מאגר הכתר מלאכי פרק ג עם פירוש ר' יוסף קרא

פרק ג
[א] הִנְנִ֤י שֹׁלֵחַ֙ מַלְאָכִ֔י וּפִנָּה־דֶ֖רֶךְ לְפָנָ֑י וּפִתְאֹם֩ יָב֨וֹא אֶל־הֵיכָל֜וֹ הָאָד֣וֹן׀ אֲשֶׁר־אַתֶּ֣ם מְבַקְשִׁ֗ים וּמַלְאַ֨ךְ הַבְּרִ֜ית אֲשֶׁר־אַתֶּ֤ם חֲפֵצִים֙ הִנֵּה־בָ֔א אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
[ב] וּמִ֤י מְכַלְכֵּל֙ אֶת־י֣וֹם בּוֹא֔וֹ וּמִ֥י הָעֹמֵ֖ד בְּהֵרָאוֹת֑וֹ כִּי־הוּא֙ כְּאֵ֣שׁ מְצָרֵ֔ף וּכְבֹרִ֖ית מְכַבְּסִֽים:
[ג] וְיָשַׁ֨ב מְצָרֵ֤ף וּמְטַהֵר֙ כֶּ֔סֶף וְטִהַ֤ר אֶת־בְּנֵֽי־לֵוִי֙ וְזִקַּ֣ק אֹתָ֔ם כַּזָּהָ֖ב וְכַכָּ֑סֶף וְהָיוּ֙ לַֽיהוָ֔ה מַגִּישֵׁ֥י מִנְחָ֖ה בִּצְדָקָֽה:
[ד] וְעָֽרְבָה֙ לַֽיהוָ֔ה מִנְחַ֥ת יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָ֑ם כִּימֵ֣י עוֹלָ֔ם וּכְשָׁנִ֖ים קַדְמֹנִיֹּֽת:
[ה] וְקָרַבְתִּ֣י אֲלֵיכֶם֘ לַמִּשְׁפָּט֒ וְהָיִ֣יתִי׀ עֵ֣ד מְמַהֵ֗ר בַּֽמְכַשְּׁפִים֙ וּבַמְנָ֣אֲפִ֔ים וּבַנִּשְׁבָּעִ֖ים לַשָּׁ֑קֶר וּבְעֹשְׁקֵ֣י שְׂכַר־שָׂ֠כִיר אַלְמָנָ֨ה וְיָת֤וֹם וּמַטֵּי־גֵר֙ וְלֹ֣א יְרֵא֔וּנִי אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
[ו] כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה לֹ֣א שָׁנִ֑יתִי וְאַתֶּ֥ם בְּנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב לֹ֥א כְלִיתֶֽם:
[ז] לְמִימֵ֨י אֲבֹתֵיכֶ֜ם סַרְתֶּ֤ם מֵֽחֻקַּי֙ וְלֹ֣א שְׁמַרְתֶּ֔ם שׁ֤וּבוּ אֵלַי֙ וְאָשׁ֣וּבָה אֲלֵיכֶ֔ם אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֥ה נָשֽׁוּב:
[ח] הֲיִקְבַּ֨ע אָדָ֜ם אֱלֹהִ֗ים כִּ֤י אַתֶּם֙ קֹבְעִ֣ים אֹתִ֔י וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֣ה קְבַֽעֲנ֑וּךָ הַֽמַּעֲשֵׂ֖ר וְהַתְּרוּמָֽה:
[ט] בַּמְּאֵרָה֙ אַתֶּ֣ם נֵֽאָרִ֔ים וְאֹתִ֖י אַתֶּ֣ם קֹבְעִ֑ים הַגּ֖וֹי כֻּלּֽוֹ:
[י] הָבִ֨יאוּ אֶת־כָּל־הַֽמַּעֲשֵׂ֜ר אֶל־בֵּ֣ית הָאוֹצָ֗ר וִיהִ֥י טֶ֙רֶף֙ בְּבֵיתִ֔י וּבְחָנ֤וּנִי נָא֙ בָּזֹ֔את אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת אִם־לֹ֧א אֶפְתַּ֣ח לָכֶ֗ם אֵ֚ת אֲרֻבּ֣וֹת הַשָּׁמַ֔יִם וַהֲרִיקֹתִ֥י לָכֶ֛ם בְּרָכָ֖ה עַד־בְּלִי־דָֽי:
[יא] וְגָעַרְתִּ֤י לָכֶם֙ בָּֽאֹכֵ֔ל וְלֹא־יַשְׁחִ֥ת לָכֶ֖ם אֶת־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֑ה וְלֹא־תְשַׁכֵּ֨ל לָכֶ֤ם הַגֶּ֙פֶן֙ בַּשָּׂדֶ֔ה אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
[יב] וְאִשְּׁר֥וּ אֶתְכֶ֖ם כָּל־הַגּוֹיִ֑ם כִּֽי־תִהְי֤וּ אַתֶּם֙ אֶ֣רֶץ חֵ֔פֶץ אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת: פ
[יג] חָזְק֥וּ עָלַ֛י דִּבְרֵיכֶ֖ם אָמַ֣ר יְהוָ֑ה וַאֲמַרְתֶּ֕ם מַה־נִּדְבַּ֖רְנוּ עָלֶֽיךָ:
[יד] אֲמַרְתֶּ֕ם שָׁ֖וְא עֲבֹ֣ד אֱלֹהִ֑ים וּמַה־בֶּ֗צַע כִּ֤י שָׁמַ֙רְנוּ֙ מִשְׁמַרְתּ֔וֹ וְכִ֤י הָלַ֙כְנוּ֙ קְדֹ֣רַנִּ֔ית מִפְּנֵ֖י יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
[טו] וְעַתָּ֕ה אֲנַ֖חְנוּ מְאַשְּׁרִ֣ים זֵדִ֑ים גַּם־נִבְנוּ֙ עֹשֵׂ֣י רִשְׁעָ֔ה גַּ֧ם בָּחֲנ֛וּ אֱלֹהִ֖ים וַיִּמָּלֵֽטוּ:
[טז] אָ֧ז נִדְבְּר֛וּ יִרְאֵ֥י יְהוָ֖ה אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֑הוּ וַיַּקְשֵׁ֤ב יְהוָה֙ וַיִּשְׁמָ֔ע וַ֠יִּכָּתֵב סֵ֣פֶר זִכָּר֤וֹן לְפָנָיו֙ לְיִרְאֵ֣י יְהוָ֔ה וּלְחֹשְׁבֵ֖י שְׁמֽוֹ:
[יז] וְהָ֣יוּ לִ֗י אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת לַיּ֕וֹם אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֣ה סְגֻלָּ֑ה וְחָמַלְתִּ֣י עֲלֵיהֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁר֙ יַחְמֹ֣ל אִ֔ישׁ עַל־בְּנ֖וֹ הָעֹבֵ֥ד אֹתֽוֹ:
[יח] וְשַׁבְתֶּם֙ וּרְאִיתֶ֔ם בֵּ֥ין צַדִּ֖יק לְרָשָׁ֑ע בֵּ֚ין עֹבֵ֣ד אֱלֹהִ֔ים לַאֲשֶׁ֖ר לֹ֥א עֲבָדֽוֹ: פ
[יט] כִּֽי־הִנֵּ֤ה הַיּוֹם֙ בָּ֔א בֹּעֵ֖ר כַּתַּנּ֑וּר וְהָי֨וּ כָל־זֵדִ֜ים וְכָל־עֹשֵׂ֤ה רִשְׁעָה֙ קַ֔שׁ וְלִהַ֨ט אֹתָ֜ם הַיּ֣וֹם הַבָּ֗א אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹא־יַעֲזֹ֥ב לָהֶ֖ם שֹׁ֥רֶשׁ וְעָנָֽף:
[כ] וְזָרְחָ֨ה לָכֶ֜ם יִרְאֵ֤י שְׁמִי֙ שֶׁ֣מֶשׁ צְדָקָ֔ה וּמַרְפֵּ֖א בִּכְנָפֶ֑יהָ וִיצָאתֶ֥ם וּפִשְׁתֶּ֖ם כְּעֶגְלֵ֥י מַרְבֵּֽק:
[כא] וְעַסּוֹתֶ֣ם רְשָׁעִ֔ים כִּֽי־יִהְי֣וּ אֵ֔פֶר תַּ֖חַת כַּפּ֣וֹת רַגְלֵיכֶ֑ם בַּיּוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אֲנִ֣י עֹשֶׂ֔ה אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת: פ
[כב] זִכְר֕וּ תּוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֑י אֲשֶׁר֩ צִוִּ֨יתִי אוֹת֤וֹ בְחֹרֵב֙ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִֽים:
[כג] הִנֵּ֤ה אָנֹכִי֙ שֹׁלֵ֣חַ לָכֶ֔ם אֵ֖ת אֵלִיָּ֣ה הַנָּבִ֑יא לִפְנֵ֗י בּ֚וֹא י֣וֹם יְהוָ֔ה הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָֽא:
[כד] וְהֵשִׁ֤יב לֵב־אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וְלֵ֥ב בָּנִ֖ים עַל־אֲבוֹתָ֑ם פֶּן־אָב֕וֹא וְהִכֵּיתִ֥י אֶת־הָאָ֖רֶץ חֵֽרֶם:

פרק ג
