מאגר הכתר חגי פרק א עם פירוש תלמיד של ר' ישעיה מיטראני

פרק א
(א) בשנת שתים לדריוש - זהו דריוש אחרון (ראה עז' י , יד) , והוא כורש בן אחשורוש שבנה הבית (ראה או"מ ע' 438 ). פחת יהודה - לשון גדוּלה הוא , שבא מזרע המלוכה. (ב) לא עת בא עת - לא הגיע עת עדיין להיבנות בית המקדש. לפי שהעם היו טועים למניין שבעים שנה שאמר ירמיהו: "לפי מלאות לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם" (יר' כט , י) , והיו מונים ארבעים וחמש שנה למלך נבוכדנצר שהוא היה תחלת מלכות בבל , ועשרים ושלש שנה שמלך אויל מדורך בנו עם אותה שנה שמת נבוכדנצר , הרי ששים ושבע , ושלש מלך בלשצר , הרי שבעים. ובשנת שלש לבלשצר מלך כורש הראשון , ובאותה שנה היתה הפקידה הראשונה , שאמר: "מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל" (עז' א , ג). ואז עלו מקצתם והתחילו לבנות הבית עד שבנו היסודות; ובתחלת מלכות אחשורוש כתבו שטנה על יהודה וירושלם (ראה עז' ד , ו) ונתבטלה המלאכה לגמרי , והעם היו אומרים: כבר עברו שבעים שנה שאמר ירמיהו: "לפי מלאות לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם" , ועדיין לא הגיע עת שיבנה הבית! ונתרשלו מן המלאכה לגמרי. ועתה , בשנת שתים לדריוש זה (ראה לעיל , א) שהוא כורש בן אחשורוש , שכבר מלאות שבעים שנה לחרבות ירושלם והגיע הקץ אֲמִתי - מיד פקדם הבורא ואמר להם: (ד) העת לכם... שבת (בנוסחנו: לשבת) בבתיכם ספונים - כלומר: אתם אומרים: לא הגיע עת להיבנות ביתי (ראה לעיל , ב) , אבל לכם הגיע לשבת בשלוה בבתיכם?! ספונים - מקורים , כמו "וספון בארז" (מ"א ז , ז). והבית הזה - זהו בית המקדש. (ה-ו) שימו לבבכם על דרכיכם - שבשביל שנתרשלתם מבניין הבית הגיע לכם פורענות; שזרעתם הרבה והבאתם מעט , שאין הברכה מצויה במעשה ידיכם. לבוש ואין לחום לו - לא היה יכול להתחמם בלבושו. אל צרור נקוב - שהשכר שהייתם משתכרים , כך היתה בו מארה וקללה כאילו הייתם צוררים וקושרים אותו בצרור נקוב , שנופל משם ואינו רואה ממנו טובה. או יש לומר: השכר הוא כל כך בזול , שהשכירים נשכרים בפרוטה נקובה. צרור - הוא כמו "צרור הכסף לקח בידו" (מש' ז , כ); או כמו "וצרת הכסף בידך" (דב' יד , כה). (ז-ח) שימו לבבכם על דרכיכם - וזהו תעשו: עלו ההר והבאתם עץ ובנו הבית - שכבר הגיע העת (ראה פירושו לעיל , ב). (ט) פנה אל הרבה - למעלה עונה , "והמשתכר משתכר אל צרור נקוב" (לעיל , ו): וגם פונה האדם למשא ומתן הרבה - והנה הריוח למעט. והבאתם - שכרכם ותבואותיכם אל הבית , ונפחתי בו - שהייתי נותן בו מארה. (י) כלאו שמים - מנעו השמים מלהוריד טל. (יא) ואקרא חורב - לשון 'חורבה' , להחריב. (יד) ויער יי' - כמו "העיר" (עז' א , א).