מאגר הכתר חגי פרק א עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק א
(א) בשנת שתים לדריוש המלך וכו' - מבואר ענין זה הנביא (ראה עז' ה , א; ו , יד) , כי בזמנו עם זכריה ומלאכי היה ענין החיה השנית , ונשחתה הראשונה (ראה דנ' ז). כל שכן שמבואר בכאן: בשנת שתים לדריוש המלך. וזה היה אפשר שהיה דריוש הראשון , שהוא היה הראש מן החיה השנית , והוא נקרא 'דריוש המדי הזקן'. וזה לא מלך , רק שנה אחת , כי תיכף תפש המלוכה כרש. ולכן אמר: בשנת שתים - הכונה: תחלת השנה השנית , כי יום אחד ישנה מספר השנים , ובזה יקרה טעיות. ולכן כשמת זה - מָלַך כורש , והוא קרא "מי בכם מכל עמו" וכו' (עז' א , ג). וכל זאת ההערה היו לסבות מניעות רבות , אבל הפועֵל הראשון הוא השם יתעלה. וכל זה מבואר בארוכה ביוסיפון (ע' 43 ). אך לא היה ממש בנין הבית עד שמלך דריוש השני , בן אחשורוש ואסתר , הנקרא ארתחשסתא (ראה עז' ד , ז; ז , יא ואי'); ובשנת שתים למלכו נבנה הבית , וזה לסבות נזכרות בספר דניאל (? ראה דנ' ט) ובספר יוסיפון (ע' 43 - 46 ). רק נכון מאד שדריוש הנזכר בכאן הוא דריוש השני , מצד שכתוב על זה בדברי הימים בספר עזרא "והתנבי חגי... וזכריה בן (בנוסחנו: בר) עדוא" (ה , א). גם אין ספק שעכוב גדול קרה להם בענין בנין בית שני , כי היו עַמנו עצלים ונואשים בבבל לעלות לירושלם , כי קצה נפשם בהלוך ושוב , ושִעֲרו אחרית; ולכן לא עלו עם עזרא וזרבבל , רק פחותים. ואיך שהיה , ראוי היה לחגי וזכריה וזולתם מן החכמים שהיו אז בגולה , שירבו ויפליגו בספורים ובהוכחות לעם ההוא , עד שיהיו מזורזים לרשת הארץ; וכבר למדו זה כלם ממשה (ראה דב' א , ו ואי'). ובאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא. אמנם אמרוֹ בחדש הששי ביום אחד לחדש - גם זה מענין ההגבלות שדרך כל הנביאים לעשותם , זולת משה רבנו; וכבר העיר על זה המורה (ראה מו"נ ג , ז). וביאור יותר כל זה 'אוצר יי'' יבא. פחת יהודה - תאר לזרובבל; וכן הכהן הגדול - תאר ליהושע; וכן "זכריה בן ברכיה בן עדוא הנביא" (זכ' א , א). והנה כתוב בדברי הימים כי זרובבל היה בן פדיה בן שאלתיאל (ראה דה"א ג , יז - יט) , אבל נראה שהיה יותר מפורסם אצלם שאלתיאל; אולי היה יותר נכבד. והנה יהוצדק הנזכר גלה בבל עם צדקיה , כמו שכתוב גם כן בדברי הימים (ראה דה"א ה , מא); והוא היה אחי עזרא , ושניהם היו בני שריה (ראה שם , מ; עז' ז , א). ולכן עלה יהושע עם זרובבל (ראה עז' ב , ב). (ב) העם הזה אמרו וכו' - אין לנו לבקש אנה כתוב שאמרו זה , כי די לנו במה שאומר זה הנביא בכאן; וכאלה רבים. והכל 'אוצר יי'' יבא. לא עת וכו' , וכן לא עת בית יי' - כי מלת שלילה אחת תוכל לשרת לאלף גזרות. והענין בזה , כי היו רוב עַמנו בבבל נואשים מבנין בית שני לסבות , ובפרט כי ראו שנשבת הבנין מתחלת כרש עד שנת שתים לדריוש השני בן אחשורוש ואסתר , אשר אמרנו (ראה פירושו לעיל , א) שעליו רומז אמרו "בשנת שתים לדריוש" וכו' (לעיל , א). (ה) שימו לבבכם וכו' - כל זה להעיר העם הזה לעלות; ורבים גם כן בתורה. והכל 'אוצר יי'' יבא. (ו) לחם - לחמם. אל צרור נקוב - זה משל מופלג , כל שכן שם שאינם נושאים כיס. ולכן על כל פנים העני המשתכר וישים פשיטיו (מטבעות קטנים) בצרור בגד נקוב , יֵצאו הפשיטים והוא לא ירגיש. (ט) פנה אל הרבה וכו' - הטעם: עתה הוא כן. ונתן סבה פועלת לזה: יען ביתי אשר הוא חרב וכו'. וגם זה 'אוצר יי'' יבא. והבאתם הבית - וכאשר תביאו הבית אותו המעט , ונפחתי בו - כדרך אדם נופח בפיו כל אבק ודבר דק , והולך לו לרוח. (י) על כן עליכם כלאו שמים וכו' - גם זה ממין שקדם , ויראה לי כי כן היה אז. והכל 'אוצר יי'' יבא. (יג) מלאך יי' , במלאכות יי' - הכל מטעם אמרוֹ אחרי כן "ויעשו המלאכה" (ראה להלן , יד).