(ב) ומי מכלכל את יום בואו - ומי הוא שיכיל כח לעמוד בהֵרָאוֹתו ליפרע מן הרשעים?! (ג) וטיהר את בני לוי - כנגד שאמר למעלה "שיחתם ברית הלוי" (מל' ב , ח) , חזר וריפא כאן: וטיהר את בני לוי. וכנגד שאמר "יכרת יי' לאיש אשר יעשנה ער ועונה ומגיש מנחה ליי'" (שם , יב) , חזר ואמר כאן: והיו ליי' מגישי מנחה בצדקה. (ה) והייתי עד ממהר - שאני ממהר להעיד עדות על המכשפים ועל המנאפים ועל הנשבעים בשמי לשקר. (ו) כי אני יי' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם - מעולם כשחטאו לי האומות הכיתי אותם פעם אחת , שלא הייתי צריך לִשְנות ולהכות פעם שנייה. אבל כמה פעמים הכיתי בכם , ואע"פ כן לא עשיתי בכם כלייה. (ז) ולפיכך הכיתי בכם - שמימי אבותיכם סרתם מחוקי ולא שמרתם אותם; אבל עדיין: שובו אלי , וגם אני אשוב אליכם. ואמרתם במה נשוב - ואם תאמרו: במה חטאנו שנשוב? הריני משיב לכם: (ח) היקבע אדם אלהים כי אתם קובעים אותי - בתימה: דין הוא שיגזול אדם מאת הקדוש ברוך הוא את שלו , שאתם גוזלים את המעשר והתרומה שלי?! (ט) במאירה אתם נארים - בשביל שאתם גוזלים , קובעים את המעשר שלי. שעד שהייתי כהן , שלקחתי מעשר ותרומה , הייתם אתם בעלי בתים , שלקחתם אתם תשעה חלקים. עכשיו שאתם כהנים , שלקחתם המעשר והתרומה , אהיה אני בעל הבית ואקח תשעה חלקים (ראה שמ"ר לא , יז). (י-יא) ויהי טרף בביתי - לשון מזון; כמו "הטריפני לחם חוקי" (מש' ל , ח). ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם את ארובות השמים והריקותי לכם ברכה עד בלי דיי - בזאת תבחנו אותי , שלפי שקבעתם אותי את המעשר והתרומה , לפיכך אתם נארים במארה (ראה לעיל , ח - ט) - והייתי גוער לכם באוכל , שאגער בארבה שהיה אוכל את התבואה עד עכשיו , ומכאן ואילך לא ישחית לכם את פרי האדמה , ולא תשכל לכם הגפן בשדה - עוד. כנגד שאמר למעלה "ונתתי אתכם נבזים" (מל' ב , ט) , ריפא כאן. (יב) ויאשרו (לפנינו: ואשרו) אתכם כל הגוים - וכנגד שאמר למעלה "אין לי חפץ בכם" (מל' א , י) , חזר ואמר כאן: כי תהיו לי אתם ארץ חפץ. (יג) חזקו עלי דבריכם - שהטחתם דברים כלפי למעלה. (יד) אמרתם שוא עבוד אלהים - אילו הרשעים , שאומרים: לשוא יגע כל אדם שעובד להקדוש ברוך הוא. קדורנית - שהיינו חשוכין בגלות מרוב צרה. (טו) ועתה אנחנו מאשרים זידים - יכולים אנחנו לאשר אותם רשעים שעשו כל תאות לבם ואע"פ כן נבנו וישבו בשלום כל ימיהם. גם בחנו אלהים וימלטו - אע"פ שהיו בוחנים להקדוש ברוך הוא , ואומרים: אעשה רֶשע זה ואראה אם ירֵיע לי ואם ייטיב לי; ואע"פ כן מצילו מכל רעות. (טז) אז נדברו יראי יי' איש אל רעהו - כששומעין יראי יי' שנדברו הרשעים בדברים קשים האלה , נדברים הן ואומרים: טוב