מאגר הכתר חגי פרק ב עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק ב
(ג) הלא (בנוסחנו: הלוא) כמוהו כאין בעיניכם - הכנוי במלת כמוהו הוא לבית הראשון. ולכן אמר להם דרך שאלה ותמה: אם לא כמוהו כאין בעיניכם? וטעם בעיניכם - כטעם "הוי חכמים בעיניהם" (יש' ה , כא); כלומר: לפי ראות עיניכם וכפי סברתכם. כלומר: אם לא כאין ורוח והבל שיהיה זה השני כמו הראשון? וזה כאילו אמר להם: יודע אני ומכיר מדעתכם ושעוריכם , כי אתם חושבים שהיות זה הבית השני נכבד כמו הראשון הוא אין ורוח והבל , וגם הֶעְדֵר שלם; רוצה לומר: נמנע , שהוא העדר גמור ובמוחלט. כי כל זה בכלל הוראת שם 'אין'. לכן חזקם הנביא (ראה להלן , ד) עד שהשלים: "גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון" וכו' (להלן , ט) - כי לא די שיהיה כמו הראשון , אבל יהיה יותר נכבד , כמו שאבאר עוד. (ד-ה) ואמרוֹ: את הדבר אשר כרתי - הוא דבק עם כי אני אתכם; כאלו אמר שהוא הדבר אשר כרתי אתכם בצאתכם ממצרים , ולכן גם היום רוחי עומדת בתוככם , אל תיראו. ודי בזה המאמר לנוצרים קושיא על מה שיפרשו באמרו "ושכנתי בקרבך" (ראה זכ' ב , יד); וזה יכתב במקום מיוחד. ורבים מתחכמים איך היה זה , לפי שלא ישימו לב למין דבור הנביאים לעם בכלל , וגם לא לדעת כי 'גדול' ו'כבוד' (ראה להלן , ט) - שמות משותפים למינים רבים. אך רב לנו במה שכתוב ביוסיפון הפלגת כבוד בית שני , אם מצד עצם בנינו , ובפרט המחודש על יד הורדוס (ע' 226 - 235 ); וגם מה שסופר שם (ע' 44 - 46 ) מעושר המקדש , וגם מה שסופר שם מן הכבוד שעשה לו אלכסנדר מלך מלכים; ובכלל , כמה ענינים שלא היו בבית ראשון אף בזמן שלמה. ובכלל , כי באור כל זה 'אוצר יי'' יבא. אמנם מה שיטענו עלינו שכנגדנו באמרו "האחרון" (להלן , ט) - זה הבל הבלים; ואיך יוכל לומר דבר זה איש שידע התחלת ההגיון?! כי מבואר ש'אחרון' - מ'מאמר המצטרף' , ולכן נקרא זה 'אחרון' בערך ל'ראשון' , ואם יהיה אחרי זה אלף; והעד: אמרוֹ על האות השני במשה "והאמינו לקול האות האחרון" (שמ' ד , ח) , ואחר יאמר "והיה אם לא יאמינו גם לשני האותות האל" (ראה שם , ט). ומזה המין כמה בתורה ובנביאים , וזה מה שאין ראוי לדבר עליו. (י) בעשרים וארבעה לתשיעי - הטעם: חדש כסליו; כי תחלת נבואתו היה באלול (ראה חגי א , א) , ותכליתה - בעשרים וארבעה לכסלו. אם כן לא עמדה לו נבואה , רק ארבעה חדשים , ולא כלם בשקידה; ולא כן למשה רבינו. וביאור זה יותר 'אוצר יי'' יבא. (יא) כה אמר יי' צבאות שאל נא את הכהנים תורה - אין אני זוכר שיהיה בכל כתובי הקדש לשון כזה; כי שאל נא את הכהנים הוא מאמר השם לנביא עצמו , ומה טעם לאמר כה אמר יי'? אבל