מאגר הכתר צפניה פרק ג עם פירוש רש"י

פרק ג
[א] ה֥וֹי מֹרְאָ֖ה וְנִגְאָלָ֑ה הָעִ֖יר הַיּוֹנָֽה:
[ב] לֹ֤א שָֽׁמְעָה֙ בְּק֔וֹל לֹ֥א לָקְחָ֖ה מוּסָ֑ר בַּֽיהוָה֙ לֹ֣א בָטָ֔חָה אֶל־אֱלֹהֶ֖יהָ לֹ֥א קָרֵֽבָה:
[ג] שָׂרֶ֣יהָ בְקִרְבָּ֔הּ אֲרָי֖וֹת שֹׁאֲגִ֑ים שֹׁפְטֶ֙יהָ֙ זְאֵ֣בֵי עֶ֔רֶב לֹ֥א גָרְמ֖וּ לַבֹּֽקֶר:
[ד] נְבִיאֶ֙יהָ֙ פֹּֽחֲזִ֔ים אַנְשֵׁ֖י בֹּֽגְד֑וֹת כֹּהֲנֶ֙יהָ֙ חִלְּלוּ־קֹ֔דֶשׁ חָמְס֖וּ תּוֹרָֽה:
[ה] יְהוָ֤ה צַדִּיק֙ בְּקִרְבָּ֔הּ לֹ֥א יַעֲשֶׂ֖ה עַוְלָ֑ה בַּבֹּ֨קֶר בַּבֹּ֜קֶר מִשְׁפָּט֨וֹ יִתֵּ֤ן לָאוֹר֙ לֹ֣א נֶעְדָּ֔ר וְלֹא־יוֹדֵ֥עַ עַוָּ֖ל בֹּֽשֶׁת:
[ו] הִכְרַ֣תִּי גוֹיִ֗ם נָשַׁ֙מּוּ֙ פִּנּוֹתָ֔ם הֶחֱרַ֥בְתִּי חוּצוֹתָ֖ם מִבְּלִ֣י עוֹבֵ֑ר נִצְדּ֧וּ עָרֵיהֶ֛ם מִבְּלִי־אִ֖ישׁ מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב:
[ז] אָמַ֜רְתִּי אַךְ־תִּֽירְאִ֤י אוֹתִי֙ תִּקְחִ֣י מוּסָ֔ר וְלֹֽא־יִכָּרֵ֣ת מְעוֹנָ֔הּ כֹּ֥ל אֲשֶׁר־פָּקַ֖דְתִּי עָלֶ֑יהָ אָכֵן֙ הִשְׁכִּ֣ימוּ הִשְׁחִ֔יתוּ כֹּ֖ל עֲלִילוֹתָֽם:
[ח] לָכֵ֤ן חַכּוּ־לִי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה לְי֖וֹם קוּמִ֣י לְעַ֑ד כִּ֣י מִשְׁפָּטִי֩ לֶאֱסֹ֨ף גּוֹיִ֜ם לְקָבְצִ֣י מַמְלָכ֗וֹת לִשְׁפֹּ֨ךְ עֲלֵיהֶ֤ם זַעְמִי֙ כֹּ֚ל חֲר֣וֹן אַפִּ֔י כִּ֚י בְּאֵ֣שׁ קִנְאָתִ֔י תֵּאָכֵ֖ל כָּל־הָאָֽרֶץ:
[ט] כִּי־אָ֛ז אֶהְפֹּ֥ךְ אֶל־עַמִּ֖ים שָׂפָ֣ה בְרוּרָ֑ה לִקְרֹ֤א כֻלָּם֙ בְּשֵׁ֣ם יְהוָ֔ה לְעָבְד֖וֹ שְׁכֶ֥ם אֶחָֽד:
[י] מֵעֵ֖בֶר לְנַהֲרֵי־כ֑וּשׁ עֲתָרַי֙ בַּת־פּוּצַ֔י יוֹבִל֖וּן מִנְחָתִֽי:
[יא] בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא לֹ֤א תֵב֙וֹשִׁי֙ מִכֹּ֣ל עֲלִילֹתַ֔יִךְ אֲשֶׁ֥ר פָּשַׁ֖עַתְּ בִּ֑י כִּי־אָ֣ז׀ אָסִ֣יר מִקִּרְבֵּ֗ךְ עַלִּיזֵי֙ גַּאֲוָתֵ֔ךְ וְלֹא־תוֹסִ֧פִי לְגָבְהָ֛ה ע֖וֹד בְּהַ֥ר קָדְשִֽׁי:
[יב] וְהִשְׁאַרְתִּ֣י בְקִרְבֵּ֔ךְ עַ֥ם עָנִ֖י וָדָ֑ל וְחָס֖וּ בְּשֵׁ֥ם יְהוָֽה:
