מאגר הכתר חגי פרק ב עם פירוש ר' אליעזר מבלגנצי

פרק ב
[א] בַּשְּׁבִיעִ֕י בְּעֶשְׂרִ֥ים וְאֶחָ֖ד לַחֹ֑דֶשׁ הָיָה֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה בְּיַד־חַגַּ֥י הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר:
[ב] אֱמָר־נָ֗א אֶל־זְרֻבָּבֶ֤ל בֶּן־שַׁלְתִּיאֵל֙ פַּחַ֣ת יְהוּדָ֔ה וְאֶל־יְהוֹשֻׁ֥עַ בֶּן־יְהוֹצָדָ֖ק הַכֹּהֵ֣ן הַגָּד֑וֹל וְאֶל־שְׁאֵרִ֥ית הָעָ֖ם לֵאמֹֽר:
[ג] מִ֤י בָכֶם֙ הַנִּשְׁאָ֔ר אֲשֶׁ֤ר רָאָה֙ אֶת־הַבַּ֣יִת הַזֶּ֔ה בִּכְבוֹד֖וֹ הָרִאשׁ֑וֹן וּמָ֨ה אַתֶּ֜ם רֹאִ֤ים אֹתוֹ֙ עַ֔תָּה הֲל֥וֹא כָמֹ֛הוּ כְּאַ֖יִן בְּעֵינֵיכֶֽם:
[ד] וְעַתָּ֣ה חֲזַ֣ק זְרֻבָּבֶ֣ל ׀ נְאֻם־יְהוָ֡ה וַחֲזַ֣ק יְהוֹשֻׁ֣עַ בֶּן־יְהוֹצָדָק֩ הַכֹּהֵ֨ן הַגָּד֜וֹל וַחֲזַ֨ק כָּל־עַ֥ם הָאָ֛רֶץ נְאֻם־יְהוָ֖ה וַעֲשׂ֑וּ כִּֽי־אֲנִ֣י אִתְּכֶ֔ם נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
[ה] אֶֽת־הַדָּבָ֞ר אֲשֶׁר־כָּרַ֤תִּי אִתְּכֶם֙ בְּצֵאתְכֶ֣ם מִמִּצְרַ֔יִם וְרוּחִ֖י עֹמֶ֣דֶת בְּתוֹכֲכֶ֑ם אַל־תִּירָֽאוּ: פ
[ו] כִּ֣י כֹ֤ה אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת ע֥וֹד אַחַ֖ת מְעַ֣ט הִ֑יא וַאֲנִ֗י מַרְעִישׁ֙ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֔רֶץ וְאֶת־הַיָּ֖ם וְאֶת־הֶחָרָבָֽה:
[ז] וְהִרְעַשְׁתִּי֙ אֶת־כָּל־הַגּוֹיִ֔ם וּבָ֖אוּ חֶמְדַּ֣ת כָּל־הַגּוֹיִ֑ם וּמִלֵּאתִ֞י אֶת־הַבַּ֤יִת הַזֶּה֙ כָּב֔וֹד אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
[ח] לִ֥י הַכֶּ֖סֶף וְלִ֣י הַזָּהָ֑ב נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
[ט] גָּד֣וֹל יִֽהְיֶ֡ה כְּבוֹד֩ הַבַּ֨יִת הַזֶּ֤ה הָאַֽחֲרוֹן֙ מִן־הָ֣רִאשׁ֔וֹן אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וּבַמָּק֤וֹם הַזֶּה֙ אֶתֵּ֣ן שָׁל֔וֹם נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת: פ
[י] בְּעֶשְׂרִ֤ים וְאַרְבָּעָה֙ לַתְּשִׁיעִ֔י בִּשְׁנַ֥ת שְׁתַּ֖יִם לְדָרְיָ֑וֶשׁ הָיָה֙ דְּבַר־יְהוָ֔ה אֶל־חַגַּ֥י הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר:
[יא] כֹּ֥ה אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת שְׁאַל־נָ֧א אֶת־הַכֹּהֲנִ֛ים תּוֹרָ֖ה לֵאמֹֽר:
[יב] הֵ֣ן׀ יִשָּׂא־אִ֨ישׁ בְּשַׂר־קֹ֜דֶשׁ בִּכְנַ֣ף בִּגְד֗וֹ וְנָגַ֣ע בִּ֠כְנָפוֹ אֶל־הַלֶּ֨חֶם וְאֶל־הַנָּזִ֜יד וְאֶל־הַיַּ֧יִן וְאֶל־שֶׁ֛מֶן וְאֶל־כָּל־מַאֲכָ֖ל הֲיִקְדָּ֑שׁ וַיַּעֲנ֧וּ הַכֹּהֲנִ֛ים וַיֹּאמְר֖וּ לֹֽא:
[יג] וַיֹּ֣אמֶר חַגַּ֔י אִם־יִגַּ֧ע טְמֵא־נֶ֛פֶשׁ בְּכָל־אֵ֖לֶּה הֲיִטְמָ֑א וַיַּעֲנ֧וּ הַכֹּהֲנִ֛ים וַיֹּאמְר֖וּ יִטְמָֽא:
[יד] וַיַּ֨עַן חַגַּ֜י וַיֹּ֗אמֶר כֵּ֣ן הָֽעָם־הַ֠זֶּה וְכֵן־הַגּ֨וֹי הַזֶּ֤ה לְפָנַי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְכֵ֖ן כָּל־מַעֲשֵׂ֣ה יְדֵיהֶ֑ם וַאֲשֶׁ֥ר יַקְרִ֛יבוּ שָׁ֖ם טָמֵ֥א הֽוּא:
[טו] וְעַתָּה֙ שִֽׂימוּ־נָ֣א לְבַבְכֶ֔ם מִן־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה וָמָ֑עְלָה מִטֶּ֧רֶם שֽׂוּם־אֶ֛בֶן אֶל־אֶ֖בֶן בְּהֵיכַ֥ל יְהוָֽה:
[טז] מִֽהְיוֹתָ֥ם בָּא֙ אֶל־עֲרֵמַ֣ת עֶשְׂרִ֔ים וְהָיְתָ֖ה עֲשָׂרָ֑ה בָּ֣א אֶל־הַיֶּ֗קֶב לַחְשֹׂף֙ חֲמִשִּׁ֣ים פּוּרָ֔ה וְהָיְתָ֖ה עֶשְׂרִֽים:
[יז] הִכֵּ֨יתִי אֶתְכֶ֜ם בַּשִּׁדָּפ֤וֹן וּבַיֵּֽרָקוֹן֙ וּבַבָּרָ֔ד אֵ֖ת כָּל־מַעֲשֵׂ֣ה יְדֵיכֶ֑ם וְאֵין־אֶתְכֶ֥ם אֵלַ֖י נְאֻם־יְהוָֽה:
[יח] שִׂימוּ־נָ֣א לְבַבְכֶ֔ם מִן־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה וָמָ֑עְלָה מִיּוֹם֩ עֶשְׂרִ֨ים וְאַרְבָּעָ֜ה לַתְּשִׁיעִ֗י לְמִן־הַיּ֛וֹם אֲשֶׁר־יֻסַּ֥ד הֵֽיכַל־יְהוָ֖ה שִׂ֥ימוּ לְבַבְכֶֽם:
[יט] הַע֤וֹד הַזֶּ֙רַע֙ בַּמְּגוּרָ֔ה וְעַד־הַגֶּ֨פֶן וְהַתְּאֵנָ֧ה וְהָרִמּ֛וֹן וְעֵ֥ץ הַזַּ֖יִת לֹ֣א נָשָׂ֑א מִן־הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲבָרֵֽךְ: פ
[כ] וַיְהִ֨י דְבַר־יְהוָ֤ה ׀ שֵׁנִית֙ אֶל־חַגַּ֔י בְּעֶשְׂרִ֧ים וְאַרְבָּעָ֛ה לַחֹ֖דֶשׁ לֵאמֹֽר:
[כא] אֱמֹ֕ר אֶל־זְרֻבָּבֶ֥ל פַּֽחַת־יְהוּדָ֖ה לֵאמֹ֑ר אֲנִ֣י מַרְעִ֔ישׁ אֶת־הַשָּׁמַ֖יִם וְאֶת־הָאָֽרֶץ:
[כב] וְהָֽפַכְתִּי֙ כִּסֵּ֣א מַמְלָכ֔וֹת וְהִ֨שְׁמַדְתִּ֔י חֹ֖זֶק מַמְלְכ֣וֹת הַגּוֹיִ֑ם וְהָפַכְתִּ֤י מֶרְכָּבָה֙ וְרֹ֣כְבֶ֔יהָ וְיָרְד֤וּ סוּסִים֙ וְרֹ֣כְבֵיהֶ֔ם אִ֖ישׁ בְּחֶ֥רֶב אָחִֽיו:
[כג] בַּיּ֣וֹם הַה֣וּא נְאֻם־יְהוָ֣ה צְבָא֡וֹת אֶ֠קָּחֲךָ זְרֻבָּבֶ֨ל בֶּן־שְׁאַלְתִּיאֵ֤ל עַבְדִּי֙ נְאֻם־יְהוָ֔ה וְשַׂמְתִּ֖יךָ כַּחוֹתָ֑ם כִּֽי־בְךָ֣ בָחַ֔רְתִּי נְאֻ֖ם יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת:

פרק ב
(א) ובשביעי בעשרים ואחד לחדש היה דבר יי' - אליהם , לחזק ידם במלאכה , כמו שמפרש והולך. (ג) הלא (בנוסחנו: הלוא) כמהו - כמו שראיתם אֹתו בראשונה , כאין היה לו להיות עתה כמו שהוא בעיניכם , לפי מה שראיתם אותו; והיה לכם לשום לב לבנותו. (ד-ה) כי אני אתכם - עם הבטחת הדבר אשר כרתי אתכם בצאתכם ממצרים; וגם רוחי עומדת בתוככם - להבטיחכם ולחזק ידכם על ידי נביאי. (ו) עוד אחת מעט היא עוד - לבד מאילו שתי מלכיות שעמדו עתה , בבל ופרס , תעמד אחת - מלכות יון , מעט היא - שלא תמשך כל כך; שארעיש עליכם את השמים ואת הארץ ואת הים ואת החרבה - שתהיו בצרה גדולה מאוד (ע"פ נחמ' ט , לז) ובגזירות קשות. אבל לא תמשך העת ההיא כל כך , שאע"פ שמלכות יון עמדה מאה ושמונים שנה , לא הגדילה גזירותיה על ישראל אלא בסופה ובאחריתה. (ז) והרעשתי... כל הגוים - וסוף שיעלו כלם בידכם. ובאו חמדת כל הגוים - אלי , ויהיו כפופים לכם; כגון במלכות חשמונאי והורודוס. ומלאתי את הבית הזה כבוד - בימי הורודוס , שבנאו בנין מפואר מאד , כדמפרש