מאגר הכתר חגי פרק א עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק א
[א] בִּשְׁנַ֤ת שְׁתַּ֙יִם֙ לְדָרְיָ֣וֶשׁ הַמֶּ֔לֶךְ בַּחֹ֙דֶשׁ֙ הַשִּׁשִּׁ֔י בְּי֥וֹם אֶחָ֖ד לַחֹ֑דֶשׁ הָיָ֨ה דְבַר־יְהוָ֜ה בְּיַד־חַגַּ֣י הַנָּבִ֗יא אֶל־זְרֻבָּבֶ֤ל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵל֙ פַּחַ֣ת יְהוּדָ֔ה וְאֶל־יְהוֹשֻׁ֧עַ בֶּן־יְהוֹצָדָ֛ק הַכֹּהֵ֥ן הַגָּד֖וֹל לֵאמֹֽר:
[ב] כֹּ֥ה אָמַ֛ר יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת לֵאמֹ֑ר הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אָֽמְר֔וּ לֹ֥א עֶת־בֹּ֛א עֶת־בֵּ֥ית יְהוָ֖ה לְהִבָּנֽוֹת: פ
[ג] וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה בְּיַד־חַגַּ֥י הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר:
[ד] הַעֵ֤ת לָכֶם֙ אַתֶּ֔ם לָשֶׁ֖בֶת בְּבָתֵּיכֶ֣ם סְפוּנִ֑ים וְהַבַּ֥יִת הַזֶּ֖ה חָרֵֽב:
[ה] וְעַתָּ֕ה כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת שִׂ֥ימוּ לְבַבְכֶ֖ם עַל־דַּרְכֵיכֶֽם:
[ו] זְרַעְתֶּ֨ם הַרְבֵּ֜ה וְהָבֵ֣א מְעָ֗ט אָכ֤וֹל וְאֵין־לְשָׂבְעָה֙ שָׁת֣וֹ וְאֵין־לְשָׁכְרָ֔ה לָב֖וֹשׁ וְאֵין־לְחֹ֣ם ל֑וֹ וְהַ֨מִּשְׂתַּכֵּ֔ר מִשְׂתַּכֵּ֖ר אֶל־צְר֥וֹר נָקֽוּב: פ
[ז] כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת שִׂ֥ימוּ לְבַבְכֶ֖ם עַל־דַּרְכֵיכֶֽם:
[ח] עֲל֥וּ הָהָ֛ר וַהֲבֵאתֶ֥ם עֵ֖ץ וּבְנ֣וּ הַבָּ֑יִת וְאֶרְצֶה־בּ֥וֹ וְאֶכָּבְדָ֖ וְאֶכָּבְדָ֖ה אָמַ֥ר יְהוָֽה:
[ט] פָּנֹ֤ה אֶל־הַרְבֵּה֙ וְהִנֵּ֣ה לִמְעָ֔ט וַהֲבֵאתֶ֥ם הַבַּ֖יִת וְנָפַ֣חְתִּי ב֑וֹ יַ֣עַן מֶ֗ה נְאֻם֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת יַ֗עַן בֵּיתִי֙ אֲשֶׁר־ה֣וּא חָרֵ֔ב וְאַתֶּ֥ם רָצִ֖ים אִ֥ישׁ לְבֵיתֽוֹ:
[י] עַל־כֵּ֣ן עֲלֵיכֶ֔ם כָּלְא֥וּ שָׁמַ֖יִם מִטָּ֑ל וְהָאָ֖רֶץ כָּלְאָ֥ה יְבוּלָֽהּ:
[יא] וָאֶקְרָ֨א חֹ֜רֶב עַל־הָאָ֣רֶץ וְעַל־הֶהָרִ֗ים וְעַל־הַדָּגָן֙ וְעַל־הַתִּיר֣וֹשׁ וְעַל־הַיִּצְהָ֔ר וְעַ֛ל אֲשֶׁ֥ר תּוֹצִ֖יא הָאֲדָמָ֑ה וְעַל־הָאָדָם֙ וְעַל־הַבְּהֵמָ֔ה וְעַ֖ל כָּל־יְגִ֥יעַ כַּפָּֽיִם: פ
[יב] וַיִּשְׁמַ֣ע זְרֻבָּבֶ֣ל ׀ בֶּֽן־שַׁלְתִּיאֵ֡ל וִיהוֹשֻׁ֣עַ בֶּן־יְהוֹצָדָק֩ הַכֹּהֵ֨ן הַגָּד֜וֹל וְכֹ֣ל׀ שְׁאֵרִ֣ית הָעָ֗ם בְּקוֹל֙ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֔ם וְעַל־דִּבְרֵי֙ חַגַּ֣י הַנָּבִ֔יא כַּאֲשֶׁ֥ר שְׁלָח֖וֹ יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֑ם וַיִּֽירְא֥וּ הָעָ֖ם מִפְּנֵ֥י יְהוָֽה:
[יג] וַ֠יֹּאמֶר חַגַּ֞י מַלְאַ֧ךְ יְהוָ֛ה בְּמַלְאֲכ֥וּת יְהוָ֖ה לָעָ֣ם לֵאמֹ֑ר אֲנִ֥י אִתְּכֶ֖ם נְאֻם־יְהוָֽה:
[יד] וַיָּ֣עַר יְהוָ֡ה אֶת־רוּחַ֩ זְרֻבָּבֶ֨ל בֶּן־שַׁלְתִּיאֵ֜ל פַּחַ֣ת יְהוּדָ֗ה וְאֶת־ר֙וּחַ֙ יְהוֹשֻׁ֤עַ בֶּן־יְהוֹצָדָק֙ הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֔וֹל וְֽאֶת־ר֔וּחַ כֹּ֖ל שְׁאֵרִ֣ית הָעָ֑ם וַיָּבֹ֙אוּ֙ וַיַּעֲשׂ֣וּ מְלָאכָ֔ה בְּבֵית־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת אֱלֹהֵיהֶֽם: פ
[טו] בְּי֨וֹם עֶשְׂרִ֧ים וְאַרְבָּעָ֛ה לַחֹ֖דֶשׁ בַּשִּׁשִּׁ֑י בִּשְׁנַ֥ת שְׁתַּ֖יִם לְדָרְיָ֥וֶשׁ הַמֶּֽלֶךְ:

פרק א
(א) בשנת שתים לדריוש - הוא כורש הוא דריוש ובן אסתר (ראה ויק"ר יג , ה). ובשנה שנייה למלכו , בחדש הששי - הוא חודש אלול , בראש החודש , היה דבר יי' ביד חגי הנביא אל זרובבל בן שלתיאל (בנוסחנו: שאלתיאל) פחת יהודה ואל יהושע בן יהוצדק הכהן הגדול לאמר. ואמר להם: "עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית" (להלן , ח). שבשנת שתים לדריוש בן אסתר שָלמו שבעים לחרבות ירושלם , ואז בא עת להיבנות בית יי' (ראה דנ' ט , ב). (ב) כה אמר יי'... לאמר העם הזה אמרו לא עת בא עת בית יי' להיבנות - שאם בשביל העת אתה אומר שנבנה אותו , כבר בא העת בימי דריוש הראשון , שכשנהרג בלשצר ומלך דריוש אחריו , באותו הפרק ובאותו הזמן שָלמו שבעים; כמו שניבא ירמיה "לפי מלאות לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם" (כט , י). ותדע שכן , שהרי (ראה סע"ר כח) נבוכד נצר מלך ארבעים וחמש שנה , ואויל מרודך - עשרים ושלש , ובלשצר - שתים , ובשנה שלישית למלכו נהרג; הרי שבעים שנה לבבל מיום שמלך נבוכד נצר , והרי שבעים שנה חסר אחת למיום שכיבש את יהויקים; ועוד שנה אחת לבבל - עמד דריוש והשלימהּ לאותה שנה שנהרג בה בלאשצר , שהוא מלך שלש שנים מקוטעות (ראה מגילה יא , ב); ואז עלו מגלות בבל: "ובשנת אחת לכורש מלך פרס לכלות דבר יי' מפי ירמיה העיר יי' את רוח כורש" וגו' , "מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל לירושלם אשר ביהודה ויבן את בית יי' אלהי ישראל" וגו' (עז' א , א - ג). וכשבנו היסוד היו עַם הארץ מרפים ידי עם יהודה ויועצים "להפר עצתם כל ימי כורש מלך פרס ועד מלכות דריוש מלך פרס. ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על... יהודה וירושלם" (ראה עז' ד , ד - ו): "כען ידיע ליהוי למלכא די הן קרתא דך תתבנא ושורייא ישתכללון מנדא בלו והלך לא ינתנון" (ראה שם , יג). ונתבטלה מלאכת בית המקדש באותה מלשינות (ראה שם , כד). ולכך אמרו עכשיו לחגי: לא עת בא עת בית יי' להיבנות - שכבר בא עתו להיבנות בימי דריוש הראשון , ובנינו יסודו ובטלונו עם הארץ לבנותו. והם תעו באילו שתי פקידות שבשני כתובים: כתוב אחד אומר "לפי מלאות לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם" (יר' כט , י) , וזו הפקידה לא