מאגר הכתר מלאכי פרק ב עם פירוש ראב"ע

פרק ב
(א) ועתה דברתי אליכם. (ב) אם. וארותי את ברכותיהם - כדרך "יגיה חשכי" (תה' יח , כט). וגם ארותיה - מפעלי הכפל. והטעם: הברכה. וגם ככה עשיתי עד עתה , כי ארותי את הברכה , מפני שלא שמתם על לב. (ג) הנני אגער בזרע - שלא יצמח , בעבור היות שולחני רֵק. ומלת חגיכם - כמו "אסרו חג בעבותים" (תה' קיח , כז). והנה פרש חגיכם - קרבנותיכם , אזרה אותם על פניכם. והטעם: ארחיקכם מעל פני , שלא אראה אתכם. ונשא אתכם - הנושא , הוא האויב , אליו. (ד) וידעתם - אז תדעו , אם לא תשמעו אלי. עתה ידבר עם ישראל , שהם חייבים לכבד הכהנים משרתי השם; ועשו כאשר יורו אתכם , ולא תביאו מנחה בעל מום. (ה) בריתי - כרתי ברית עמו , כי בעבורו , שהוא מקריב קרבני , יהיה לישראל החיים והשלום. וטעם ואתנם - על ישראל , שהשם נתנם לו שייראו ממנו , והוא ירא השם. נחת הוא - מבניין 'נפעל' , והשָלם: 'נִחתת' , כמו "לב נשבר ונדכה" (תה' נא , יט); מגזרת "תראו חתת" (איוב ו , כא). והטעם כפול. ויש אומרים (ראה ת"י ורש"י) , כי ואתנם לו - מצות וחוקים , והם תורת כהנים. (ו) תורת [אמת] - אמר יפת: זה אמר על אהרן; ורבי ישועה אמר: על פנחס. והנכון כי על שניהם אמר ועל כל בניהם הקדושים , כי ככה ראוי להיות כהן גדול. היתה בפיהו - איננו מקבל שחד. ועולה - לשאת פנים. בשלום - עם ישראל; ומישור - לעשות מצותי. (ז) כי - דָבק: כי בהיות הכהן ישר , ירבו הישרים. והנה שפתי כהן דבק עם אשר למעלה. כי מלאך - שליח השם הוא בינו ובין ישראל. (ח) ואתם. יוכיח הכהנים על ישראל , שלא ישמעו אליהם להביא הגזול (ראה מל' א , יג): ושבתם אתם , מורי התורה , וגם אתם בזיתם אותי , לאמר , כי מזבחי בזוי הוא (ראה מל' א , יב). (ט) עתה יוכיח הכהנים , שהם נושאים פנים לגדולים. (י) הלא (בנוסחנו: הלוא) - פרשה אחרת , להזכיר עון אחר - שהיו מגרשים נשיהם , והם בוכות , בעבור נשים נכריות; ככתוב בספר עזרא (עז' ט - י; נחמ' ג , כג ואי'). והיה להם לשום לב לאמר: הלא אב אחד - הוא יעקב; אם כן , אחר שאבינו אחד ובוראנו אחד , למה נבגד איש באחיו או באחותו? כי בעבור זאת הפרשה - לחלל ברית אבותינו , שקיבלו התורה. (יא) בגדה. קדש השם - ישראל , בנים ובנות , ככתוב "מכעס בניו ובנותיו" (דב' לב , יט). ובעל - מגזרת "כי יבעל בחור" (יש' סב , ה). בת אל נכר - עובדת עבודה זרה; והטעם: שאינה מאב אחד ומאל אחד (ראה לעיל , י). (יב) יכרת. ער ועונה - מטעם העניין: בן ונכד. ויפת אמר: כאשר תלין נפשו יהיה בנו ער ועונה , כי לא נכרתה משפחתו. ואם העושה זאת התועבה , כמו אשר יעשנה , הוא כהן , לא יהיה לו בן מגיש מנחה. (יג) וזאת. טעם שנית: כי האחד - הגזול ובעל מום (ראה מל' א , יג) , והשני - כי מזבחי מכוסה דמעה , בכי ואנקה בעבור בנות ישראל הבוכות (ראה לעיל , י). ולא אפנה עוד אל מזבחותיכם , ואין לי רצון בה. (יד) ואמרתם. והתשובה: על כי השם עֵד בינך ובין כל אחד ואחד , ובין אשת נעוריו. (טו) ולא אחד מכם עשה כדת , ונשארה רוחו לו. ואם תאמרו: מה האחד הוא מבקש? - זרע אלהים כמצות השם. וטעם ונשארה רוחו לו - שלא להתערב עם בת אל נכר (ראה לעיל , יא); על כן כתוב: ונשמרתם ברוחכם , ובאשת נעוריכם אל יבגוד רוחכם. (טז) כי השם ישנא שישלח איש את אשתו הטהורה , ושנא אשר יכסה; או: השם יראה חמסו , שהוא בסתר. (יז) הוגעתם - פרשה אחרת; ידענו כי השם לא ייגע , ואיך יֹגִעוהו מעשיו? רק הוא כלשון בני אדם , שלא יסבול עוד. כל עושי (בנוסחנו: עשה) רע , לולי שהוא טוב בעיניו , לא היה מניחו לעשות. ואם תאמרו: עוד יעשה משפט - מתי היה זה , ואיה הוא , למה לא יעשה משפט? וזאת הנבואה - לעתיד. ובתחלה יבא אליהו , כאשר הוא כתוב בסוף הספר (מל' ג , כג).