מאגר הכתר מלאכי פרק ב עם פירוש רד"ק

פרק ב
(א) ועתה. הכהנים - לפי שהם מקבלים הקרבן המשחת מיד המביאים אותו (ראה מל' א , יד); והיה להם למנוע אותם ולהורותם כי אין זה קרבן ראוי להקריבו לפני , כמו שמנעה אותו התורה (ראה וי' כב , כד - כה). (ב) בכם - במקבלים ובמביאים. את ברכותיכם - שברכתי אחר בניין הבית , כמו שכתוב (ראה חגי ב , יט). אחר שאתם מבזים אותי בקרבנותיכם , אהפוך לכם הברכה למארה. וגם ארותיה - עד עתה ארותי הברכה שנתתי לכם מעת שהחלותם בבזיון הקרבנות , ועתה אוסיף עוד במארה , אם לא תשמעו. (ג) הנני גוער לכם - עניין השחתה , כמו "גערת גוים" (תה' ט , ו). לכם - בעבורכם. וזריתי פרש - וזריתי מלעיל; והוא מ'בניין הדגוש' , כמו "מזרה ישראל" (יר' לא , ט). פרש - זבל הבהמות , כמו "ואת פרשו" (שמ' כט , יד). ואמר תחלה פרש , ואחר כן באר: פרש חגיכם , והוא כמו כבשים; רוצה לומר , כי הבהמות מהקרבן יקָראו 'חגים'; וכן "אסרו חג בעבותים" (תה' קיח , כז); "חגים ינקופו" (יש' כט , א); "חלב חגי" (שמ' כג , יח). ונקרא הקרבן 'חג' - לפי שרוב הקרבנות קרבים בחג. ורוצה לומר בזה העניין: כמו שאתם מבזים אותי בקרבנות , כן אבזה אתכם בהם; כי הדבר הנבזה שבבהמות , והוא הפרש , אזרה אותו על פניכם. כלומר: אשית אתכם לבשת ולבזיון מפני הרעב , שאשחית הזרע שתזרעו , ואתם תשארו בחסרון לחם ותהיו לבשת בגוים אשר סביבותיכם ― כי ברעב יהיה לבשת , כמו שאמר "ושבעתם אותו ולא אתן אתכם חרפת רעב בגוים" (צירוף של יואל ב , יט עם יח' לו , ל) ― והרי אתם לבשת ולבזיון כאלו זריתי הפרש על פניכם. ונשא אתכם אליו - העון ישא אתכם אל הבזיון הזה; מדה כנגד מדה: אתם בזיתם אותי (ראה מל' א , ו) , ותהיו נבזים. ויונתן תרגם: "הא אנא נזיף לכון בעללת ארעא ואיגלי בהתת חוביכון על אפיכון ואבטל רבות חגיכון ויתמנע חולקכון מיניה". (ד) וידעתם. להיות בריתי את לוי - לפיכך אני מצוה אתכם כל כך , לפי שארצה שתהיה בריתי עם שבט לוי קיימת. (ה) בריתי היתה אתו - עם ראש השבט , לכהונה , והוא אהרן קדוש יי' (ע"פ תה' קו , טז); ופינחס אשר קנא לאלהיו (ראה במ' כה , יג) , ובפינחס נאמר "הנני נותן לו את בריתי שלום" (שם , יב) , ונאמר לו עוד: "והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם" (שם , יג). והחיים נתן לו - כי מצאנו לו חיים יותר משלש מאות שנה , אפילו למי שאומר כי פינחס אינו אליהו (ראה יל"ש תורה תשעא); שהרי מצאנו אותו שהיה בדבר פילגש בגבעה , כמו שכתוב "ופינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן (בנוסחנו ללא 'הכהן') עומד לפניו בימים ההם" (שו' כ , כח) , והיו לו משנותיו עד הזמן ההוא יותר משלש מאות שנה. ואתנם לו מורא - החיים והשלום נתתי לו בעבור מוראי שייראני. ומפני שמי נחת הוא - שרשו 'חתת'; ופירושו: נשבר ונדכה (ע"פ תה' נא , יט) מפני שם יי'. ויונתן תרגם: "ויהבית ליה אולפן אוריתא שלים ודחיל מן קדמי ומן קדם שמי דחיל הוא". (ו) תורת אמת היתה בפיהו - כמו שהיתה תורת יי' בפיהו , שהיה מורה אותה לרבים , כן היתה בלבו; זהו תורת אמת - לא היה אחד בפה ואחד בלב; וזהו ועולה לא נמצא בשפתיו. בשלום ובמישור: בשלום - שהיה דבק בי לעשות חפצי; על דרך "יעשה שלום לי" (יש' כז , ה); ובמישור - שהלך בדרכי בני אדם בדרך ישרה; ובשניהם הוא אתי , כי באלה חפצתי לעשות חסד משפט וצדקה בארץ (ע"פ יר' ט , כא). ורבים השיב מעון - שהיה מורה התורה תמיד לַכל ורבים שמעו לו , והשיבם מעון. (ז) כי שפתי כהן - כי כן יאות לכל כהן , שישמרו שפתיו דעת המצות והחקים , להורותם בשפתיו לישראל; כמו שאמר בתורה "ולהורות את בני ישראל את כל החוקים אשר דבר יי' אליהם ביד משה" (וי' י , יא) , ונאמר "יורו משפטיך ליעקב" וגו' (דב' לג , י); לפיכך יבקשו ישראל תורה מפיהו. כי מלאך יי' צבאות הוא - כי הוא שליח האל להורות דברי האל לישראל. ויונתן תרגם: "ארי משמש קדם יי' צבאות הוא". (ח) ואתם. מן הדרך - מדרך הכהנים הראשונים. הכשלתם רבים בתורה - הפך "ורבים השיב מעון" (לעיל , ו). ברית הלוי - בריתי שהיתה אתו , כמו שאמר (לעיל , ה). (ט) וגם. נבזים ושפלים לכל העם - כמו שאתם בוזים אותי (ראה מל' א , ו) , כן נתתי אתכם נבזים; שהעם שאתם נושאים להם פנים ולא תרצו להוכיחם כדי שיאהבו אתכם , אתם בעיניהם נבזים ושפלים; כמו שאומרים בני אדם: שהדי שקרי אאוגריהו זילי (ראה סנה' כט , א). כפי אשר אתם שומרים את דרכי - מדה כנגד מדה: אתם בוזים אותי , שאינכם שומרים דרכי , ונתתי אתכם נבזים ושפלים. ונושאים פנים בתורה - אתם נושאים פנים לגדולים , בדרכי התורה שאמרה "לא תקריבו אלה ליי'" (וי' כב , כב) , וכשהם מביאים קרבן בעל מום תיראו מלהוכיחם ולאמר להם: קרבן זה פסול הוא (ראה פירושו מל' א , ו). (י) הלא (בנוסחנו: הלוא) אב אחד לכלנו - עתה החל להוכיחם הנביא על עבירה אחרת , שנשאו נשים נכריות , כמו שכתוב בספר עזרא (ט - י); ואפילו מי שהיתה לו אשה מישראל , היה נושא עליה אשה נכריה ואוהבה יותר מן הישראלית (ראה פירושו פס' יג להלן). ועל זה אמר: הלא אב אחד לכלנו , כי כלנו בני יעקב אבינו , כאיש כאשה , וכלנו אחים; אם כן מדוע נבגד איש באחיו?! ועוד אמר: הלא (בנוסחנו: הלוא) אל אחד בראנו; כלומר: באל אחד אנו מאמינים , שהוא בראנו , לא באלהי העמים שאתם נושאים נשים מהם לחלל ברית אבותינו! כי ברית אבות הוא שלא לבגוד איש באשתו: כי אברהם אבינו , אע"פ שלא היו לו בנים משרה , לא בגד בה שישא אשה אחרת עליה , עד שהיא מרצונה אמרה לו: "בא נא אל שפחתי אולי אבנה ממנה" (בר' טז , ב); וכן יצחק אבינו , אע"פ שהיתה רבקה עקרה (ראה בר' כה , כא) לא נשא אשה אחרת עליה; וכן יעקב אבינו לא נשא אשה על נשיו , עד שהן נתנו לו רשות מדעתן (ראה בר' ל , ג , ט). (יא) בגדה. ובירושלם - אפילו בירושלם , שהוא מקום המקדש , עשו התועבה הזאת. קדש יי' אשר אהב - דִבּוק האיש והאשה הוא קודש יי' , דכתיב "ודבק באשתו" (בר' ב , כד) , וצוה לישראל שיהיו קדושים. והקִדוּש הוא , שלא ישלחו עצמם לכל אשה כמו שעושים הגוים; ובסוף העריות אמר "קדושים תהיו" (וי' יט , ב). וישראל גם כן נקראו 'קדש' , שנאמר "קדש ישראל ליי'" (יר' ב , ג); והנה הם מחללים הקֹדש , שהיא בת ישראל , ונושאים נשים נכריות עליהן. זהו ובעל בת אל נכר - כלומר: בת שעובדת אל נכר; הפך מה שאמר "אל אחד בראנו" (לעיל , י). ורבותינו ז"ל פירשו (ראה סנה' פב , א): כל הבא על הגויה כאלו נתחתן בעבודה זרה , דכתיב: ובעל בת אל נכר; וכי בת יש לו לאל נכר? אלא זה הבא על הגויה. (יב) יכרת יי'. ער ועונה - כלומר , שלא ישאר בביתו חי; שלא יהיה בביתו מי שיענה הקורא שם. וער - הפך המת , שהוא ישן , כמו שאמר "פן אישן המות" (תה' יג , ד); "ישנתי אז ינוח לי" (איוב ג , יג). ויונתן תרגם ער ועונה: "בר ובר בר". ורבותינו ז"ל פירשו (ראה סנה' פב , א): אם תלמיד חכם הוא , לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים; ואם כהן הוא , לא יהיה לו מגיש מנחה ליי' צבאות. כי גם מן הכהנים נשאו נשים נכריות , כמו שכתוב בספר עזרא (ט - י). (יג) וזאת שנית תעשו - שנית לְמה שזכר תחלה בזיון המזבח בבעל מום (ראה מל' א , יג). אמר: עוד שנית תעשו למזבח , שאתם גורמים כסות דמעה את מזבח יי'. שבאות נשיכם הישראליות ובוכות עליו לפני יי' על החמס שאתם עושים להם , שאתם נושאים עליהם נשים נכריות , והנכריות אהובות והישראליות שנואות (ראה פירושו לעיל , י) , והן באות לפני בבכי ואנקה ומכסות את המזבח דמעה. מאין עוד פנות אל המנחה - דין הוא שלא אפנה עוד אל מנחותיכם שתקריבו אל המזבח , כי במזבח עֵדיכם: קרבן בעל מום וגזול (ראה מל' א , יג) ודמעות הנשים המעידים עליכם רעותיכם; ואינו מן הדין שאפנה אל מנחתכם. ולקחת רצון מידכם - שאקח קרבן מידכם שיהיה לרצון לכם. (יד) ואמרתם - ואם תאמרו: על מה? על דבר נשותינו לא יקבל מנחתינו?! והתשובה: על כי יי' העיד בינך ובין אשת נעוריך - הוא העד בינך ובינה , שאין אתה אוהב אותה ואין לבך עמה , והוא עד עליך שאתה בגדת (בנוסחנו: בגדתה) בה. והיא חברתך - והיא היתה חברתך מקדם , מימי נעורים! והנכון לפרש , כי שני עניינים אמר: חברתך - אע"פ שאיננה אשת נעוריך; כל שכן כשהיא אשת נעוריך , שיש לך לאהוב אותה יותר ולא למאסה , כמו שאמר "ואשת נעורים כי תמאס" (יש' נד , ו). ואמר אחר כן ואשת בריתך - כי ברית בינך ובינה כשלקחתָהּ לאשה , תהיה אשת נעורים או אינה אשת נעורים; ואתה נושא עליה אשה נכרית - זו היא בגידה גדולה! כי אם היתה ישראלית , זהו מנהג העולם לישא אשה על אשה , ושיהיו לו נשים רבות אם ירצה; אבל נכרית - זו היא רעה רבה , שתִרְאה לעיניה נכרית גברת כמוה או יותר ממנה; ודין הוא שתבכינה עליכם (ראה פירושו לעיל , יג). (טו) ולא אחד עשה - אברהם , שהיה אחד ואב לבאים אחריו באמונתו , לא עשה כמו שאתם עושים; כי לא רדף אחר התאוה , ולא בָּעַל אפילו בכשר , אלא שרצה להשאיר זרע אלהים , כלומר , שצוה אלהים להשאיר זרע , כמו שאמר: "פרו ורבו" (בר' א , כח). ושאר רוח לו - יתרון רוח היה לו; לפיכך לא רדף אחר התאוה ולא בעל אלא למצוה. ואדני אבי ז"ל פירש כי הוא דברי העם לנביא , והוא דרך תימה; אמרוּ: אברהם אבינו שהיה אחד לא עשה כן כמו שאנחנו עושים , שהניח אשתו ובעל שפחתו , אע"פ ששאר רוח לו והיה נביא?! והנביא משיב להם: ומה האחד מבקש? זרע אלהים! כלומר , כשבעל הגר , לא עשה אלא לבקש זרע , שלא היה לו זרע משרה; אע"פ כן לא בגד בשרה אשתו , כי ברצונה ובמצותה עשה (ראה בר' טז , ב - ג). אבל אתם תשָמרו ברוחכם , ואל יבגוד אחד מכם באשת נעוריו , להניחה ולבעול בת אל נכר (ראה לעיל , יא). ופירוש ושאר רוח לו - עניין יתרון ומעלה. כי כמו שיש בשרש 'יתר' עניין השאר ועניין מעלה ושבח , כן יש בשרש 'שאר' עניין ה'שאר' ועניין 'יתרון' ומעלה. ושאר רוח לו - עניין יתרון ומעלה; כלומר: יתרון רוח ומעלה היה לאברהם. אל יבגד - כן דרך המקרא , לדבר לנוכח ושלא לנוכח במקום אחד (ראה מ"א כד , כח ועוד). ותרגם יונתן: "הלא חד הוה אברהם יחידי דמיניה אתברי עלמא ומה חד בעי אלהין דיתקיים ליה ולד מן קדם יי'". (טז) כי שנא שלח - אם שנא אחד מכם את אשתו , ישלחנה; כתרגומו: "ארי אם שנאת לה פטרה"; כלומר: טוב הוא שתפטרנה בגט , ותלך ותנשא לאיש אחר שיאהבנה. אבל שתחזיק בה ותשנאנה בלבבך - זו היא בגידה גדולה; וזהו שאמר: וכסה חמס על לבושו - שהוא מראה שהוא אוהב אותה ודבק בה , כלבושו שהוא דבק בבשרו ולא יפשטנו כן הוא לא ירצה לשלחה , ושונאה; זהו החמס שמכסה על לבושו. (יז) הוגעתם יי' - על דרך משל מדבר על לשון בני אדם , כי הוא יתעלה "לא ייעף ולא ייגע" (יש' מ , כח). או איה אלהי המשפט - או אם אינו כן , כי לא טוב בעיניו עושה רע , איה אלהי המשפט? למה אינו עושה בהם משפט?!