מאגר הכתר מלאכי פרק ב עם פירוש ראב"ע

פרק ב
[א] וְעַתָּ֗ה אֲלֵיכֶ֛ם הַמִּצְוָ֥ה הַזֹּ֖את הַכֹּהֲנִֽים:
[ב] אִם־לֹ֣א תִשְׁמְע֡וּ וְאִם־לֹא֩ תָשִׂ֨ימוּ עַל־לֵ֜ב לָתֵ֧ת כָּב֣וֹד לִשְׁמִ֗י אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וְשִׁלַּחְתִּ֤י בָכֶם֙ אֶת־הַמְּאֵרָ֔ה וְאָרוֹתִ֖י אֶת־בִּרְכוֹתֵיכֶ֑ם וְגַם֙ אָרוֹתִ֔יהָ כִּ֥י אֵינְכֶ֖ם שָׂמִ֥ים עַל־לֵֽב:
[ג] הִנְנִ֨י גֹעֵ֤ר לָכֶם֙ אֶת־הַזֶּ֔רַע וְזֵרִ֤יתִֽי פֶ֙רֶשׁ֙ עַל־פְּנֵיכֶ֔ם פֶּ֖רֶשׁ חַגֵּיכֶ֑ם וְנָשָׂ֥א אֶתְכֶ֖ם אֵלָֽיו:
[ד] וִידַעְתֶּ֕ם כִּ֚י שִׁלַּ֣חְתִּי אֲלֵיכֶ֔ם אֵ֖ת הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֑את לִהְי֤וֹת בְּרִיתִי֙ אֶת־לֵוִ֔י אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
[ה] בְּרִיתִ֣י׀ הָיְתָ֣ה אִתּ֗וֹ הַֽחַיִּים֙ וְהַשָּׁל֔וֹם וָאֶתְּנֵֽם־ל֥וֹ מוֹרָ֖א וַיִּֽירָאֵ֑נִי וּמִפְּנֵ֥י שְׁמִ֖י נִחַ֥ת הֽוּא:
[ו] תּוֹרַ֤ת אֱמֶת֙ הָיְתָ֣ה בְּפִ֔יהוּ וְעַוְלָ֖ה לֹא־נִמְצָ֣א בִשְׂפָתָ֑יו בְּשָׁל֤וֹם וּבְמִישׁוֹר֙ הָלַ֣ךְ אִתִּ֔י וְרַבִּ֖ים הֵשִׁ֥יב מֵעָוֺֽן:
[ז] כִּֽי־שִׂפְתֵ֤י כֹהֵן֙ יִשְׁמְרוּ־דַ֔עַת וְתוֹרָ֖ה יְבַקְשׁ֣וּ מִפִּ֑יהוּ כִּ֛י מַלְאַ֥ךְ יְהֽוָה־צְבָא֖וֹת הֽוּא:
[ח] וְאַתֶּם֙ סַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ הִכְשַׁלְתֶּ֥ם רַבִּ֖ים בַּתּוֹרָ֑ה שִֽׁחַתֶּם֙ בְּרִ֣ית הַלֵּוִ֔י אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
[ט] וְגַם־אֲנִ֞י נָתַ֧תִּי אֶתְכֶ֛ם נִבְזִ֥ים וּשְׁפָלִ֖ים לְכָל־הָעָ֑ם כְּפִ֗י אֲשֶׁ֤ר אֵֽינְכֶם֙ שֹׁמְרִ֣ים אֶת־דְּרָכַ֔י וְנֹשְׂאִ֥ים פָּנִ֖ים בַּתּוֹרָֽה: פ
[י] הֲל֨וֹא אָ֤ב אֶחָד֙ לְכֻלָּ֔נוּ הֲל֛וֹא אֵ֥ל אֶחָ֖ד בְּרָאָ֑נוּ מַדּ֗וּעַ נִבְגַּד֙ אִ֣ישׁ בְּאָחִ֔יו לְחַלֵּ֖ל בְּרִ֥ית אֲבֹתֵֽינוּ:
[יא] בָּגְדָ֣ה יְהוּדָ֔ה וְתוֹעֵבָ֛ה נֶעֶשְׂתָ֥ה בְיִשְׂרָאֵ֖ל וּבִירוּשָׁלִָ֑ם כִּ֣י׀ חִלֵּ֣ל יְהוּדָ֗ה קֹ֤דֶשׁ יְהוָה֙ אֲשֶׁ֣ר אָהֵ֔ב וּבָעַ֖ל בַּת־אֵ֥ל נֵכָֽר:
[יב] יַכְרֵ֨ת יְהוָ֜ה לָאִ֨ישׁ אֲשֶׁ֤ר יַעֲשֶׂ֙נָּה֙ עֵ֣ר וְעֹנֶ֔ה מֵאָהֳלֵ֖י יַעֲקֹ֑ב וּמַגִּ֣ישׁ מִנְחָ֔ה לַיהוָ֖ה צְבָאֽוֹת: פ
[יג] וְזֹאת֙ שֵׁנִ֣ית תַּעֲשׂ֔וּ כַּסּ֤וֹת דִּמְעָה֙ אֶת־מִזְבַּ֣ח יְהוָ֔ה בְּכִ֖י וַאֲנָקָ֑ה מֵאֵ֣ין ע֗וֹד פְּנוֹת֙ אֶל־הַמִּנְחָ֔ה וְלָקַ֥חַת רָצ֖וֹן מִיֶּדְכֶֽם:
[יד] וַאֲמַרְתֶּ֖ם עַל־מָ֑ה עַ֡ל כִּֽי־יְהוָה֩ הֵעִ֨יד בֵּינְךָ֜ וּבֵ֣ין׀ אֵ֣שֶׁת נְעוּרֶ֗יךָ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ בָּגַ֣דְתָּה בָּ֔הּ וְהִ֥יא חֲבֶרְתְּךָ֖ וְאֵ֥שֶׁת בְּרִיתֶֽךָ:
[טו] וְלֹא־אֶחָ֣ד עָשָׂ֗ה וּשְׁאָ֥ר ר֙וּחַ֙ ל֔וֹ וּמָה֙ הָאֶחָ֔ד מְבַקֵּ֖שׁ זֶ֣רַע אֱלֹהִ֑ים וְנִשְׁמַרְתֶּם֙ בְּר֣וּחֲכֶ֔ם וּבְאֵ֥שֶׁת נְעוּרֶ֖יךָ אַל־יִבְגֹּֽד:
[טז] כִּֽי־שָׂנֵ֣א שַׁלַּ֗ח אָמַ֤ר יְהוָה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְכִסָּ֤ה חָמָס֙ עַל־לְבוּשׁ֔וֹ אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם בְּרוּחֲכֶ֖ם וְלֹ֥א תִבְגֹּֽדוּ: פ
[יז] הוֹגַעְתֶּ֤ם יְהוָה֙ בְּדִבְרֵיכֶ֔ם וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמָּ֣ה הוֹגָ֑עְנוּ בֶּאֱמָרְכֶ֗ם כָּל־עֹ֨שֵׂה רָ֜ע ט֣וֹב׀ בְּעֵינֵ֣י יְהוָ֗ה וּבָהֶם֙ ה֣וּא חָפֵ֔ץ א֥וֹ אַיֵּ֖ה אֱלֹהֵ֥י הַמִּשְׁפָּֽט:

פרק ב
(א) ועתה דברתי אליכם. (ב) אם. וארותי את ברכותיהם - כדרך "יגיה חשכי" (תה' יח , כט). וגם ארותיה - מפעלי הכפל. והטעם: הברכה. וגם ככה עשיתי עד עתה , כי ארותי את הברכה , מפני שלא שמתם על לב. (ג) הנני אגער בזרע - שלא יצמח , בעבור היות שולחני רֵק. ומלת חגיכם - כמו "אסרו חג בעבותים" (תה' קיח , כז). והנה פרש חגיכם - קרבנותיכם , אזרה אותם על פניכם. והטעם: ארחיקכם מעל פני , שלא אראה אתכם. ונשא אתכם - הנושא , הוא האויב , אליו. (ד) וידעתם - אז תדעו , אם לא תשמעו אלי. עתה ידבר עם ישראל , שהם חייבים לכבד הכהנים משרתי השם; ועשו כאשר יורו אתכם , ולא תביאו מנחה בעל מום. (ה) בריתי - כרתי ברית עמו , כי בעבורו , שהוא מקריב קרבני , יהיה לישראל החיים והשלום. וטעם ואתנם - על ישראל , שהשם נתנם לו שייראו ממנו , והוא ירא השם. נחת הוא - מבניין 'נפעל' , והשָלם: 'נִחתת' , כמו "לב נשבר ונדכה" (תה' נא , יט); מגזרת "תראו חתת" (איוב ו , כא). והטעם כפול. ויש אומרים (ראה ת"י ורש"י) , כי ואתנם לו - מצות וחוקים , והם תורת כהנים. (ו) תורת [אמת] - אמר יפת: זה אמר על אהרן; ורבי ישועה אמר: על פנחס. והנכון כי על שניהם אמר ועל כל בניהם הקדושים , כי ככה ראוי להיות כהן גדול. היתה בפיהו - איננו מקבל שחד. ועולה - לשאת