פרק ב
[א]
בַּשְּׁבִיעִ֕י
בְּעֶשְׂרִ֥ים
וְאֶחָ֖ד
לַחֹ֑דֶשׁ
הָיָה֙
דְּבַר־יְהוָ֔ה
בְּיַד־חַגַּ֥י
הַנָּבִ֖יא
לֵאמֹֽר:
[ב]
אֱמָר־נָ֗א
אֶל־זְרֻבָּבֶ֤ל
בֶּן־שַׁלְתִּיאֵל֙
פַּחַ֣ת
יְהוּדָ֔ה
וְאֶל־יְהוֹשֻׁ֥עַ
בֶּן־יְהוֹצָדָ֖ק
הַכֹּהֵ֣ן
הַגָּד֑וֹל
וְאֶל־שְׁאֵרִ֥ית
הָעָ֖ם
לֵאמֹֽר:
[ג]
מִ֤י
בָכֶם֙
הַנִּשְׁאָ֔ר
אֲשֶׁ֤ר
רָאָה֙
אֶת־הַבַּ֣יִת
הַזֶּ֔ה
בִּכְבוֹד֖וֹ
הָרִאשׁ֑וֹן
וּמָ֨ה
אַתֶּ֜ם
רֹאִ֤ים
אֹתוֹ֙
עַ֔תָּה
הֲל֥וֹא
כָמֹ֛הוּ
כְּאַ֖יִן
בְּעֵינֵיכֶֽם:
[ד]
וְעַתָּ֣ה
חֲזַ֣ק
זְרֻבָּבֶ֣ל
׀
נְאֻם־יְהוָ֡ה
וַחֲזַ֣ק
יְהוֹשֻׁ֣עַ
בֶּן־יְהוֹצָדָק֩
הַכֹּהֵ֨ן
הַגָּד֜וֹל
וַחֲזַ֨ק
כָּל־עַ֥ם
הָאָ֛רֶץ
נְאֻם־יְהוָ֖ה
וַעֲשׂ֑וּ
כִּֽי־אֲנִ֣י
אִתְּכֶ֔ם
נְאֻ֖ם
יְהוָ֥ה
צְבָאֽוֹת:
[ה]
אֶֽת־הַדָּבָ֞ר
אֲשֶׁר־כָּרַ֤תִּי
אִתְּכֶם֙
בְּצֵאתְכֶ֣ם
מִמִּצְרַ֔יִם
וְרוּחִ֖י
עֹמֶ֣דֶת
בְּתוֹכֲכֶ֑ם
אַל־תִּירָֽאוּ:
פ
[ו]
כִּ֣י
כֹ֤ה
אָמַר֙
יְהוָ֣ה
צְבָא֔וֹת
ע֥וֹד
אַחַ֖ת
מְעַ֣ט
הִ֑יא
וַאֲנִ֗י
מַרְעִישׁ֙
אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם
וְאֶת־הָאָ֔רֶץ
וְאֶת־הַיָּ֖ם
וְאֶת־הֶחָרָבָֽה:
[ז]
וְהִרְעַשְׁתִּי֙
אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם
וּבָ֖אוּ
חֶמְדַּ֣ת
כָּל־הַגּוֹיִ֑ם
וּמִלֵּאתִ֞י
אֶת־הַבַּ֤יִת
הַזֶּה֙
כָּב֔וֹד
אָמַ֖ר
יְהוָ֥ה
צְבָאֽוֹת:
[ח]
לִ֥י
הַכֶּ֖סֶף
וְלִ֣י
הַזָּהָ֑ב
נְאֻ֖ם
יְהוָ֥ה
צְבָאֽוֹת:
[ט]
גָּד֣וֹל
יִֽהְיֶ֡ה
כְּבוֹד֩
הַבַּ֨יִת
הַזֶּ֤ה
הָאַֽחֲרוֹן֙
מִן־הָ֣רִאשׁ֔וֹן
אָמַ֖ר
יְהוָ֣ה
צְבָא֑וֹת
וּבַמָּק֤וֹם
הַזֶּה֙
אֶתֵּ֣ן
שָׁל֔וֹם
נְאֻ֖ם
יְהוָ֥ה
צְבָאֽוֹת:
פ
[י]
בְּעֶשְׂרִ֤ים
וְאַרְבָּעָה֙
לַתְּשִׁיעִ֔י
בִּשְׁנַ֥ת
שְׁתַּ֖יִם
לְדָרְיָ֑וֶשׁ
הָיָה֙
דְּבַר־יְהוָ֔ה
אֶל־חַגַּ֥י
הַנָּבִ֖יא
לֵאמֹֽר:
[יא]
כֹּ֥ה
אָמַ֖ר
יְהוָ֣ה
צְבָא֑וֹת
שְׁאַל־נָ֧א
אֶת־הַכֹּהֲנִ֛ים
תּוֹרָ֖ה
לֵאמֹֽר:
[יב]
הֵ֣ן׀
יִשָּׂא־אִ֨ישׁ
בְּשַׂר־קֹ֜דֶשׁ
בִּכְנַ֣ף
בִּגְד֗וֹ
וְנָגַ֣ע
בִּ֠כְנָפוֹ
אֶל־הַלֶּ֨חֶם
וְאֶל־הַנָּזִ֜יד
וְאֶל־הַיַּ֧יִן
וְאֶל־שֶׁ֛מֶן
וְאֶל־כָּל־מַאֲכָ֖ל
הֲיִקְדָּ֑שׁ
וַיַּעֲנ֧וּ
הַכֹּהֲנִ֛ים
וַיֹּאמְר֖וּ
לֹֽא:
[יג]
וַיֹּ֣אמֶר
חַגַּ֔י
אִם־יִגַּ֧ע
טְמֵא־נֶ֛פֶשׁ
בְּכָל־אֵ֖לֶּה
הֲיִטְמָ֑א
וַיַּעֲנ֧וּ
הַכֹּהֲנִ֛ים
וַיֹּאמְר֖וּ
יִטְמָֽא:
[יד]
וַיַּ֨עַן
חַגַּ֜י
וַיֹּ֗אמֶר
כֵּ֣ן
הָֽעָם־הַ֠זֶּה
וְכֵן־הַגּ֨וֹי
הַזֶּ֤ה
לְפָנַי֙
נְאֻם־יְהוָ֔ה
וְכֵ֖ן
כָּל־מַעֲשֵׂ֣ה
יְדֵיהֶ֑ם
וַאֲשֶׁ֥ר
יַקְרִ֛יבוּ
שָׁ֖ם
טָמֵ֥א
הֽוּא:
[טו]
וְעַתָּה֙
שִֽׂימוּ־נָ֣א
לְבַבְכֶ֔ם
מִן־הַיּ֥וֹם
הַזֶּ֖ה
וָמָ֑עְלָה
מִטֶּ֧רֶם
שֽׂוּם־אֶ֛בֶן
אֶל־אֶ֖בֶן
בְּהֵיכַ֥ל
יְהוָֽה:
[טז]
מִֽהְיוֹתָ֥ם
בָּא֙
אֶל־עֲרֵמַ֣ת
עֶשְׂרִ֔ים
וְהָיְתָ֖ה
עֲשָׂרָ֑ה
בָּ֣א
אֶל־הַיֶּ֗קֶב
לַחְשֹׂף֙
חֲמִשִּׁ֣ים
פּוּרָ֔ה
וְהָיְתָ֖ה
עֶשְׂרִֽים:
[יז]
הִכֵּ֨יתִי
אֶתְכֶ֜ם
בַּשִּׁדָּפ֤וֹן
וּבַיֵּֽרָקוֹן֙
וּבַבָּרָ֔ד
אֵ֖ת
כָּל־מַעֲשֵׂ֣ה
יְדֵיכֶ֑ם
וְאֵין־אֶתְכֶ֥ם
אֵלַ֖י
נְאֻם־יְהוָֽה:
[יח]
שִׂימוּ־נָ֣א
לְבַבְכֶ֔ם
מִן־הַיּ֥וֹם
הַזֶּ֖ה
וָמָ֑עְלָה
מִיּוֹם֩
עֶשְׂרִ֨ים
וְאַרְבָּעָ֜ה
לַתְּשִׁיעִ֗י
לְמִן־הַיּ֛וֹם
אֲשֶׁר־יֻסַּ֥ד
הֵֽיכַל־יְהוָ֖ה
שִׂ֥ימוּ
לְבַבְכֶֽם:
[יט]
הַע֤וֹד
הַזֶּ֙רַע֙
בַּמְּגוּרָ֔ה
וְעַד־הַגֶּ֨פֶן
וְהַתְּאֵנָ֧ה
וְהָרִמּ֛וֹן
וְעֵ֥ץ
הַזַּ֖יִת
לֹ֣א
נָשָׂ֑א
מִן־הַיּ֥וֹם
הַזֶּ֖ה
אֲבָרֵֽךְ:
פ
[כ]
וַיְהִ֨י
דְבַר־יְהוָ֤ה
׀
שֵׁנִית֙
אֶל־חַגַּ֔י
בְּעֶשְׂרִ֧ים
וְאַרְבָּעָ֛ה
לַחֹ֖דֶשׁ
לֵאמֹֽר:
[כא]
אֱמֹ֕ר
אֶל־זְרֻבָּבֶ֥ל
פַּֽחַת־יְהוּדָ֖ה
לֵאמֹ֑ר
אֲנִ֣י
מַרְעִ֔ישׁ
אֶת־הַשָּׁמַ֖יִם
וְאֶת־הָאָֽרֶץ:
[כב]
וְהָֽפַכְתִּי֙
כִּסֵּ֣א
מַמְלָכ֔וֹת
וְהִ֨שְׁמַדְתִּ֔י
חֹ֖זֶק
מַמְלְכ֣וֹת
הַגּוֹיִ֑ם
וְהָפַכְתִּ֤י
מֶרְכָּבָה֙
וְרֹ֣כְבֶ֔יהָ
וְיָרְד֤וּ
סוּסִים֙
וְרֹ֣כְבֵיהֶ֔ם
אִ֖ישׁ
בְּחֶ֥רֶב
אָחִֽיו:
[כג]
בַּיּ֣וֹם
הַה֣וּא
נְאֻם־יְהוָ֣ה
צְבָא֡וֹת
אֶ֠קָּחֲךָ
זְרֻבָּבֶ֨ל
בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵ֤ל
עַבְדִּי֙
נְאֻם־יְהוָ֔ה
וְשַׂמְתִּ֖יךָ
כַּחוֹתָ֑ם
כִּֽי־בְךָ֣
בָחַ֔רְתִּי
נְאֻ֖ם
יְהוָ֥ה
צְבָאֽוֹת:
פרק ב
[א]
בשביעי
בעשרים
ואחד
לחדש
היה
דבר יהוה
ביד חגי
הנביא
לאמר:
[ב]
אמר נא
אל זרבבל
בן שלתיאל
פחת
יהודה
ואל יהושע
בן יהוצדק
הכהן
הגדול
ואל שארית
העם
לאמר:
[ג]
מי
בכם
הנשאר
אשר
ראה
את הבית
הזה
בכבודו
הראשון
ומה
אתם
ראים
אתו
עתה
הלוא
כמהו
כאין
בעיניכם:
[ד]
ועתה
חזק
זרבבל
׀
נאם יהוה
וחזק
יהושע
בן יהוצדק
הכהן
הגדול
וחזק
כל עם
הארץ
נאם יהוה
ועשו
כי אני
אתכם
נאם
יהוה
צבאות:
[ה]
את הדבר
אשר כרתי
אתכם
בצאתכם
ממצרים
ורוחי
עמדת
בתוככם
אל תיראו:
פ
[ו]
כי
כה
אמר
יהוה
צבאות
עוד
אחת
מעט
היא
ואני
מרעיש
את השמים
ואת הארץ
ואת הים
ואת החרבה:
[ז]
והרעשתי
את כל הגוים
ובאו
חמדת
כל הגוים
ומלאתי
את הבית
הזה
כבוד
אמר
יהוה
צבאות:
[ח]
לי
הכסף
ולי
הזהב
נאם
יהוה
צבאות:
[ט]
גדול
יהיה
כבוד
הבית
הזה
האחרון
מן הראשון
אמר
יהוה
צבאות
ובמקום
הזה
אתן
שלום
נאם
יהוה
צבאות:
פ
[י]
בעשרים
וארבעה
לתשיעי
בשנת
שתים
לדריוש
היה
דבר יהוה
אל חגי
הנביא
לאמר:
[יא]
כה
אמר
יהוה
צבאות
שאל נא
את הכהנים
תורה
לאמר:
[יב]
הן׀
ישא איש
בשר קדש
בכנף
בגדו
ונגע
בכנפו
אל הלחם
ואל הנזיד
ואל היין
ואל שמן
ואל כל מאכל
היקדש
ויענו
הכהנים
ויאמרו
לא:
[יג]
ויאמר
חגי
אם יגע
טמא נפש
בכל אלה
היטמא
ויענו
הכהנים
ויאמרו
יטמא:
[יד]
ויען
חגי
ויאמר
כן
העם הזה
וכן הגוי
הזה
לפני
נאם יהוה
וכן
כל מעשה
ידיהם
ואשר
יקריבו
שם
טמא
הוא:
[טו]
ועתה
שימו נא
לבבכם
מן היום
הזה
ומעלה
מטרם
שום אבן
אל אבן
בהיכל
יהוה:
[טז]
מהיותם
בא
אל ערמת
עשרים
והיתה
עשרה
בא
אל היקב
לחשף
חמשים
פורה
והיתה
עשרים:
[יז]
הכיתי
אתכם
בשדפון
ובירקון
ובברד
את
כל מעשה
ידיכם
ואין אתכם
אלי
נאם יהוה:
[יח]
שימו נא
לבבכם
מן היום
הזה
ומעלה
מיום
עשרים
וארבעה
לתשיעי
למן היום
אשר יסד
היכל יהוה
שימו
לבבכם:
[יט]
העוד
הזרע
במגורה
ועד הגפן
והתאנה
והרמון
ועץ
הזית
לא
נשא
מן היום
הזה
אברך:
פ
[כ]
ויהי
דבר יהוה
׀
שנית
אל חגי
בעשרים
וארבעה
לחדש
לאמר:
[כא]
אמר
אל זרבבל
פחת יהודה
לאמר
אני
מרעיש
את השמים
ואת הארץ:
[כב]
והפכתי
כסא
ממלכות
והשמדתי
חזק
ממלכות
הגוים
והפכתי
מרכבה
ורכביה
וירדו
סוסים
ורכביהם
איש
בחרב
אחיו:
[כג]
ביום
ההוא
נאם יהוה
צבאות
אקחך
זרבבל
בן שאלתיאל
עבדי
נאם יהוה
ושמתיך
כחותם
כי בך
בחרתי
נאם
יהוה
צבאות: