסָ֑ר בַּֽיהוָה֙ לֹ֣א בָטָ֔חָה אֶל־אֱלֹהֶ֖יהָ לֹ֥א קָרֵֽבָה:
[ג] שָׂרֶ֣יהָ בְקִרְבָּ֔הּ אֲרָי֖וֹת שֹׁאֲגִ֑ים שֹׁפְטֶ֙יהָ֙ זְאֵ֣בֵי עֶ֔רֶב לֹ֥א גָרְמ֖וּ לַבֹּֽקֶר:
[ד] נְבִיאֶ֙יהָ֙ פֹּֽחֲזִ֔ים אַנְשֵׁ֖י בֹּֽגְד֑וֹת כֹּהֲנֶ֙יהָ֙ חִלְּלוּ־קֹ֔דֶשׁ חָמְס֖וּ תּוֹרָֽה:
[ה] יְהוָ֤ה צַדִּיק֙ בְּקִרְבָּ֔הּ לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה עַוְלָ֑ה בַּבֹּ֨קֶר בַּבֹּ֜קֶר מִשְׁפָּט֨וֹ יִתֵּ֤ן לָאוֹר֙ לֹ֣א נֶעְדָּ֔ר וְלֹא־יוֹדֵ֥עַ עַוָּ֖ל בֹּֽשֶׁת:
[ו] הִכְרַ֣תִּי גוֹיִ֗ם נָשַׁ֙מּוּ֙ פִּנּוֹתָ֔ם הֶחֱרַ֥בְתִּי חוּצוֹתָ֖ם מִבְּלִ֣י עוֹבֵ֑ר נִצְדּ֧וּ עָרֵיהֶ֛ם מִבְּלִי־אִ֖ישׁ מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב:
[ז] אָמַ֜רְתִּי אַךְ־תִּֽירְאִ֤י אוֹתִי֙ תִּקְחִ֣י מוּסָ֔ר וְלֹֽא־יִכָּרֵ֣ת מְעוֹנָ֔הּ כֹּ֥ל אֲשֶׁר־פָּקַ֖דְתִּי עָלֶ֑יהָ אָכֵן֙ הִשְׁכִּ֣ימוּ הִשְׁחִ֔יתוּ כֹּ֖ל עֲלִילוֹתָֽם:
[ח] לָכֵ֤ן חַכּוּ־לִי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה לְי֖וֹם קוּמִ֣י לְעַ֑ד כִּ֣י מִשְׁפָּטִי֩ לֶאֱסֹ֨ף גּוֹיִ֜ם לְקָבְצִ֣י מַמְלָכ֗וֹת לִשְׁפֹּ֨ךְ עֲלֵיהֶ֤ם זַעְמִי֙ כֹּ֚ל חֲר֣וֹן אַפִּ֔י כִּ֚י בְּאֵ֣שׁ קִנְאָתִ֔י תֵּאָכֵ֖ל כָּל־הָאָֽרֶץ:
[ט] כִּי־אָ֛ז אֶהְפֹּ֥ךְ אֶל־עַמִּ֖ים שָׂפָ֣ה בְרוּרָ֑ה לִקְרֹ֤א כֻלָּם֙ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֔ה לְעָבְד֖וֹ שְׁכֶ֥ם אֶחָֽד:
[י] מֵעֵ֖בֶר לְנַהֲרֵי־כ֑וּשׁ עֲתָרַי֙ בַּת־פּוּצַ֔י יוֹבִל֖וּן מִנְחָתִֽי:
[יא] בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא לֹ֤א תֵב֙וֹשִׁי֙ מִכֹּ֣ל עֲלִילֹתַ֔יִךְ אֲשֶׁ֥ר פָּשַׁ֖עַתְּ בִּ֑י כִּי־אָ֣ז׀ אָסִ֣יר מִקִּרְבֵּ֗ךְ עַלִּיזֵי֙ גַּאֲוָתֵ֔ךְ וְלֹא־תוֹסִ֧פִי לְגָבְהָ֛ה ע֖וֹד בְּהַ֥ר קָדְשִֽׁי:
[יב] וְהִשְׁאַרְתִּ֣י בְקִרְבֵּ֔ךְ עַ֥ם עָנִ֖י וָדָ֑ל וְחָס֖וּ בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה:
[יג] שְׁאֵרִ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל לֹֽא־יַעֲשׂ֤וּ עַוְלָה֙ וְלֹֽא־יְדַבְּר֣וּ כָזָ֔ב וְלֹא־יִמָּצֵ֥א בְּפִיהֶ֖ם לְשׁ֣וֹן תַּרְמִ֑ית כִּי־הֵ֛מָּה יִרְע֥וּ וְרָבְצ֖וּ וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד: פ
[יד] רָנִּי֙ בַּת־צִיּ֔וֹן הָרִ֖יעוּ יִשְׂרָאֵ֑ל שִׂמְחִ֤י וְעָלְזִי֙ בְּכָל־לֵ֔ב בַּ֖ת יְרוּשָׁלִָֽם:
[טו] הֵסִ֤יר יְהוָה֙ מִשְׁפָּטַ֔יִךְ פִּנָּ֖ה אֹֽיְבֵ֑ךְ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֤ל ׀ יְהוָה֙ בְּקִרְבֵּ֔ךְ לֹא־תִֽירְאִ֥י רָ֖ע עֽוֹד: פ
[טז] בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יֵאָמֵ֥ר לִירוּשָׁלִַ֖ם אַל־תִּירָ֑אִי צִיּ֖וֹן אַל־יִרְפּ֥וּ יָדָֽיִךְ:
