מאגר הכתר חגי פרק א עם פירוש רד"ק

פרק א
(א) בשנת שתים לדריוש המלך - הוא דריוש בן אחשורוש (ראה דנ' ט , א); ואמרו (ראה ויק"ר יג , ה) , כי בן אסתר היה. והוא צוה לבנות הבית (ראה עז' ו) אחר שבִּטלו הבניין צָרֵי יהודה (ראה עז' ד , ה ואי'; שם , כד) מתחלת מלכות אחשורוש. כי כשעלו מן הגולה , לא שָׁלמו לחרבות ירושלם שבעים שנה , אלא למלכות נבוכדנצר; וזהו שאמר "לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם" (יר' כט , י) , והם לא עמדו בגולה אלא חמשים ושתים שנה , כי בשנת תשע עשרה לנבוכדנצר גלו (ראה מ"ב כה , ח). ואותה פקידה שעשה כורש לא היתה שלימה , כי כורש לא מלך אלא שלש שנים מקוטעות (ראה סע"ר כט); ובתחלת מלכות אחשורוש כתבו שטנה (ראה עז' ד , ו) ובטל הבניין עד שתים לדריוש מלך פרס (ראה שם , כד) , ואז שָׁלמו לחרבות ירושלם שבעים שנה. כי אותם תשע עשרה שנה שחסרו - שלמו אז לכורש , וארבע עשרה לאחשורוש , ושתים לדריוש - הרי שבעים שנה. וכששלמו לחרבות ירושלם שבעים שנה הגיע זמן בניין הבית והארץ , ואז באה הנבואה אל חגי שהיה בירושלם לעורר זרובבל לבנות הבית; כי היו מתעצלים מפני השונאים שהיו משביתים מלאכתם אילו השנים. ולא עוררה אותם רוח הקודש עד עתה , לפי שלא שלם הזמן , כי לא מלאו לחרבות ירושלם שבעים שנה עד עתה. וכן אמר בספר עזרא "והתנבי חגי נביאה וזכריה בר עדוא נביאייא על יהודאי די ביהוד ובירושלם בשום אלה ישראל עליהון" (ראה עז' ה , א). אל זרובבל בן שאלתיאל - בהנעת האל"ף. וזרובבל לא היה בן שאלתיאל אלא בן פדיה , ופדיה בן שאלתיאל , כמו שכתוב בדברי הימים (דה"א ג , יז - יט); ובני בנים הרי הם כבנים. וזכר שאלתיאל - אולי היה נכבד מפדיה. וכן אמר 'זכריה בן עדוא' (ראה עז' ה , א) , והוא בן ברכיה בן עדוא (ראה זכ' א , א). פחת יהודה - מלרע , והוא סמוך מן "פחה" (עז' ה , יד); ופירושו: שליט או מושל. כי לא נקראו מושלי בית שני 'מלכים' , לפי שהיו ברשות מלכי האומות רובם. ובית חשמוני והרודוס שמשלו , לא היו משבט יהודה. ואל יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול - יהוצדק זה גלה עם הגולה , כמו שאמר בדברי הימים "ויהוצדק הלך בהגלות יי' את יהודה וירושלם ביד נבוכדנצר" (דה"א ה , מא); והיה אחי עזרא , ושניהם היו בני שריה (ראה עז' ז , א; דה"א ה , מ). ויהושע בנו עלה עם זרובבל , ועזרא לא עלה עד מלאת לחרבות ירושלם שבעים שנה , אחר שבנו הבית. לאמר זה הדבר , שהיו אומרים העם (ראה להלן , ב) , אל זרובבל ואל יהושע. (ב) כה אמר יי' לאמר - שיאמרו הם לעם. ולפי שבִּטלו צָרֵי יהודה מהם הבניין השנים שעברו , נואשו העם מבניין הבית , והיו אומרים: עדיין לא הגיע עת הבניין; אע"פ שהיו יודעים ששָלמו שבעים שנה לחרבות ירושלם בשנת שתים לדריוש (ראה פירושו לפס' א) , והיה להם לדעת כי לא לחנם העלם האל מהגולה. ואע"פ שלא אמר להם הנביא עדיין , היה להם להחל מעצמם ולהתעורר על הדבר; כי היו רואים כי מעשיהם לא היו באים להם על הנכונה , כמו שאומר: "זרעתם הרבה" (להלן , ו) , והיה להם לדעת כי זה ענשם על שהיו נואשים בבניין הבית. וכשראה האל שלא היו מתעוררים מעצמם , שלח להם ביד חגי הנביא (ראה פס' ג , להלן). (ג) ויהי דבר יי' - דבר יי' לעם ביד חגי; כי הנבואה הראשונה אמר לו לאומרה אל זרובבל (ראה לעיל , א) , והנבואה הזאת , השנית , אמר לו לאמרה לעם. (ד) העת לכם - הה"א פתוחה , והיא לשאלה. אמר: אתם , שאומרים כי לא הגיע עת להבנות בית יי' (ראה לעיל , ב) , אִמְרוּ אם הוא עת שתשבו אתם בבתיכם ספונים , והבית הזה