היתה כי אם להעלותם מגלות בבל; אבל עת להיבנות לא בא עד שעברו שמונה עשרה שנה , שבא דריוש בן אסתר ובנה בית המקדש. לכך , כשהתחילו לייסדו בתחילה הצליחה המלשינות ולא בנאוהו , לפי שלא היה עתו לבנות באותו זמן כשתעו. ואותה פקידה שאומר "לפי מלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה אפקוד אתכם" (צירוף של יר' כט , י ודנ' ט , ב) , פקידה זו - שיבנו חורבות ירושלם. ואילו הן שבעים לחרבות ירושלם: ארבעים וחמש שנה מלך נבוכד נצר; טול מהם שמונה עשרה שנה שמלך בפני חורבן הבית , נשארו עשרים ושבע שמלך אחר חורבן. ואויל מרודך מלך עשרים ושלש , הרי חמשים שנה; בלשאצר - שתים , ודריוש אחריו שלש; אחשורוש ארבע עשרה - הרי שבעים שנה חסר אחת; ודריוש בנו השלים שנה אחת , שהיו שבעים מלאים. ובשנה שנייה למלכותו בנה בית המקדש , ואז היה עת בית יי' להיבנות. (ד) העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים - אתם אומרים אין עת לבנות ביתי שאשב בו (ראה לעיל , ב) , אבל לכם הוא עת לשבת בבתיכם ספונים , 'המלצאדש' בלעז!? (ו) זרעתם הרבה והבא לכם מעט - לכך אתם יכולים לידע שלא היה עת לבנות הבית בימי דריוש , שלא היה ברכה במעשה ידיכם , שהייתם זורעים הרבה והבאתם לבית מעט. והמשתכר משתכר אל צרור נקוב - שאפילו אותו שכיר שמשתכר במעות לא היה לו ברכה , שהיה לו שכירותו כְּזה שצורר מעותיו בצרור שבו נקב אחד , והמעות נופלין ממנו. (ח) ואכבדה אמר יי' - רב ושמואל פליגי בה (ראה ב"ב ג , א - ב): חד אמר: בשָנים - שהבית שבנה שלמה לא עמד כי אם ארבע מאות ועשר שנים , וזה עמד ארבע מאות ועשרים; וחד אמר: באמה טרקסין - שזה היה גובהו ארבעים אמה , ואותו שבנה שלמה לא היה כי אם שלשים אמה. (ט) ונפחתי בו - כך היה בתחילה , שלא היה עתו עדיין לבנות , שהייתי נופח בכל יגיעכם ולא היה בו ברכה. (י) כלאו שמים מטל - נעצרו השמים מלהוריד טל. (יא) ואקרא חורב על הארץ - גזרתי שהיה חורב בארץ , מפני שנעצרו הגשמים. ואקרא - כמו "כי קרא יי' לרעב" (מ"ב ח , א) , שפתרונו: כי גזר יי' להיות רעב בארץ. ועל הדגן - משבטלו המנחות , הבאים מן החטים , היתה קללה משתלחת בדגן , ומשבטלו ניסוכי יין נשתלחה קללה בתירוש , ומשבטל שמן המנורה נשתלחה מאֵירה ביצהר , ומשבטלו ביכורים נשתלחה קללה על כל אשר תוציא האדמה ועל כל יגיע כפיכם - ואפילו אסחורה בפרקמטיא. (יב) ויראו (בנוסחנו: וייראו) העם מפני יי' - שידעו , כי יען הבית שהוא חרב , על כן נשתלחה קללה בכל מעשה ידיכם. (יג) במלאכות יי' - בשליחות הקדוש ברוך הוא. גם (בנוסחנו ללא 'גם') אני אתכם נאם יי' - בתחילה כשבניתם היסוד כתבו שטנה עליכם שלא לבנותו עוד (ראה עז' ד , ו) , לפי שמאתי היתה , שעדיין לא היתה פקידה חורבות ירושלים לבנות. (יד) ויער - העיר.