מאגר הכתר מלאכי פרק ג עם פירוש ר' יוסף כספי

פרק ג
[א] הִנְנִ֤י שֹׁלֵחַ֙ מַלְאָכִ֔י וּפִנָּה־דֶ֖רֶךְ לְפָנָ֑י וּפִתְאֹם֩ יָב֨וֹא אֶל־הֵיכָל֜וֹ הָאָד֣וֹן׀ אֲשֶׁר־אַתֶּ֣ם מְבַקְשִׁ֗ים וּמַלְאַ֨ךְ הַבְּרִ֜ית אֲשֶׁר־אַתֶּ֤ם חֲפֵצִים֙ הִנֵּה־בָ֔א אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
[ב] וּמִ֤י מְכַלְכֵּל֙ אֶת־י֣וֹם בּוֹא֔וֹ וּמִ֥י הָעֹמֵ֖ד בְּהֵרָאוֹת֑וֹ כִּי־הוּא֙ כְּאֵ֣שׁ מְצָרֵ֔ף וּכְבֹרִ֖ית מְכַבְּסִֽים:
[ג] וְיָשַׁ֨ב מְצָרֵ֤ף וּמְטַהֵר֙ כֶּ֔סֶף וְטִהַ֤ר אֶת־בְּנֵֽי־לֵוִי֙ וְזִקַּ֣ק אֹתָ֔ם כַּזָּהָ֖ב וְכַכָּ֑סֶף וְהָיוּ֙ לַֽיהוָ֔ה מַגִּישֵׁ֥י מִנְחָ֖ה בִּצְדָקָֽה:
[ד] וְעָֽרְבָה֙ לַֽיהוָ֔ה מִנְחַ֥ת יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָ֑ם כִּימֵ֣י עוֹלָ֔ם וּכְשָׁנִ֖ים קַדְמֹנִיֹּֽת:
[ה] וְקָרַבְתִּ֣י אֲלֵיכֶם֘ לַמִּשְׁפָּט֒ וְהָיִ֣יתִי׀ עֵ֣ד מְמַהֵ֗ר בַּֽמְכַשְּׁפִים֙ וּבַמְנָ֣אֲפִ֔ים וּבַנִּשְׁבָּעִ֖ים לַשָּׁ֑קֶר וּבְעֹשְׁקֵ֣י שְׂכַר־שָׂ֠כִיר אַלְמָנָ֨ה וְיָת֤וֹם וּמַטֵּי־גֵר֙ וְלֹ֣א יְרֵא֔וּנִי אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
[ו] כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה לֹ֣א שָׁנִ֑יתִי וְאַתֶּ֥ם בְּנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב לֹ֥א כְלִיתֶֽם:
[ז] לְמִימֵ֨י אֲבֹתֵיכֶ֜ם סַרְתֶּ֤ם מֵֽחֻקַּי֙ וְלֹ֣א שְׁמַרְתֶּ֔ם שׁ֤וּבוּ אֵלַי֙ וְאָשׁ֣וּבָה אֲלֵיכֶ֔ם אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֥ה נָשֽׁוּב:
[ח] הֲיִקְבַּ֨ע אָדָ֜ם אֱלֹהִ֗ים כִּ֤י אַתֶּם֙ קֹבְעִ֣ים אֹתִ֔י וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֣ה קְבַֽעֲנ֑וּךָ הַֽמַּעֲשֵׂ֖ר וְהַתְּרוּמָֽה:
[ט] בַּמְּאֵרָה֙ אַתֶּ֣ם נֵֽאָרִ֔ים וְאֹתִ֖י אַתֶּ֣ם קֹבְעִ֑ים הַגּ֖וֹי כֻּלּֽוֹ:
[י] הָבִ֨יאוּ אֶת־כָּל־הַֽמַּעֲשֵׂ֜ר אֶל־בֵּ֣ית הָאוֹצָ֗ר וִיהִ֥י טֶ֙רֶף֙ בְּבֵיתִ֔י וּבְחָנ֤וּנִי נָא֙ בָּזֹ֔את אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת אִם־לֹ֧א אֶפְתַּ֣ח לָכֶ֗ם אֵ֚ת אֲרֻבּ֣וֹת הַשָּׁמַ֔יִם וַהֲרִיקֹתִ֥י לָכֶ֛ם בְּרָכָ֖ה עַד־בְּלִי־דָֽי:
[יא] וְגָעַרְתִּ֤י לָכֶם֙ בָּֽאֹכֵ֔ל וְלֹא־יַשְׁחִ֥ת לָכֶ֖ם אֶת־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֑ה וְלֹא־תְשַׁכֵּ֨ל לָכֶ֤ם הַגֶּ֙פֶן֙ בַּשָּׂדֶ֔ה אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
[יב] וְאִשְּׁר֥וּ אֶתְכֶ֖ם כָּל־הַגּוֹיִ֑ם כִּֽי־תִהְי֤וּ אַתֶּם֙ אֶ֣רֶץ חֵ֔פֶץ אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת: פ
[יג] חָזְק֥וּ עָלַ֛י דִּבְרֵיכֶ֖ם אָמַ֣ר יְהוָ֑ה וַאֲמַרְתֶּ֕ם מַה־נִּדְבַּ֖רְנוּ עָלֶֽיךָ:
[יד] אֲמַרְתֶּ֕ם שָׁ֖וְא עֲבֹ֣ד אֱלֹהִ֑ים וּמַה־בֶּ֗צַע כִּ֤י שָׁמַ֙רְנוּ֙ מִשְׁמַרְתּ֔וֹ וְכִ֤י הָלַ֙כְנוּ֙ קְדֹ֣רַנִּ֔ית מִפְּנֵ֖י יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
[טו] וְעַתָּ֕ה אֲנַ֖חְנוּ מְאַשְּׁרִ֣ים זֵדִ֑ים גַּם־נִבְנוּ֙ עֹשֵׂ֣י רִשְׁעָ֔ה גַּ֧ם בָּחֲנ֛וּ אֱלֹהִ֖ים וַיִּמָּלֵֽטוּ:
[טז] אָ֧ז נִדְבְּר֛וּ יִרְאֵ֥י יְהוָ֖ה אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֑הוּ וַיַּקְשֵׁ֤ב יְהוָה֙ וַיִּשְׁמָ֔ע וַ֠יִּכָּתֵב סֵ֣פֶר זִכָּר֤וֹן לְפָנָיו֙ לְיִרְאֵ֣י יְהוָ֔ה וּלְחֹשְׁבֵ֖י שְׁמֽוֹ:
[יז] וְהָ֣יוּ לִ֗י אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת לַיּ֕וֹם אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֣ה סְגֻלָּ֑ה וְחָמַלְתִּ֣י עֲלֵיהֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁר֙ יַחְמֹ֣ל אִ֔ישׁ עַל־בְּנ֖וֹ הָעֹבֵ֥ד אֹתֽוֹ:
[יח] וְשַׁבְתֶּם֙ וּרְאִיתֶ֔ם בֵּ֥ין צַדִּ֖יק לְרָשָׁ֑ע בֵּ֚ין עֹבֵ֣ד אֱלֹהִ֔ים לַאֲשֶׁ֖ר לֹ֥א עֲבָדֽוֹ: פ
[יט] כִּֽי־הִנֵּ֤ה הַיּוֹם֙ בָּ֔א בֹּעֵ֖ר כַּתַּנּ֑וּר וְהָי֨וּ כָל־זֵדִ֜ים וְכָל־עֹשֵׂ֤ה רִשְׁעָה֙ קַ֔שׁ וְלִהַ֨ט אֹתָ֜ם הַיּ֣וֹם הַבָּ֗א אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹא־יַעֲזֹ֥ב לָהֶ֖ם שֹׁ֥רֶשׁ וְעָנָֽף:
[כ] וְזָרְחָ֨ה לָכֶ֜ם יִרְאֵ֤י שְׁמִי֙ שֶׁ֣מֶשׁ צְדָקָ֔ה וּמַרְפֵּ֖א בִּכְנָפֶ֑יהָ וִיצָאתֶ֥ם וּפִשְׁתֶּ֖ם כְּעֶגְלֵ֥י מַרְבֵּֽק:
[כא] וְעַסּוֹתֶ֣ם רְשָׁעִ֔ים כִּֽי־יִהְי֣וּ אֵ֔פֶר תַּ֖חַת כַּפּ֣וֹת רַגְלֵיכֶ֑ם בַּיּוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אֲנִ֣י עֹשֶׂ֔ה אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת: פ
[כב] זִכְר֕וּ תּוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֑י אֲשֶׁר֩ צִוִּ֨יתִי אוֹת֤וֹ בְחֹרֵב֙ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִֽים:
[כג] הִנֵּ֤ה אָנֹכִי֙ שֹׁלֵ֣חַ לָכֶ֔ם אֵ֖ת אֵלִיָּ֣ה הַנָּבִ֑יא לִפְנֵ֗י בּ֚וֹא י֣וֹם יְהוָ֔ה הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָֽא:
[כד] וְהֵשִׁ֤יב לֵב־אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וְלֵ֥ב בָּנִ֖ים עַל־אֲבוֹתָ֑ם פֶּן־אָב֕וֹא וְהִכֵּיתִ֥י אֶת־הָאָ֖רֶץ חֵֽרֶם:

פרק ג
(א) הנני שולח וכו' - הוא "אליה" שיזכור אחרי כן (להלן , כג); כי זה המלאך יתיר לכם אלה הספקות , וזה המלאך הוא אליה שיזכור עוד. והאדון - הוא המשיח שאנו מחכים היום. ובכלל , כי מהתחילו "באמרכם כל עושה רע" וכו' (מל' ב , יז) עד שהתחיל "חזקו עלי דבריכם" (להלן , יג) , דבר על ענין 'רשע וטוב לו'; ואחר יתחיל "חזקו עלי דבריכם" וכו' על תלונת 'צדיק ורע לו'. בא - הוא בינוני , כי הוא קמוץ; ואע"פ שיהיה עבר , הנה כתוב על העתיד "באה ונהיתה" בכמה מקומות (יח' כא , יב; לט , ח). (ב) מכבסים - תאר לבורית; כמו "נסו ואין רודף רשע" (מש' כח , א); ורבים כן. ובכלל כיון באמרו כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסים וכו' , וכן יאמר עוד: "וקרבתי אליכם למשפט" (להלן , ה) וכו' - כלומר: כי אז , בבוא המלאך והאדון (ראה לעיל , א) , הם ויי' בראשם , ישפטו מי הוא הרשע; כי לא לאדם המשפט. אם כן , אין לנו להתרעם על 'רשע וטוב לו'; ובאור זה 'אוצר יי'' יבא. ואחרי כן רמז על טוב העולם הזה , כי על זה תלונת 'רשע וטוב לו'; כלומר: טוב לו בטובות המדומות. והשיבם , כי בזכות תת המעשר והתרומה לבד השם נותן לאדם העדפת טובות העולם הזה (ראה להלן , י - יב). וגם זה 'אוצר יי'' יבא. (י) עד בלי די - כבר פירשתיו (יש' מ , טז). ואמנם ענין זאת הבחינה 'אוצר יי'' יבא. (יג) חזקו עלי דבריכם וכו' - זה תלונת 'צדיק ורע לו' , כי היא יותר חזקה מן האחרת , כי רעות העולם הזה מונעות שלמות הנפש , לא צמצום הטובות; לכן היתה התשובה לזה "אז נדברו יראי יי'" וכו' (להלן , טז ואי'). (יז) ואמרוֹ ליום אשר אני עושה סגלה - הוא היום שזכר זכריה "הנה יום בא ליי'" וכו' (יד , א). ובפרט היתה תלונתם על המוֹתרות וההעדפות (ראה לעיל , יג) , מה שאין כן כונת התורה , אבל ההכרחי לבד; כי זה צריך גם אצל הפילוסופים. אבל ראוי שההמון יבין הלשונות בענין העדפות. בנו העובד אותו - כי נמצא בן סורר ומורה (ראה דב' כא , יח). ומדעתי , כי אחת מכונות זה הסיפור כלו הוא על ענין הזמן בעת גאולתנו העתידה שאמר זכריה , (ראה פירושו זכ' יב , א) כי תהיה לנו נפילה ונפילות מחוץ ירושלם לפני יתר האומות , עד שלא ישאר לנו , רק משיחנו עם מתי מספר. אבל עם זה יש לנו בזה כונות. (יח) וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלהים לאשר לא עבדו - כלומר , כי אז יוכר האמת ויוָדע כל תאר בגדרו המיוחד לו , כמו שאמר ישעיה "כילי ושוע" (ראה יש' לב , ה). ויותר מופלג עובד אלהים מצדיק. ומה אפרש בזה , ועל זאת התלונה האחרונה חבר משה רבינו ספר איוב , כי כן היה איוב לפי המונח. וביאור כל זה 'אוצר יי'' יבא. (יט) כי הנה יום (לפנינו: היום) בא בוער כתנור וכו' - וביאור כל אלו העניינים 'אוצר יי'' יבא. (כב) זכרו תורת משה עבדי - זה אמר לכל העם בכלל , כדי שיוּתרו להם כל הספקות ויהיה נודע להם כל הדעות האמתיות , ובפרט ענין 'רשע וטוב לו' ו'צדיק ורע לו'; וכן בפרט מה זה 'היום הבא בוער כתנור' וכו' (ראה לעיל , יט). כי הכל מובן בתורת משה , הפוך בה והפך בה דכולא בה (ע"פ משנה אבות ה , כב). וזה כולל , כמו שאמר ישעיא "דרשו מעל ספר יי' וקראו" וכו' (לד , טז) , כמו שפירשתי. והפליג לומר: אשר צויתי אותו בחורב - לחזק לבֵּנו , כי אין בה שנוי. ואלו העניינים נפלאים וסודות יקרות. והכל 'אוצר יי'' יבא. (כג) הנני (בנוסחנו: הנה אנכי) שולח לכם את אליה וכו' - זה מה שקדם , "מלאכי" וכן "מלאך הברית" (לעיל , א). וביאור זה 'אוצר יי'' יבא. וכל מה שכתוב בזה , מֵאמרוֹ "חזקו עלי דבריכם" וכו' (לעיל , יג) עד סוף הספר - הכל סתרי תורה , והכל 'אוצר יי'' יבא. אמר אבן כספי: הנה השלמתי פירוש הנביאים כפי הצורה המכוונת בספרנו זה , הנקרא 'ספר המשל' ויכונה 'אדני כסף'. והנה , בעבור שענין גאולתנו העתידה הוא דבר שהשכל מחייב אותו , רוצה לומר: שהשם ברצונו וכמו שתגזור חכמתו הוא משפיל עם ומרים עם , וזה לזמן וזמנים כמו שתגזור חכמתו , כאשר פירש ירמיה יותר זה היסוד והסוד באמרו "כה אמר יי' אנכי עשיתי את השמים ואת הארץ" וכו' (ראה יר' כז , ד - ה) , וכן נהג הענין מיום היות העולם; והראש המעורר זה הסוד הוא משה רבינו בפרשת 'נח' (ראה בר' י) ובפרשת 'אלה הדברים' (ראה דב' ב - ג) - הנה חזקתי זה היעוד , ואמרתי שזה בהכרח הוא בזכריה ומלאכי; רוצה לומר , כי באלה שני הנביאים בא זה בפירוש , ואם בשאר הנביאים נכון מאד שהוא שם ברמז ובקצור יעוד חורבן בית שני. וכל אלו סודות. אבל חִתום דברי הוא , כי בזכריה ומלאכי מן הנביאים ודניאל מן הכתובים יעוד לנו מפורש בענין גאולתנו העתידה היום , עם היות נשיא עלינו מזרע דוד , כמו שכרת השם ברית עם שבועה , כאשר כתוב בתלים (ראה תה' פט , לו); וזה אינו חוזר לעולם. אבל בענין יקר סיים מלאכי , והוא שהעירנו , שאין תכלית טוּב גאולתנו טובות העולם הזה וממשלה ומלכות , כמחשבת ההמון שיתאוו ביאת המשיח לתכלית זה , אבל כל תכלית הצלחתנו בענין גאולתנו שאנו מחכים היום ההוא - כי אז נשיג שלמות נפשנו יותר ויותר , וגם עם רב מכלנו; כי זאת ההצלחה היא האמתית ואין זולתה , ולתכלית זה לבד נתן לנו השם תורתו , כמו שמפורש בתחלת עניננו , ואמר "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש" (שמ' יט , ו). וכל אלה הענינים יקרים מזהב ומפז רב (ע"פ תה' יט , יא). ובאור יותר 'אוצר יי'' יבא.