חרב?! הטוב הוא זה? הלא תבושו מזה! ספונים - מְקוֹרים; וכן "חלקת מחוקק ספון" (דב' לג , כא); "וספון בארז" (מ"א ז , ג). (ה) ועתה. על דרכיכם - על עסקיכם ומעשיכם , כמו "וכבדתו מעשות דרכיך" (יש' נח , יג). ואחר כך מפרש ואומר: (ו) זרעתם הרבה - הפך דרך העולם. כי אדם זורע מעט וקוצר ומביא אל הבית יותר ויותר ממה שזרע , ועניינכם יבא בהפך; איך לא תחשבו כי זה לעונש הבית שתניחוהו חרב?! ועוד , כי אפילו מה שתביאו הבית יש בו מארה , שאם תאכלו לא תשבעו , ואפילו תאכלו כדי שבעה , כמנהג העולם. ואין לשכרה - כמו לשבעה , כי השכרות הוא שביעת היין; ויש שיעבר החוק וישתכר עד שתשתבש דעתו. ואין לחום לו - ואין הלבוש כדי להחם לו , ואע"פ שהוא כדי להחם כדרך העולם; אבל המארה נמצאת בכל. והמשתכר - ומה שהוא משתכר במקח וממכר , או שמשכיר עצמו או בהמתו - השכר יהיה למארה כמו אם ישימנו בצרור בגד שהוא נקוב מתחתיו; כי כמו שיכנס , יצא. (ז) כה אמר יי' - מבואר הוא. (ח) עלו ההר. ואכבד - כתוב , ואכבדה - קרי; והעניין אחד. ורבותינו ז"ל דרשו (ראה יומא כא , ב) חסרון הה"א מן הכתוב , כי חמשה דברים חסרו מבית שני: ארון ואורים ותומים ואש העליונה ושכינה ורוח הקודש. (ט) פנה. אם תעלו ההר ותביאו עץ לבנות הבית (ראה לעיל , ח) , תסור המארה מכם; אבל עתה: פנה אל הרבה והנה למעט - פירושו: והנה פנותכם הוא למעט , הפך מה שחשבתם שתפנו אל הרבה. ונפחתי בו - כמו הדבר שיִכלה בנפיחת הפה. ויונתן תרגם: "ואנא שלח ביה מארתא". (י) על כן עליכם - כי בארצות הגוים ירד הגשם והטל , ועליכם בארצכם כלאו שמים אפילו מטל , שאינו נעצר. וכן אמר בקללות "ונתתי את שמיכם כברזל" (וי' כו , יט) , והוא כמו עליכם שאמר הנה. (יא) ואקרא חרב - גזרתי יובש. על הארץ - שהיא יבשה , שהיה אוירה יבש ולא היתה לה לחות מתחת ממי התהום; הפך מה שאמר "ומתהום רובצת תחת" (דב' לג , יג). ועל ההרים - כי יש הרים צומחים בהם עצים טובים נושאי פרי ועשבים טובים , כמו שאמר "ומראש הררי קדם וממגד גבעות עולם" (שם , טו). ועל הדגן... - כי אלה השלשה עיקר חיי האדם. ואחר כן כָּלל ואמר: ועל אשר תוציא האדמה. ואמר ועל האדם ועל הבהמה - כי יבשות האויר תוליד חלאים רעים באדם ובבהמה. ועל כל יגיע כפים - כמו שפירש החכם רבי אברהם , כי לא יצליחו וייגעו לריק (ע"פ יש' סה , כג) המשקים ממימי הבאר , כי לא יועילו; רוצה לומר: כי האויר שיהיה יבש בארצם יְיבש כל מה שישקו. (יב) וישמע זרובבל בן שאלתיאל (בנוסחנו: שלתיאל)... בקול יי' אלהיהם - אע"פ שלא התנבא חגי להם , הדין היה עליהם לבנות הבית; כיון שהיו רואים שלא היו מעשיהם באים להם על הנכונה אלא הפך העולם , היה להם לפשפש מעשיהם , וזהו: בקול יי' אלהיהם. כי האל יתעלה צוה בתורה: "ולא תלכו עמי בקרי" (ראה וי' כו , כא ואי') - כי בבוא עליהם הרעה יבדקו מעשיהם , ולא יאמרו כי מקרה הוא (ע"פ ש"א ו , ט). ועוד התעוררו בבניין הבית על דברי חגי הנביא ששלָחוֹ האל להם , וזהו שאמר: ועל דברי חגי הנביא. (יג) ויאמר חגי מלאך יי' במלאכות יי' - שליח יי' בשליחות יי'. וכן כל 'מלאך' פירושו 'שליח'; וכן "וישלח מלאך ויוציאנו ממצרים" (במ' כ , טז) - אמר על משה רבנו עליו השלום. (יד) ויער - מפני הצרים שחושבים להשבית המלאכה היו צריכים להערת רוח , לחזק את לבם. (טו) ביום עשרים וארבעה - טעמו למעלה ואע"פ שהוא תחלת פרשה; כי בזה היום החלו במלאכה , כמו שאמר "ויעשו מלאכה" (לעיל , יד). ולא שהחלו בבניין אלא שהכינו המלאכה , כי לא החלו לבנות עד יום עשרים וארבעה לתשיעי (ראה חגי ב , י).