מאגר הכתר זכריה פרק ט עם פירוש רש"י

פרק ט
(א) בארץ חדרך - דרש רבי יהודה בר אילעאי: זה משיח , שהוא חד לאומות ורך לישראל. אמר לו רבי יוסי בן דורמסקית: יהודה בריבי! עד מתי אתה מעוות עלינו את הכתובים?! מעיד אני עלי שמים וארץ , שאני מדמשק , ויש שם מקום ששמו חדרך. ומה אני מקיים ודמשק מנוחתו? שעתידה ירושלם להיות מגעת עד דמשק; ואין 'מנוחה' אלא ירושלם , שנאמר "זאת מנוחתי עדי עד" (תה' קלב , יד). אמר לו: ומה אתה מקיים "ונבנתה עיר על תלה" (יר' ל , יח)? אמר לו: שאין עתידה לזוז ממקומה. כך ברייתא שנוייה בסיפרי (ספ"ד א). כי ליי' עין אדם - כי ביום ההוא ישעה האדם אל עושהו ועיניו אל הקדוש ברוך הוא תראינה" (ע"פ יש' יז , ז) , כמו שאמר למעלה "נלכה עמכם" (זכ' ח , כג) , ונספחו הם ועריהם על ערי ישראל. וכל שבטי ישראל - חשבים ליי' על כל האומות [הקדמונים]. כיוצא בו: "[ושלמה] אהב נשים נכריות רבות ואת בת פרעה" (מ"א יא , א); [והלא בת פרעה בכלל היתה?] אלא שהיתה בת פרעה חביבה לו כנגד כולן (ראה ספ"ד נב). אף כאן , כל האומות יהו להקדוש ברוך הוא , ושבטי ישראל כנגד כולם. (ב) וגם חמת תגבל בה - תהי גבולה בגבול ירושלם. צר וצידון - גם המה בנותיה , אע"פ שחכמה מאד - שנתחכמה מאד , וסבורה להיות לעולם גברת בחכמתה (ע"פ יש' מז , ז). (ג) ותבן [צור] מצור לה - ואומרת: מי יורדני ארץ (ע"פ עו' א , ג). ותצבר כסף כעפר - ומתהללת בעושרה. וחרוץ - מין מראית זהב. (ד) הנה יי' - שהוא שליט על כל , הוא יורישנה - לשון "מוריש ומעשיר" (ש"א ב , ז). והכה בים חילה - והבליע בתוך ימים ממונה; יעלה עליה את הים ויטבענה , כמו שאמר יחזקאל (כז , כו - כז). (ה) תרא אשקלון - את מפלת צר , ותירא , ועקרון אף היא תירא , כי הוביש מבטה - שהיתה נשענת על צר , שהיתה ראש לבני עשו; ועקרון אף היא לאדום , כמו שאמרו רבותינו במסכת מגילה (דף ו , א); "ועקרון תעקר" (צפ' ב , ד) - זו קיסרי בת אדום; ותחילתה היתה מִשֶל פלשתים. (ו) וישב ממזר באשדוד - וישב עַם נוכרי באשדוד , הם ישראל , שהיו בה נכרים (ראה ת"י; קידושין עב , ב). (ז) והסירותי דמיו [מפיו] - רשעו ממנו. ויש פותרים (ראה מגילה ו , א) דמיו - של עשו; מפיו - אילו בית בימה שלהם , שזורקים שם דמי זבחיהם. ויש פותרם (ראה ר' יוסף קרא): שפיכות דמו - שהוא שופך דמי ישראל. ונשאר גם הוא לאלהינו וגו' - אילו בתי כניסיות ובתי מדרשות שבגלות אדום (ראה מגילה ו , א). והיה כאלוף ביהודה - אילו טרטיאות וקרקסיאות שלהם , שעתידין שרי יהודה ללמד בהם תורה ברבים (ראה שם). ויהא אלוף - לשון 'אילוף' ולימוד. ועקרון - תהיה לישראל כיבוסי , בירושלם. (ח) וחניתי לביתי מצבה - אחנה אצל ביתי להגין עליה מן המעמידים מצב ומשחית , שלא יציבו עליה; ודוגמתו "וכל צביה ומצודתה" (יש' כט , ז). ויש עוד לפתור מצבה כמו 'מצבא' , באל"ף. כי עתה ראיתי - צרתם בעיני , אע"פ שעד הנה הסתרתי פני מהם. (ט) הנה מלכך יבא (בנוסחנו: יבוא) לך - אי איפשר לפותרו אלא על מלך המשיח , שנאמר כאן "ומשלו מים ועד (בנוסחנו: עד) ים" (להלן , י) , ולא מצינו לישראל מושל כזה בימי בית שיני. צדיק ונושע - ביי'. עני - ענוותן. ורוכב על חמור - מדת ענוה היא. ועל עיר - כמו "ועיירים עשרה" (בר' לב , טז). (י) והכרתי רכב - שלא יהו צריכין לה. ומשלו - וממשל שלו. מים ועד ים - "מימא עד מערבא" (ת"י) - לסוף העולם (ראה בר' רבת' ע' 19 ). ומנהר - פרת. (יא) גם את - תיושעי עמו , כמו שהוא "צדיק ונושע" (לעיל , ט) , כי בדם בריתך - [הרי נבאתי לכם לעתיד , וגם עתה מגלות בבל שאת עכשיו בתוכה. בדם בריתיך - ] בזכות דם הברית שנזרק עליכם בסיני: "הנה דם הברית אשר כרת" (שמ' כד , ח) - שלחתי אסירייך מן הגליות (ראה ויק"ר יט , ו). (יב) שובו לבצרון - שובו לכחכם ולכבודכם. אע"פ שאתם עתה ברשות מלכי פרס , אתם אסירי התקוה , אשר קויתם לי עד הנה , למלאות דברי לקץ שבעים שנה (ע"פ יר' כט , י). גם היום מגיד משנה אשיב לך - עוד היום אני מגיד לכם בשורה שנייה , לבד זו של בניין; ומה היא הגדה השנייה שאני שב לשנות לכם? (יג) כי דרכתי לי יהודה וגו' - סוף שבני יוון יטלו המלוכה ממלכי פרס וירעו לכם , אני אדרוך את יהודה להיותו לי כקשת מלחמה , וילחמו ביוונים בימי חשמונאי. וקשת מלאתי אפרים - [מקרא קצר הוא , כמו 'קשת מלאתי יד אפרים'; כמו "ויהוא מלא ידו בקשת" (מ"ב ט , כד);] אפרים יהיה כאשפה מלאה חצים , [ומהם אני נלחם]. ועוררתי בני ציון על בני יוון (ראה פס"ר ב). (יד) [ויי'] עליהם יראה - בספר יוסף בן גוריון מצינו (יוסיפון ע' 66 - 67 ): בעת ההיא נראה מופת לאנשי ירושלם כו'. בשופר יתקע - ירעם עליהם. בסערות תימן - לסער את אנשי תימן , הם בני יוון. ויש מרבותינו (ראה ירוש' תענית ב , ד [סה , ד]) שפתרוהו על אדום , לעתיד לבא. (טו) ואכלו - שלל אויביהם. וכבשו תחתיהם אבני קלע - הם היוונים , שהם מלומדי קשת ולקלע באבן. והמו (בנוסחנו: המו) כמו יין - יהמיון בקול ששון ושמחה , כמו שהומים שותי יין. ומלאו - נפשותם כל טוב , כמזרק - שמלא דם לפני המזבח , וכזויות מזבח - שמנסכין שם יין , והיין צף עליו; כמו ששנינו במסכת סוכה (מט , ב): לשון שביעה , לשון שכרות. (טז) כצאן עמו - כצאן שהסיע ממצרים להיות לו לעם (ע"פ דב' ד , כ). כי אבני נזר מתנוססות - כי הכהנים בני חשמונאי , המתפארים באבני נזר , בטורי חשן ואפוד , יהו מתנוססים בנסים על אדמתו. (יז) כי מה - רב טובו - של אותו הדור. דגן בחורים - הנותן כח לבחורים. ותירוש - אשר ינובב בתולות בניב שיר ושמחה. ויש פותרים ינובב בתולות - אשר ינוב ויצמח בקרקע בתולה , והוא יין משובח.