[יז] יְהוָ֧ה אֱלֹהַ֛יִךְ בְּקִרְבֵּ֖ךְ גִּבּ֣וֹר יוֹשִׁ֑יעַ יָשִׂ֨ישׂ עָלַ֜יִךְ בְּשִׂמְחָ֗ה יַֽחֲרִישׁ֙ בְּאַ֣הֲבָת֔וֹ יָגִ֥יל עָלַ֖יִךְ בְּרִנָּֽה:
[יח] נוּגֵ֧י מִמּוֹעֵ֛ד אָסַ֖פְתִּי מִמֵּ֣ךְ הָי֑וּ מַשְׂאֵ֥ת עָלֶ֖יהָ חֶרְפָּֽה:
[יט] הִנְנִ֥י עֹשֶׂ֛ה אֶת־כָּל־מְעַנַּ֖יִךְ בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא וְהוֹשַׁעְתִּ֣י אֶת־הַצֹּלֵעָ֗ה וְהַנִּדָּחָה֙ אֲקַבֵּ֔ץ וְשַׂמְתִּים֙ לִתְהִלָּ֣ה וּלְשֵׁ֔ם בְּכָל־הָאָ֖רֶץ בָּשְׁתָּֽם:
[כ] בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ אָבִ֣יא אֶתְכֶ֔ם וּבָעֵ֖ת קַבְּצִ֣י אֶתְכֶ֑ם כִּֽי־אֶתֵּ֨ן אֶתְכֶ֜ם לְשֵׁ֣ם וְלִתְהִלָּ֗ה בְּכֹל֙ עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ בְּשׁוּבִ֧י אֶת־שְׁבוּתֵיכֶ֛ם לְעֵינֵיכֶ֖ם אָמַ֥ר יְהוָֽה:

פרק ג
(א) מוראה - 'ונגאלה' יורה עליו , לשון צחנה; כמו "מראתו בנצתה" (וי' א , טז). העיר היונה - נגאלה בטיט היון (ע"פ תה' מ , ג); 'אינבואידא' (בלעז). ועל ירושלם אומר. (ג) אריות שואגים - לטרוף טרף. לא גרמו לבקר - דרך זאב: "לערב יחלק שלל" ויטרוף טרף , "ובבקר" , בשבתו במעונתו , שאינו יכול לצאת , "יאכל עד" (ראה בר' מט , כז); ואֵילו - אפילו עצמות טרפם לא נשארו להם לבקר לגָרֵם; הכל אכלו. גרמו - כמו "ועצמותיהם יגרם" (במ' כד , ח); 'רדונייר' (בלעז). (ד) פחזים - בהולים ברוחם. (ה) יי' צדיק בקרבה - על כל מה שעושה לה , שמשפילה על ידי מלכי אשור ונבוכד נצר מלך בבל; שהרי בבקר בבקר - בכל בקר , משפטו יתן לאור על ידי נביאיו , השכם ושלוח (ע"פ יר' ז , כה) , ומעיד בה [לאור] ומגלה לה משפטו; לא נעדר [בקר] יום שאינו שולח לה עבדיו הנביאים השכם ודבר (ע"פ יר' ז , יג) , ואע"פ כן לא ידע (בנוסחנו: יודע) עול לֵבוֹש ממעלליו הרעים. (ו) עוד הראיתי לה משפט ומוסר שעשיתי בשאר אומות , שהכרתי גוים על ידי סנחריב , ונבוכד נצר שכיבש נינוה ואשור. (ז) ואמרתי - בלבי: אך תיראי אותי על מה שעשיתי לאילו , תקחי מוסר מהם ותיוסרי , כדי שלא יכרת מעונה - העיר אשר שיכנתי שמי בה (ע"פ יר' ז , יב) והעיר אשר נקרא שמי עליה (ע"פ יר' כה , כט) , ככל אשר פקדתי וגזרתי עליה להחריבה. אכן לא כמו שאמרתי: תירא ותקח מוסר , אלא השכימו השחיתו - אם נביאי השכימו להוכיחם (ראה פירושו לעיל , ה) , הם השכימו להשחית. (ח) לכן חכו לי נאם יי' - לכן , אחרי שאינכם מטיבים דרכיכם ומעלליכם (ע"פ יר' ז , ה) ואכרית מעוני (ראה לעיל , ז) עליכם , חכו לי ליום קומי לעד! אין לכם עוד תשועת עולמים עתה (ע"פ יש' מה , יז); ועד אחרית הימים יש לכם להמתין , ליום שאקום ליעידת משפט , לנקום באויביכם. כי משפטי יהיה אז , לאסוף גוים , לקבצי ממלכות - על ירושלים , לשפוך עליהם זעמי , על