מאגר הכתר מלאכי פרק ב עם פירוש ר' אליעזר מבלגנצי

פרק ב
(א) ועתה - אע"פ שהבעלים המביאים את הקרבן חוטאים בכך , מכל מקום אליכם המצוה הזאת - שהיה לכם להורותם , ושלא לקבל מהם קרבנות כָּאֵילו להקריב לפני; ואתם , המקריבים אֹתם לפני , מבזים אֹתי. (ב) ואם לא תשמעו לקולי ואם לא תשימו על לב - לדקדק בקרבנותי , וארותי את ברכותיכם - שאתם מקבלים מישראל; שכשיתמעטו פירותיהן , גם תרומותיכם ומתנותיכם יתמעטו לכם. וגם ארותיה - כבר , את הזרע (ראה להלן , ג) , שלא יצמח. (ג) וזריתי פרש על פניכם - בעת שתבאו לקבל פרס מלפני , הוא עת התרומות והמעשרות , אשליך גיעול חגיכם המגואלים שהקרבתם לי על פניכם; כלומר: לפי שֵירותכם אתן לכם פרס. ונשא אתכם - פרש חגיכם; אחריו תמשכו , להיות מתנותיכם כמהו הבל וריק. (ד) להיות בריתי את לוי - כאשר הבטחתיו , להיות אני חלקו ונחלתו בישראל חלף עבודתו (ראה במ' יח , כ - כא). (ה-ו) החיים והשלום. [החיים] - לפרנסה מרווחת מאתי , והשלום - שלא יוכל אדם לערער עליו כקרח וכעדתו (ראה במ' טז) , שלא ילקה. כברכת משה: [חיים - ] "ברך יי' חילו ופועל ידיו תרצה [שלום - ] , "מחץ מתנים קמיו" (דב' לג , יא); והוא שאומר "את בריתי שלום" (במ' כה , יב). ואתנם לו - אילו שני דברים , בברית מלח (ע"פ במ' יח , יט) , על מורא שיִרָאיני בשירותו , ושמפני שמי יהא ניחת - וירא הוא , לעבדני ביראה , ושתורת אמת היתה בפיהו , ושעולה לא תמצא בשפתיו - במשפטיי ותורותי שיורה לעמי , ושבשלום ובמישור הלך אתי - להדריך עמי בדרך ישרה , ושרבים השיב מעון - למונעם מחטוא לי. (ז) כי שפתי כהן - המשרת אלהים , ראוי שישמרו דעת - שלא ידבר עול ומרמה , כי שליח יי' צבאות הוא , וראוי שלא יאמר מאתי אלא דבר אמת ונכונה. (ח) ואתם סרתם מן הדרך - ולא די שלא הזהרתם את עמי , אלא הכשלתם רבים בתורה , כגון אילו המביאים בעלי מומין ואתם מקבלים מהן ומקריבים אותם לפני; ובכך שחתם לכם ברית הלוי שכָּרַתי לו , וארותי את ברכותיכם (ראה לעיל , ב). (ט) נבזים ושפלים - כלפי שהיה ראוי שיכבדו אתכם כמלאך יי' צבאות (ראה לעיל , ז). ונשאים פנים - לעשירים כנגד העניים. (י) והרי אב אחד לכלנו - כעני כעשיר. (יא) קדש יי' אשר אהב - היא קדושה שקידש את זרע ישראל מכל העמים. ובעל בת אל נכר - במקום בת עם יי'. (יב) ער - כמו "ומתערה כאזרח רענן" (תה' לז , לה). ועונה - דר , לשון "מעונה" (דב' לג , כז); וענינו יורה עליו: מאהלי יעקב. ואם כהן הוא - מגיש מנחה. (יג) הרי בגידוּת אחת - שאתם בוגדים בנשותיכם (ראה לעיל , יא) , וזאת - בגידוּת שנייה אשר אתם עושים , שדמעת נשותיכם באה לפניי לפני מזבחי בהביאכם קרבן , ומעכבת דמעתם ריצוי הקרבן , מאין עוד פנות אל המנחה. (יד) העיד - כי בכריתוּת ברית אלהים באתָ עמה לפניו , כדכתיב "ואשבע לך ואבא (בנוסחנו: ואבוא) בברית אתך נאם יי' אלהים ותהיי לי" (יח' טז , ח); והוא מעיד בך אשר אתה בגדת (בנוסחנו: בגדתה) בה - לשלחה מביתך חנם , שלא מצאת בה ערות דבר (ראה דב' כד , א). והרי היא חברתך - שחיברת לך , ואשת בריתך - שכָּרַתה לה ברית. (טו) והרי לא אחד עשה - הקדוש ברוך הוא את האדם , ששאר רוח יהיה לו - שדעת שאר בשר יהיה לו בלא חברת אשה! אלא כשבראו - זכר ונקבה בראו; ואין תולדתו לפרות ולרבות יחידי , ומה האחד - או איש או אשה , מבקש זרע אלהים - מאת האלהים? ולפיכך , שאין אדם פרה ורבה בלא אשה , השמרו ברוחכם; וגם באשת נעוריך השמר , שלא יבגוד איש באשתו. ובאשת נעוריך - מוסב על ונשמרתם. ושאר - כמו "והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד" (יש' יד , כב) , שהוא לשון קרוב וגואל , מלשון "כי אם לשארו" (וי' כא , ב). (טז) כי כששנא האדם את אשתו בשום דבר ושם לה עלילות (ראה דב' כב , יג - יד) , ישלח אותה חנם בלא ערות דבר (ראה דב' כד , א) , אמר יי' אלהי ישראל - מעיד בכם אלהי ישראל , שממנו לא יפלא כל דבר (ע"פ יר' לב , יז). והוא שאמר למעלה "על כי יי' העיד... אשר אתה בגדת (בנוסחנו: בגדתה) בה" (פס' יד) , ומראה המשלח לָעולם שמצא בה ערות דבר; וכסה חמס - ועושה כסות חמס לעצמו לפָנַי על לבושו - כלומר: מה שהוא מעלים ומכסה מבני אדם כאילו תחת לבושו , לפָנַי הוא גלוי ככסות שהוא על הלבוש. אמר יי' צבאות - מעיד יי' צבאות; ולפיכך השמרו ברוחכם ובכעס לבבכם , שלא תבגודו בנשיכם , כי אני היודע ועד (ע"פ יר' כט , כג) , ואעיד בכם ואפרע מכם. (יז) טוב בעיני יי' - לפי שאני מאריך אפי להם ואיני נוקם בהם לאלתר , עד יבא יומו (ע"פ תה' לז , יג) , אתם סבורים שהוא טוב בעיני. או איה אלהי המשפט - או , אם אינו כן ורע בעיניו , איה אלהי המשפט? יבא וישפוט בם!