מאגר הכתר חגי פרק ב עם פירוש רד"ק

פרק ב
(א) בשביעי - בכלם אמר ביד חגי (ראה חגי א , א , ג; ב , י; ראה גם א , יג) , לפי שנבואתו היתה שליחות להם בידו , לעשות מעתה מה שיצַוֵם. (ב-ג) אמר נא. מי בכם - הזקנים שנשארו מהגלות. כמהו כאין בעיניכם - אם תשוו אותו שיהיה זה כמהו , הלא (בנוסחנו: הלוא) זה כאין בעיניכם כנגד הבית הראשון. (ד) ועתה - אל תרפינה ידיכם (ע"פ יש' יג , ז) בעבור זה , כי עוד יהיה כבוד הבית הזה גדול (ראה להלן , ט). ועשו - טעמו דבק עם הפסוק האחר , "את הדבר": אם תעשו "את הדבר אשר כרתי" (להלן , ה) אני אהיה אתכם - כי אני אתכם ותלכו הלוך וחזק (ע"פ ש"ב ג , א). (ה) את הדבר - אם תעשו את הדבר אשר כרתי אתכם , אני אהיה אתכם. ורוחי עומדת בתוככם - רוח הקודש. אבל אחר שחטאו ולא עשו התורה והמצות נפסקה רוח הקודש , ונפסקה הנבואה בחגי , זכריה ומלאכי. ואמרו: אשר כרתי אתכם - כלומר: את אבותיכם , והרי הוא כאלו כרתי אתכם; כמו שכתוב בתורה "לא את אבותינו כרת יי' את הברית הזאת כי אתנו" (דב' ה , ג). ויונתן תרגם ורוחי עומדת בתוככם: "ונביי מלפין ביניכון". (ו) כי כה אמר יי'... עוד אחת מעט היא. ואני מרעיש - דרך משל , מרוב הכבוד והטובה שיעשה האל לישראל בבית שני. יש אומרים (ראה רש"י) שזה היה בימי חשמוני , ויש אומרים: על זמן הרודוס אמר זה , וזה היה כמו שכתוב בספר יוסף בן גוריון (יוסיפון ע' 212 - 213 ). ופירוש עוד אחת - עוד טובה אחת אני אעשה לכם , מלבד זאת שאני עושה לכם עתה. מעט היא - מעט ונקל היא בעיני לעשותה , וטובה מזאת תהיה; כי עתה יש לכם צוררים בבנין הבית , אבל באותו זמן יכבדו כל הגוים הבית הזה במנחות , בכסף וזהב שיביאו שם (ראה להלן , ז - ח). גם כתוב בספר יוסף בן גוריון (יוסיפון ע' 222 - 223 ) , כי רעש גדול היה בימי הרודוס. ומה שאמר את השמים ואת הארץ את (בנוסחנו: ואת) הים ואת החרבה - הוא דרך הפלגה , כי השמים לא ירעשו. (ז) והרעשתי - אתן בלבם שיחרדו ממקומם לבוא לראות כבוד הבית ולהביא בידם כסף וזהב. ובאו חמדת כל הגוים - הגוים שארעיש ממקומם יבאו בחמדת כל הגוים , כלומר: יביאו בידם כל דברי חמודות שימצאו בארצם מכלי כסף וזהב ובגדים ואבנים יקרות. וחמדת - חסר בי"ת השמוש; כמו "ומראה ולא בחידות" (במ' יב , ח); "הנמצא בית יי'" (מ"ב יב , יא); והדומים להם. (ח) לי הכסף - ביד מי שיהיה , ברשותי הוא , לנוטלו מזה ולתתו לזה; ואני אתן בלב הגוים להביא אל הבית כסף וזהב לרוב. (ט) גדול יהיה - נחלקו רבותינו ז"ל (ראה ב"ב ג , א - ב): יש אומרים: בשָנִים , ויש אומרים: בבניין; וזה וזה