מאגר הכתר מלאכי פרק ג עם פירוש ר' אליעזר מבלגנצי

פרק ג
[א] הִנְנִ֤י שֹׁלֵחַ֙ מַלְאָכִ֔י וּפִנָּה־דֶ֖רֶךְ לְפָנָ֑י וּפִתְאֹם֩ יָב֨וֹא אֶל־הֵיכָל֜וֹ הָאָד֣וֹן׀ אֲשֶׁר־אַתֶּ֣ם מְבַקְשִׁ֗ים וּמַלְאַ֨ךְ הַבְּרִ֜ית אֲשֶׁר־אַתֶּ֤ם חֲפֵצִים֙ הִנֵּה־בָ֔א אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
[ב] וּמִ֤י מְכַלְכֵּל֙ אֶת־י֣וֹם בּוֹא֔וֹ וּמִ֥י הָעֹמֵ֖ד בְּהֵרָאוֹת֑וֹ כִּי־הוּא֙ כְּאֵ֣שׁ מְצָרֵ֔ף וּכְבֹרִ֖ית מְכַבְּסִֽים:
[ג] וְיָשַׁ֨ב מְצָרֵ֤ף וּמְטַהֵר֙ כֶּ֔סֶף וְטִהַ֤ר אֶת־בְּנֵֽי־לֵוִי֙ וְזִקַּ֣ק אֹתָ֔ם כַּזָּהָ֖ב וְכַכָּ֑סֶף וְהָיוּ֙ לַֽיהוָ֔ה מַגִּישֵׁ֥י מִנְחָ֖ה בִּצְדָקָֽה:
[ד] וְעָֽרְבָה֙ לַֽיהוָ֔ה מִנְחַ֥ת יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָ֑ם כִּימֵ֣י עוֹלָ֔ם וּכְשָׁנִ֖ים קַדְמֹנִיֹּֽת:
[ה] וְקָרַבְתִּ֣י אֲלֵיכֶם֘ לַמִּשְׁפָּט֒ וְהָיִ֣יתִי׀ עֵ֣ד מְמַהֵ֗ר בַּֽמְכַשְּׁפִים֙ וּבַמְנָ֣אֲפִ֔ים וּבַנִּשְׁבָּעִ֖ים לַשָּׁ֑קֶר וּבְעֹשְׁקֵ֣י שְׂכַר־שָׂ֠כִיר אַלְמָנָ֨ה וְיָת֤וֹם וּמַטֵּי־גֵר֙ וְלֹ֣א יְרֵא֔וּנִי אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
[ו] כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה לֹ֣א שָׁנִ֑יתִי וְאַתֶּ֥ם בְּנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב לֹ֥א כְלִיתֶֽם:
[ז] לְמִימֵ֨י אֲבֹתֵיכֶ֜ם סַרְתֶּ֤ם מֵֽחֻקַּי֙ וְלֹ֣א שְׁמַרְתֶּ֔ם שׁ֤וּבוּ אֵלַי֙ וְאָשׁ֣וּבָה אֲלֵיכֶ֔ם אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֥ה נָשֽׁוּב:
[ח] הֲיִקְבַּ֨ע אָדָ֜ם אֱלֹהִ֗ים כִּ֤י אַתֶּם֙ קֹבְעִ֣ים אֹתִ֔י וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֣ה קְבַֽעֲנ֑וּךָ הַֽמַּעֲשֵׂ֖ר וְהַתְּרוּמָֽה:
[ט] בַּמְּאֵרָה֙ אַתֶּ֣ם נֵֽאָרִ֔ים וְאֹתִ֖י אַתֶּ֣ם קֹבְעִ֑ים הַגּ֖וֹי כֻּלּֽוֹ:
[י] הָבִ֨יאוּ אֶת־כָּל־הַֽמַּעֲשֵׂ֜ר אֶל־בֵּ֣ית הָאוֹצָ֗ר וִיהִ֥י טֶ֙רֶף֙ בְּבֵיתִ֔י וּבְחָנ֤וּנִי נָא֙ בָּזֹ֔את אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת אִם־לֹ֧א אֶפְתַּ֣ח לָכֶ֗ם אֵ֚ת אֲרֻבּ֣וֹת הַשָּׁמַ֔יִם וַהֲרִיקֹתִ֥י לָכֶ֛ם בְּרָכָ֖ה עַד־בְּלִי־דָֽי:
[יא] וְגָעַרְתִּ֤י לָכֶם֙ בָּֽאֹכֵ֔ל וְלֹא־יַשְׁחִ֥ת לָכֶ֖ם אֶת־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֑ה וְלֹא־תְשַׁכֵּ֨ל לָכֶ֤ם הַגֶּ֙פֶן֙ בַּשָּׂדֶ֔ה אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
[יב] וְאִשְּׁר֥וּ אֶתְכֶ֖ם כָּל־הַגּוֹיִ֑ם כִּֽי־תִהְי֤וּ אַתֶּם֙ אֶ֣רֶץ חֵ֔פֶץ אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת: פ
[יג] חָזְק֥וּ עָלַ֛י דִּבְרֵיכֶ֖ם אָמַ֣ר יְהוָ֑ה וַאֲמַרְתֶּ֕ם מַה־נִּדְבַּ֖רְנוּ עָלֶֽיךָ:
[יד] אֲמַרְתֶּ֕ם שָׁ֖וְא עֲבֹ֣ד אֱלֹהִ֑ים וּמַה־בֶּ֗צַע כִּ֤י שָׁמַ֙רְנוּ֙ מִשְׁמַרְתּ֔וֹ וְכִ֤י הָלַ֙כְנוּ֙ קְדֹ֣רַנִּ֔ית מִפְּנֵ֖י יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
[טו] וְעַתָּ֕ה אֲנַ֖חְנוּ מְאַשְּׁרִ֣ים זֵדִ֑ים גַּם־נִבְנוּ֙ עֹשֵׂ֣י רִשְׁעָ֔ה גַּ֧ם בָּחֲנ֛וּ אֱלֹהִ֖ים וַיִּמָּלֵֽטוּ:
[טז] אָ֧ז נִדְבְּר֛וּ יִרְאֵ֥י יְהוָ֖ה אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֑הוּ וַיַּקְשֵׁ֤ב יְהוָה֙ וַיִּשְׁמָ֔ע וַ֠יִּכָּתֵב סֵ֣פֶר זִכָּר֤וֹן לְפָנָיו֙ לְיִרְאֵ֣י יְהוָ֔ה וּלְחֹשְׁבֵ֖י שְׁמֽוֹ:
[יז] וְהָ֣יוּ לִ֗י אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת לַיּ֕וֹם אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֣ה סְגֻלָּ֑ה וְחָמַלְתִּ֣י עֲלֵיהֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁר֙ יַחְמֹ֣ל אִ֔ישׁ עַל־בְּנ֖וֹ הָעֹבֵ֥ד אֹתֽוֹ:
[יח] וְשַׁבְתֶּם֙ וּרְאִיתֶ֔ם בֵּ֥ין צַדִּ֖יק לְרָשָׁ֑ע בֵּ֚ין עֹבֵ֣ד אֱלֹהִ֔ים לַאֲשֶׁ֖ר לֹ֥א עֲבָדֽוֹ: פ
[יט] כִּֽי־הִנֵּ֤ה הַיּוֹם֙ בָּ֔א בֹּעֵ֖ר כַּתַּנּ֑וּר וְהָי֨וּ כָל־זֵדִ֜ים וְכָל־עֹשֵׂ֤ה רִשְׁעָה֙ קַ֔שׁ וְלִהַ֨ט אֹתָ֜ם הַיּ֣וֹם הַבָּ֗א אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹא־יַעֲזֹ֥ב לָהֶ֖ם שֹׁ֥רֶשׁ וְעָנָֽף:
[כ] וְזָרְחָ֨ה לָכֶ֜ם יִרְאֵ֤י שְׁמִי֙ שֶׁ֣מֶשׁ צְדָקָ֔ה וּמַרְפֵּ֖א בִּכְנָפֶ֑יהָ וִיצָאתֶ֥ם וּפִשְׁתֶּ֖ם כְּעֶגְלֵ֥י מַרְבֵּֽק:
[כא] וְעַסּוֹתֶ֣ם רְשָׁעִ֔ים כִּֽי־יִהְי֣וּ אֵ֔פֶר תַּ֖חַת כַּפּ֣וֹת רַגְלֵיכֶ֑ם בַּיּוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אֲנִ֣י עֹשֶׂ֔ה אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת: פ
[כב] זִכְר֕וּ תּוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֑י אֲשֶׁר֩ צִוִּ֨יתִי אוֹת֤וֹ בְחֹרֵב֙ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִֽים:
[כג] הִנֵּ֤ה אָנֹכִי֙ שֹׁלֵ֣חַ לָכֶ֔ם אֵ֖ת אֵלִיָּ֣ה הַנָּבִ֑יא לִפְנֵ֗י בּ֚וֹא י֣וֹם יְהוָ֔ה הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָֽא:
[כד] וְהֵשִׁ֤יב לֵב־אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וְלֵ֥ב בָּנִ֖ים עַל־אֲבוֹתָ֑ם פֶּן־אָב֕וֹא וְהִכֵּיתִ֥י אֶת־הָאָ֖רֶץ חֵֽרֶם:

פרק ג
