פרק ב
[א]
וְעַתָּ֗ה
אֲלֵיכֶ֛ם
הַמִּצְוָ֥ה
הַזֹּ֖את
הַכֹּהֲנִֽים:
[ב]
אִם־לֹ֣א
תִשְׁמְע֡וּ
וְאִם־לֹא֩
תָשִׂ֨ימוּ
עַל־לֵ֜ב
לָתֵ֧ת
כָּב֣וֹד
לִשְׁמִ֗י
אָמַר֙
יְהוָ֣ה
צְבָא֔וֹת
וְשִׁלַּחְתִּ֤י
בָכֶם֙
אֶת־הַמְּאֵרָ֔ה
וְאָרוֹתִ֖י
אֶת־בִּרְכוֹתֵיכֶ֑ם
וְגַם֙
אָרוֹתִ֔יהָ
כִּ֥י
אֵינְכֶ֖ם
שָׂמִ֥ים
עַל־לֵֽב:
[ג]
הִנְנִ֨י
גֹעֵ֤ר
לָכֶם֙
אֶת־הַזֶּ֔רַע
וְזֵרִ֤יתִֽי
פֶ֙רֶשׁ֙
עַל־פְּנֵיכֶ֔ם
פֶּ֖רֶשׁ
חַגֵּיכֶ֑ם
וְנָשָׂ֥א
אֶתְכֶ֖ם
אֵלָֽיו:
[ד]
וִידַעְתֶּ֕ם
כִּ֚י
שִׁלַּ֣חְתִּי
אֲלֵיכֶ֔ם
אֵ֖ת
הַמִּצְוָ֣ה
הַזֹּ֑את
לִהְי֤וֹת
בְּרִיתִי֙
אֶת־לֵוִ֔י
אָמַ֖ר
יְהוָ֥ה
צְבָאֽוֹת:
[ה]
בְּרִיתִ֣י׀
הָיְתָ֣ה
אִתּ֗וֹ
הַֽחַיִּים֙
וְהַשָּׁל֔וֹם
וָאֶתְּנֵֽם־ל֥וֹ
מוֹרָ֖א
וַיִּֽירָאֵ֑נִי
וּמִפְּנֵ֥י
שְׁמִ֖י
נִחַ֥ת
הֽוּא:
[ו]
תּוֹרַ֤ת
אֱמֶת֙
הָיְתָ֣ה
בְּפִ֔יהוּ
וְעַוְלָ֖ה
לֹא־נִמְצָ֣א
בִשְׂפָתָ֑יו
בְּשָׁל֤וֹם
וּבְמִישׁוֹר֙
הָלַ֣ךְ
אִתִּ֔י
וְרַבִּ֖ים
הֵשִׁ֥יב
מֵעָוֺֽן:
[ז]
כִּֽי־שִׂפְתֵ֤י
כֹהֵן֙
יִשְׁמְרוּ־דַ֔עַת
וְתוֹרָ֖ה
יְבַקְשׁ֣וּ
מִפִּ֑יהוּ
כִּ֛י
מַלְאַ֥ךְ
יְהֽוָה־צְבָא֖וֹת
הֽוּא:
[ח]
וְאַתֶּם֙
סַרְתֶּ֣ם
מִן־הַדֶּ֔רֶךְ
הִכְשַׁלְתֶּ֥ם
רַבִּ֖ים
בַּתּוֹרָ֑ה
שִֽׁחַתֶּם֙
בְּרִ֣ית
הַלֵּוִ֔י
אָמַ֖ר
יְהוָ֥ה
צְבָאֽוֹת:
[ט]
וְגַם־אֲנִ֞י
נָתַ֧תִּי
אֶתְכֶ֛ם
נִבְזִ֥ים
וּשְׁפָלִ֖ים
לְכָל־הָעָ֑ם
כְּפִ֗י
אֲשֶׁ֤ר
אֵֽינְכֶם֙
שֹׁמְרִ֣ים
אֶת־דְּרָכַ֔י
וְנֹשְׂאִ֥ים
פָּנִ֖ים
בַּתּוֹרָֽה:
פ
[י]
הֲל֨וֹא
אָ֤ב
אֶחָד֙
לְכֻלָּ֔נוּ
הֲל֛וֹא
אֵ֥ל
אֶחָ֖ד
בְּרָאָ֑נוּ
מַדּ֗וּעַ
נִבְגַּד֙
אִ֣ישׁ
בְּאָחִ֔יו
לְחַלֵּ֖ל
בְּרִ֥ית
אֲבֹתֵֽינוּ:
[יא]
בָּגְדָ֣ה
יְהוּדָ֔ה
וְתוֹעֵבָ֛ה
נֶעֶשְׂתָ֥ה
בְיִשְׂרָאֵ֖ל
וּבִירוּשָׁלִָ֑ם
כִּ֣י׀
חִלֵּ֣ל
יְהוּדָ֗ה
קֹ֤דֶשׁ
יְהוָה֙
אֲשֶׁ֣ר
אָהֵ֔ב
וּבָעַ֖ל
בַּת־אֵ֥ל
נֵכָֽר:
[יב]
יַכְרֵ֨ת
יְהוָ֜ה
לָאִ֨ישׁ
אֲשֶׁ֤ר
יַעֲשֶׂ֙נָּה֙
עֵ֣ר
וְעֹנֶ֔ה
מֵאָהֳלֵ֖י
יַעֲקֹ֑ב
וּמַגִּ֣ישׁ
מִנְחָ֔ה
לַיהוָ֖ה
צְבָאֽוֹת:
פ
[יג]
וְזֹאת֙
שֵׁנִ֣ית
תַּעֲשׂ֔וּ
כַּסּ֤וֹת
דִּמְעָה֙
אֶת־מִזְבַּ֣ח
יְהוָ֔ה
בְּכִ֖י
וַאֲנָקָ֑ה
מֵאֵ֣ין
ע֗וֹד
פְּנוֹת֙
אֶל־הַמִּנְחָ֔ה
וְלָקַ֥חַת
רָצ֖וֹן
מִיֶּדְכֶֽם:
[יד]
וַאֲמַרְתֶּ֖ם
עַל־מָ֑ה
עַ֡ל
כִּֽי־יְהוָה֩
הֵעִ֨יד
בֵּינְךָ֜
וּבֵ֣ין׀
אֵ֣שֶׁת
נְעוּרֶ֗יךָ
אֲשֶׁ֤ר
אַתָּה֙
בָּגַ֣דְתָּה
בָּ֔הּ
וְהִ֥יא
חֲבֶרְתְּךָ֖
וְאֵ֥שֶׁת
בְּרִיתֶֽךָ:
[טו]
וְלֹא־אֶחָ֣ד
עָשָׂ֗ה
וּשְׁאָ֥ר
ר֙וּחַ֙
ל֔וֹ
וּמָה֙
הָאֶחָ֔ד
מְבַקֵּ֖שׁ
זֶ֣רַע
אֱלֹהִ֑ים
וְנִשְׁמַרְתֶּם֙
בְּר֣וּחֲכֶ֔ם
וּבְאֵ֥שֶׁת
נְעוּרֶ֖יךָ
אַל־יִבְגֹּֽד:
[טז]
כִּֽי־שָׂנֵ֣א
שַׁלַּ֗ח
אָמַ֤ר
יְהוָה֙
אֱלֹהֵ֣י
יִשְׂרָאֵ֔ל
וְכִסָּ֤ה
חָמָס֙
עַל־לְבוּשׁ֔וֹ
אָמַ֖ר
יְהוָ֣ה
צְבָא֑וֹת
וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם
בְּרוּחֲכֶ֖ם
וְלֹ֥א
תִבְגֹּֽדוּ:
פ
[יז]
הוֹגַעְתֶּ֤ם
יְהוָה֙
בְּדִבְרֵיכֶ֔ם
וַאֲמַרְתֶּ֖ם
בַּמָּ֣ה
הוֹגָ֑עְנוּ
בֶּאֱמָרְכֶ֗ם
כָּל־עֹ֨שֵׂה
רָ֜ע
ט֣וֹב׀
בְּעֵינֵ֣י
יְהוָ֗ה
וּבָהֶם֙
ה֣וּא
חָפֵ֔ץ
א֥וֹ
אַיֵּ֖ה
אֱלֹהֵ֥י
הַמִּשְׁפָּֽט:
פרק ב
(ב-ג)
אם
לא
תשמעו
ואם
לא
תשימו
על
לב
לתת
כבוד
לשמי
אמר
יי'
צבאות
ושלחתי
בכם
את
המאירה
וארותי
את
ברכותיכם
-
זהו
תנאי
,
שאומר:
אם
לא
תשמעו
,
ושלחתי
בכם
את
המאירה;
ומקללה
אתה
למד
,
שאם
תשמעו
-
וברכתי.
וגם
ארותיה
-
מפני
מה
שונה
וגם
ארותיה?
אלא
כך
פתרונו:
אני
שמתי
את
הדבר
בתנאי
,
אבל
לא
הייתי
צריך
,
שלבסוף
אאור
את
ברכותיכם
לפי
שלא
תשימו
על
לב
לתת
כבוד
לשמי
-
שאתם
עושים
את
הרעה;
ואף
אני
אעשה
זאת
לכם
(ע"פ
וי'
כו
,
טז)
,
שאני
גוער
לכם
את
הזרע
-
שלא
יצמח.
וזיריתי
פרש
על
פניכם
פרש
חגיכם
-
קרבן
חגיכם
שתקריבו
לפני
-
אני
מזרה
פרשו
על
פניכם;
כְּזה
שמביאין
לו
דורון
שאין
לו
בו
חפץ
,
וזורקו
על
פניו.
ונשא
אתכם
אליו
-
'אשטרת
אנפורטת
ויש
אטוט
לוי'
(בלעז).
(ד)
להיות
בריתי
את
לוי
-
שתשמרו
אותו
ברית
שכרתי
עם
אהרן
ופנחס
,
שהיו
משבט
לוי.
(ה)
בריתי
היתה
איתו
החיים
והשלום
ואתנם
לו
מורא
ויראני
(בנוסחנו:
וייראני)
-
וכן
הוא
אומר
"הנני
נותן
לו
את
בריתי
שלום"
(במ'
כה
,
יב).
ולכך
נתתי
אותם
לו
,
שיהא
מוראי
עליו
,
וגם
הוא
יראני.
נחת
הוא
-
נכנע
הוא
תחתיי.
(ו)
תורת
אמת
היתה
בפיהו
-
שבאמת
היה
מורה
הוראות
לישראל.
ורבים
השיב
מעון
-
בדבר
זה
,
שהיה
מורה
להם
משפטים
ישרים.
(ז)
כי
שפתי
כהן
ישמרו
דעת
-
ולכך
נתתי
לכהנים
מתנות
כהונה
,
לפי
שישמרו
שפתיהם
-
שיורו
דעת
וחכמה
,
וישראל
יבקשו
ממנו
הוראה;
וכן
הוא
אומר
"ובאת
אל
הכהנים
הלוים
ואל
השופט
אשר
יהיה
בימים
ההם
ודרשת
והגידו
לך
את
דבר
המשפט"
(דב'
יז
,
ט).
כי
מלאך
יי'
צבאות
הוא
-
שליח
הוא
ששלח
הקדוש
ברוך
הוא
לישראל
להורות
אותם
משפטים
ותורות.
(ח)
שיחתם
ברית
הלוי
-
שאתם
מגלים
פנים
בתורה
שלא
כהלכה
,
שהוריתם
שאין
רע
שתגישון
עיור
לזבוח
וחולה
ופסח
(ראה
מל'
א
,
ח).
(ט)
גם
אני
נתתי
אתכם
נבזים
ושפלים
-
כנגד
שאתם
בוזי
שמי
(ראה
מל'
א
,
ו)
,
כמו
כן
תהיו
אתם
נבזים
ושפלים
לכל
העמים.
(י)
איש
באחיו
-
איש
עם
אחיו.
(יא)
כי
חילל
יהודה
קודש
יי'
אשר
אהב
-
כך
מפורש
בבראשית
רבא
(יח
,
ה):
כשחזרו
מגלות
בבל
נתפחמו
פניהם
של
נשותיהם
מחום
השמש
,
והיו
מגרשים
אותם
והושיבו
תחתיהן
נשים
נכריות.
ובעל
בת
אל
נכר
-
אחר
הלשון
שתופש
,
שקורא
לאשה
יהודית
'קדש
יי'
,
על
אותו
לשון
תופש
שקורא
לנכרית
'בת
אל
נכר'.
(יב)
יכרת
יי'
לאיש
אשר
יעשנה
ער
ועונה.
לאיש
אשר
יעשנה
-
עבירה
זו
,
יכרת
לו
הקדוש
ברוך
הוא
בן
ועונה
מאהלי
יעקב.
ער
'בראנייא'
בלעז;
כמו
"מתערה
כאזרח
רענן"
(תה'
לז
,
לה).
ומגיש
מנחה
ליי'
צבאות
-
אם
יהיה
כהן
נולד
באיסור
,
לא
יהיה
מגיש
מנחה.
(יג)
וזאת
שנית
תעשו.
בבראשית
רבא
(יח
,
ה)
מפרש
זאת
שנית
-
שנייה
לשיטים
(ראה
במ'
כה
,
א
-
ב).
כסות
דמעה
את
מזבח
יי'
בכי
ואנקה
-
כשהיו
מגרשין
נשותיהן
,
היו
הם
באות
אצל
מזבח
יי'
ובוכות
בבכי
ואנקה
ואומרות:
אם
חושדין
בנו
בעלינו
שנטמינו
בסתר
,
הרי
אנו
מזומנות
ליבדק
במי
המרים
(ראה
במ'
ה
,
יא
ואי')!
וחטא
זה
גורם
שאין
הקדוש
ברוך
הוא
פונה
למנחתם.
(טו)
ולא
אחד
עשה
-
ואם
תאמרו:
הלא
אברהם
,
שהיה
אחד
,
עשה
כן
,
שלקח
הגר
על
פני
שרה
אשתו
והוליד
ממנה
בן!?
ושאר
רוח
לו
-
והקדוש
ברוך
הוא
משיבם:
אברהם
-
רוח
אחרת
היתה
לו
(ע"פ
במ'
יד
,
כד)
,
שלא
נתכוון
לעבירה;
שהוא
היה
מבקש
שיתן
לו
הקדוש
ברוך
הוא
זרע.
אבל
אתם
שנתכוונתם
לעבירה
,
תשמָרו
ברוחכם
,
שאיש
באשת
נעוריו
לא
יבגוד.
עוד
פירוש
אחר:
ולא
אחד
עשה
-
בתימה:
וכי
לא
עשה
הקדוש
ברוך
הוא
זיווג
האיש
והאשה?!
ושאר
רוח
לו
-
וכך
המידה
לפניו
לשאר
בני
אדם
לזווגם
יחד.
(יז)
או
איה
אלהי
המשפט
-
שאם
תאמר
שאינו
רוצה
בעושה
רע
,
איה
אלהי
המשפט
-
שאינו
עושה
משפט
ממנו?
אלא
ודאי
הוא
חפץ
בו.