היה. כי הבית הראשון עמד ארבע מאות ועשר שנים , ובית שני עמד ארבע מאות ועשרים שנה (ראה ירוש' מגילה א , יב [עב , ד]); וכן היה גדול בבניין , כמו שכתוב בדברי רבותינו ז"ל (ראה ב"ב ג , א) ובספר יוסף בן גוריון (יוסיפון ע' 226 - 235 ) , כי הבניין שבנה הורודוס בבית המקדש - לא נראה בניין טוב ונאה כמהו. אתן שלום - כי אע"פ שהיו מלחמות רבות בזמן בית שני , זמן רב היה שלום בארץ. (י) בעשרים - הם החלו להכין בניין הבית בחדש הששי (ראה חגי א , טו) שהוא אלול , ובחודש התשיעי , שהוא כסליו , בעשרים וארבעה בו , החלו לבנות; ובו ביום היה דבר יי' ביד (בנוסחנו: אל) חגי הנביא , לאמר לכהנים ולשאול אותם על הלכות טומאה וטהרה (ראה להלן , יא). כי אע"פ שכבר הקריבו קרבנות טרם זה כמה שנים , כי מיום שעלו הראשונים העולים מהגולה , כשהגיעו בעריהם , בנו המזבח והקריבו עליו , והיכל יי' לא יסד (ראה עז' ג , א - ו) , ותשע עשרה שנה נבנה המזבח קודם בנין הבית. ולמה לא שאלם כל השנים האלה , מעת שהחלו להקריב קרבנות? - לפי שלא היה דבר הקרבנות קבוע עד היום שהחלו בבניין הבית. (יא) כה אמר יי' - שיאמר לכהנים כי בשם יי' צבאות הוא שואל להם , שאמר לו: שאל נא את הכהנים תורה; כלומר: תורת הטומאה. (יב) הן ישא - שאלם תורת הטֻמאות , אולי שכחו בגלות. ושאלם: אם ישא איש בשר קודש בכנף בגדו - שיגע בשרץ ונשא בשר קדש בכנף בגדו , והנה הכנף 'ראשון לטומאה' , ובשר קדש - 'שני'. ונגע בכנפו אל הלחם - פירושו: במה שבכנפו , והוא הבשר - נגע בו אל הלחם או אל הנזיד או אל היין או אל השמן (בנוסחנו: שמן) , ונגעו אלה אל המאכל , היקדש? פירושו: היִטמא המאכל הזה , שהוא 'רביעי לטומאה'? כי השרץ 'אב הטומאה' , והכנף - 'ראשון' , ובשר קדש - 'שני' , והלחם והנזיד והמשקין הללו שנגעו בבשר הם 'שלישי' , והמאכל שנגע לאלו - 'רביעי'. ועל זה שאלם , על המאכל שהוא 'רביעי' , אם יִטמא. ויענו הכהנים ויאמרו: לא. והראיה כי על המאכל לבדו שאלם - שאמר היקדש , ולא אמר: 'היקדשו'. ויש מרבותינו ז"ל שאמרו (ראה פסחים יז , א) , כי טעו הכהנים בזו התשובה , כי ה'רביעי' טמא הוא בקודש; אבל על השאלה האחרת שישאלם , "אם יגע טמא נפש בכל אלה" (להלן , יג) , השיבוהו כראוי; פירושו: אם תהיה הכנף טמאה טומאת נפש , שנמצא שהכנף 'אב הטומאה' , והבשר - 'ולד ראשון' , והלחם והנזיד והמשקין - 'שני' , והמאכל - 'שלישי'; "ויענו הכהנים ויאמרו: יטמא" (שם). ו'שלישי בקדש' היו יודעים שהוא טמא , אבל 'רביעי בקדש' לא היו יודעים שהוא טמא; ובזה טעו. לפיכך השיבם הנביא: "ואשר יקריבו שם טמא הוא" (להלן , יד). ויש מרבותינו ז"ל שאמרו (ראה פסחים יז , א) , כי לא טעו באחת מהם: יש מהם מי שאמר , כי 'חמישי בקדש' שאל מהם בראשונה , וכראוי השיבוהו שאינו טמא. ויש מהם מי שאמר (ראה שם) , כי קודם שגזרו 'רביעי בקודש' שאל מהם בראשונה , וכראוי השיבוהו שאינו טמא; ומה שאמר "ואשר יקריבו שם טמא הוא" (להלן , יד) פירושו: אע"פ שהיו יודעים הלכות טומאה וטהרה , כל אשר יקריבו שם לפני כאלו הוא טמא , הואיל והם מתעצלים בבניין הבית. ועניין הפרשה מוכיח זה הטעם , שלא טעו: שלא הוכיחם אלא על עניין הבית בכל הפרשה. היקדש - פירושו: היִטמא; כלומר: שיאסר מפני טומאתו בקודש , שהוא אסור. וכן תרגם יונתן: "היתאסר"; ובמקצת נסחאות: "היסתאב". הנזיד - התבשיל; כמו "ונזיד עדשים" (בר' כה , לד). (יג) ויאמר חגי - מבואר הוא. (יד) ויען חגי ויאמר. כן העם הזה וכן הגוי הזה - העניין כפול במלות שונות. או פירוש כן העם הזה - על הכהנים , וכן הגוי הזה - על ישראל; אמר: כלם אשמים על בניין הבית , כי הכהנים - היה להם להזהיר העם לבנות. וכמו שאמרתם שיטמא (ראה לעיל , יג) , כן כל מעשה ידיהם טמא לפני: וכן מה שיקריבו הכהנים טמא הוא לפני , כי הם מקריבים במזבח בלא בית ואינם חוששים לכבודי. (טו) ועתה. ומעלה - מן היום שהתחילו בבניין ומעלה; ושימו לבבכם מטרם שום אבן אל אבן - כלומר: שימו לבבכם במעשיכם , מה היו טרם הבניין , ומה יהיו אחר הבניין. אבן אל אבן - כמו 'על'; כמו "אל ההרים לא אכל" (יח' יח , ו) והדומים להם. כי כבר עשו יסוד הבניין כשבנו המזבח , אלא שהצרים השביתום מלבנות , כמו שכתוב בספר עזרא (פרק ד). ותרגם יונתן: "עד לא יתשם נדבך על נדבך". (טז) מהיותם - טרם הבניין , בעניין זה יוכלו להכיר כי מאתי נהיה הדבר (ע"פ מ"א יב , כד): כי מי שבא אל ערמת עשרים - כלומר: אל ערמה שהיה ראוי לצאת ממנה עשרים סאים , והיתה עשרה , מפני המאֵרה המשתלחת בה. לחשוף חמשים פורה - כמו "לחשוף מים מגבא" (יש' ל , יד); עניינו: לקחת , או: לשאוב. פורה - כמו "פורה דרכתי לבדי" (יש' סג , ג); והיא דריכת הענבים ביקב. וחמשים - רוצה לומר: חמשים בתים (ראה יח' מה , יא) בפורה. ויונתן תרגם: "חמשין גרבין דחמר". ומה שאמר עשרה ועשרים - אינו דוקא; כי פעמים לא ימצא אלא המחצית , או פחות מעט או יותר מעט; מכל מקום המארה נכֶּרת בהם. (יז) הכיתי אתכם. את כל מעשה ידיכם - כמו 'בכל מעשה ידיכם'; וכן "ואתנו אל תמרדו" (יהו' כב , יט) - כמו 'וּבָנוּ'. ואין אתכם אלי - ואין עצמכם; כלומר: עם כל זה אינכם אלי; וכן "יביא אותו" (במ' ו , יג); "וירעו הרועים אותם" (יח' לד , ח) - עצמם. או פירושו: ואין אני רואה אתכם שבים אלי. (יח) שימו. אשר יסד היכל יי' - אשר בנו על יסודו; כי היסוד כבר נבנה מזמן בניין המזבח (ראה עז' ג , ג). (יט) העוד הזרע במגורה - ראו אם עוד זרע במגורה; כי הרוב הוצאתם לזריעה , ומעט הוא הנשאר לכם במגורה לאכול. ומן היום הזה אברך מה שבמגורה ומה שזרעתם , כיון שהחִלֹתם לבנות. ועד הגפן - וכן עדיין הגפן והתאנה והרמון ועץ הזית לא נשא , כי עדיין לא הגיע זמנם לשאת עלה או פרי; כי בכסליו היה זה , שהוא החודש התשיעי (ראה לעיל , י). ומן היום הזה אברך אותם , וישאו פרי לרוב. וזכר אלה העצים - שהם רבים בארץ ישראל , כמו שאמר "ארץ חטה ושעורה" וגו' (דב' ח , ח). ומן התמה מה שאמר על עץ הזית - לא נשא , כי הזית זמנו במרחשון ובכסליו לשאת פריו; אולי מפני המארה שהיתה בהם מִתחלה היה מתאחר לשאת פריו. (כ) ויהי דבר יי' שנית - שנית בו ביום , שהוא עשרים וארבעה לחדש התשיעי (ראה לעיל , י); ושתי פעמים דבר עמו אותו היום. (כא) אמר. אני מרעיש - דרך משל על מלחמות שהיו בזמן מלכות פרס. ואמר שיאמר זה אל זרובבל , לבשרו כי בעבור המלחמות ההם לא תשפל מעלתו אבל תגדל מאד; זהו שאמר לו: "אקחך... ושמתיך כחותם" (להלן , כג). והמלחמות האלה היו בימי דריוש , או בימי ארתחשסתא המולך אחריו. או נאמרה זו הנבואה על ביטול מלכות פרס והתחדש מלכות יון , וזהו שאמר "והפכתי כסא ממלכות" (להלן , כב). וזה היה לשלשים וארבע שנה לבניין הבית , כי אז שָׁלמה מלכות פרס וקמה מלכות יון. וכן מצאנו בדברי רבותינו ז"ל שאמרו (ראה ע"ז ח , ב - ט , א): תניא: רבי יוסי אומר: מלכות פרס בפני הבית שלשים וארבע שנה , ומלכות יון בפני הבית מאה ושמונים שנה , מלכות בית חשמוני מאה ושלש , מלכות בית הרודוס מאה ושלש; הנה ארבע מאות ועשרים שנה שעמד בית שני. (כב) והפכתי - מבואר הוא. (כג) ביום ההוא. אקחך - להעלותך במעלָה יותר ממה שהיית עד היום ההוא. ותרגם יונתן: "אקרבינך". ושמתיך כחותם - הטבעת שחותמין בו הכְּתבים נקרא 'חותם'; וכן "שימני כחותם" (שה"ש ח , ו). והטבעת ההוא לא תסור מיד האדם לא ביום ולא בלילה; רוצה לומר , שתהיה השגחת האל תמידה עליו. ואמרו רבותינו ז"ל (ראה שה"ר ח , ב): גדולה תשובה , שמקרעת גזר דין; שנאמר "כתבו את האיש הזה ערירי" (יר' כב , ל) , וכיון שעשה תשובה נהפך לו גזר דין לטובה ונולד לו בן בבית האסורים. ואמר "חי אני נאם יי' כי אם יהיה כניהו... חותם על יד ימיני כי משם אתקנך" (שם , כד) , וכיון שעשה תשובה נהפך לו לטובה , ואמר לזרובבל בן בנו: ושמתיך כחותם - הפך מה שאמר לו "אם יהיה" וגו'.