(א-ב) ופנה דרך לפני - לבא למשפט. ופתאום יבא (בנוסחנו: יבוא) - עד שלא תרגישו , כי בבא יומם עת פקודתם (ע"פ יר' נ , כז) לא אאריך להם עוד. האדון אשר אתם מבקשים למשפט , לאמר: איה הוא (ראה מל' ב , יז)? ומלאך הברית - שיבא לנקום נקם ברית (ע"פ וי' כו , כה). ומי מכם מכלכל יום באו (בנוסחנו: בואו) - שאתם מבקשים אלהי המשפט (ראה מל' ב , יז)?! (ג) וישב להיות מצרף - כמצרף ומטהר כסף. וטהר את בני לוי הכהנים תחילה , שיהיו ליי' מגישי מנחה בצדקה - ולא יגישו על מזבחי עוד לחם מגואל (ראה מל' א , ז) , ולא יעשו עול במשפט (ע"פ וי' יט , טו) , להכשיל רבים ולישא פנים בתורה (ראה מל' ב , ח - ט). (ד) ואז: וערבה ליי' מנחת יהודה. (ה) ומשטיהר את בני לוי (ראה לעיל , ג) , אחרי כן וקרבתי אליכם למשפט - כאשר אתם מבקשים וחפצים (ראה לעיל , א). והייתי עד ממהר - שלא אאחר משפטם ונקמתם. במכשפים ובמנאפים - כל אילו עבירות סתר הן , ואין מכיר בהם אלא הקדוש ברוך הוא. ולא יראוני - שאני רואה אותם , לימנע מן החטא. (ו) כי אני יי' לא שניתי - לשנות מדותיי ודרכי הטובים בשביל הרשעים , כי לעולם אני רחום וחנון , ארך אפים וגדל ורב חסד (ע"פ שמ' לד , ו) , ומאריך אני אפי לרשע אף כשהוא ממר ומכעיס לפני - אולי ישוב , כי מעשה ידי הם. והיא שעמדה לכם , אתם בני יעקב , ולא כליתם כשהכעסתם אותי מעולם; שאלמלא לא הייתי ארך אפים וחנון ורחום - כבר כליתם מן העולם , שכמה פעמים אמרתי להשמיד אתכם ונחמתי על הרעה (ע"פ יר' יח , ח). ואתם אומרים שכל עושה רע טוב בעיניי (ראה מל' ב , יז) כששעת הרשע מצלחת , ואיני פורע ממנו!? (ז) במה נשוב - מה חטאנו , שנשוב? (ח) היקבע אדם אלהים - איפשר שיקבע אדם אלהים שלא ילקה?! הלא הכל שלו! ולא לאלהים הוא קובע , אלא לעצמו. (ט-י) במארה אתם נארים - בפרי ארצכם. ועדיין אתם קבעים אתי , ואינכם מרגישים שעל כך אתם נארים; ולא מקצת העם , אלא הגוי כולו. ויהי - שיהי טרף ומזון בביתי למשמרתי , ובחנוני נא בזאת - ותכירו שעל קביעתכם אתם נארים. בלי די - שלא אצמצם , לומר: די לכם בכך; שלא כדי סיפוק בלבד אריק לכם ברכה , אלא אכול ושבוע והותר (ע"פ דה"ב לא , י). (יא) באוכל - ארבה. (יב) ארץ חפץ - ארץ חמדה (ע"פ זכ' ז , יד) , מרוב ברכה. (יג) חזקו עלי - חזקים הם עלי. נדברנו 'משפרלמש' (בלעז). (יד) קדרנית - שחוח (ע"פ יש' ס , יד) , שאנו נכנעים מפניו; ומה טוב לנו על זאת? (טו) שעתה אנחנו מאשרים זדים - שמצליחים כמֹנו ויותר ממנו. גם שבחנו אלהים - אם ינקום מהם , ואע"פ כן נמלטו ולא נקם מהם; והם אומרים בלבם: אין אלהים , והשחיתו והתעיבו עלילותם (ע"פ תה' יד , א) יותר מקודם לכן; והיה לו להודיעם כי אלהי משפט (ראה מל' ב , יז) הוא. ואינו נוקם מהם ומצליחים , ואם כן מה בצע כי