מאגר הכתר חגי פרק ב עם פירוש ראב"ע

פרק ב
(א) בשביעי - בחדש השביעי. (ב) אמר נא - לעולם חולקים כבוד למלכות על הכהונה ועל הנבואה; כמו יהושע לפני כלב (ראה במ' יד , לח). רק בדברי השם הדבר הפוך: כלב קודם (ראה שם , ל); ואע"פ שהיה יהושע גדול מכלב בשנים , הקדימו השם בדברו בו , בעבור "ויהס כלב" (במ' יג , ל) ולא 'ויהס יהושע'. וכתוב "אחרי שאול ואחרי (בנוסחנו: ואחר) שמואל" (ש"א יא , ז); "המה יסד דוד ושמואל" (דה"א ט , כב). וככה זרובבל לפני יהושע , שהוא מבני יהויכין (ראה דה"א ג , יז - יט). (ג) מי בכם - אתם , הזקנים. (ד) ועתה. ועשו - דבק עם תחלת הפסוק הבא אחריו , והוא "את הדבר" (להלן , ה); והטעם: דברי התורה לשמור ולעשות. (ה) ורוחי - נבואתי. (ו) כי. עוד אחת - פליאה אעשה , מעט היא בעיני לעשותה; או: למעט ימים תהיה. וטעם 'להרעיש' - דרך משל. או כמשמעו: שישָמע רעם ורעש , וירגזו כל האדם שהם בחרבה או בספינות הים , ויביאו מנחות לביתי. (ח) לי - בכל מקום שלי הוא; ואני אעשה פלא , לשום בלב הכל להביא הזהב אל ביתי (ראה לעיל , ז). (ט) גדול - אמר יפת , כי הבית הראשון עמד ארבע מאות שנה ועשר שנים , והבית השני עמד ארבע מאות ועשרים שנה. וכן היה בימי הירודוס , כאשר כתוב בספר יוסף בן גוריון. ורבי משה אמר כי זה היה על תנאי , אלו היו צדיקים גמורים , כאשר אמר זכריה "והיה אם שמע (בנוסחנו: שמוע) תשמעון" (ו , טו). (י) בעשרים. אמר רבי ישועה , כי זה תשיעי הוא להתחלת מלכות דריוש , ולא ידענו מתי היה תחלת מלכותו. ולא דבר נכונה , כי הנה כתוב בנבואת זכריה "לחדש התשיעי בכסליו" (ז , א) , והנה החשבון מניסן. וככה "חודש זיו" (מ"א ו , א) הוא אייר , כי "החודש השני" (שם) אינו דבק עם "למלוך שלמה" (שם) , רק "למלוך" דבק עם "בשנה הרביעית" (שם); כי אין מנהג ישראל למנות לחדשים , כי אם לשנים , וככה הוא: 'בשנה הרביעית למלוך שלמה על ישראל בחדש זיו , הוא החדש השני' , שהוא אייר. (יא) כה. הכהנים - הם מורי התורה. ובימי חגי היו מקריבים העולות על המזבח תשע עשרה שנה טרם נבנה הבית. ובספר דניאל נתבאר זה בפירוש (ט , א). ועתה שם היה בכלל הכהנים יהושע , שהוא הכהן הגדול , ותורה יבקשו מפיהו (ע"פ מל' ב , ז); ולא יטעה להשיב. וראינו על דרך הפשט , כי חגי לא אמר לכהנים שלא הורו תורת אמת , רק אמר "כן העם הזה" (להלן , יד). (יב) הן. בשר קדש - כמשמעו , קדש ממש. והפך יקדש: "יטמא" (להלן , יג); ואם יקדש - יטמא (ראה ת"י; רש"י; ר' יוסף קרא) , למה ישַנה , כי זה הכתוב אחר זה?! וכתוב "ולא תטמאו" (וי' יא , מד) - "והייתם קדושים" (שם); "והיא מתקדשת מטומאתה" (ש"ב יא , ד). ומלת "פן תקדש" (דב' כב , ט) - קדש ממש , כי יתערב הכל וישוב קדש אם לא יוציאו הקדש בזמנו , כאשר באר זה מנחם בן סרוק הספרדי באר היטב. (ראה מחברת פיל': 'כל') ומלת "קדשה" (בר' לח , כא) - מתקדשת ומזמנת עצמה לכל חָפץ , ואין פירוש המלה 'טמאה'. גם "קדש" (דב' כג , יח) - כמעשה המצרים בדברי הבתולות: כי תולדת המצרים היא רפה מאוד מפני היאור , המרבֶּה לחה שלהם; על כן אין בהם כח , כשהן קרוב לארבעים או יותר , לבעול הבתולה , עד שיבא נער מבחוריהם וישכב עמה מעט מעט עד שיהיה הפתח פתוח; והוא נקרא 'קָדש' , דרך זנות: אומנותו בכך. ועל כן צוה הכתוב "כמעשה ארץ מצרים [אשר ישבתם בה לא תעשו]" (וי' יח , ג). והנה השאלה על בשר קדש - שכתוב "וכל אשר יגע בבשרה יקדש" (וי' ו , כ); אם נגע הכלי , הוא הכנף ששם הבשר - הוא הקדש - אל הלחם או לאחד הנזכרים , היקדש? אז יענו הכהנים ויאמרו: לא! ונכונה דברו , אחרי שלא נגע בכל אלה לבד הכנף , ולא בשר הקדש ממש נגע בהם. [ואין הדין נותן שיקדשו , כי לא נגעו בבשר קדש.] (יג) ויאמר. טעם בכל אלה - באחד מאלה; כמו "בן אתונות" (זכ' ט , ט); ורבים כאלה: "ויקבר בערי גלעד" (שו' יב , ז). (יד) ויען. הטעם: שהיו ישראל המביאים קרבן חטאת על שגגתם , היו מזידים: אשמים בדברים קשים שהם חמורים , ולא היו נזהרים מהם , ויביאו קרבן על דבר שנעלם; והם עושים שלא כהוגן בדעתם בזדון. גם הכהנים - דְבַר הטהרה והטמאה. על כן אמר חגי: כן העם הזה - הם הכהנים , וכן הגוי הזה - הם ישראל. ופירש זה: וכן כל מעשה ידיהם , ואשר יקריבו במזבח לפני , וזהו שם , טמא הוא. והנה התברר , כי אין כח בקֹדש לקַדש מה שלא היה קֹדש על יד מגע אמצעי , ככח טמא נפש לְטַמא. וזה היה דרך משל , כדרך משל נתן אל דוד , שתפסו בדבריו ואמר לו: "אתה האיש!" (ש"ב יב , ז). ויען - גם נכון הוא להיות זה המשל בעבור שהם בונים בתים לשבתם , ובית השם חרב. על כן אחריו "ועתה שימו נא לבבכם" (להלן , טו). וטעם "ומעלה" (שם) - היום הבא אחרי זה; כמו "מבן עשרים שנה ומעלה" (במ' א , ג). ותחסר מלת 'כי'. (טו-טז) מטרם שום אבן. וטרם ישרת בעבור אחר , וכן הוא: מטרם היותם האבנים יסוד ההיכל - כל בא אל ערמת דגן , ויחשבו המְחשבים שיהיו בה עשרים מדה , והנה חציה , כי המְאֵרה (ראה מל' ב , ב) היתה בה. מלת לחשוף - כמו "לחשוף מים מגבא" (יש' ל , יד) , כמו 'לדלות'. והנה המארה - שימצאו בה פחות מהחצי שיחשבו. (יז) הכיתי. כבר הזכרתי בספר עמוס (ד , ט) , כי מכת השדפון - בקמה , כמו "שדופות קדים" (בר' מא , כג) , וירקון - שמוריק; והעד כי כן הוא , שהזכיר הברד. וטעם ואת (בנוסחנו: את) כל מעשה ידיכם - כי מארת השם כללה הכל , הפך "וברכך יי' אלהיך בכל מעשה ידיך (בנוסחנו: ידך) אשר תעשה" (צירוף של דב' טו , יח ודב' יד , כט). ואין אתכם אלי - הטעם: לא שבתם אלי. והנה התברר כי השם יסרם , אולי ישובו מדרכם הרעה (ע"פ יונה ג , י) , ולא שבו; על כן נתן להם המשל הנזכר. (יח) שימו. הנה הזכיר למעלה "ויעשו מלאכה... בששי" (חגי א , יד - טו) , וזה היה להביא האבנים ולהיותם מגוררות ומתוקנות. ובתשיעי החלו לשום אבן אל אבן (ראה לעיל , טו) - ליסד. ולמ"ד למן היום - נוסף , כלמ"ד "השלישי לאבשלום" (דה"א ג , ב). (יט) העוד - הה"א לתימה , ובעבור אות הגרון נפתח , כמשפט. וזה כמו "העוד אביכם חי?" (בר' מג , ז). והנה היה הזרע זרוע בארץ; והנה הטעם: אין לכם אחר. במגורה - מקומות שישימו שם הדגן בבתים; כמו "נהרסו ממגורות" (יואל א , יז). כי בעבור שהכם בברד (ראה לעיל , יז) , לא היה להם , רק מעט. והנה הטעם: אם אכה אתכם זאת השנה , תמותו. והנה החִלוֹתֶם ליסד הבית , אז תחל הברכה בכל. מן היום - אשר יֻסד ההיכל , אברך; וזהו "מן היום הזה ומעלה" האמור למעלה (לעיל , יח). והזכיר מפרי העץ הנזכרים: הגפן והתאנה והרמון והזית. וטעם לא נשא - ציץ או עלה ואף כי פרי , עד עתה לא נשא. (כ) ויהי. שנית - כי ביום אחד התנבא פעמים. (כא) אמור. מרעיש - דרך משל; כאשר אומרים בימים האלה בארץ ישמעאל בבוא שמועות רעות ממלחמות: נהפך העולם. (כב) והפכתי - כי מלחמות רבות היו עתידות בימי הנביא , בהנבאו להיותם. וידענו כי כן היה , רק לא מצאנו ספרים לקדמונים לדעת המלחמות שהיו בימי דריוש זה הפרסי ובימי ארתחששתא המולך אחריו. ובימיהם היה זרובבל הנשיא ליהודה , כי הוא ששבצר , בראיות גמורות מן המקרא (ראה פירושו בע"פ זכ' ד , ט; פירוש ב בהקדמה לדנ' ט; פירוש א דנ' ו , כט). (כג) ביום. אקחך - כדרך "ישלח ממרום יקחני" (תה' יח , יז). ושמתיך שָמוּר , כאילו היית חותם על יד ימיני (ע"פ יר' כב , כד); וזה דרך משל.