מאגר הכתר מלאכי פרק ג עם פירוש רד"ק

פרק ג
[א] הִנְנִ֤י שֹׁלֵחַ֙ מַלְאָכִ֔י וּפִנָּה־דֶ֖רֶךְ לְפָנָ֑י וּפִתְאֹם֩ יָב֨וֹא אֶל־הֵיכָל֜וֹ הָאָד֣וֹן׀ אֲשֶׁר־אַתֶּ֣ם מְבַקְשִׁ֗ים וּמַלְאַ֨ךְ הַבְּרִ֜ית אֲשֶׁר־אַתֶּ֤ם חֲפֵצִים֙ הִנֵּה־בָ֔א אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
[ב] וּמִ֤י מְכַלְכֵּל֙ אֶת־י֣וֹם בּוֹא֔וֹ וּמִ֥י הָעֹמֵ֖ד בְּהֵרָאוֹת֑וֹ כִּי־הוּא֙ כְּאֵ֣שׁ מְצָרֵ֔ף וּכְבֹרִ֖ית מְכַבְּסִֽים:
[ג] וְיָשַׁ֨ב מְצָרֵ֤ף וּמְטַהֵר֙ כֶּ֔סֶף וְטִהַ֤ר אֶת־בְּנֵֽי־לֵוִי֙ וְזִקַּ֣ק אֹתָ֔ם כַּזָּהָ֖ב וְכַכָּ֑סֶף וְהָיוּ֙ לַֽיהוָ֔ה מַגִּישֵׁ֥י מִנְחָ֖ה בִּצְדָקָֽה:
[ד] וְעָֽרְבָה֙ לַֽיהוָ֔ה מִנְחַ֥ת יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָ֑ם כִּימֵ֣י עוֹלָ֔ם וּכְשָׁנִ֖ים קַדְמֹנִיֹּֽת:
[ה] וְקָרַבְתִּ֣י אֲלֵיכֶם֘ לַמִּשְׁפָּט֒ וְהָיִ֣יתִי׀ עֵ֣ד מְמַהֵ֗ר בַּֽמְכַשְּׁפִים֙ וּבַמְנָ֣אֲפִ֔ים וּבַנִּשְׁבָּעִ֖ים לַשָּׁ֑קֶר וּבְעֹשְׁקֵ֣י שְׂכַר־שָׂ֠כִיר אַלְמָנָ֨ה וְיָת֤וֹם וּמַטֵּי־גֵר֙ וְלֹ֣א יְרֵא֔וּנִי אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
[ו] כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה לֹ֣א שָׁנִ֑יתִי וְאַתֶּ֥ם בְּנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב לֹ֥א כְלִיתֶֽם:
[ז] לְמִימֵ֨י אֲבֹתֵיכֶ֜ם סַרְתֶּ֤ם מֵֽחֻקַּי֙ וְלֹ֣א שְׁמַרְתֶּ֔ם שׁ֤וּבוּ אֵלַי֙ וְאָשׁ֣וּבָה אֲלֵיכֶ֔ם אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֥ה נָשֽׁוּב:
[ח] הֲיִקְבַּ֨ע אָדָ֜ם אֱלֹהִ֗ים כִּ֤י אַתֶּם֙ קֹבְעִ֣ים אֹתִ֔י וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֣ה קְבַֽעֲנ֑וּךָ הַֽמַּעֲשֵׂ֖ר וְהַתְּרוּמָֽה:
[ט] בַּמְּאֵרָה֙ אַתֶּ֣ם נֵֽאָרִ֔ים וְאֹתִ֖י אַתֶּ֣ם קֹבְעִ֑ים הַגּ֖וֹי כֻּלּֽוֹ:
[י] הָבִ֨יאוּ אֶת־כָּל־הַֽמַּעֲשֵׂ֜ר אֶל־בֵּ֣ית הָאוֹצָ֗ר וִיהִ֥י טֶ֙רֶף֙ בְּבֵיתִ֔י וּבְחָנ֤וּנִי נָא֙ בָּזֹ֔את אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת אִם־לֹ֧א אֶפְתַּ֣ח לָכֶ֗ם אֵ֚ת אֲרֻבּ֣וֹת הַשָּׁמַ֔יִם וַהֲרִיקֹתִ֥י לָכֶ֛ם בְּרָכָ֖ה עַד־בְּלִי־דָֽי:
[יא] וְגָעַרְתִּ֤י לָכֶם֙ בָּֽאֹכֵ֔ל וְלֹא־יַשְׁחִ֥ת לָכֶ֖ם אֶת־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֑ה וְלֹא־תְשַׁכֵּ֨ל לָכֶ֤ם הַגֶּ֙פֶן֙ בַּשָּׂדֶ֔ה אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
[יב] וְאִשְּׁר֥וּ אֶתְכֶ֖ם כָּל־הַגּוֹיִ֑ם כִּֽי־תִהְי֤וּ אַתֶּם֙ אֶ֣רֶץ חֵ֔פֶץ אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת: פ
