פרק קא
[א]
לְדָוִ֗ד
מִ֫זְמ֥וֹר
ס
חֶֽסֶד־וּמִשְׁפָּ֥ט
אָשִׁ֑ירָה
לְךָ֖
יְהוָ֣ה
אֲזַמֵּֽרָה:
[ב]
אַשְׂכִּ֤ילָה׀
בְּדֶ֬רֶךְ
תָּמִ֗ים
מָ֭תַי
תָּב֣וֹא
אֵלָ֑י
אֶתְהַלֵּ֥ךְ
בְּתָם־לְ֝בָבִ֗י
בְּקֶ֣רֶב
בֵּיתִֽי:
[ג]
לֹֽא־אָשִׁ֨ית׀
לְנֶ֥גֶד
עֵינַ֗י
דְּֽבַר־בְּלִ֫יָּ֥עַל
עֲשֹֽׂה־סֵטִ֥ים
שָׂנֵ֑אתִי
לֹ֖א
יִדְבַּ֣ק
בִּֽי:
[ד]
לֵבָ֣ב
עִ֭קֵּשׁ
יָס֣וּר
מִמֶּ֑נִּי
רָ֝ע
לֹ֣א
אֵדָֽע:
[ה]
מְלָושְׁנִ֬י
מְלָשְׁנִ֬י
בַסֵּ֨תֶר׀
רֵעֵהוּ֮
אוֹת֪וֹ
אַ֫צְמִ֥ית
גְּֽבַהּ־עֵ֭ינַיִם
וּרְחַ֣ב
לֵבָ֑ב
אֹ֝ת֗וֹ
לֹ֣א
אוּכָֽל:
[ו]
עֵינַ֤י׀
בְּנֶֽאֶמְנֵי־אֶרֶץ֮
לָשֶׁ֪בֶת
עִמָּ֫דִ֥י
הֹ֭לֵךְ
בְּדֶ֣רֶךְ
תָּמִ֑ים
ה֝וּא
יְשָׁרְתֵֽנִי:
[ז]
לֹֽא־יֵשֵׁ֨ב׀
בְּקֶ֥רֶב
בֵּיתִי֮
עֹשֵׂ֪ה
רְמִ֫יָּ֥ה
דֹּבֵ֥ר
שְׁקָרִ֑ים
לֹא־יִ֝כּ֗וֹן
לְנֶ֣גֶד
עֵינָֽי:
[ח]
לַבְּקָרִ֗ים
אַצְמִ֥ית
כָּל־רִשְׁעֵי־אָ֑רֶץ
לְהַכְרִ֥ית
מֵעִיר־יְ֝הוָ֗ה
כָּל־פֹּ֥עֲלֵי
אָֽוֶן:
פ
פרק קא
(א)
לדוד
מזמור
חסד
ומשפט
אשירה
לך
יי'
אזמרה
-
ספר
דוד
בזה
המזמור
משפטי
מלכותו
,
באי
זה
דרך
הוא
מתנהג
עם
ישראל;
וספר
גם
כן
מהו
עושה
בעתות
הפנאי
,
שלא
יבאו
לפניו
בעלי
ריב
,
ויתבודד
מבני
אדם.
באותם
השעות
שהוא
פנוי
,
הוא
מתעסק
בלבו
בדרך
החכמה
ומפנה
לבו
מעסקי
העולם
ומכין
לבבו
לקבל
רוח
הקדש.
ואמר
חסד
ומשפט
אשירה
-
על
החסד
והמשפט
שאני
עושה
לישראל
אשירה
ואזמרה
לך
ואודה
שמך
,
שהמלכתני
עליהם
ונתת
לי
לב
טוב
למלוך
עליהם
במשפט
ובצדקה
,
כמו
שכתוב
"ויהי
דוד
עושה
משפט
וצדקה
לכל
עמו"
(ש"ב
ח
,
טו).
ובדרש
(שו"ט
קא
,
א):
חסד
ומשפט
אשירה
,
כי
עִמך
החסד
והמשפט:
אם
במשפט
-
"ויגבה
יי'
צבאות
במשפט"
(יש'
ה
,
טז)
,
אם
בצדקה
-
"והאל
הקדוש
נקדש
בצדקה"
(שם);
רבי
הונא
בשם
רבי
אחא
(שו"ט
קא
,
א):
אם
חסד
-
אשירה
,
אם
משפט
-
אשירה;
לך
יי'
אזמרה:
"יי'
נתן
ויי'
לקח"
(איוב
א
,
כא)
-
בין
נתן
בין
לקח
,
"יהי
שם
יי'
מבורך"
(שם);
אף
כאן:
בין
חסד
בין
משפט
,
לך
יי'
אזמרה.
(ב)
אשכילה
בדרך
תמים
-
אתן
לבי
להשכיל
בדרך
שהוא
תמים
,
ואצפה
מתי
תבא
(בנוסחנו:
תבוא)
אלי
,
כלומר:
תבא
אלי
ברוח
קדשך.
אתהלך
בתם
לבבי
בקרב
ביתי
-
כאדם
הנותן
כל
לבו
לחשב
בדבר
,
והולך
בביתו
אחת
הנה
ואחת
הנה;
וכן
אמר
באלישע
"וילך
בבית
אחת
הנה
ואחת
הנה"
(מ"ב
ד
,
לה).
(ג)
לא
אשית
לנגד
עיני
-
רצה
לומר:
במחשבה
,
כי
מחשבתי
זכּה
בחכמה
וברוח
הקדש;
ואמר
לנגד
עיני
,
כי
כח
הציור
-
בשני
חללי
המוח
המוקדמים
,
שהם
כנגד
העינים.
עשה
סטים
שנאתי
-
מעשה
אנשים
שטים
שנאתי
,
לפיכך
לא
ידבק
בי
אפלו
במחשבה
דבר
בליעל
ומעשה
שטים
,
לפי
שאני
שונא
השטים
והרשעים
ומעשיהם.
ושטים
-
מגזרת
"כי
תשטה
אשתו"
(במ'
ה
,
יב);
ומלת
עשה
-
מקור
במקום
שם
,
כמו
'מעשה'.
(ד)
לבב
עקש
-
מי
שלבו
עקש
יסור
ממני
,
כי
לא
יהיה
לעולם
בחברתי.
רע
לא
אדע
-
איש
רע
לא
אדע
אותו
,
כלומר:
לא
יהיה
ממיודעי
ומהקרובים
אלי.
(ה)
מלשני
בסתר
-
היו"ד
נוספת
כיו"ד
"המגביהי
לשבת"
(תה'
קיג
,
ה)
,
והמלה
מבנין
פועל
מרובע;
'מלושן'
בשקל
'משופט'
(ראה
איוב
ט
,
טו).
וכן
מי
שהיה
מלשין
רעהו
לפני
בסתר
,
לאמר:
כך
וכך
עשה
,
לחייבו
במשפטי
המלוכה
-
אותו
אצמית
,
כלומר:
הייתי
גוער
בו
וכורת
אותו
מלפני
,
שלא
יראה
עוד
פני;
הפך
שאר
המלכים
,
שמקרבים
האנשים
המלשינים
להם
כדי
להעניש
המולשנים
בממונם;
אבל
אני
לא
הייתי
עושה
כן
,
אלא
הייתי
שונא
המלשין
,
ולא
הייתי
מעניש
אדם
שלא
בעדים;
וזה
שהיה
מלשין
רעהו
בסתר
,
הייתי
מצמית
אותו
מלפני
,
כי
אני
מחזיק
זה
המלשין
בשקרן
,
כי
אפלו
אומר
אמת
,
הוא
חוטא
,
על
שמעיד
בו
יחידי;
וכן
מנו
אותו
רבותינו
ז"ל
(פסחים
קיג
,
ב)
משלשה
שהקדוש
ברוך
הוא
שונאן:
הרואה
דבר
ערוה
בחברו
ומעיד
בו
יחידי.
גבה
עינים
ורחב
לבב
-
וכן
אמר
שלמה:
"רום
עינים
ורחב
לב"
(מש'
כא
,
ד)
,
והוא
מי
שעיניו
רמות
וגבוהות
להסתכל
בתאות
העולם
,
ולבו
רחב
בהם
,
כלומר:
ירחיב
להם
מקום
בלבו
וחושב
בהם;
ואחר
שעיניו
ולבו
בהם
,
הוא
רץ
אחריהם;
וכן
אמר
הכתוב
"ולא
תתורו
אחרי
לבבכם
ואחרי
עיניכם"
(במ'
טו
,
לט);
וכן
אמרו
רבותינו
ז"ל
(ירוש'
ברכות
א
,
ה
[ג
,
ג]):
עינא
ולבא
תרין
סרסורי
דחטאה.
ואמר
אותו
לא
אוכל
-
רצה
לומר:
לא
אוכל
ראותו
,
או:
לא
אוכל
שאתו.
(ו)
עיני
בנאמני
ארץ
-
אמר
,
כי
הרשעים
ירחיק
מביתו
ומישיבתו
,
אבל
נאמני
ארץ
-
עיני
בהם
להביאם
אלי
מאי
זה
מקום
שיהיו
שם;
לפיכך
אמר:
בנאמני
ארץ;
ואושיבם
אצלי;
גם
לשירותי
ולעבודתי
איני
לוקח
אלא
הטובים.
(ז)
לא
ישב
-
בשום
מִנוי
ופקידות
לא
ישב
בביתי
מי
שהוא
עושה
רמיה;
וכן
דובר
שקרים
לא
יכון
לנגד
עיני;
כלומר:
לא
אוכל
לראותו
,
כל
שכן
שיהיה
מיושבי
ביתי.
(ח)
לבקרים
-
יום
ויום
תמיד
,
כמו
"חדשים
לבקרים"
(איכה
ג
,
כג).
אצמית
כל
רשעי
ארץ
בכל
מקום
שהם
,
כל
שכן
שאכרית
אותם
מעיר
יי'
,
והיא
ירושלם.