הענין בזה , כי השם ציוהו שילך בבקר אל העם ויאמר אליהם: דעו כי אמש יי' צבאות אמר אלי: שאל נא את הכהנים תורה. התכלית - כדי שיהיה למשל לכם זאת השאלה והתשובה , כמו שסיים: "ויאמר כן העם הזה" וכו' (להלן , יד). והנה רבות מחלקאות בין רבותינו ז"ל באלו ההלכות. ואני נמשך אחרי המורה בפרושי , כי כמו שאמר הוא בתתו טעמי מצות אשר בתורה - שאינו מכוין בזה , רק לפשט הכתוב (ראה מו"נ ג , מא) - כן הוא ענינִי בפרושִי דברי הנביאים; עם דעתי , שהנביאים קבלו התורה ופירושיה מן הזקנים הקרובים למשה. ולכן אומר אני , כי שתי התשובות שעשו הכהנים היו נכונות לפי דעת השם; והעד , כי חגי לא הוכיחם על אחת מהם , אבל הודה לדבריהם. וכלל הדבר , כי הנביאים במצות השם עושים מיני משלים רבים לעם לתת רושם בנפשותם; ואחד מהם היה אכול יחזקאל ענינים צואים , כמו שמפורש שם (ראה יח' ד , יב - יד). וזה היה מין אחר , והוא שאלה ותשובה בדבור החיצוני על ענינים טמאים; והכל נכון. וגם אין תימה בבֹא פירוש מחגי על החלק האחרון מן המשל ולא על כלו , כי כמה וכמה מזה המין. ודי לנו כי בקצת נבין הקצת , וחכימא ברמיזה. (יב) ולכן העולה מזה , כי הניח למשל שאם ישא איש בשר קדש בכנף בגדו , והוא יגע בכנף בגדו אל הלחם או אל התבשיל או יין או שמן או בכלל כל מאכל , שהוא סוג , כלומר: איזה שיהיה - לא יהיה קדש. וזה , כי בשר הקדש הוא 'ראשון' והכנף הוא 'שני' והמאכל הוא 'שלישי' , ויש אמצעי אם כן ביניהם. (יג-יד) אבל אם יגע טמא נפש במאכל מבלי אמצעי , הנה המאכל יהיה טמא. זהו המשל. וראה הפלגה , כי הנביא היה יכול להמשיל הכל בענין "היקדש" (לעיל , יב) או בענין היטמא; אבל לא היה זה מתוקן לפי כונתו בנמשל. גם הפליג עוד , שלא חשש לפרש מהו הנמשל בשאילת "היקדש" , כי העקר הוא בשאלת היטמא. כל שכן כי מזה האחרון יובן הראשון; ולכן היה פירוש האחרון מבואר באמרו: ויען חגי ויאמר כן העם הזה , כי זה יותר מבואר שהוא דבק עם מה שקדם: ויאמרו יטמא - כלומר: כן העם הזה הוא טמא נפש ― כמו שקדם בישעיה: "עם טמא שפתים" (ו , ה) ― וכן כי יגעו בדבר הוא גם כן טמא , כמו שאמרתם בדין ובפסק. אבל מזה יובן פירוש הראשון , רוצה לומר: מה שקדם , כי לא יקדש הדבר בהיות אמצעי בינו ובין הקודש (ראה לעיל , יב) , וגם לפרש זה רָמַז במה שיאמר אחרי כן: "שימו נא לבבכם" וכו' (להלן , טו). ובאור זה , כי "בשר קדש" שקדם (לעיל , יב) הוא משל לאנשי קדש שהיו בירושלם בזמן בית ראשון , כמו שפירשנו גם כן בירמיה "ובשר קדש יעברו מעליך" (יא , טו) כטעם "יבוא כל בשר" (יש' סו , כג); ודי לנו אם ירמוז בזה לדור חזקיה. וה'מאכל' הנזכר (ראה לעיל , יב) - הוא העם הזה החי היום , העולים מבבל לירושלם. והאמצעי ביניהם , שהוא כנף הבגד (ראה שם) - הוא הדור שהיה בין שני הדורות האלה. והכונה היה בזה לומר , כי הדור הקדוש הקודם , שהיה בבית ראשון , אינם מקדשים זה הדור המאוחר , כי דור אמצעי הפסיק ביניהם והוא דור הגלות , הוא דור צדקיהו. אם כן , זה הדור האחרון הוא טמא על כל פנים , כי הוא לא יקדש מצד קדושת הראשון , כי דור מקולקל הפסיק הענין , והוא היום טמא נפש מצד עצמו; הנה הוא על כל פנים טמא גמור ובתכלית. אם כן מבואר כי שתי החלוקות שזכר , הכל מן הענין , וכן לשון הנביא בנמשל מתיחס לכל. כי יפרש כן העם הזה וכן כל מעשה ידיהם: כי כן העם הזה לפני נאם יי' - הנה לא נדע שכן העם הזה , רק מצד שאמרוּ 'לא יקדש' (ראה לעיל , יב); כלומר: הדור הראשון לא ישים זה הדור האחרון קדוש ולא יצילנו מטומאה. ולכן אמרוֹ וכן מעשה ידיהם - הוא פירוש לבד למענה השנית , רוצה לומר: ויאמרו: יטמא. (טו) ועוד ירחיב ביאור גם למענה הראשון גם למענה השנית באמרו: ועתה שימו נא לבבכם וכו'. ובכלל , כי שני המענים כמו אחד בענין , רק שהאחד שולל והאחד מחייב; והכל הכרחי בענין. וכלל הכל , כי הדור הקדוש הראשון לא ישים קדוש זה האחרון , אחר שהיה הפסקה ביניהם; ולכן זה הדור האחרון איננו קדוש מצד הקודם , ולכן אינו קדוש מה שהוא נוגע בו גם כן (ראה לעיל , יב). ואולם הוצרך לזכור טומאה (ראה לעיל , יג) - לפי שהוא יותר רע מ'בלתי קדוש'; וזה , כי אין כל 'בלתי קדוש' - טמא. כי הקדש והחול הם הפכיים , וכן טהור וטמא. וכבר אמרו (ראה ב"מ פז , א): אוכל חולין בטהרה; ונאמר לעמנו בכלל "קדושים תהיו" (וי' יט , ב). לכן , אחר שהניחו שזה העם אינו קדוש , הוצרך להניח שהוא טמא. ועוד ראה הפלגה באמרו "טמא נפש" (לעיל , יג); כי 'נפש' - שם משותף , יֵאמר לגוף ויאמר לנפש גמורה , כמו שידוע ליודעים בקיאים. ומה שכתוב בתורה "טמא נפש" (וי' כב , ד) או "איש כי יהיה טמא לנפש" (במ' ט , י) - ענינו גוף שאין בו נפש כלל , כי הוא מת ופגר; כי אין זה כמו "תן לי הנפש" (בר' יד , כא) , כי אותו גוף - נפש או בעל נפש. ומבואר , כי זכרוֹ "טמא נפש" בשאלתו לכהנים (ראה לעיל , יב - יג) ― לפי שהם מורי התורה לכל העם , כטעם "יורו משפטיך" וכו' (דב' לג , י) ― הכונה בו: גוף פשוט בלי נפש; והכונה בנמשל: נפש פשוטה בלי גוף; כלומר , שהנפש מצד עצמה טמאה בדעות , כמו שכתב המורה (ראה מו"נ ג , מז) גם כן טומאת הדעות. והגוף יקרא 'טמא נפש' , כמו "חכם לבב" (איוב ט , ד); "טהור עינים" (חב' א , יג); וכן כל התארים שאפשר להיות. אם כן לא היה שם טמא. ושם 'נפש' בנמשל - ענין אחד גמור עם הנזכרים במשל; אבל אחד בשם לבד ובשתוף , לא