פרק א
[א]
בשנת
שתים
לדריוש
המלך
בחדש
הששי
ביום
אחד
לחדש
היה
דבר־יהוה
ביד־חגי
הנביא
אל־זרבבל
בן־שאלתיאל
פחת
יהודה
ואל־יהושע
בן־יהוצדק
הכהן
הגדול
לאמר:
[ב]
כה
אמר
יהוה
צבאות
לאמר
העם
הזה
אמרו
לא
עת־בא
עת־בית
יהוה
להבנות:
פ
[ג]
ויהי
דבר־יהוה
ביד־חגי
הנביא
לאמר:
[ד]
העת
לכם
אתם
לשבת
בבתיכם
ספונים
והבית
הזה
חרב:
[ה]
ועתה
כה
אמר
יהוה
צבאות
שימו
לבבכם
על־דרכיכם:
[ו]
זרעתם
הרבה
והבא
מעט
אכול
ואין־לשבעה
שתו
ואין־לשכרה
לבוש
ואין־לחם
לו
והמשתכר
משתכר
אל־צרור
נקוב:
פ
[ז]
כה
אמר
יהוה
צבאות
שימו
לבבכם
על־דרכיכם:
[ח]
עלו
ההר
והבאתם
עץ
ובנו
הבית
וארצה־בו
ואכבד
ואכבדה
אמר
יהוה:
[ט]
פנה
אל־הרבה
והנה
למעט
והבאתם
הבית
ונפחתי
בו
יען
מה
נאם
יהוה
צבאות
יען
ביתי
אשר־הוא
חרב
ואתם
רצים
איש
לביתו:
[י]
על־כן
עליכם
כלאו
שמים
מטל
והארץ
כלאה
יבולה:
[יא]
ואקרא
חרב
על־הארץ
ועל־ההרים
ועל־הדגן
ועל־התירוש
ועל־היצהר
ועל
אשר
תוציא
האדמה
ועל־האדם
ועל־הבהמה
ועל
כל־יגיע
כפים:
פ
[יב]
וישמע
זרבבל
׀
בן־שלתיאל
ויהושע
בן־יהוצדק
הכהן
הגדול
וכל׀
שארית
העם
בקול
יהוה
אלהיהם
ועל־דברי
חגי
הנביא
כאשר
שלחו
יהוה
אלהיהם
וייראו
העם
מפני
יהוה:
[יג]
ויאמר
חגי
מלאך
יהוה
במלאכות
יהוה
לעם
לאמר
אני
אתכם
נאם־יהוה:
[יד]
ויער
יהוה
את־רוח
זרבבל
בן־שלתיאל
פחת
יהודה
ואת־רוח
יהושע
בן־יהוצדק
הכהן
הגדול
ואת־רוח
כל
שארית
העם
ויבאו
ויעשו
מלאכה
בבית־יהוה
צבאות
אלהיהם:
פ
[טו]
ביום
עשרים
וארבעה
לחדש
בששי
בשנת
שתים
לדריוש
המלך: