פרק ב
[א]
בַּשְּׁבִיעִ֕י
בְּעֶשְׂרִ֥ים
וְאֶחָ֖ד
לַחֹ֑דֶשׁ
הָיָה֙
דְּבַר־יְהוָ֔ה
בְּיַד־חַגַּ֥י
הַנָּבִ֖יא
לֵאמֹֽר:
[ב]
אֱמָר־נָ֗א
אֶל־זְרֻבָּבֶ֤ל
בֶּן־שַׁלְתִּיאֵל֙
פַּחַ֣ת
יְהוּדָ֔ה
וְאֶל־יְהוֹשֻׁ֥עַ
בֶּן־יְהוֹצָדָ֖ק
הַכֹּהֵ֣ן
הַגָּד֑וֹל
וְאֶל־שְׁאֵרִ֥ית
הָעָ֖ם
לֵאמֹֽר:
[ג]
מִ֤י
בָכֶם֙
הַנִּשְׁאָ֔ר
אֲשֶׁ֤ר
רָאָה֙
אֶת־הַבַּ֣יִת
הַזֶּ֔ה
בִּכְבוֹד֖וֹ
הָרִאשׁ֑וֹן
וּמָ֨ה
אַתֶּ֜ם
רֹאִ֤ים
אֹתוֹ֙
עַ֔תָּה
הֲל֥וֹא
כָמֹ֛הוּ
כְּאַ֖יִן
בְּעֵינֵיכֶֽם:
[ד]
וְעַתָּ֣ה
חֲזַ֣ק
זְרֻבָּבֶ֣ל
׀
נְאֻם־יְהוָ֡ה
וַחֲזַ֣ק
יְהוֹשֻׁ֣עַ
בֶּן־יְהוֹצָדָק֩
הַכֹּהֵ֨ן
הַגָּד֜וֹל
וַחֲזַ֨ק
כָּל־עַ֥ם
הָאָ֛רֶץ
נְאֻם־יְהוָ֖ה
וַעֲשׂ֑וּ
כִּֽי־אֲנִ֣י
אִתְּכֶ֔ם
נְאֻ֖ם
יְהוָ֥ה
צְבָאֽוֹת:
[ה]
אֶֽת־הַדָּבָ֞ר
אֲשֶׁר־כָּרַ֤תִּי
אִתְּכֶם֙
בְּצֵאתְכֶ֣ם
מִמִּצְרַ֔יִם
וְרוּחִ֖י
עֹמֶ֣דֶת
בְּתוֹכֲכֶ֑ם
אַל־תִּירָֽאוּ:
פ
[ו]
כִּ֣י
כֹ֤ה
אָמַר֙
יְהוָ֣ה
צְבָא֔וֹת
ע֥וֹד
אַחַ֖ת
מְעַ֣ט
הִ֑יא
וַאֲנִ֗י
מַרְעִישׁ֙
אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם
וְאֶת־הָאָ֔רֶץ
וְאֶת־הַיָּ֖ם
וְאֶת־הֶחָרָבָֽה:
[ז]
וְהִרְעַשְׁתִּי֙
אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם
וּבָ֖אוּ
חֶמְדַּ֣ת
כָּל־הַגּוֹיִ֑ם
וּמִלֵּאתִ֞י
אֶת־הַבַּ֤יִת
הַזֶּה֙
כָּב֔וֹד
אָמַ֖ר
יְהוָ֥ה
צְבָאֽוֹת:
[ח]
לִ֥י
הַכֶּ֖סֶף
וְלִ֣י
הַזָּהָ֑ב
נְאֻ֖ם
יְהוָ֥ה
צְבָאֽוֹת:
[ט]
גָּד֣וֹל
יִֽהְיֶ֡ה
כְּבוֹד֩
הַבַּ֨יִת
הַזֶּ֤ה
הָאַֽחֲרוֹן֙
מִן־הָ֣רִאשׁ֔וֹן
אָמַ֖ר
יְהוָ֣ה
צְבָא֑וֹת
וּבַמָּק֤וֹם
הַזֶּה֙
אֶתֵּ֣ן
שָׁל֔וֹם
נְאֻ֖ם
יְהוָ֥ה
צְבָאֽוֹת:
פ
[י]
בְּעֶשְׂרִ֤ים
וְאַרְבָּעָה֙
לַתְּשִׁיעִ֔י
בִּשְׁנַ֥ת
שְׁתַּ֖יִם
לְדָרְיָ֑וֶשׁ
הָיָה֙
דְּבַר־יְהוָ֔ה
אֶל־חַגַּ֥י
הַנָּבִ֖יא
לֵאמֹֽר:
[יא]
כֹּ֥ה
אָמַ֖ר
יְהוָ֣ה
צְבָא֑וֹת
שְׁאַל־נָ֧א
אֶת־הַכֹּהֲנִ֛ים
תּוֹרָ֖ה
לֵאמֹֽר:
[יב]
הֵ֣ן׀
יִשָּׂא־אִ֨ישׁ
בְּשַׂר־קֹ֜דֶשׁ
בִּכְנַ֣ף
בִּגְד֗וֹ
וְנָגַ֣ע
בִּ֠כְנָפוֹ
אֶל־הַלֶּ֨חֶם
וְאֶל־הַנָּזִ֜יד
וְאֶל־הַיַּ֧יִן
וְאֶל־שֶׁ֛מֶן
וְאֶל־כָּל־מַאֲכָ֖ל
הֲיִקְדָּ֑שׁ
וַיַּעֲנ֧וּ
הַכֹּהֲנִ֛ים
וַיֹּאמְר֖וּ
לֹֽא:
[יג]
וַיֹּ֣אמֶר
חַגַּ֔י
אִם־יִגַּ֧ע
טְמֵא־נֶ֛פֶשׁ
בְּכָל־אֵ֖לֶּה
הֲיִטְמָ֑א
וַיַּעֲנ֧וּ
הַכֹּהֲנִ֛ים
וַיֹּאמְר֖וּ
יִטְמָֽא:
[יד]
וַיַּ֨עַן
חַגַּ֜י
וַיֹּ֗אמֶר
כֵּ֣ן
הָֽעָם־הַ֠זֶּה
וְכֵן־הַגּ֨וֹי
הַזֶּ֤ה
לְפָנַי֙
נְאֻם־יְהוָ֔ה
וְכֵ֖ן
כָּל־מַעֲשֵׂ֣ה
יְדֵיהֶ֑ם
וַאֲשֶׁ֥ר
יַקְרִ֛יבוּ
שָׁ֖ם
טָמֵ֥א
הֽוּא:
[טו]
וְעַתָּה֙
שִֽׂימוּ־נָ֣א
לְבַבְכֶ֔ם
מִן־הַיּ֥וֹם
הַזֶּ֖ה
וָמָ֑עְלָה
מִטֶּ֧רֶם
שֽׂוּם־אֶ֛בֶן
אֶל־אֶ֖בֶן
בְּהֵיכַ֥ל
יְהוָֽה:
[טז]
מִֽהְיוֹתָ֥ם
בָּא֙
אֶל־עֲרֵמַ֣ת
עֶשְׂרִ֔ים
וְהָיְתָ֖ה
עֲשָׂרָ֑ה
בָּ֣א
אֶל־הַיֶּ֗קֶב
לַחְשֹׂף֙
חֲמִשִּׁ֣ים
פּוּרָ֔ה
וְהָיְתָ֖ה
עֶשְׂרִֽים:
[יז]
הִכֵּ֨יתִי
אֶתְכֶ֜ם
בַּשִּׁדָּפ֤וֹן
וּבַיֵּֽרָקוֹן֙
וּבַבָּרָ֔ד
אֵ֖ת
כָּל־מַעֲשֵׂ֣ה
יְדֵיכֶ֑ם
וְאֵין־אֶתְכֶ֥ם
אֵלַ֖י
נְאֻם־יְהוָֽה:
[יח]
שִׂימוּ־נָ֣א
לְבַבְכֶ֔ם
מִן־הַיּ֥וֹם
הַזֶּ֖ה
וָמָ֑עְלָה
מִיּוֹם֩
עֶשְׂרִ֨ים
וְאַרְבָּעָ֜ה
לַתְּשִׁיעִ֗י
לְמִן־הַיּ֛וֹם
אֲשֶׁר־יֻסַּ֥ד
הֵֽיכַל־יְהוָ֖ה
שִׂ֥ימוּ
לְבַבְכֶֽם:
[יט]
הַע֤וֹד
הַזֶּ֙רַע֙
בַּמְּגוּרָ֔ה
וְעַד־הַגֶּ֨פֶן
וְהַתְּאֵנָ֧ה
וְהָרִמּ֛וֹן
וְעֵ֥ץ
הַזַּ֖יִת
לֹ֣א
נָשָׂ֑א
מִן־הַיּ֥וֹם
הַזֶּ֖ה
אֲבָרֵֽךְ:
פ
[כ]
וַיְהִ֨י
דְבַר־יְהוָ֤ה
׀
שֵׁנִית֙
אֶל־חַגַּ֔י
בְּעֶשְׂרִ֧ים
וְאַרְבָּעָ֛ה
לַחֹ֖דֶשׁ
לֵאמֹֽר:
[כא]
אֱמֹ֕ר
אֶל־זְרֻבָּבֶ֥ל
פַּֽחַת־יְהוּדָ֖ה
לֵאמֹ֑ר
אֲנִ֣י
מַרְעִ֔ישׁ
אֶת־הַשָּׁמַ֖יִם
וְאֶת־הָאָֽרֶץ:
[כב]
וְהָֽפַכְתִּי֙
כִּסֵּ֣א
מַמְלָכ֔וֹת
וְהִ֨שְׁמַדְתִּ֔י
חֹ֖זֶק
מַמְלְכ֣וֹת
הַגּוֹיִ֑ם
וְהָפַכְתִּ֤י
מֶרְכָּבָה֙
וְרֹ֣כְבֶ֔יהָ
וְיָרְד֤וּ
סוּסִים֙
וְרֹ֣כְבֵיהֶ֔ם
אִ֖ישׁ
בְּחֶ֥רֶב
אָחִֽיו:
[כג]
בַּיּ֣וֹם
הַה֣וּא
נְאֻם־יְהוָ֣ה
צְבָא֡וֹת
אֶ֠קָּחֲךָ
זְרֻבָּבֶ֨ל
בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵ֤ל
עַבְדִּי֙
נְאֻם־יְהוָ֔ה
וְשַׂמְתִּ֖יךָ
כַּחוֹתָ֑ם
כִּֽי־בְךָ֣
בָחַ֔רְתִּי
נְאֻ֖ם
יְהוָ֥ה
צְבָאֽוֹת:
פרק ב
(א)
ובשביעי
בעשרים
ואחד
לחדש
היה
דבר
יי'
-
אליהם
,
לחזק
ידם
במלאכה
,
כמו
שמפרש
והולך.
(ג)
הלא
(בנוסחנו:
הלוא)
כמהו
-
כמו
שראיתם
אֹתו
בראשונה
,
כאין
היה
לו
להיות
עתה
כמו
שהוא
בעיניכם
,
לפי
מה
שראיתם
אותו;
והיה
לכם
לשום
לב
לבנותו.
(ד-ה)
כי
אני
אתכם
-
עם
הבטחת
הדבר
אשר
כרתי
אתכם
בצאתכם
ממצרים;
וגם
רוחי
עומדת
בתוככם
-
להבטיחכם
ולחזק
ידכם
על
ידי
נביאי.
(ו)
עוד
אחת
מעט
היא
עוד
-
לבד
מאילו
שתי
מלכיות
שעמדו
עתה
,
בבל
ופרס
,
תעמד
אחת
-
מלכות
יון
,
מעט
היא
-
שלא
תמשך
כל
כך;
שארעיש
עליכם
את
השמים
ואת
הארץ
ואת
הים
ואת
החרבה
-
שתהיו
בצרה
גדולה
מאוד
(ע"פ
נחמ'
ט
,
לז)
ובגזירות
קשות.
אבל
לא
תמשך
העת
ההיא
כל
כך
,
שאע"פ
שמלכות
יון
עמדה
מאה
ושמונים
שנה
,
לא
הגדילה
גזירותיה
על
ישראל
אלא
בסופה
ובאחריתה.
(ז)
והרעשתי...
כל
הגוים
-
וסוף
שיעלו
כלם
בידכם.
ובאו
חמדת
כל
הגוים
-
אלי
,
ויהיו
כפופים
לכם;
כגון
במלכות
חשמונאי
והורודוס.
ומלאתי
את
הבית
הזה
כבוד
-
בימי
הורודוס
,
שבנאו
בנין
מפואר
מאד
,
כדמפרש
בספר
יוסף
בן
גורון
הכהן
(ראה
יוסיפון
ע' 277
- 234
).
(ח)
שהרי
לי
הכסף
ולי
הזהב
-
ובידי
לגדל
ולחזק
לכל
(ע"פ
דה"א
כט
,
יב).
(ט)
גדול
יהיה
כבוד
הבית
הזה
האחרון
-
כשיבנהו
הורודוס
,
ממה
שראיתם
הראשון
כשחרב.
אתן
שלום
-
מימי
המלכים
האלה;
שאע"פ
שהיו
משיבין
מנחה
למלכי
רומי
,
בשלוה
גדולה
וממשלת
היו
אז.
(יא)
שאל
נא
את
הכהנים
-
לא
לנסותם
בא
,
אלא
לפי
שרוצה
לומר:
"כן
העם
הזה"
(להלן
,
יד);
אבל
תורה
-
למי
ישאל
,
אם
לא
לכהנים?
(יב)
בכנף
בגדו
-
וקידשו
,
וטעון
רחיצה
,
כדכתיב
"כל
אשר
יגע
בבשרה
יקדש"
(וי'
ו
,
כ);
ובמגע
טעון
רחיצה
,
ומבליעת
הדם
-
כיבוס
וחיוור
,
ומבליעת
בישול
-
כלי
נחשת:
מריקה
ושטיפה
להעביר
קדושתו
(ראה
וי'
ו
,
כ
-
כא).
וכן
הוא
אומר:
"הנוגע
במזבח
יקדש"
(שמ'
כט
,
לז);
"ולא
יקדשו
את
העם
בבגדיהם"
(יח'
מד
,
יט);
"אל
תגע
(בנוסחנו:
תגש)
בי
כי
קדשתיך"
(יש'
סה
,
ה).
ונגע
בכנפו
-
בלא
בשר
קדש
,
אחרי
כן;
ואל
הנזיד
-
או
אל
הנזיד;
וחולין
הן
כל
אילו.
ויאמרו
לא
-
ויפה
השיבוהו
,
כי
ודאי
אין
מקַדֵש
אלא
קדש
עצמו.
(יג)
אם
יגע
טמא
נפש
-
החמור
שבטמאים
שאלם.
בכל
אלה
-
באחת
מכל
אלה.
(יד)
כן
העם
הזה...
לפני
-
כל
זמן
שביתי
חרב
אין
בהם
קדושה
על
ידי
קדושה
שקדשתי
אותם
לשעבר
,
ולא
בקרבנותיהם
שיקריבו
לפני
,
אלא
כקדושת
הכנף
הנֹגע
בבשר
קדש
(ראה
לעיל
,
יב)
,
שאינה
אלא
קדושה
קלה
ורעועה
מאד
,
שאין
בה
כח
לקדש
אחרים;
ולא
עוד
,
אלא
כל
אשר
יקריבו
שם
טמא
הוא.
(טו-טז)
ומעלה
-
מכאן
ולהבא
,
שתצליחו.
שהרי
מטרם
שום
אבן
על
אבן
היו
באין
אל
ערמה
שהיתה
ראויה
להוציא
עשרים
,
והיתה
עשרה.
לחשף
-
כמו
"לחשף
מים
מגבא"
(יש'
ל
,
יד).
פורה
-
היא
דריכת
גת
בפעם
אחת
,
והיקב
-
הוא
הבור
שהיין
יורד
לתוכו.
(יז)
שהרי
הכתי
(בנוסחנו:
הכיתי)
אתכם
,
ואין
ליקרב
אתכם
אלי
-
כל
כך
נטמאתם
בעיני.
(יט)
העוד
הזרע
במגורה
-
כאילו
הוא
במגורה
,
כך
הוא
הזרע
באדמה
עדיין
בכִסְלֵיו
(ראה
לעיל
,
יח)
,
שאינו
צומח.
ועד
הגפן
-
ועדיין
הגפן
והתאנה
והרמון
ועץ
הזית
-
שכל
אילו
זמנם
להתבשל
באלול
ותשרי
,
ועדיין
לא
נשאו
פרי.
ומן
היום
הזה
והלאה
(אברך).
(כא)
אני
מרעיש
את
השמים
ואת
הארץ
-
על
הגוים
השאננים
שעזרו
לרעה
לכם
(ע"פ
זכ'
א
,
טו).
(כב-כג)
והפכתי
כסא
ממלכות
-
כגון
מפרס
ליון
ומיון
לרומי
ולארבע
רוחות
השמים
,
כמפורש
בדניאל
(ח
,
ח).
וכן
כל
המקרא
הזה
בכך
מדבר
,
שגוי
זה
נופל
ביד
זה
,
וכשזה
נופל
זה
גובר.
ביום
ההוא
-
בהפכי
כסא
הממלכות
ואשמיד
חוזק
ממלכות
הגוים
המשעבדים
בישראל
,
אקחך
-
לי.
ושמתיך
על
לבי
ועל
זרועי
כחותם
(ע"פ
שה"ש
ח
,
ו)
-
להיותך
משומר
לי
כל
ימי
בית
שיני
וגלות
רומי
,
להוציא
ממך
מושל
בישראל
מזרע
דוד
עבדי
כנבואת
כל
הנביאים;
ולא
כמו
שאמרתי
ליכניה
אביך
,
לנתקו
מעל
יד
ימיני
(ראה
יר'
כב
,
כד).
כי
בך
בחרתי
-
מכל
זרע
דוד;
כלפי
שאמרתי
לנתק
ולהסיר
את
אביך.