בגדר; וזה הפלגת הדקוּת בדברי הנביאים. עוד ראה הפלגה בלשון הקודם באמרו למשל "הן ישא איש בשר קדש" (לעיל , יב) , כי זה לשון משותף גם כן בעברי , כמו שפירשנו. וכן הפליג בזכרו 'כנף בגד' (ראה שם) , כי גם אלה שמות משותפים. וכבר זכר המורה שתוף 'כנף' (מו"נ א , מג). ומכמה צדדים היה 'כנף' מורה על דור צדקיהו , ובפרט מטעם "עשה יעשה לו כנפים" (מש' כג , ה); כמו "כעוף יתעופף כבודם" (הו' ט , יא). ואולם 'בגד' - מבואר אצלינו שבו שתוף עם "בגד בוגדים בגדו" (יש' כד , טז); גם 'כנף בגד' (ראה לעיל , יב) יחד יש לו הארגה , כי הוא דבר שטוח , מתוח ונמשך. וכן היה הענין לפחות מדור חזקיה עד דור צדקיה , כמו שקדם לנו. ואולם היה 'מאכל' שם מורה על זה הדור האחרון , כי גם הוא שם משותף; וכבר זכר המורה שתוף 'אכל' (ראה מו"נ א , ל); וכלם נאותין בזה , ואין צורך להאריך. ובאור יותר , עם כלל ענינים אחרים - הכל 'אוצר יי'' יבא. ועתה שימו נא לבבכם וכו' - כבר הודעתיך , כי כל הנביאים מאריכים לשונם בזרוז העם למה שהם חפצים , כמו שהיה הראש בזה אברהם ובניו ואחריו משה; כי אלה הפליגו לזרז העם לעלות ולרשת ארץ כנען ולבנות בית ראשון , וכן אלה הנביאים הפליגו לזרז זה העם לעלות ולרשת ארץ כנען ולבנות בית שני; עם שדעתי שאין כזב בדבריהם. וכל זה מובן מצד סבות הסתירה שזכר המורה , ובפרט הסבה השביעית (ראה מו"נ פתיחה ד"ה הקדמה). וגם זה 'אוצר יי'' יבא. וטעם אבן אל אבן - בצד אבן ועל אבן , כי כן דרך כל בנין קיר. (טז) עשרים והיתה עשרה - לאו דוקא. וכן חמשים ועשרים; ורבים כן. וגם באור זה 'אוצר יי'' יבא. לחשוף - כמו "לחשוף מים מגבא" (יש' ל , יד). (יז) וטעם בשדפון ובירקון - מכות הזרע; ואמרוֹ: אתכם - נכון עם זה גם מצד העברי גם מצד ההגיון. ואין אתכם אלי - אין בכאן חסרון כלל לפי העברי וההגיון (ראה רד"ק , הפירוש השני). (יח) שימו נא לבבכם מן היום הזה ומעלה - כי הזמן הולך ועולה ומוסיף במספר; כי 'אחד ועשרים' , על דרך משל , הוא למעלה מ'עשרים'. ולכן אמרוֹ בזה: מן היום הזה ומעלה הוא כאלו אמר: 'וָהֵנָה'. והטעם בזה - עשרים וחמשה לתשיעי , וכן וששה , ושבעה. כי אמרוֹ למן היום אשר יוסד היכל יי' - לא פירש אי זה יום היה; ואולי היה ניסן , שהוא חדש האביב (ראה דב' טז , א) שאז הזמן כשר לבנות , כמו שידוע , לא בימי הקור. ולכן באלה שני מאמרים , שבכל אחד אמר שימו נא לבבכם (ראה גם לעיל , טו) - והכל היה בחדש כסלו , כמו שהודיע לפני זה (לעיל , י) - אמר שני ענינים: כי בראשון אמר על העבר , כי בתשרי שעבר היה להם קציר ובציר מעט , כי יי' הכה שדותם וכרמיהם בשדפון ובירקון באותו הקיץ שעבר (ראה לעיל , יז); ובזה