עבוד אלהים (ראה לעיל , יד). ויקשב יי' וישמע ויכתב ספר זכרון לפניו - ושומע הקדוש ברוך הוא דברי הרשעים ודברי הצדיקים , כותבן לפניו בספר זכרון. (יז) והיו לי אמר יי' צבאות - ולפי שאני כותב דברי שניהם כדי שיהו לי לזכרון ליום שאפרע מהם , וחמלתי עליהם - כשאשחית את הרשעים אחמול על הצדיקים; שאין אדם אומר 'וחמלתי על זה' אם לא שיש אחר , שלא חמל עליו אלא הרגו. (יט) כי הנה יום (לפנינו: היום) בא בוער כתנור - בדבר זה תוכל לראות ולבחון אי זה צדיק ואי זה רשע , כשאני מוציא חמה מנרתיקה והיא בוערת כתנור שכולו בוער באש. והיו כל זידים וכל עושה רשעה קש - והקדוש ברוך הוא מושיב שם צדיקים. אבל רשעים - השמש תלהט אותם כל כך , שלא יעזוב להם שורש וענף , אבל בצדיקים לא תלהט החמה. ואם היו רשעים נידונים במיתה אחרת , בדֶבר או בדם או בחרב וברעב (ע"פ יח' ה , יז) , עדיין תמצא לומר: מקרה היה לרשעים שמתו , ואם היו שם צדיקים , היו כלים. אבל כאן על כרחך אין אתה יכול לומר: מקרה היה לרשעים שנתלהטו , שהרי החמה זרחה על הצדיקים כמו על הרשעים; אבל לפי שהיו רשעים - נתלהטו , ואותם שהיו צדיקים נוצלו. (כ) שמש צדקה ומרפא בכנפיה - כשהוא אומר מרפא בכנפיה , אין אנו יודעים מי הוא המְרַפֵּא; אבל מיסודו של רבי אלעזר הקלירי למדנו ('תחת אלת עופר בורך מושיע בטל' , תפילת טל) , שיסד 'תרשישים ינהלום במרפא כנף טל' - הקדוש ברוך הוא שולח מלאכים שמטללים את ישראל בטל , להיות להם מרפא מלהט השמש. (כא) ועשותם (בנוסחנו: ועסותם) רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם - ותדושו הרשעים ברגליכם לפי שיהו אפר , מפני שליהטה אותם חום השמש (ראה לעיל , יט). (כב) זכרו תורת משה עבדי - אמר מלאכי לישראל: מיכן ואילך לא יהיו לכם נביאים שמוכיחים אתכם , שבימיו פסקה נבואה מישראל; אבל זכרו תורת משה עבדי , בשביל כך תקרב הגאולה. (כג) הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא - שיגאול אתכם ממקום גלותכם. וכאן מפרש מה שאמר למעלה "הנה אנכי שולח מלאכי ופינה דרך לפניו" (ראה פס' א). (כד) והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם - והוא כמו "והקרבתם על הלחם" , שפתרונו: 'עם הלחם' (ראה וי' כג , יח): שכולם , האבות ובנים , ישובו בתשובה לפני הקדוש ברוך הוא. אם לא שתשובו , הייתם לוקים כולם , כמו שמפרש והולך: והכיתי את כל הארץ חרם. לפיכך אתן את רוחי בקרב אבות ובנים (ע"פ יח' לו , כז) , שתשובו בתשובה שלימה לפני. "הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא לפני בא יום יי' הגדול והנורא" (לעיל , כג).