[יג] שְׁאֵרִ֨ית יִשְׂרָאֵ֜ל לֹֽא־יַעֲשׂ֤וּ עַוְלָה֙ וְלֹֽא־יְדַבְּר֣וּ כָזָ֔ב וְלֹא־יִמָּצֵ֥א בְּפִיהֶ֖ם לְשׁ֣וֹן תַּרְמִ֑ית כִּי־הֵ֛מָּה יִרְע֥וּ וְרָבְצ֖וּ וְאֵ֥ין מַחֲרִֽיד: פ
[יד] רָנִּי֙ בַּת־צִיּ֔וֹן הָרִ֖יעוּ יִשְׂרָאֵ֑ל שִׂמְחִ֤י וְעָלְזִי֙ בְּכָל־לֵ֔ב בַּ֖ת יְרוּשָׁלִָֽם:
[טו] הֵסִ֤יר יְהוָה֙ מִשְׁפָּטַ֔יִךְ פִּנָּ֖ה אֹֽיְבֵ֑ךְ מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֤ל ׀ יְהוָה֙ בְּקִרְבֵּ֔ךְ לֹא־תִֽירְאִ֥י רָ֖ע עֽוֹד: פ
[טז] בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא יֵאָמֵ֥ר לִירוּשָׁלִַ֖ם אַל־תִּירָ֑אִי צִיּ֖וֹן אַל־יִרְפּ֥וּ יָדָֽיִךְ:
[יז] יְהוָ֧ה אֱלֹהַ֛יִךְ בְּקִרְבֵּ֖ךְ גִּבּ֣וֹר יוֹשִׁ֑יעַ יָשִׂ֨ישׂ עָלַ֜יִךְ בְּשִׂמְחָ֗ה יַֽחֲרִישׁ֙ בְּאַ֣הֲבָת֔וֹ יָגִ֥יל עָלַ֖יִךְ בְּרִנָּֽה:
[יח] נוּגֵ֧י מִמּוֹעֵ֛ד אָסַ֖פְתִּי מִמֵּ֣ךְ הָי֑וּ מַשְׂאֵ֥ת עָלֶ֖יהָ חֶרְפָּֽה:
[יט] הִנְנִ֥י עֹשֶׂ֛ה אֶת־כָּל־מְעַנַּ֖יִךְ בָּעֵ֣ת הַהִ֑יא וְהוֹשַׁעְתִּ֣י אֶת־הַצֹּלֵעָ֗ה וְהַנִּדָּחָה֙ אֲקַבֵּ֔ץ וְשַׂמְתִּים֙ לִתְהִלָּ֣ה וּלְשֵׁ֔ם בְּכָל־הָאָ֖רֶץ בָּשְׁתָּֽם:
[כ] בָּעֵ֤ת הַהִיא֙ אָבִ֣יא אֶתְכֶ֔ם וּבָעֵ֖ת קַבְּצִ֣י אֶתְכֶ֑ם כִּֽי־אֶתֵּ֨ן אֶתְכֶ֜ם לְשֵׁ֣ם וְלִתְהִלָּ֗ה בְּכֹל֙ עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ בְּשׁוּבִ֧י אֶת־שְׁבוּתֵיכֶ֛ם לְעֵינֵיכֶ֖ם אָמַ֥ר יְהוָֽה:

פרק ג
(א) הוי מראה ונגאלה - עד עכשיו דבר בנינוה , ועכשיו חוזר על ירושלם: הוי שתהא לבז ולסחי כרואי , ותהי מגואלת בצחן עֲוֹנָה! מראה - כמו "מראתו" (וי' א , טז); "ושמתיך כרואי" (נח' ג , ו). העיר היונה - פותה כיונה אין לב (ע"פ הו' ז , יא). (ג) זאיבי ערב - הממהרים לאכול טרפם בלילה. לא גרמו לבקר - לא השאירו אף העצמות לִגְרֹם בבקר. (ד) חמסו תורה - לא הורו אותה לשואליהם. (ה) יי' צדיק - השרה שכינתו בקרבה , ולפיכך אינו יכול לראות במעשיה הרעים , כי צדיק הוא ואין עוולה לפניו. משפטו יתן לאור - נותן לאור: דן דין אמת. ולא יודע עול בשת - וכל זה לא נתנו שפטי עוֶל שבתוכה אל לבם , להתבייש מן הצדיק השוכן