[יג] חָזְק֥וּ עָלַ֛י דִּבְרֵיכֶ֖ם אָמַ֣ר יְהוָ֑ה וַאֲמַרְתֶּ֕ם מַה־נִּדְבַּ֖רְנוּ עָלֶֽיךָ:
[יד] אֲמַרְתֶּ֕ם שָׁ֖וְא עֲבֹ֣ד אֱלֹהִ֑ים וּמַה־בֶּ֗צַע כִּ֤י שָׁמַ֙רְנוּ֙ מִשְׁמַרְתּ֔וֹ וְכִ֤י הָלַ֙כְנוּ֙ קְדֹ֣רַנִּ֔ית מִפְּנֵ֖י יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
[טו] וְעַתָּ֕ה אֲנַ֖חְנוּ מְאַשְּׁרִ֣ים זֵדִ֑ים גַּם־נִבְנוּ֙ עֹשֵׂ֣י רִשְׁעָ֔ה גַּ֧ם בָּחֲנ֛וּ אֱלֹהִ֖ים וַיִּמָּלֵֽטוּ:
[טז] אָ֧ז נִדְבְּר֛וּ יִרְאֵ֥י יְהוָ֖ה אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֑הוּ וַיַּקְשֵׁ֤ב יְהוָה֙ וַיִּשְׁמָ֔ע וַ֠יִּכָּתֵב סֵ֣פֶר זִכָּר֤וֹן לְפָנָיו֙ לְיִרְאֵ֣י יְהוָ֔ה וּלְחֹשְׁבֵ֖י שְׁמֽוֹ:
[יז] וְהָ֣יוּ לִ֗י אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת לַיּ֕וֹם אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֣ה סְגֻלָּ֑ה וְחָמַלְתִּ֣י עֲלֵיהֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁר֙ יַחְמֹ֣ל אִ֔ישׁ עַל־בְּנ֖וֹ הָעֹבֵ֥ד אֹתֽוֹ:
[יח] וְשַׁבְתֶּם֙ וּרְאִיתֶ֔ם בֵּ֥ין צַדִּ֖יק לְרָשָׁ֑ע בֵּ֚ין עֹבֵ֣ד אֱלֹהִ֔ים לַאֲשֶׁ֖ר לֹ֥א עֲבָדֽוֹ: פ
[יט] כִּֽי־הִנֵּ֤ה הַיּוֹם֙ בָּ֔א בֹּעֵ֖ר כַּתַּנּ֑וּר וְהָי֨וּ כָל־זֵדִ֜ים וְכָל־עֹשֵׂ֤ה רִשְׁעָה֙ קַ֔שׁ וְלִהַ֨ט אֹתָ֜ם הַיּ֣וֹם הַבָּ֗א אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹא־יַעֲזֹ֥ב לָהֶ֖ם שֹׁ֥רֶשׁ וְעָנָֽף:
[כ] וְזָרְחָ֨ה לָכֶ֜ם יִרְאֵ֤י שְׁמִי֙ שֶׁ֣מֶשׁ צְדָקָ֔ה וּמַרְפֵּ֖א בִּכְנָפֶ֑יהָ וִיצָאתֶ֥ם וּפִשְׁתֶּ֖ם כְּעֶגְלֵ֥י מַרְבֵּֽק:
[כא] וְעַסּוֹתֶ֣ם רְשָׁעִ֔ים כִּֽי־יִהְי֣וּ אֵ֔פֶר תַּ֖חַת כַּפּ֣וֹת רַגְלֵיכֶ֑ם בַּיּוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אֲנִ֣י עֹשֶׂ֔ה אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת: פ
[כב] זִכְר֕וּ תּוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֑י אֲשֶׁר֩ צִוִּ֨יתִי אוֹת֤וֹ בְחֹרֵב֙ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִֽים:
[כג] הִנֵּ֤ה אָנֹכִי֙ שֹׁלֵ֣חַ לָכֶ֔ם אֵ֖ת אֵלִיָּ֣ה הַנָּבִ֑יא לִפְנֵ֗י בּ֚וֹא י֣וֹם יְהוָ֔ה הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָֽא:
[כד] וְהֵשִׁ֤יב לֵב־אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וְלֵ֥ב בָּנִ֖ים עַל־אֲבוֹתָ֑ם פֶּן־אָב֕וֹא וְהִכֵּיתִ֥י אֶת־הָאָ֖רֶץ חֵֽרֶם:

פרק ג
(א) הנני - אם תשאלו משפט הרשעים בעולם הזה (ראה מל' ב , יז) , עוד יבוא זמן שתראו , ואז אקרב אליכם למשפט (ראה להלן , ה) לכלות הרשעים שבכם , וזה יהיה אותו יום שאשלח מלאכי ופנה דרך לפני. והוא מלאך יי' מן השמים; כמו "הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך בדרך" וגו' (שמ' כג , כ). ופנה דרך לפני - וזה יהיה קבוץ גליות , שלא ימצאו בדרכם לא שטן ולא פגע רע. ופתאום יבוא אל היכלו - לפי שלא נתגלה הקץ ולא נתבאר בספר דניאל , אמר כי פתאום יבוא , שלא ידע אדם יום בואו טרם בואו; כמו שאומר "כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ" (דנ' יב , ט). האדון - הוא מלך המשיח , והוא מלאך הברית. או אמר 'מלאך הברית' על אליהו. וכן אמרו בהגדה (ראה פר"א כט) , שאליהו קנא על ברית מילה שמנעוה מהם מלכות אפרים , שנאמר "קנא קנאתי ליי' אלהי ישראל (בנוסחנו: צבאות) כי עזבו בריתך בני ישראל" (מ"א יט , י); אמר לו הקדוש ברוך הוא: קנאת בשטים , וכאן אתה מקנא על המילה; חייך שאין ישראל עושין ברית מילה עד שאתה רואה בעיניך. מיכן התקינו לעשות כסא כבוד לאליהו שנקרא 'מלאך הברית' , שנאמר ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא - בזמנו. וכן "ראשון לציון הנה הנם..." (ראה פירושו יש' מא , כז). (ב) ומי מכלכל - מי הוא הסובל את יום בואו? כי ביום בואו יִצָרפו רבים , כי הוא כאש מצרף. טעם הוא - על היום שזכר; כלומר: אותו היום יהיה כמו האש שמצרף הסיגים מן הכסף - כן יבדלו הרשעים מן הטובים , ויסופו הרשעים (ע"פ יש' סו , יז) וישארו הצדיקים. וכן אמר בנבואת זכריה: "והבאתי את השלישית באש" (יג , ט). וכבורית מכבסים - וכמו הבורית שלמכבסי הבגדים , שמעבירים בו הכתם מן הבגד; והרשעים הם כמו הכתם , כמו שאמר "נכתם עונך לפני" (יר' ב , כב). (ג) וישב - כמו השופט שיושב לשפוט את העם ולהבדיל החייב מן הזכאי , כן יהיה אותו היום שיהיה מצרף ומטהר כסף ומעביר ממנו הסיגים , והם הרשעים. וטהר את בני לוי - והם הכהנים; ולפי שדבר עליהם בפרשה למעלה (מל' א , ו) , זכר אותם עתה בפרט. מגישי מנחה בצדקה - מה שאין כן כהני הדור הזה , כמו שאמר למעלה (שם , ח) , שהיו מקריבים בהמות בעלות מום. ותרגם יונתן: "ויתגלי לצרפא ולדכאה כגבר דמצרף ומדכי כספא". (ד) וערבה. זכר יהודה וירושלם - כי שם בית המקדש. (ה) וקרבתי - באותו היום שזכר (לעיל , ב). אליכם - הדור שיהיה ביום ההוא. והדורות שעברו , אם לא קבלו דינם בעולם הזה יקבלו דינם לעולם הבא. עד - כי אני יודע הנסתרות ואעיד בהם במה שעשו. ממהר - ממהר לשלם גמולם. ומטי גר - מטי משפט גר. (ו) כי אני יי' לא שניתי - כי מה שאומַר , אפילו לזמן ארוך , לאלפי שנה , כן יהיה; כי אני יי' לא שניתי , ודברִי לא ישנה , וכל העתידות שאמרתי לכם על ידי נביאי כן יהיו. שניתי - עניין 'שינוי'; כלומר: לא אשנה מדבר לדבר ומחפץ לחפץ. ואתם בני יעקב לא כליתם - כמו שכלו שאר האומות , שלא נשאר להם זכר בשמם וכלו מהיות גוי; אבל אתם לא כליתם ולא תכלו , כי לעולם תהיו מיוחדים בין הגוים להיות גוי אחד בארץ (ע"פ ש"ב ז , כג). אע"פ שגליתם ונדחתם בכל פאה , שמכם נשאר בכל מקום; ומה שהרעותי לכם - בעונותיכם עשיתי. וכמו שאני לא אֶשנה , גם אתם לא תכלו , ובאחרית הימים תשובו למעלתכם ותהיו עליונים על כל גויי הארץ (ע"פ דב' כח , א). ויונתן תרגם כן: "ארי אנא יי' לא אשניתי קיימי דמן עלמא ואתון בית ישראל אתון מדמן דמאן דמיית בעלמא דיניה פסיק". (ז) למימי - הלמ"ד עם המ"ם כמו "למרחוק" (ש"ב ז , יט); "למן עולם" (יר' ז , ז). אמר: זמן רב עבר שלא שמרתם חוקי , אתם ואבותיכם , לפיכך הרעותי להם ולכם; אבל מעתה שובו אלי ואשובה אליכם. ואמרתם במה נשוב - ואם תאמרו: במה נשוב - אם יש בנו דבר אחר , אלא במה שהוכחתנו עד הנה , דבר הקרבנות (ראה מל' א , ז - ח) ודבר הנשים (ראה מל' ב , יד - טז)? והתשובה: (ח) היקבע - יש בכם דבר אחר שבעבורו ראוי להדבק בכם המאֵרה (ראה להלן , ט). אמר: היקבע אדם אלהים , כי אתם קובעים אותי?! ואמרתם - ואם תאמרו: במה קבענוך? התשובה: המעשר והתרומה. היקבע , קובעים , קבענוך - עניין הגזילה ולקיחת דבר בהכרח; וכן "וקבע את קובעיהם נפש" (מש' כב , כג). ויונתן תרגם: "הירגז גבר קדם דיינא ארי אתון מרגזין קדמי במעשרא ובתרומתא". (ט) במארה אתם נארים - מפני העבירות שנזכרו למעלה; כמו שאמר: "וגם ארותיה" (מל' ב , ב). ועוד אתם מוסיפים עון על עון ואתם קובעים אותי ממה שתאספו , שלא תתנו ממנו תרומה ומעשרות , ותאמרו: הוא גוזל לנו את המטר ושולח מארה בתבואה , ואנחנו נתן לו תרומה ומעשרות?! הגוי כלו - יֵרָאה כי העבירות הנזכרות למעלה (מל' א , ז - ח; ב , יד - טז) , לא היו שוים בהם כלם , אבל בדבר המעשר והתרומה (לעיל , ח) היו שוים כלם , לפיכך אמר: הגוי כלו. (י) הביאו. ויהי טרף בביתי - ללוים ולכהנים העובדים לפני , ומתוך כך תשובו מן העבירות הנזכרות; ואם לא , אתפרע מכם בפורענות אחרת. אבל אם תביאו את התרומה והמעשרות כראוי , אמטיר עליכם ואריק עליכם ברכה עד בלי די - פירש אדני אבי ז"ל: עד שלא יספיקו לכם כלים ואוצרות. טרף - כתרגומו: "פרנוס". ויונתן תרגם עד בלי די: "עד דתימרון מיסת". (יא) וגערתי. באוכל - בארבה האוכל את התבואה. ולא תשכל לכם הגפן - הגפן לא תשכל