מאגר הכתר חגי פרק ב עם פירוש רש"י

פרק ב
(ג) מי בכם הנשאר - שהיה מן הגולים ועודנו חי. אשר ראה וגו' , הלא כמוהו כאין - יודע אני , כי אשר ראה את הראשון , אין זה חשוב בעיניו אלא כאין. כמוהו כאין - הוא ואין שווין הם , כמו "והיה כעם ככהן" (הו' ד , ט); אף כאן 'כבית כאין' - שניהם שווין. (ה) את הדבר אשר כרתי וגו' - תורתי אתם שומרים , ורוחי שורה על נביאיכם; אל תיראו! (ו-ח) עוד אחת מעט היא - משתכלה מלכות פרס זו המושלים עליכם , עוד אחת תקום למשול עליכם , להצר לכם , וזו מלכות יוון; ומעט יהא זמן ממשלתה (ראה סנהדרין צז , ב) , והנני מרעיש - בנסים הנעשים לבני חשמונאי , את השמים וגו' , ויבינו , ששכינתי שורה בבית זה , ויביאו תשורות זהב וכסף [כאשר כתוב בספר יוסף בן גוריון (יוסיפון ע' 64 - 66 ).] [לי הכסף ולי הזהב - ובידי להביא לאשר חפצתי בו.] (ט) גדול יהיה וגו' - (ראה ב"ב ג , א - ב:) רב ושמואל; חד אמר: בבניין; וחד אמר: בשנים; ששני בית ראשון ארבע מאות ועשר , ובית שיני ארבע מאות ועשרים. (יא) שאל (בנוסחנו נוסף 'נא') את הכהנים תורה - שמא שכחו בגלותם הילכות קודש וטומאה וטהרה. (יב) בשר קודש - בשר טומאת נבילה או שרץ. [וקרי ליה קודש מגו דבדלי אינשי מיניה; וכן "הקדש" (משנה ברכות ז , א) , וכן "כלאים פן תקדש" (דב' כב , ט)]. ואל הנזיד - תבשיל. לא יטמא; נחלקו בה רב ושמואל (ראה פסחים יז , א); חד אמר: אישתבוש כהני; דבעא מינייהו 'רביעי' בקודש , ואמרו לו: טהור. וחד אמר: לא אישתבוש כהני; 'חמישי' בקודש בעא מינייהו. ונגע בכנפו - לא נגע בשרץ עצמו , אלא בבגד , שהוא 'ראשון'. [(משנה עירובין י , טו:) שרץ שנמצא בעזרה , כהן מוציאו בהמיינו.] היקדש - "היסתאב" (ת"י). (יג) אם יגע טמא נפש - מת עצמו. יטמא - שהמת אבי אבות הטומאה , וה'חמישי' לטומאת שרץ (ראה לעיל , יב) 'רביעי' הוא לטומאת מת. (יד) כן העם הזה - כמה שאתם טועים בזו , כך אתם טועים בכמה הלכות. ואשר יקריבו שם - אם לא יתנו לבם ללמוד. (טו) ומעלה - שנים שעברו. מטרם שום אבן אל אבן - מטרם חזרתם לשוב ולהוסיף על יסוד שיסדתם בימי כורש , ובטל עד עתה. שימו לבבכם לעסוק בבניין ובלימוד צרכי הכהונה. (טז) מהיותם בא אל ערימת עשרים - מהיות לכם מאֵירה משולחת במעשיכם כאשר עד הנה , שהיו מעמידים כרי הראוי למוד מתוכו עשרים סאין , ולא היה מוצא אלא עשרה. בא אל היקב - הוא בור שלפני הגת , והיין יורד לתוכו. לחשוף חמשים פורה - לשאוב ממנו חמשים מדות שמודדין בהן יין בגיתות , ושמם פורה. לחשוף - למלאות , כמו "לחשוף מים מגבא" (יש' ל , יד) , וכן "חשפי שובל" (יש' מז , ב). והיתה עשרים - לא שנשתלחה מאירה ביין יותר מן הדגן (ראה אדר"נ ב , ה) , אלא שאדם טועה באומד מדת היקב , לפי שהוא עמוק; אבל הכרי עומד לפניו. ובמשנת אבות דרבי נתן (שם ד , ד) שנינו טעם למה לא אמר ביין מדה מועטת כמו שאמר בדגן , כגון 'לחשוף עשרים וחמש פורה והיתה עשרה'? לימדך , שהיין מדה יתירה לעולם , וכשהיין לוקה , סימן רע לעולם. ולפי שהיין צריך להיות הרבה , מנה בו מניין יתר. (יח) אשר יסד היכל יי' - שהתחילו עתה בשנייה , להוסיף על יסוד הראשון שבנו בימי כורש. (יט) העוד הזרע במגורה ['גרנידש' (בלעז).] - עדיין לא זרעתם בשנה זו , והאילנות עדיין לא חנטו פירותיהן; ומעתה תזרעו בזמן ברכה , כי בניין הבית יביא ברכה במעשה ידיכם (ראה אדר"נ א , ד). (כב) והשמדתי חוזק ממלכות הגוים - מלכות פרס , שהיא מושלת עכשיו על כל העולם , יפלו ביד מלכי יון לסוף שלשים וארבע שנה לבניין הבית; כמו שאנו שונין במסכת עבודה זרה (ח , ב - ט , א). (כג) ושמתיך כחותם - כלפי שנגזר על יכניה אביו: "חי אני... אם יהיה כניהו בן יהויקים... חותם על יד ימיני... משם אתקנך" (יר' כב , כד) , ואומר: "כתבו את האיש הזה ערירי" (שם , ל) - למדנו שהועילה לו תשובתו , ונולד לו זרובבל , והושם כחותם (ראה פר"כ כד , יא).