ביניהם. (ו) הכרתי גוים - הבאתי פורענות על האומות , כדי שתראו ותיראו; כמו שהוא מסיים והולך "אמרתי אך תיראי אותי" (להלן , ז; ראה יבמות סג , א). (ז) ולא יכרת מעונה - לא יחרבו מדוריה. כל אשר פקדתי עליה - ולא יכרת ממנה כל הטוב אשר צויתי להביא עליה. (ח) קומי לעד - שאקום להתוועד עליכם. (י) מעבר לנהרי כוש יובילון לי למנחה את עתריי - את המתפללים אלי. בת פוצי - כנסיית תפוצותיי אשר הפיצותי. (יא) לא תבושי מכל עלילותיך - כי כבר לקית ונרצה עונך (ע"פ יש' מ , ב). (יב) עם עני ודל - "עם ענוותן ומקבל עולבן" (ת"י). (טו) משפטיך - ייסוריך; 'יושטיצא' בלעז. (יז) גבור יושיע - גבור הוא אשר יושיע מן האויב. יחריש באהבתו - יכסה על פשעיך באהבתו (ע"פ מש' י , יב); וכן תירגם יונתן: "יכבוש על חוביך ברחמתיה". (יח) נוגי ממועד אספתי - את המוּצָאים ממועדיי , שלא היו שומרים שבתות וימים טובים. אספתי - כליתי. ממך היו - מעמך היו. משאת עליה חרפה - אותה אשמה היה לך משאת חרפה. נוגי - לשון הוצאה , כמו "הגו סיגים" (מש' כה , ד); "כאשר הוגה מן המסילה" (ש"ב כ , יג); ואין שורש בתיבה אלא הגימ"ל לבדה. (יט-כ) הנני עושה - תרגם יונתן: "הא אנא עביד גמירא". ויש לפותרו לשון 'עישׂוּי' , כמו "ועשותם (בנוסחנו: ועסותם) רשעים" (מל' ג , כא). בכל הארץ בשתם - בכל מקום אשר היו שם לבשתם , שם אתנם לשם ולתהלה. . וגם יש לומר: "נוגי ממועד" (לעיל , יח) - בני אדם שהיו עצֵבים על דְבר שכיליתי אתכם בחמתי והגליתי אתכם בין האומות עד שנשארה ירושלים מבלי באי מועד (ע"פ איכה א , ד). ומי הם שהיו נוגים ועציבים על דבר זה? - הם עמך שגלו ממך; זהו "ממך היו" (לעיל , יח). והם הם הנושאים כלימת הגוים; הנני שב ועושה את כל מעניך. "נוגי" - לשון 'יגון'. עושה את כל מעניך - לוחץ את כל מעניך , כמו "ועשותם רשעים" (מל' ג , כא) , כי אתן אתכם לשם ולתהילה.] [לפי פשוטו ולפי משמעות פרשה זו יש לפרש על בית שיני , שחזרו לגדולתם ולטובתם , כמו שהיו בראשונה. ולתשובת המינים תוכלו לפרשו בגלות האחרון הזה , כדי להקהות את שיניהם בלי מצוא מענה.]