פריה. (יב) ואשרו - יאמרו: אשריכם! תמורה שאתם חרפה בגוים מפני הרעב על המארה שאתם נארים (ראה פירושו מל' ב , ג). ארץ חפץ - שהתבואה מרובה. ויונתן תרגם: "ארי תהון אתון יתבין בארע בית שכינתי ועבדין בה רעותי". (יג) חזקו - שב להוכיחם על מה שהיו אומרים כי אין דין ואין דיין (ראה מל' ב , יג). מה נדברנו - שב (נהיה) הפֹּעַל פעול , לרוב התמדת הדבור; וכן "הנדברים בך" (יח' לג , ל). (יד) אמרתם - מבואר הוא. (טו) ועתה - גם כן מבואר. (טז) אז נדברו - כי המאמר ההוא (לעיל , יד - טו) הוא מאמר אנשים שלא יבינו דרכי האל ומשפטיו; וכשישמעו יראי יי' דברי האנשים האלה , הכופרים בהשגחת האל יתעלה בתחתונים , נדברו הם איש אל רעהו ומרבים בדברים האלה ונושאים ונותנים בהם , עד שימצאו בשכלם "כי כל דרכיו משפט , אל אמונה ואין עול" (דב' לב , ד). ויקשב יי' - האל הקשיב דבריהם ויתן להם שכרם בזה: ויכתב ספר זכרון לפניו - דרך משל כלשון בני אדם , שכותבין המלכים ספר הזכרונות (ראה אס' ו , א) , כי אין שכחה לפניו יתעלה; וכן "מספרך אשר כתבת" (שמ' לב , לב); "כל הנמצא כתוב בספר" (דנ' יב , א). והנה יראי יי' וחושבי שמו - שָמוּר להם עד עולם. ופירוש חושבי שמו - שחושבים תמיד בדרכי השם ובידיעת אלהותו; כי שמו הוא , והוא שמו. וכתב החכם רבי אברהם בן עזרא , כי ליראי יי' - הם הצדיקים , וחושבי שמו - הם חכמי לב יודעי סוד השם הנכבד והנורא (ע"פ דב' כח , נח). (יז) והיו לי - יראי הדור הזה שיחיו בתחיית המתים , ויראי הדור ההוא גם כן. ליום אשר אני עושה - ליום המשפט שאני עושה דין ברשעים , הם יהיו לי סגולה. וחמלתי עליהם - שלא ישיגם הרע המכלה הרשעים. העובד אותו - האב חומל על כל בניו , כמו שאמר "כרחם אב על בנים" (תה' קג , יג) , אבל יותר חומל על העובד אותו. (יח) ושבתם - אז יבחן מה בין צדיק לרשע , ולא יאמרו עוד: "כל עושה רע טוב בעיני יי'" (מל' ב , יז); "שוא עבוד אלהים" (לעיל , יד). (יט) כי הנה. יום המשפט - המשיל אותו לאש בוערת , כמו שאמר למעלה "כי הוא כאש מצרף" (פס' ב). קש - כמו קש באש יהיו , שיִכלו מהרה. ולהט - כמו "ותלהט מוסדי הרים" (דב' לב , כב). שורש וענף - כתרגומו: "בר ובר בר"; כי הבן הראשון כמו שרש , והנולד ממנו הוא כמו ענף. (כ) וזרחה. הרשעים - יְכַלֶּה היום הבא (ראה לעיל , יט) , וליראי השם יזרח אותו היום שמש צדקה; כלומר , שינצלו מכל רע וישמחו בלב טוב. וטעם בכנפיה - כי השמש יפרוש אורו על הארץ , והוא כמו כנפים פרושות; וכן אמר "כשחר פרוש על ההרים" (יואל ב , ב). ויצאתם ופשתם - בכל אשר תצאו , תפרו ותרבו כעגלי מרבק שגדלים בבשר ובשומן. ופשתם - עניין רבוי; וכן "כי תפושו כעגלה דשה" (יר' נ , יא); "ופשו פרשיו" (חב' א , ח). והוא בשקל 'וקַמתם' , אלא שזה בחירק , והיה ראוי בתשלומו: 'ופְיִשתם' , בשקל "וירִשתם אותה" (דב' יא , לא) , בחרק; ובנפול עי"ן הפועל הוטלה תנועתה על פ"א הפועל. ומרבק - הוא מקום שמכניסים שם העגלים לפטמם. ורבותינו ז"ל פרשו הפסוק כמשמעו , על השמש; שאמרו (ראה נדרים ח , ב): אמר ריש לקיש: אין גיהנם לעתיד לבוא , אלא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה; הצדיקים מתרפאין בה , שנאמר וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה , ורשעים נידונין בה , שנאמר "כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושי (בנוסחנו: עשה) רשעה קש..." (לעיל , יט). (כא) ועסותם - עניין הדריכה והכתישה; ומזה נקרא 'עסיס' (ראה יואל א , ה) המשקה היוצא על ידי כתישה וסחיטה. בזמן הזה הרשעים מושלים בכם , אבל בזמן ההוא תרמסו אותם תחת רגליכם. ואע"פ שאמר כי היום הבא ילהט אותם (ראה לעיל , יט) , לא יהיה ביום אחד כליונם , אלא הולכים וכלים , ויהיו כלים לזמן מועט; וכל זמן שיהיו קיימים , יהיו למרמס תחת רגלי הצדיקים. ביום אשר אני עושה - ביום המשפט שאני שופטם לכליון. ואמר אפר - דרך משל , לפי שהיום הבא ישרוף אותם (ראה שם). (כב) זכרו תורת משה עבדי - אמר: עד שלא יבא יום המשפט , זכרו בכל דור ודור תורת משה עבדי , לעשות ככתוב בה. אשר צויתי אותו בחרב - התורה כמו שצויתי בחורב. לא כדברי הכופרים הנוצרים , שאומרים כי לִזמן נִתנה כמשמעה , ובא הנצרי ופרשה רוחנית; וזה הפסוק תשובה להם. (כג) הנה אנכי - אע"פ שאני מזהירכם על תורת משה בכל דור ודור , אע"פ כן לטובתכם אשלח לכם את אליה הנביא. והטעם , שישיב נשמתו שעלתה השמים אל גוף נברא מהשארות גופו כגופו הראשון; כי גופו הראשון - שב בעלותו כל יסוד אל יסודו. ואחר שיחיה אותו הגוף , ישלחנו לישראל לפני יום המשפט , והוא יום יי' הגדול והנורא; והוא יזהיר האבות והבנים יחדו לשוב אל יי' בכל לב , והשבים ינצלו מיום המשפט. זהו שאמר: (כד) והשיב לב אבות על בנים - כמו 'עם בנים'; וכן לב בנים על אבותם - כמו 'עם אבותם'; כלומר: האבות והבנים יחדו. פן אבוא והכיתי - לפיכך יזהירם הוא , כדי שיהיו בעלי תשובה ליום הבא , כדי שלא יכה הארץ כלה ותהיה חרם. ואשר לא יזהרו בהזהרתו - יִכלו ויסופו במדבר העמים (ראה יח' כ , לה) , או ליום המשפט בארץ ישראל. והנזהרים יזהירו כזוהר הרקיע , ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד (ע"פ דנ' יב , ג).