מאגר הכתר תהלים פרק קח עם פירוש רד"ק

פרק קח
(א-ב) שיר מזמור לדוד. נכון לבי אלהים - זה המזמור נכתב רובו במזמור ס' , ושם כתוב כי נאמר זה המזמור "בהצותו את ארם נהרים" (תה' ס , ב) , ושם פירשנוהו; ושָנָה אותו הנה , לא ידענו למה. ואפשר , כי שם נאמר על הענין שזכר , ועתה אמר אותו על העתיד; לפיכך לא זכר בזה מאותו מענין המלחמה דבר. והפסוקים ששָנה בזה שנאמרו באותו המזמור , נכון פירושם על קבוץ הגליות , שישובו ישראל למקומם , כמו שענינם שם , ששבו אל המקומות אשר לקחו מהם מלכי ארם. ומה שזכר בפרט אלה המקומות: שכם וסוכות וגלעד (להלן , ח - ט) , וזכר מן השבטים מנשה ואפרים (להלן , ט) - לפי שמלכות יוסף תשוב לעתיד תחת מלכי יהודה , כמו שכתוב בנבואת יחזקאל "ונתתים (לפנינו: ועשיתִם) לעץ אחד והיו אחד בידי" (לז , יט); ואמר "ועבדי דוד מלך עליהם ורועה אחד יהיה לכולם" , "ולא יהיו עוד לשני גוים ולא יחצו עוד לשתי ממלכות" (שם , כד , כב). ומה שזכר מואב , פלשת , אדום (להלן , י - יא) , ואינם במקומותם לימות המשיח , שכבר כלו כל האומות ונתערבו אלה באלה , ואין היום גוי מיוחד אלא ישראל לבדם - רוצה לומר: המקומות שהיו בהם מקדם אלו האומות; וכן אמר בנבואת ישעיה לימות המשיח "ועפו בכתף פלשתים ימה יחדו יבזו את בני קדם אדום ומואב משלוח ידם ובני עמון משמעתם" (יא , יד); וכן זכר בנבואת דניאל לעתיד "אדום ומואב וראשית בני עמון" (יא , מא). והנה זה המזמור כלו נאמר פעמַיִם , כי מתחלת המזמור עד "למען יחלצון ידידיך" (להלן , ז) הוא במזמור נ"ז (ח - יב) , ומן "למען יחלצון ידידיך" עד סוף המזמור הוא במזמור ס' (ז - יד) , אלא שיש ביניהם שנוי מעט במלות שונות , והענין אחד; והנה הקודמים נאמרים על דוד עצמו , וזה המזמור נאמר על ימות המשיח. ואמר המזמור על לשון בני הגלות ועל לשון מי שהוא מזרע דוד שתהיה לו המלוכה. אמר: נכון לבי אלהים - אע"פ שאני בגלות זה כמה שנים , לא נואשתי מן הגאולה , אבל לבי נכון ובטוח באל שיגאלנו , ואז אשירה ואזמרה; ומלת אלהים - קריאה. אף כבודי - הנפש תקָרא 'כבוד' , כי היא כבוד הגוף. והנה טעם אשירה - בפה , ואזמרה - בכלי , ואף נפשי תזמר בעצמה במחשבות השכליות. ויש לפרש אף כבודי דבק עם "עורה" ראש הפסוק (להלן , ג) , ויהיה טעם "עורה" לשנַיִם , אל הכבוד ואל הנבל , וכן אמר במזמור האחר "עורה כבודי עורה הנבל וכנור" (תה' נז , ט). (ג) עורה הנבל - על דרך משל , שיֵעוֹר הנבל מעצמו. וה"א הנבל - ה"א הקריאה , כה"א "הקהל חוקה אחת לכם" (במ' טו , טו). אעירה שחר - אמר: עורה הנבל ועורה הכנור , בעת שאעיר אתכם לזמר בכל שחר ושחר; או פירושו: בעת שאעיר את עצמי משנתי בשחר להודות את שמך בהם , אומר להם: עורו! (ד) אודך בעמים יי' - במזמור האחר פירשנו "בעמים" , "בלאמים" (תה' נז , י) - במשפחות ישראל , כמו "עמים הר יקראו" (דב' לג , יט); "אחריך בנימין בעממיך" (שו' ה , יד); ובזה המזמור נפרשנו: 'בכל העמים' , כי כל העמים יִלָּווּ לירושלם לעת הגאולה , כמו שכתוב "ונלוו גוים רבים אל יי' ביום ההוא" (זכ' ב , טו). בלאמים - הלמ"ד שרש מן "ולאם מלאם יאמץ" (בר' כה , כג) , והלמ"ד רפה להקל וראויה להדגש; וכמהו "מחית בשר חי בשאת" (וי' יג , י); "ולשאת ולספחת" (שם יד , נו) , והדומים להם. (ה) כי גדול מעל שמים - במזמור האחר אמר "כי גדול עד שמים" (תה' נז , יא) , שאמר דוד על עצמו , ובזה שאומר על ישועת ישראל אמר: מעל שמים , כי יותר גדול החסד שיוציא עם אחד מעמים רבים , אע"פ שנשקעו בגלות כמה שנים , עד שחשבו כל העמים עליהם כי לא יצאו לעולם מתחת ידיהם; והוא יוציאם מתחת ידם על כרחם; ולא עוד אלא שהם עצמם יביאום אל ארץ ישראל בכבוד גדול בצבים ובפרדים ובכרכרות (ע"פ יש' סו , כ). זה החסד גדול הוא עד מאד , עד שראוי לומר עליו: גדול מעל שמים. ואמר: עד שחקים אמתך , ולא אמר 'מעל שחקים' כמו שאמר על החסד מעל שמים , לפי שהאמת אינו דבר יתר אלא דבר הראוי , והחסד הוא היתר על הדבר הראוי. וה'אמת' הוא , שיגאלנו האל וישיבנו לארצנו , וראוי לו לעשות זה , כי כן הבטיחנו כי על כל פנים יגאלנו , ואם יארך זמן הגאולה בעונינו; ומה שהבטיח ראוי לו לקיים דברו , וזהו 'אמת'; ואם נצא בעצמנו , דברו יהיה קיים. אבל שנצא בכבוד גדול עד שיהיה לנו מה שנאמר "והיו מלכים אומניך" (יש' מט , כג). ונאמר "על צד תנשאו ועל ברכים תשעשעו" (יש' סו , יב) , ונאמר "ובני נכר אכריכם וכורמיכם" (יש' סא , ה) , ושאר הנחמות הכתובות עלינו - זהו ה'חסד' הגדול. ואם תאמר: גם זה הוא אמת , כיון שהבטיחנו בו? יתכן לומר , כי לא הבטיחנו בזה הדבר הגדול , אלא אם כן נהיה זכאים , אבל הגאולה על כל פנים תהיה בזמנה , בין זכאים בין חייבים , אלא שאם נהיה זכאים יחיש עִָהּ (ראה סנה' צח , א). (ו) רומה על שמים אלהים - רומה על דרך משל , כאלו בימי הגלות אינו רם על שמים למשול על האומות ולהוכיחם עלינו , כמו שאמר הנביא: "למה תהיה כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע" (יר' יד , ט); וכן אמר יתברך שמו על הישועה: "עתה ארומם עתה אנשא" (יש' לג , י) , ואמר "ארום בגוים ארום בארץ" (תה' מו , יא). ועל כל הארץ כבודך - והראה על כל הארץ כבודך. (ז) למען יחלצון ידידיך - מן הפסוק הזה עד סוף המזמור מפורש במזמור האחר (תה' ס , ז - יד) עם מה שפירשתי במזמור הזה.