פרק ב
[א]
ועתה
אליכם
המצוה
הזאת
הכהנים:
[ב]
אם־לא
תשמעו
ואם־לא
תשימו
על־לב
לתת
כבוד
לשמי
אמר
יהוה
צבאות
ושלחתי
בכם
את־המארה
וארותי
את־ברכותיכם
וגם
ארותיה
כי
אינכם
שמים
על־לב:
[ג]
הנני
גער
לכם
את־הזרע
וזריתי
פרש
על־פניכם
פרש
חגיכם
ונשא
אתכם
אליו:
[ד]
וידעתם
כי
שלחתי
אליכם
את
המצוה
הזאת
להיות
בריתי
את־לוי
אמר
יהוה
צבאות:
[ה]
בריתי׀
היתה
אתו
החיים
והשלום
ואתנם־לו
מורא
וייראני
ומפני
שמי
נחת
הוא:
[ו]
תורת
אמת
היתה
בפיהו
ועולה
לא־נמצא
בשפתיו
בשלום
ובמישור
הלך
אתי
ורבים
השיב
מעון:
[ז]
כי־שפתי
כהן
ישמרו־דעת
ותורה
יבקשו
מפיהו
כי
מלאך
יהוה־צבאות
הוא:
[ח]
ואתם
סרתם
מן־הדרך
הכשלתם
רבים
בתורה
שחתם
ברית
הלוי
אמר
יהוה
צבאות:
[ט]
וגם־אני
נתתי
אתכם
נבזים
ושפלים
לכל־העם
כפי
אשר
אינכם
שמרים
את־דרכי
ונשאים
פנים
בתורה:
פ
[י]
הלוא
אב
אחד
לכלנו
הלוא
אל
אחד
בראנו
מדוע
נבגד
איש
באחיו
לחלל
ברית
אבתינו:
[יא]
בגדה
יהודה
ותועבה
נעשתה
בישראל
ובירושלם
כי׀
חלל
יהודה
קדש
יהוה
אשר
אהב
ובעל
בת־אל
נכר:
[יב]
יכרת
יהוה
לאיש
אשר
יעשנה
ער
וענה
מאהלי
יעקב
ומגיש
מנחה
ליהוה
צבאות:
פ
[יג]
וזאת
שנית
תעשו
כסות
דמעה
את־מזבח
יהוה
בכי
ואנקה
מאין
עוד
פנות
אל־המנחה
ולקחת
רצון
מידכם:
[יד]
ואמרתם
על־מה
על
כי־יהוה
העיד
בינך
ובין׀
אשת
נעוריך
אשר
אתה
בגדתה
בה
והיא
חברתך
ואשת
בריתך:
[טו]
ולא־אחד
עשה
ושאר
רוח
לו
ומה
האחד
מבקש
זרע
אלהים
ונשמרתם
ברוחכם
ובאשת
נעוריך
אל־יבגד:
[טז]
כי־שנא
שלח
אמר
יהוה
אלהי
ישראל
וכסה
חמס
על־לבושו
אמר
יהוה
צבאות
ונשמרתם
ברוחכם
ולא
תבגדו:
פ
[יז]
הוגעתם
יהוה
בדבריכם
ואמרתם
במה
הוגענו
באמרכם
כל־עשה
רע
טוב׀
בעיני
יהוה
ובהם
הוא
חפץ
או
איה
אלהי
המשפט: