מאגר הכתר מלאכי פרק ג עם פירוש רש"י

פרק ג
[א] הִנְנִ֤י שֹׁלֵחַ֙ מַלְאָכִ֔י וּפִנָּה־דֶ֖רֶךְ לְפָנָ֑י וּפִתְאֹם֩ יָב֨וֹא אֶל־הֵיכָל֜וֹ הָאָד֣וֹן׀ אֲשֶׁר־אַתֶּ֣ם מְבַקְשִׁ֗ים וּמַלְאַ֨ךְ הַבְּרִ֜ית אֲשֶׁר־אַתֶּ֤ם חֲפֵצִים֙ הִנֵּה־בָ֔א אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
[ב] וּמִ֤י מְכַלְכֵּל֙ אֶת־י֣וֹם בּוֹא֔וֹ וּמִ֥י הָעֹמֵ֖ד בְּהֵרָאוֹת֑וֹ כִּי־הוּא֙ כְּאֵ֣שׁ מְצָרֵ֔ף וּכְבֹרִ֖ית מְכַבְּסִֽים:
[ג] וְיָשַׁ֨ב מְצָרֵ֤ף וּמְטַהֵר֙ כֶּ֔סֶף וְטִהַ֤ר אֶת־בְּנֵֽי־לֵוִי֙ וְזִקַּ֣ק אֹתָ֔ם כַּזָּהָ֖ב וְכַכָּ֑סֶף וְהָיוּ֙ לַֽיהוָ֔ה מַגִּישֵׁ֥י מִנְחָ֖ה בִּצְדָקָֽה:
[ד] וְעָֽרְבָה֙ לַֽיהוָ֔ה מִנְחַ֥ת יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָ֑ם כִּימֵ֣י עוֹלָ֔ם וּכְשָׁנִ֖ים קַדְמֹנִיֹּֽת:
[ה] וְקָרַבְתִּ֣י אֲלֵיכֶם֘ לַמִּשְׁפָּט֒ וְהָיִ֣יתִי׀ עֵ֣ד מְמַהֵ֗ר בַּֽמְכַשְּׁפִים֙ וּבַמְנָ֣אֲפִ֔ים וּבַנִּשְׁבָּעִ֖ים לַשָּׁ֑קֶר וּבְעֹשְׁקֵ֣י שְׂכַר־שָׂ֠כִיר אַלְמָנָ֨ה וְיָת֤וֹם וּמַטֵּי־גֵר֙ וְלֹ֣א יְרֵא֔וּנִי אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
[ו] כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָ֖ה לֹ֣א שָׁנִ֑יתִי וְאַתֶּ֥ם בְּנֵֽי־יַעֲקֹ֖ב לֹ֥א כְלִיתֶֽם:
[ז] לְמִימֵ֨י אֲבֹתֵיכֶ֜ם סַרְתֶּ֤ם מֵֽחֻקַּי֙ וְלֹ֣א שְׁמַרְתֶּ֔ם שׁ֤וּבוּ אֵלַי֙ וְאָשׁ֣וּבָה אֲלֵיכֶ֔ם אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֥ה נָשֽׁוּב:
[ח] הֲיִקְבַּ֨ע אָדָ֜ם אֱלֹהִ֗ים כִּ֤י אַתֶּם֙ קֹבְעִ֣ים אֹתִ֔י וַאֲמַרְתֶּ֖ם בַּמֶּ֣ה קְבַֽעֲנ֑וּךָ הַֽמַּעֲשֵׂ֖ר וְהַתְּרוּמָֽה:
[ט] בַּמְּאֵרָה֙ אַתֶּ֣ם נֵֽאָרִ֔ים וְאֹתִ֖י אַתֶּ֣ם קֹבְעִ֑ים הַגּ֖וֹי כֻּלּֽוֹ:
[י] הָבִ֨יאוּ אֶת־כָּל־הַֽמַּעֲשֵׂ֜ר אֶל־בֵּ֣ית הָאוֹצָ֗ר וִיהִ֥י טֶ֙רֶף֙ בְּבֵיתִ֔י וּבְחָנ֤וּנִי נָא֙ בָּזֹ֔את אָמַ֖ר יְהוָ֣ה צְבָא֑וֹת אִם־לֹ֧א אֶפְתַּ֣ח לָכֶ֗ם אֵ֚ת אֲרֻבּ֣וֹת הַשָּׁמַ֔יִם וַהֲרִיקֹתִ֥י לָכֶ֛ם בְּרָכָ֖ה עַד־בְּלִי־דָֽי:
[יא] וְגָעַרְתִּ֤י לָכֶם֙ בָּֽאֹכֵ֔ל וְלֹא־יַשְׁחִ֥ת לָכֶ֖ם אֶת־פְּרִ֣י הָאֲדָמָ֑ה וְלֹא־תְשַׁכֵּ֨ל לָכֶ֤ם הַגֶּ֙פֶן֙ בַּשָּׂדֶ֔ה אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
[יב] וְאִשְּׁר֥וּ אֶתְכֶ֖ם כָּל־הַגּוֹיִ֑ם כִּֽי־תִהְי֤וּ אַתֶּם֙ אֶ֣רֶץ חֵ֔פֶץ אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת: פ
[יג] חָזְק֥וּ עָלַ֛י דִּבְרֵיכֶ֖ם אָמַ֣ר יְהוָ֑ה וַאֲמַרְתֶּ֕ם מַה־נִּדְבַּ֖רְנוּ עָלֶֽיךָ:
[יד] אֲמַרְתֶּ֕ם שָׁ֖וְא עֲבֹ֣ד אֱלֹהִ֑ים וּמַה־בֶּ֗צַע כִּ֤י שָׁמַ֙רְנוּ֙ מִשְׁמַרְתּ֔וֹ וְכִ֤י הָלַ֙כְנוּ֙ קְדֹ֣רַנִּ֔ית מִפְּנֵ֖י יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת:
[טו] וְעַתָּ֕ה אֲנַ֖חְנוּ מְאַשְּׁרִ֣ים זֵדִ֑ים גַּם־נִבְנוּ֙ עֹשֵׂ֣י רִשְׁעָ֔ה גַּ֧ם בָּחֲנ֛וּ אֱלֹהִ֖ים וַיִּמָּלֵֽטוּ:
[טז] אָ֧ז נִדְבְּר֛וּ יִרְאֵ֥י יְהוָ֖ה אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֑הוּ וַיַּקְשֵׁ֤ב יְהוָה֙ וַיִּשְׁמָ֔ע וַ֠יִּכָּתֵב סֵ֣פֶר זִכָּר֤וֹן לְפָנָיו֙ לְיִרְאֵ֣י יְהוָ֔ה וּלְחֹשְׁבֵ֖י שְׁמֽוֹ:
[יז] וְהָ֣יוּ לִ֗י אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת לַיּ֕וֹם אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י עֹשֶׂ֣ה סְגֻלָּ֑ה וְחָמַלְתִּ֣י עֲלֵיהֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁר֙ יַחְמֹ֣ל אִ֔ישׁ עַל־בְּנ֖וֹ הָעֹבֵ֥ד אֹתֽוֹ:
[יח] וְשַׁבְתֶּם֙ וּרְאִיתֶ֔ם בֵּ֥ין צַדִּ֖יק לְרָשָׁ֑ע בֵּ֚ין עֹבֵ֣ד אֱלֹהִ֔ים לַאֲשֶׁ֖ר לֹ֥א עֲבָדֽוֹ: פ
[יט] כִּֽי־הִנֵּ֤ה הַיּוֹם֙ בָּ֔א בֹּעֵ֖ר כַּתַּנּ֑וּר וְהָי֨וּ כָל־זֵדִ֜ים וְכָל־עֹשֵׂ֤ה רִשְׁעָה֙ קַ֔שׁ וְלִהַ֨ט אֹתָ֜ם הַיּ֣וֹם הַבָּ֗א אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת אֲשֶׁ֛ר לֹא־יַעֲזֹ֥ב לָהֶ֖ם שֹׁ֥רֶשׁ וְעָנָֽף:
[כ] וְזָרְחָ֨ה לָכֶ֜ם יִרְאֵ֤י שְׁמִי֙ שֶׁ֣מֶשׁ צְדָקָ֔ה וּמַרְפֵּ֖א בִּכְנָפֶ֑יהָ וִיצָאתֶ֥ם וּפִשְׁתֶּ֖ם כְּעֶגְלֵ֥י מַרְבֵּֽק:
[כא] וְעַסּוֹתֶ֣ם רְשָׁעִ֔ים כִּֽי־יִהְי֣וּ אֵ֔פֶר תַּ֖חַת כַּפּ֣וֹת רַגְלֵיכֶ֑ם בַּיּוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אֲנִ֣י עֹשֶׂ֔ה אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת: פ
[כב] זִכְר֕וּ תּוֹרַ֖ת מֹשֶׁ֣ה עַבְדִּ֑י אֲשֶׁר֩ צִוִּ֨יתִי אוֹת֤וֹ בְחֹרֵב֙ עַל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל חֻקִּ֖ים וּמִשְׁפָּטִֽים:
[כג] הִנֵּ֤ה אָנֹכִי֙ שֹׁלֵ֣חַ לָכֶ֔ם אֵ֖ת אֵלִיָּ֣ה הַנָּבִ֑יא לִפְנֵ֗י בּ֚וֹא י֣וֹם יְהוָ֔ה הַגָּד֖וֹל וְהַנּוֹרָֽא:
[כד] וְהֵשִׁ֤יב לֵב־אָבוֹת֙ עַל־בָּנִ֔ים וְלֵ֥ב בָּנִ֖ים עַל־אֲבוֹתָ֑ם פֶּן־אָב֕וֹא וְהִכֵּיתִ֥י אֶת־הָאָ֖רֶץ חֵֽרֶם:

פרק ג
(א) הנני שולח מלאכי - לבער את הרשעים. ומלאך הברית - נוקם נְקם הברית (ע"פ וי' כו , כה). ופנה דרך - מן הרשעים. האדון אשר אתם מבקשים - "אלהי המשפט" (מל' ב , יז). (ב) ומי מכלכל [את יום בואו] - ומי יכיל , יסבול. ומי העומד - מי יוכל לעמוד. וכבורית מכבסים - כבורית של מכבסים , שמעביר את כל הכתם , כך יעביר את כל הרשעה. בורית - עשב הוא , שמעביר את הכתם; בלעז 'שנוורא'. ולשון בורית - דבר המטהר והמצחצח , כמו "ברי לבב" (תה' עג , א). (ג) וישב מצרף - יִפָּנה מכל עסקיו , להיות כצורף המצרף ומטהר כסף. (ו) כי אני יי' לא שניתי - אע"פ שאני מאריך אפי , לא שנת דעתי עלי מבראשונה , לאהוב את הרע ולשנוא את הטוב. ואתם בני יעקב - אע"פ שֶמֵתים ברשעכם , ולא גביתי מן הרשעים בחייהם , לא כליתם - אינכם כלים מלפני , והנחתי לי הנפשות , לגבות מהם דיני בגיהנם. וכן תירגמו יונתן: "ואתון דבית יעקב מדמן דמאן דמיית בעלמא הדין דיניה פסיק"; כלומר: אתם סבורים לומר: דינו בטל , שאין עוד ליפרע ממנו. ורבותינו פירשו (ראה סוטה ט , א): לא שניתי - לא היכיתי אומה ושניתי לה; אבל אתם - העמדתי אתכם אחר פורענות הרבה , וחיציי כלים (ע"פ דב' לב , כג) , ואתם אינכם כלים. (ח) היקבע אדם - רבותינו פרשוהו (ראה תנח' תרומה ט) לשון גזילה , ולשון ארמי הוא (ראה שם). המעשר והתרומה - שאתם גוזלים מן הכהנים והלוים , היא גזילתי. (ט) במארה אתם נארים - על עון זה , שאני שולח קללה במעשה ידיכם; ואף על פי כן אותי אתם קובעים. (י) ויהי טרף בביתי - יהי מזון מצוי לשמשיי. (יא) וגערתי לכם באוכל - בחסיל ובגזם , האוכל לכם את תבואת השדה , הגפן. (יב) ארץ חפץ - ארץ שחפצי בה. (יד) שוא עבד אלהים - על חנם עבדנו , כי לא נקבל שכר. קדורנית - בשפל רוח. (טו) ועתה אנחנו מאשרים וגו' - אנחנו עבדנוהו ושמרנו משמרתו (ראה לעיל , יד) , ועתה רואים אנו הרשעים מצליחים , עד כי מאשרים אנו אותם על מעשה רשעם. גם בחנו אלהים - לומר: הנראה מה יוכל לעשות לנו! וימלטו - מן הרעה ולא נכשלו. (טז) אז נדברו וגו' - אני משיב על דבריכם: אז , בעשות הרשעים רשעם והטובים הלכו קדורנית מפנַי (ראה לעיל , יד - טו) , נדברו יראי יי' , שלא לידבק במעשהם הרשעים. ואני , לא נשתכחו דבריהם מלפניי , אף על פי שאיני ממהר להשיב גמול; כי הקשבתי ושמעתי , וציויתי לכתוב להם ספר זכרון , והיו לי דבריהם קיימים. (יז-יח) ליום אשר אני עושה סגולה - ליום אשר אצרתי והנחתי לשלם בו גמוליי , ושם אַראה אתכם מה בין צדיק לרשע. סגולה - אוצר; 'אשטוי' בלעז. (יט) כי הנה היום בא - 'יום' זה - לשון שמש הוא , שכך אמרו (ראה נדרים ח , ב): אין גיהינם לעתיד לבא , אלא הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה , ורשעים נידונים בה , וצדיקים מתרפאין בה; וזהו שנאמר "וזרחה לכם יראי שמי" (להלן , כ). (כ) ופשתם - לשון שומן , כמו "כי תפושו כעגלה דשא" (בנוסחנו: דשה; יר' נ , יא). כעגלי מרבק - הנכנסים לרבקה לפטם; 'קופילא' בלעז. (כא) ועשותם (בנוסחנו: ועסותם) - לשון מיעוך; ודומה לו "ושם עשו דדי בתוליהן" (יח' כג , ג). "שורש וענף" (לעיל , יט) - "ברא ובר ברא" (ת"י). (כד) והשיב לב אבות - להקדוש ברוך הוא. על בנים - על ידי בנים. יאמר לבנים דרך אהבה ורצון: לכו ודברו לאבותיכם לאחוז בדרכי המקום; וכן ולב בנים על אבותם. כך שמעתי משמו של מנחם. ורבותינו דרשהו במסכת עדיות (ח , ז): לשום שלום בעולם.