פנים. בשלום - עם ישראל; ומישור - לעשות מצותי. (ז) כי - דָבק: כי בהיות הכהן ישר , ירבו הישרים. והנה שפתי כהן דבק עם אשר למעלה. כי מלאך - שליח השם הוא בינו ובין ישראל. (ח) ואתם. יוכיח הכהנים על ישראל , שלא ישמעו אליהם להביא הגזול (ראה מל' א , יג): ושבתם אתם , מורי התורה , וגם אתם בזיתם אותי , לאמר , כי מזבחי בזוי הוא (ראה מל' א , יב). (ט) עתה יוכיח הכהנים , שהם נושאים פנים לגדולים. (י) הלא (בנוסחנו: הלוא) - פרשה אחרת , להזכיר עון אחר - שהיו מגרשים נשיהם , והם בוכות , בעבור נשים נכריות; ככתוב בספר עזרא (עז' ט - י; נחמ' ג , כג ואי'). והיה להם לשום לב לאמר: הלא אב אחד - הוא יעקב; אם כן , אחר שאבינו אחד ובוראנו אחד , למה נבגד איש באחיו או באחותו? כי בעבור זאת הפרשה - לחלל ברית אבותינו , שקיבלו התורה. (יא) בגדה. קדש השם - ישראל , בנים ובנות , ככתוב "מכעס בניו ובנותיו" (דב' לב , יט). ובעל - מגזרת "כי יבעל בחור" (יש' סב , ה). בת אל נכר - עובדת עבודה זרה; והטעם: שאינה מאב אחד ומאל אחד (ראה לעיל , י). (יב) יכרת. ער ועונה - מטעם העניין: בן ונכד. ויפת אמר: כאשר תלין נפשו יהיה בנו ער ועונה , כי לא נכרתה משפחתו. ואם העושה זאת התועבה , כמו אשר יעשנה , הוא כהן , לא יהיה לו בן מגיש מנחה. (יג) וזאת. טעם שנית: כי האחד - הגזול ובעל מום (ראה מל' א , יג) , והשני - כי מזבחי מכוסה דמעה , בכי ואנקה בעבור בנות ישראל הבוכות (ראה לעיל , י). ולא אפנה עוד אל מזבחותיכם , ואין לי רצון בה. (יד) ואמרתם. והתשובה: על כי השם עֵד בינך ובין כל אחד ואחד , ובין אשת נעוריו. (טו) ולא אחד מכם עשה כדת , ונשארה רוחו לו. ואם תאמרו: מה האחד הוא מבקש? - זרע אלהים כמצות השם. וטעם ונשארה רוחו לו - שלא להתערב עם בת אל נכר (ראה לעיל , יא); על כן כתוב: ונשמרתם ברוחכם , ובאשת נעוריכם אל יבגוד רוחכם. (טז) כי השם ישנא שישלח איש את אשתו הטהורה , ושנא אשר יכסה; או: השם יראה חמסו , שהוא בסתר. (יז) הוגעתם - פרשה אחרת; ידענו כי השם לא ייגע , ואיך יֹגִעוהו מעשיו? רק הוא כלשון בני אדם , שלא יסבול עוד. כל עושי (בנוסחנו: עשה) רע , לולי שהוא טוב בעיניו , לא היה מניחו לעשות. ואם תאמרו: עוד יעשה משפט - מתי היה זה , ואיה הוא , למה לא יעשה משפט? וזאת הנבואה - לעתיד. ובתחלה יבא אליהו , כאשר הוא כתוב בסוף הספר (מל' ג , כג).