עבדנוהו (ראה לעיל , יד)? (טז) ומי שהוא ירא יי' אז , בראותו רשע מצליח , לא יאמר "שוא עבד אלהים" (לעיל , יד) , אלא ישימו לבם לאחריתם ולאחרית העובדים אותי. ובכך נדברו בי , ויקשב יי' דבריהם וישמע ויָבן אותם , כי הכריעו מדתי ודיני לצדק. ויכתב ספר זכרון לפניו על כך , להטיב להם; כמו שיאמר למטה: שיהיו לי סגלה מן השאר (פס' יז). (יז-יח) ליום אשר אני עושה סגלה - מירֵאיי ומחושבי שמי (ראה לעיל , טז); הוא יום הדין שיפרש למטה (ראה פס' יט). וחמלתי עליהם - בדין; ואז תשובו לראות ולהבחין מה בין צדיק לרשע , שאתם אומרים: "שוא עבד אלהים" (לעיל , יד). (יט) ומה הוא "היום אשר אני עושה" (לעיל , יז)? - כי הנה יום (לפנינו: היום) בא שיהא בוער כתנור בצאת השמש , ויהא השמש מלהט את כל זדים. ואינו אלא משל , כלומר: יום דין וכליה יהא להם; כענין "יומם השמש לא יככה" (תה' קכא , ו) - כלומר: לא תבא עליך רעה. (כ) וזרחה לכם - אתם , יראי שמי , שנדברתם בי (ראה לעיל , טז) לטוב ולצדק , שמש צדקה - שהצדקתם דיני ומדותיי. לכם תהא זורחת ולא מלהטת , וגם מרפא יהא לכם בכנף זריחתה ואורה , כדכתיב "ואורו על כנפות הארץ" (איוב לז , ג). גם יש לומר: מרפא - לשון 'רפיון' , שלא תהא לכם חזקה ללהט , אלא חמה ונוחה ומהנה. ופשתם - לשון ריקוד ושמחה , כמו "ופשו פרשיו" (חב' א , ח). (כא) ועשותם (בנוסחנו: ועסותם) - ודרכתם בלחץ ובדוחק ומעיכה; כמו "שמה מעכו דדיהן ושמה עשו דדי בתוליהן" (ראה יח' כג , ג). כי יהיו אפר - בלהטתם. ועד שלא יבא אותו היום , החלצו והזרזו על ידי אליהו (ראה להלן , כג). (כב-כג) וזכרו תורת משה עבדי , כי הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא - לזרזכם בתורת משה עבדי לפני בא (בנוסחנו: בוא) יום יי' - אולי תִסתרו ביום אף יי' בבואו (ע"פ צפ' ב , ג). (כד) והשיב לב אבות על בנים - להיות מלמדים לבניהם תורותי וחקותיי; כענין "ולמדתם אתם את בניכם" (דב' יא , יט); "ואת בניהם ילמדון" (דב' ד , י). ולב בנים על אבותם - ללמוד ולשאול חקי האלהים , כענין "שאל אביך ויגדך" (שם לב , ז) , ולשמוע מוסר אבותם (ע"פ מש' א , ח) , ולא יתנו כתף סוררת (ע"פ זכ' ז , יא); כמצות שלמה (ראה מש' ג ועוד) , לשמוע וללמוד תורת הקדוש ברוך הוא , להחלץ ולהזדרז לעמוד ביום הדין. ובבא אליה הנביא לזרזכם בכך (ראה לעיל , כג) , שימו לב לזכור תורת משה עבדי (ראה לעיל , כב) , פן אבא (בנוסחנו אבוא) ליום הדין והכיתי את כל (בנוסחנו ללא 'כל') הארץ חרם - באין פליטה. והרי שטת זו כשטת "נשקו בר פן יאנף" (תה' ב , יב) , ובשטת "בקשו צדק" וגו' (צפ' ב , ג). ברוך חונן הדעת.