המאמר השני יאמר , שפירש להעירנו שהיה בכסלו - כי יראו שהיום הנה עדיין הוא הזרע במגורה , ועדיין עצי השדה לא נשאו פרי (ראה להלן , יט). (יט) ובאור זה , כי העוד - אע"פ שהה"א פתוחה , לא היה שאלה על דבר מסופק , אבל ידוע היה לכולם כי בכסלו היה עדיין במגורה; ורבים כאלה במקרא. וזה , כי הוא שֵם למקום מקובץ שָם דברים נפרדים נספרים , שהם מכמה המתחלק; כמו שם 'לקיטה' לפעל קבוצם. ו'זרע' הוא שם מיוחד לגרעיני התבואה; וכל זרע - גרעין , אם שנזרע בפעל , אם שהוא מיוחד לזה; כמו "הא לכם זרע וזרעתם" (בר' מז , כג) - כשהם נזרעים בשדות. ו'דגן' ו'בר' הוא שם מיוחד לנשלם ולמושם באוצר; ולכן נאמר ביואל "נהרסו ממגורות" (א , יז) - על האוצרות ששם נאצר הדגן והבר. ונאמר גם כן מגורה , לפי דעתי , לקצת שהיה עדיין בבית האוצר , ולקצת שהיה בשדות זרוע טמון בארץ , ובמקומות אשר בקרקע השדות , שהגרעינים אצורים וטמונים שם , כמו שאמר יואל. וכל זה מוכרח אצל הבקיאים בעיברי. ולכן יאמר זה הנביא: הנה מה שעבר מעבור הארץ (ע"פ יהו' ה , יא) - כבר לקה בשדפון ובירקון ובברד (ראה לעיל , יז) בקיץ שעבר , שהוא זמן האסיף; ועתה , היום , בכסלו - אתם זרעתם עדיין מעט , עד שיהיה לכם עוד תבואות באוצרות , כי תפחדו מכמו מה שקרה ומה שזרעתם לתקוַת התבואה בקיץ הבא. ולכן ראו פלאות השם ואיך ישנה הקיץ הבא לטוב מן הקיץ שעבר: כי היום עדיין לכם הרי תבואות באוצרות מפחד , וגם עדיין הזרע תחת הקרקע ואין לו הוראה מה יהיה אחריתו , כי עדיין לא צמח כלל; וכן עדיין עצי השדה לא נשא - בסתם , כלומר: לא הוציא פרח ולא ציץ , כל שכן פרי; וכן הוא לְעולם בכל שנה. אבל הפלא הוא - ואני מן היום הזה אברך; וזה , כי היה אפשר שלא יברך אבל יקלל , וזה: כי לא יהיה מלקוש בניסן ויותר כשרון העתים; גם אפשר: שיהיה בקיץ הבא שדפון וירקון וברד. וכל זה לא יהיה , אבל יהיה הכל לטובה; רוצה לומר: גשמי ברכה , ומן היום הזה ומעלה , וגם מניעה לכל פגעים מזיקים. וראה הפלגה , כי דברי זה הנביא זרזם לזרוע עוד הרבה וגם לנטוע , כמו שאמר משה: "כי יברכך יי' אלהיך בכל אשר תעשה" (צירוף של דב' טז , טו עם טו , יח); וכתוב בספרי (ראה ספ"ד קכג): יכול בטל? תלמוד לומר: "בכל אשר תעשה". ועוד הפלגה אחרת: כי אלו היו בזמן שצמח הזרע ולא היה טמון בארץ , וכן העצים - הוציאו פרח וצצו , היו אומרים: מה פלא יש אם יהיה לנו ברכה ותוספת טובה? כי הענינים עושים הוראות טובות , כמו שנהוג לומר בכל שנה אצלנו. לכן אמר להם: ראו כי עתה אין בכל הענינים הוראות כלל , ואני מיעד לכם , שאחר שהחִלותֶם ליסד הבית - כי מן היום הזה אברך , ויצמחו הזרעים לחוץ ויציצו האילנות. כי יהיה לכם טבת , אדר , ניסן - כעת כשר , וכן כל הקיץ הבא , עד שיהיה הקיץ הבא הפך הקיץ שעבר; ובכלל שנה זו הפך השנה שעברה. וזהו הפלא. ובאור זה יותר בכלל 'אוצר יי'' יבא. (כ) ויהי דבר יי' שנית וכו' - כי גם זה היה בכסלו (ראה לעיל , יח) , ואם לא פורש; ודי אם אמר לחדש. ואין פלא אם היה זה ביום אחד או בלילה אחד , כי גם שני חלומות פרעה היו בלילה אחד זה אחר זה , בין שהיה ביניהם יקיצה או לא; כי הכל נכון ואפשרי. ובאור זה הכלל 'אוצר יי'' יבא. (כא) אמור אל זרובבל - הנה היעוד הקודם היה לעם , וזה לזרובבל מצד עצמו. וכן קדם לנביאים אחרים למלך מצרים (ראה יח' כט , ב) ומלך צר (ראה יח' כז , א; כח , ב). וראה הפלגת מלת 'לאמר' בעברי , כי פה שני פעמים (ראה גם לעיל , כ); וכבר זכרנו בירמיה אמרוֹ "לאמר הן ישלח איש את אשתו" (ג , א) שהוא התחלת הדברים. אני מרעיש את השמים ואת הארץ - כמה מאלה הדברים בספרי הנביאים (ראה יואל ב , י) , אבל מעט בדברי משה , אם נמצא שם. ובאור זה 'אוצר יי'' יבא. (כב) וטעם והפכתי כסא ממלכות - שיהפך כסא מלכות אשור ממעל לתחת , גם יהפכהו למלכות מדי. אמנם והשמדתי חזק ממלכות הגוים - הוא ממלכות בני אשור; וכן והפכתי מרכבה ורוכביה - על בני אשור , כטעם "ויאמר לרכב הפוך ידיך" (ראה מ"א כב , לד) , כלומר: הפכם מפאת הפנים אל פאת האחור , כמו 'הִפוך ערף' באדם. וטעם וירדו סוסים - גם מנושאי העגלה , המכונה 'מרכבה' , גם מהסוסים האחרים שעליהם חיל מלך אשור. והירידה לרוכביהם - מבואר , כמו שקרה לסיסרא , שכתוב שם "וינס ברגליו" (שו' ד , טו); ואמנם הירידה לסוסים - התנועה אצל מַטָּה מצד עצמם , כטעם "אך אל שאול תורד" (יש' יד , טו); כי יֵהָרגו בחרב בני מדי ויפלו לארץ , כמו שנהוג בכל מלחמות , כמו שיפרש: איש בחרב אחיו , כי גם הסוסים ידקרו בחרב הרוכבים; והכל נהוג. (כג) עבדי - כבוד גדול היה לו זה , ואם גם כן נֶאֱמר לנבוכד נצר בשיתוף (ראה יר' כז , ו). ובאור זה 'אוצר יי'' יבא. ושמתיך כחותם - אין קושיא כי אמר ירמיה בשם האל על יהויכין זקֵנו (ראה דה"א ג , יז - יט): "אם יהיה כניהו חותם על (בנוסחנו: על יד) ימיני כי משם אתקנך" (יר' כב , כד) , כי אותו המאמר לא כוון , רק עליו לבדו , כמו שיש רבים כן; אבל אין כלם כן. וגם זה 'אוצר יי'' יבא. גם מצד זה אין קושיא , כי לא מָשַל מזרע זרובבל איש , כי בבית שני לא היו מזרע דוד רק זרבבל ונחמיה התרשתא (ראה נחמ' ח , ט) , כשהיו יחד מנהיגים בזמן החיה השנית (ראה דנ' ז וראה פירושו חגי א , א) , שהיה קיומה מעט שנים; כי לא היה ממשלתה , רק כמו שלשים שנה אחר שנבנה בית שני. וכל אלו הלשונות נכונים וטובים , ובאור הכל 'אוצר יי'' יבא.