מאגר הכתר מלאכי פרק ב עם פירוש רש"י

פרק ב
(א) אליכם , הכהנים , אני מצוה המצוה הזאת , שלא תקריבו אלה על מזבחי (ראה מל' א , יג - יד). (ב) וארותי - וקללתי את ברכותיכם - מה שצריך לברך לכם: הדגן , התירוש והיצהר (ראה או"מ ע' 316 ). וגם ארותיה - ובאמת אין לתלות הדבר על תנאי שתליתי ב'אם לא תשמעו' (וי' כו , יד ואי') , כי ידעתי כי אתם לא תשמעו; לפיכך אני מעתה ארותיה. (ג) וזריתי פרש - של בהמות חגיכם על פניכם; כלומר: לא תקבלו מאתי שכר , כי לרעה ולבשת , ואגעור לכם את זרע השדה. ונשא אתכם אליו - פרש בהמות קרבנותיכם ישא אתכם אליו , להיות זוללים ונבזים כמוהו. (ד) להיות בריתי את לוי - שאני חפץ שתתקיימו אתי בברית שכרתי לשבט לוי. (ה) החיים והשלום - שנאמר לפנחס "את בריתי שלום" (במ' כה , יב); והובטח "לו ולזרעו אחריו" (שם , יג) , הרי שיהא זרעו בחיים (ראה תנ"ב פנחס ג). ואתנם לו - שיקבלם במורא; וכן עשה , ויראני (בנוסחנו: וייראני). נחת - לשון "חתת" (בר' לה , ה) - הוא נתיירא. (ו) בשלום ובמישור הלך אתי - אהרן (ראה תוס' סנה' א , ב) ואלעזר ופנחס (ראה פירושו לעיל , ה); וגם במעשה העגל השיבו כל שבטם מעון (ראה פס"ר לג) , שנאמר "ויאספו אליו כל בני לוי" (שמ' לב , כו). (ז) כי שפתי כהן - עליהם מוטל לשמור דעת; למה? שהרי תורה יבקשו מפיהו - שכבר דבר זה מסור להם: "יורו משפטיך ליעקב" (דב' לג , י). כי מלאך , שלוחו של הקדוש ברוך הוא , הוא - כמלאכי השרת (ראה ספ"ב קיט) , לשרת לפניו וליכנס לפנים במחיצתו. (ט) [ונושאים פנים בתורה - ונושאים פנים לבני אדם בדבר שיש בו איסור מן התורה.] (י) לחלל ברית אבותינו - ברית שכרת הקדוש ברוך הוא עם אבותינו בסיני. (יא) כי חלל יהודה - את עצמו , שהיה קדש ליי' , ראשית תבואתו (ע"פ יר' ב , ג). ובעל בת אל נכר - שנשאו נשים נכריות בבבל (ראה מגילה טו , א) , ואפילו הכהנים , כמו שמפורש בספר עזרא (ט , א - ב). ורבותינו אמרו (ראה מגילה טו , א): מלאכי זה עזרא. (יב) ער ועונה - ער בחכמים ועונה בתלמידים (ראה דא"ז עריות יא). ער - לשון אדם חריף. ומגיש מנחה - אם כהן הוא , לא יהא לו בן מגיש מנחה (ראה שם). (יג) שנית תעשו - הראשונה , שהוכחתי הרבה , היא קשה: שנשא גויה , ואפילו הוא פנוי; וזאת שנית קשה ממנה , שהנשואֵי ישראליות נשאו עליהן את הנכריות. לפי שנתפחמו ישראליות ברעב ובגולה , ונתגנו עליהם , והיה מושיבה בביתו צרורה כאלמנות חיות (ע"פ ש"ב כ , ג) , והנכרית היתה גברת (ראה ב"ר יח , ה). כסות דמעה את מזבח יי' - שהיו באות לפני המזבח ובוכות לפניו ואומרות: מה חטאנו , ומה מצאו אנשינו בנו עול (ע"פ יר' ב , ה)? הננו לפני המזבח להבדק כסוטות (ראה ב"ר יח , ה). מאין עוד פנות וגו' - עד שאינכם כדַי שאפנה אל מנחתכם ולקחת ריצוי מידכם. אנקה - לשון אנחה , שאדם מצטער בלבו , 'דמונישמנט' [בלעז]; ואב לכולם "האנק דום" (יח' כד , יז) - ואם אנקה לשון צעקה , היכן הדממה? ותרגומו: "דמדנקין"; וכן תרגום "ונקוטותם בפניכם" (יח' כ , מג): "ותדנקון" , לשון אדם הנוהם ומצטער בעצמו. (טו) [ולו (בנוסחנו גם הקרי: ולא) אחד עשה - ולו הכין הקדוש ברוך הוא עזר (ראה בר' ב , יח ואי') , ודאגו לו את אשתו ראשונה. ושאר רוח לו - ועתה עברה עליו רוח אחרת לשנאותה , ובחר לו בבת עבודה זרה. ומה האחד מבקש? את בת ישראל , זו שהיא זרע הקודש (ע"פ עז' ט , ב). ולפי המסורת זהו פירושו:] ולא אחד - עשאו הקדוש ברוך הוא לאדם וחוה תחילה , ושאר הרוחות והנפשות לו היו; מאדם הראשון יצאו כולם. ומה האחד - שבזוג מבקש למצוא עלילות עון לאשתו בת זוגו , שהיא זרע אלהים , מה הוא תובעה , שמבזה אותה?! זהו לשון תרגומו של יונתן. אלא שיונתן פירש: מה האחד מבקש , כי אם זרע אלהים; והפירוש נכון , אם לא שהאחד נקוד בטעם 'זקף' - נותן טעם ה'זקף' את תיבת מבקש מלהתחבר עם ומה האחד , וסמָכוֹ אצל זרע אלהים. ויש פותרין על פי האגדה (ע"פ דרשה שאינה לפנינו) , שנתקבצו נשואי הנכריות אצל הנביא , אמרו לו: ולא אברהם עשה כן , כשנשא את הגר על אשתו?! אמר להם: ושאר רוח לו - לא היה דעתו כדעתכם , לא נתן בה עיניו; דעת אחרת היתה לו. אמרו לו: ומה האחד מבקש - מה היתה דעתו? אמר לו: להיות לו זרע אלהים. ותרגומו של יונתן הוכשר בעיניי , שלא מצינו לא במקרא ולא במשנה 'שאר' משמש בלשון 'אחֵר' , אלא במקום שאדם יכול לפרשו בלשון 'שירַיִם' , כגון "אכלה ומדקה ושארא ברגלה רפסה" (דנ' ז , ז); ובלשון משנה (ראה סנה' ח , ב): ושאר כל חייבי מיתות - חוץ מאותה שפירש. אבל לשון ש'אַחֵר' משמש , אין 'שאר' משמש. ונשמרתם ברוחכם , ובאשת נעוריך אל יבגוד - רוחך. (טז) כי שנא שלח - [ורבותינו חלוקין בה במסכת גיטין (צ , ב); יש מהם אומרים:] אם שנאתה , שלח אותה בגט , ותנשא לאחר; וכסה חמס על לבושו - אבל זאת , כלום הוגנת [לך] לעשות שתפרוש עליה טליתך להחזיקה לך כאשתך , והחמס פרוש על אותה טלית , שבלבך עליה שנאה , ואתה מקניטה ומצערה תמיד!? [ויש: מה שנוי המשלח , כלומר: כי שנא הקדוש ברוך הוא לשלח איש את אשתו; שלח - כמו 'לשלח'. וכסה - המגרש , לבוש של חמס הוא מוסיף לעצמו , שאר בגדיו , כמו "כי חמס לבנון יכסך" (חב' ב , יז) - סוף שיפרע ממנו חמסה של זו.] (יז) באמרכם כל עושה רע וגו' , או איה אלהי המשפט? - לפי שאתם רואים דרך רשעים צלחה (ע"פ יר' יב , א) וצדיקים מעונים ונכשלים , [תמיד] אתם אומרים בלבכם אחת משני דברים הללו: הוא , או: כל עושה רע טוב בעיניו , או: אין דין ואין דיין ליפרע. וכך פתרון לשון המקרא: כל עושה רע טוב בעיניו , לכך הוא מצליח אותם; או אם אין זאת , איה אלהי המשפט , שאינו נפרע מהם?!