שהרעו לעמי ולנחלתי (ע"פ יואל ד , ב). כי באש קנאתי - שאקנא לירושלם ולעמי , תאכל כל הארץ , (ט-י) ולכך לא תהא לכם תשועת עולמים (ע"פ יש' מה , יז) עד אותו זמן , כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה ואמיתית - לקרוא כלם בשם יי' , על ידי המשפט שאעשה בגוים ויראוני ויכבדוני. וכאשר יראו אותי ייכנעו גם לעמי ולנחלתי , ועל ידי כך תיושעו בי תשועת עולמים. שכם אחד - שכֻּלם יַטו שכמם לסבול עולי , לעבדני. וכל כך יעבדוני , שאף בת פוצי בת פוצי - עַם שמעבר לנהרי כוש יובילון אלי מנחתי. עתרי - קטרתי ולבונתי. עתרי - כמו "עתר ענן הקטרת" דיחזקאל , יא). גם יש לומר: כאן שטת "בעת ההיא יובל שיי (בנוסחנו: שי) ליי' צבאות עם ממשך וממורט (בנוסחנו: ומורט) ומעם נורא מן הוא והלאה גוי קו קו ומבוסה אשר בזאו נהרים ארצו" (יש' יח , ז) , ולמעלה מזה כתוב "הוי ארץ צלצל כנפים אשר מעבר לנהרי כוש" (שם , א); וכן אומר: מעבר לנהרי כוש. אל עתרי - אל ביתי , שהוא אז "בית תפלה לכל העמים" (יש' נו , ז) , לקרא כלם בשם יי' , יובילון בת פוצי - וגלות עמי לי למנחה. והוא שאומר שם "אל מקום שם יי' צבאות הר ציון" (יש' יח , ז); וכן הוא אומר "ולקחום עמים והביאום אל מקומם" (יש' יד , ב); וכן הוא אומר "והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה ליי'" (יש' סו , כ). (יא-יב) כי אז אסיר מקרבך עליזי גאותך - כענין "ואצרף כבור סיגיך ואסירה כל בדיליך" (יש' א , כה); "וברותי מכם המורדים והפושעים בי" (יח' כ , לח). לגבהה - להתגאות; לפי שלא אשאיר בקרבך , רק עני ושפל בעיניו ודל , שיֶחֱסו בשם יי' ולא בזרוע ועֹשר. (יג) שארית ישראל - שישארו אז מצירוף הגלות , לא יעשו עולה. כי המה - כי מי שהוא צדיק בלי עולה וכזב ותרמית , ראוי שירעה. ואין מחריד - 'קר אילש דיוונט פיישטרא' (בלעז). (יד-טו) ואז רני בת ציון , שהסיר יי' משפטיך - שהיו שופטים אותך אויביך. (טז) אל תראי (בנוסחנו: תיראי) - אין לך לירא. (יז) יחריש באהבתו - יחשוב תמיד באהבתו לך; כמו "חכם חרשים" (יש' ג , ג); "לב חרש מחשבות" (מש' ו , יח). (יח) נוגי ממועד - אותן שהיו נוגים ונאנחים ממועדייך שחרבו , אספתי בקרבך. ממך היו - מוסב על נוגי ממועד; לומר: נוגי ממועד שהיו ממך , נועדים בבית מועדייך , אספתי וייעדתי לתוכך כבראשונה , על משאת חרפה שנשאו עליך (בנוסחנו: עליה) בגוים על חורבותייך ושוממותיך (ע"פ יש' מט , יט). (יט) עושה - מלשון "ועשותם (בנוסחנו: ועסותם) רשעים" (מל' ג , כא); "בעשות ממצרים דדיך" (יח' כג , כא). הצולעה - שנצלעה על ידי נגיחת העמים והדיפתם. והנדחה - שהדיחו מארצה. בכל הארץ שהיה בשתם - שהיו מחרפים אתם. (כ) בעת ההיא - שאביא אתכם אלי; ועד אותה העת חכו לי (ראה לעיל , ח). כך הוא סיום הנבואה.