בספר יוסף בן גורון הכהן (ראה יוסיפון ע' 277 - 234 ). (ח) שהרי לי הכסף ולי הזהב - ובידי לגדל ולחזק לכל (ע"פ דה"א כט , יב). (ט) גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון - כשיבנהו הורודוס , ממה שראיתם הראשון כשחרב. אתן שלום - מימי המלכים האלה; שאע"פ שהיו משיבין מנחה למלכי רומי , בשלוה גדולה וממשלת היו אז. (יא) שאל נא את הכהנים - לא לנסותם בא , אלא לפי שרוצה לומר: "כן העם הזה" (להלן , יד); אבל תורה - למי ישאל , אם לא לכהנים? (יב) בכנף בגדו - וקידשו , וטעון רחיצה , כדכתיב "כל אשר יגע בבשרה יקדש" (וי' ו , כ); ובמגע טעון רחיצה , ומבליעת הדם - כיבוס וחיוור , ומבליעת בישול - כלי נחשת: מריקה ושטיפה להעביר קדושתו (ראה וי' ו , כ - כא). וכן הוא אומר: "הנוגע במזבח יקדש" (שמ' כט , לז); "ולא יקדשו את העם בבגדיהם" (יח' מד , יט); "אל תגע (בנוסחנו: תגש) בי כי קדשתיך" (יש' סה , ה). ונגע בכנפו - בלא בשר קדש , אחרי כן; ואל הנזיד - או אל הנזיד; וחולין הן כל אילו. ויאמרו לא - ויפה השיבוהו , כי ודאי אין מקַדֵש אלא קדש עצמו. (יג) אם יגע טמא נפש - החמור שבטמאים שאלם. בכל אלה - באחת מכל אלה. (יד) כן העם הזה... לפני - כל זמן שביתי חרב אין בהם קדושה על ידי קדושה שקדשתי אותם לשעבר , ולא בקרבנותיהם שיקריבו לפני , אלא כקדושת הכנף הנֹגע בבשר קדש (ראה לעיל , יב) , שאינה אלא קדושה קלה ורעועה מאד , שאין בה כח לקדש אחרים; ולא עוד , אלא כל אשר יקריבו שם טמא הוא. (טו-טז) ומעלה - מכאן ולהבא , שתצליחו. שהרי מטרם שום אבן על אבן היו באין אל ערמה שהיתה ראויה להוציא עשרים , והיתה עשרה. לחשף - כמו "לחשף מים מגבא" (יש' ל , יד). פורה - היא דריכת גת בפעם אחת , והיקב - הוא הבור שהיין יורד לתוכו. (יז) שהרי הכתי (בנוסחנו: הכיתי) אתכם , ואין ליקרב אתכם אלי - כל כך נטמאתם בעיני. (יט) העוד הזרע במגורה - כאילו הוא במגורה , כך הוא הזרע באדמה עדיין בכִסְלֵיו (ראה לעיל , יח) , שאינו צומח. ועד הגפן - ועדיין הגפן והתאנה והרמון ועץ הזית - שכל אילו זמנם להתבשל באלול ותשרי , ועדיין לא נשאו פרי. ומן היום הזה והלאה (אברך). (כא) אני מרעיש את השמים ואת הארץ - על הגוים השאננים שעזרו לרעה לכם (ע"פ זכ' א , טו). (כב-כג) והפכתי כסא ממלכות - כגון מפרס ליון ומיון לרומי ולארבע רוחות השמים , כמפורש בדניאל , ח). וכן כל המקרא הזה בכך מדבר , שגוי זה נופל ביד זה , וכשזה נופל זה גובר. ביום ההוא - בהפכי כסא הממלכות ואשמיד חוזק ממלכות הגוים המשעבדים בישראל , אקחך - לי. ושמתיך על לבי ועל זרועי כחותם (ע"פ שה"ש ח , ו) - להיותך משומר לי כל ימי בית שיני וגלות רומי , להוציא ממך מושל בישראל מזרע דוד עבדי כנבואת כל הנביאים; ולא כמו שאמרתי ליכניה אביך , לנתקו מעל יד ימיני (ראה יר' כב , כד). כי בך בחרתי - מכל זרע דוד; כלפי שאמרתי לנתק ולהסיר את אביך.