מאגר הכתר מלאכי פרק ג עם פירוש ראב"ע

פרק ג
(א) הנני שולח מלאכי - יתכן להיותו משיח בן יוסף. האדון - הוא הכבוד , הוא מלאך הברית; כי הטעם כפול. (ב) ומי מכלכל - 'כפול' , כמו "יכיל" (מ"א ז , כו); "מטלטלך" (יש' כב , יז) מן "ויטילו" (יונה א , ה). כי הוא כאש מצרף - והנה זאת הנבואה כנבואת זכריה: "והבאתי את השלישית באש" (זכ' יג , ט). וכבורית - סמוך של מכבסים. (ג) וישב כמצרף ומטהר כסף - מִכל פְּסול. וטהר את בני לוי - הם הכהנים; ולא יעשו כאשר הם עושים עתה. (ד) וערבה. כימי עולם - בהיותם בבית ראשון. (ה) וקרבתי אליכם - שיהיו בימים ההם. והייתי עד - שאגלה לַכֹּל מה עשה. ומטי - משפט גר. (ו) כי. לא שניתי - לא יקרה לי שינוי; כמו "שונות מכל עם" (אס' ג , ח). ואתם בני יעקב לא כליתם - כי אם מת האב , נשאר הבן. (ז) למימי - הלמ"ד נוסף , כמו "השלישי לאבשלום בן מעכה" (דה"א ג , ב). שובו - אומר לדור ההוא , שהיה בזמנו. ותשובתם: במה נשוב? (ח-י) היקבע - הנה הוא: המעשר והתרומה; כי תאמרו: איך נִתן עין יפה מזה המעט? וזה לא טוב , שאתם קובעים אותי מפני המארה והחסרון אשר אתם נארים וחסרים. כי אם כה תעשו: הביאו את כל המעשר - והריקותי לכם ברכה , ולא ישחת עוד. פירוש קובעים - כמו משכון: ממשכנים ומעכבים אתם את הראוי לי. היקבע - הנה הוא: המעשר והתרומה , שלא יתנו בעין רעה. במארה הוא ראוי שתתייסרו , ולא תקבעו אותי; ועתה הביאו. אפתח ארובות השמים , והרקותי (בנוסחנו: והריקתי) לכם - דרך משל על רוב ברכות. עד בלי די - לא די לבדו , רק יותר. (יא) וגערתי... באוכל - שלא יבא עליו מין קללה , כמו ארבה וצלצל. (יב) ואשרו - כי אני חפץ בכם ובארצכם. (יג) חזקו - זאת הנבואה לעתיד , כי עמה דבק "כי הנה יום בא" (ראה להלן , יט). (יד) אמרתם. קדורנית - כמו "קודר שחותי" (תה' לה , יד) - מיראת השם. (טו) ועתה - אלה דברי אנשי העולם , שלא יבינו דרכי השם. (טז) אז נדברו - המשכילים. וטעם ויכתב - כתוב בשמים מכתב לא ימחק. ליראי השם - הם הצדיקים. ולחושבי שמו - הם חכמי הלב , יודעי סוד השם הנכבד והנורא. (יז) והיו. מלת סגלה - דבקה עם והיו לי. אשר אני עושה - משפט. (יח) ושבתם - לאנשי הדור ההוא , כי זה הוא סוף הנבואות. (יט) זדים ועושי (בנוסחנו: עשה) רשעה - הטעם כפול. ולהט - כמו "ואת להט החרב" (בר' ג , כד). (כ) וזרחה - עיקר היום הוא השמש: "כחם היום" (בר' יח , א) - השמש; "והיום רד מאד" (שו' יט , יא) - השמש; וככה "היום הבא" (לעיל , יט). וזאת השמש לא תזיק אנשי השם , רק תהיה מרפא. טעם בכנפיה - האור היוצא מהשמש , הפרוש על פני הארץ כמו כנפים. ויצאתם - לאור השמש. ופשתם - פרשתיו (נח' ג , יח). (כא) ועסותם - מגזרת "עסיס" (יואל א , ה) , על שם שמעסים הענבים ברגל , או בכל דבר המְעַסה; כי אז תגבר יד הצדיקים על הרשעים. ביום אשר אני עושה - זה שהזכיר: "שמש צדקה" (לעיל , כ). (כב) זכרו תורת משה עבדי - ושמרוה , כי היא תלמדכם דרך יראת השם , ובבא היום הנזכר , אז תמלטו. (כג-כד) הנה - דברי השם. ויום - הוא הנזכר (ראה לעיל , יט , כא). והשיב - כדרך "יהיה לי עליכם לבב יחד" (לפנינו: ליחד; דה"א יב , יח); והפך זה "בן מנבל אב" (מי' ז , ו). והנה כולם יהיו לב אחד לשוב אל השם , אבות ובנים , בטרם בא (בנוסחנו: בוא) היום הגדול. ועתה אחתום פירוש זה הספר בדבר אליהו: מצאנו שהיה בימי אחזיהו בנו של אחאב (ראה מ"ב א , ב - ג); ומצאנו כתוב כי יהורם בן אחאב ויהושפט שאלו אלישע הנביא , וכתוב שם "פה אלישע בן שפט אשר יצק מים על ידי אליהו" (מ"ב ג , יא) - וזה לאות , כי כבר עלה בסערה השמימה (ראה מ"ב ב) , כי לא אמר הכתוב 'יוצק מים'; ועוד: כי לא נפרד אלישע מעל אליהו אחר ששֵרתו , עד עלותו (ראה שם). והנה מצאנו אחרי מות יהושפט , בימי אחזיהו בנו , כתוב "ויבא אליו מכתב מאליהו הנביא" (דה"ב כא , יב). וזה יורה כי אז כתבוֹ ושלחו אליו. ואילו היה כתוב לפני עלותו , היה כתוב 'וימצא' או 'ויובא אליו מכתב שהניח אליהו'. ואין ספק , כי בימי חכמינו הקדושים נראה (ראה ב"מ פד , א ועוד). והשם יקיים נבואתו וימהר קץ ביאתו. נשלם פירוש ספר תרי עשר , והודות לאלהי הרוחות לכל בשר. פירשתיו אני המחבר , אברהם בן רבי מאיר בן עזרא הספרדי , שנת ארבעת אלפים ותשע מאות ושבע עשרה בראש חודש טבת בעיר דרוס. [אמר המעתיק הספר הזה: ואני , יוסף בן רבי יעקב ממודויל , העתקתיו ממכתב יד המחבר. גם הוספתי קצת פירוש על לשונו , כאשר הוא פירש לי בעת חבורו; רק בעבור שהוא פירושי , סמנתי הטורים הנוספים בשתי נקודות בראש הטור ובסופו , ובכל מקום שימצאו השתי נקודות בין מלה למלה היא תוספת פירושי מפיו].