מאגר הכתר תהלים פרק קט עם פירוש רד"ק

פרק קט
(א) למנצח לדוד מזמור - זה המזמור חברו דוד בברחו מפני שאול , והיו אנשים בישראל שהיו מדברים רע עליו אל שאול. ואמר: אלהי תהלתי אל תחרש - כלומר , כי בך אני מתהלל , לא כאותם האנשים שהם מתהללים ברעתם; ואליך אני קורא שלא תחרש לאשר עושים לי אלה הרשעים. (ב) כי פי רשע ופי מרמה - ופי איש מרמה; הם פתחו פיהם עלי ברע , ודברו אתי כשאני רואה אותם לשון שקר - שמראים עצמם שהם אוהבים אותי , והנה פיהם ולשונם מרמה ושקר. (ג) ודברי שנאה סבבוני - ובדברי שנאה שמדברים עלי לפני שאול , באותם הדברים סבבוני ונלחמו עמי , כי מפני דבריהם נלחם עמי שאול וסובב עלי ללכדני. וילחמוני - כמו 'וילחמו עמי'. חנם - כי אני לא הרעותי להם. (ד) תחת אהבתי - אני הייתי אוהב אותם , והם ישטנוני. ואני תפלה - ואני איש תפלה; כמו "כי חמודות אתה" (דנ' ט , כג) - איש חמודות; כלומר: הם אנשי המלחמה עלי , ואני הייתי איש תפלה עליהם; כמו שאמר "ואני בחלותם לבושי שק" (תה' לה , יג). ואדני אבי ז"ל פירש: ואני אין בידי כי אם תפלה לאל , שיצילני מידם. (ה) וישימו - תחת טובה שעשיתי עמהם ישימו הם עלי רעה , ותחת אהבתי שהייתי אוהב אותם ישימו עלי שנאה. (ו) הפקד עליו רשע - אדם רשע ישלוט בו. ושטן יעמוד על ימינו - מלאך שטן יעמוד על ימינו לשטנו (ע"פ זכ' ג , א) , כלומר , שיהיה לקללה כל מה שיעשה. ואמר בלשון יחיד - על ראש הרשעים השונאים אותו , והוא דואג האדומי. (ז) בהשפטו - אם יהיה לו משפט עם שום אדם , יצא רשע במשפטו; כלומר , שיתחייב בדין. ותפלתו תהיה לחטאה - כשיתפלל על עצמו , לא תחשב לו התפלה זכות אלא חטאה וחובה; או פירוש לחטאה - כמו "אל השערה ולא יחטיא" (שו' כ , טז) , כלומר , שלא תקובל תפלתו. (ח) יהיו ימיו. פקדתו - הדבר שהיה פקיד עליו , והוא ממונו או אשתו. (ט) יהיו בניו יתומים - יתומים קטנים , וכן ואשתו אלמנה - בימי נעורים. (י) ונוע ינועו בניו ושאלו - מהפעל 'הכבד' , כמו "שאול ישאלו באבל" (ש"ב כ , יח); אמר: ינועו בניו אילך ואילך לשאול פת לחם. ודרשו מחרבותיהם - ידרשו מזונם מחרבותיהם , כלומר , שיהיו בתיהם חרבות , ומתוכם ידרשו לבני אדם העוברים; כלומר: ינועו לשאול , וגם כשיהיו בחרבותיהם יצטרכו לשאול. ומלת ודרשו נקראת בקמץ רחב , כמו "ושמרו דרך יי'" (בר' יח , יט); כן קבלנו קריאתה. ובספר 'הללי' אשר בטולֵיטוֹלָא כתוב עליו במסרה: לית כותיה חטף; וכן כתב הנגיד , שמצא אותה כן במסרה שהיא חטף; ולקריאה הזאת תהיה המלה צווי , כמו "חרבו מאד" (יר' ב , יב); "משכו אותה" (יח' לב , כ). ולזאת הקריאה לא אמצא פירוש נכון; ואפשר לפרש המלה לזאת הקריאה כן: כי כשינועו בניו לשאול , אם יתמהו בני אדם עליהם , לרוב הממון שהיה לאבותיהם , תהיה תשובתם: דרשו מחרבותיהם ותמצא מה קרה להם! כי מרוב חסרון שבו בתיהם חרבות. (יא) ינקש נושה - יאבד המלוה לכל אשר לו , כלומר , שיבא לקחת נשיו וממונו ויבוז כל אשר לו. וטעם מלת ינקש - ישים מוקש , כי 'נקש' ו'יקש' בענין אחד , וכן "וינקשו מבקשי נפשי" (תה' לח , יג). (יב) אל יהי לו מושך חסד - לפי שאמר (לעיל , י) , שינועו בניו לשאול פת לחם , אמר שלא ימצא מי שימשוך חסד לבניו בעבורו , ולא ימצאו יתומיו חונן. (יג) יהי אחריתו להכרית - בנו , וכן "ואחריתם בחרב אהרג" (עמ' ט , א); "ולא לאחריתו" (דנ' יא , ד); יהיה להכרית , שלא ישאר ממנו זכר; וזהו שאמר: בדור אחר ימח שמם - בדור שלישי ימח שם האב והבן; לפיכך אמר: שמם. ימח - המ"ם בפתח מפני החי"ת. (יד) יזכר עון אבותיו אל יי' - שיפקדנו לו , כמו שכתוב "פוקד עון אבות על בנים" (שמ' כ , ה); וכן וחטאת אמו אל תמח , אלא יזכר לבנה. (טו) יהיו נגד יי' - יהיו העון והחטאת , כמו שאמר "יזכר" (לעיל , יד); וכפל הענין לחזק. (טז) יען אשר לא זכר - כל ימיו היו בעון , ולא זכר פעם אחת לעשות חסד. ונכאה לבב למותת - נכאה לבב מרוב צרותיו , רְדָפוֹ הרשע הזה למותת אותו; ודוד אמר על עצמו עני ואביון ונכאה לבב. (יז) ויאהב קללה - והוא אהב זה שאקללהו ולא חשש לקללתו. ותבואהו - עבר במקום עתיד; וכן ותרחק , "וילבש" , "ותבא" (להלן , יח) , כי כן דרך המקרא , ובדברי הנבואה ברֹב. ולא חפץ בברכה - שאברכהו אם ייטיב לי. (יח) וילבש... כמדו - כלבושו , כלומר , שיהיה מעוטף בקללה. וכן ותבא בקרבו כמים שאדם שותה , וכשמן בעצמותיו - וכמו המשיחה שאדם מושח גופו לכאב העצמות , שתבא המשיחה בעצמות , כן תבא בו הקללה. (יט) תהי לו... - ועוד כפל הענין לחזק. ולמזח - חגורה , וכן "ומזיח אפיקים רפה" (איוב יב , כא); כן יחגר הקללה כמו שיחגר אדם המזח. (כ) זאת פעלת שטני - כלומר: זאת תהיה שכר פעולתם שעשו לי; וכן "לא תלין פעלת שכיר" (וי' יט , יג) - שכר פעולתו. (כא) ואתה יי' אדני - הם שוטני ודוברים רע על נפשי , ואתה עשה אתי למען שמך - ואם אינני ראוי לכך , עשה למען שמך אשר בטחתי בו. כי טוב חסדך הצילני - טוב חסדך עם הכל , יהיה טוב עמי והצילני. (כב) כי עני. חָלַל - חציו קמץ וחציו פתח , והוא פעל עבר , והוא 'בודד'; כלומר: לבי נהרג בקרבי מרוב צרותי. (כג) כצל כנטותו - בכ"ף: כמו שנוטה הצל מהרה , כן נטיתי ונהלכתי , כלומר: הלכו ימי מהרה בלא חמדה (ע"פ דה"ב כא , כ). ננערתי כארבה - ננערתי ממקום למקום כמו הארבה , שאין לו קן וננער מגדר לגדר; כן אני , אין לי מושב בטח במקום אחד , כי כשידעני שאול במקום אחד , רודף אחרי , ואני בורח , וכן ממקום למקום. (כד) ברכי כשלו מצום - שהיה מתענה בברחו , כדי שיראה האל בעניו וירחם עליו , ותשש כחו ולא יכול ללכת. כחש משמן - מהשומן שהיה בבשרו מקדם , עתה כחש בשרו מאותו השומן , מן הצום ומן הדרכים. (כה) ואני הייתי חרפה להם - כשהיו רואין אותי כחוש ומעונה , היו מבזים ומחרפים אותי ומניעים ראשם עלי. (כו) עזרני... כחסדך - כמו שחסדך עם שאר בני אדם , וכן היה עמי פעמים רבות , כן עתה תושיעני. (כז) וידעו - ידעו הכל , כי זאת התשועה מידך היא לי , ואתה עשית , לא בכחי ולא בחילי. (כח) יקללו המה - אם הם מקללים אותי , איני חושש לקללתם , כיון שתברכני אתה. קמו ויבושו - הם קמו עלי , יבושו ממחשבתם עלי שלא תתקיים , ועבדך ישמח. (כט) ילבשו שטני (בנוסחנו: שוטני) כלמה - כשיראו שלא תעלה מחשבתם , ילבשו כלמה. כמעיל - המ"ם רפה. (ל) אודה - אז , כשיצילני , אודה אותו ואהללנו בפי בתוך רבים , כדי שידעו כלם כי מאתו היתה לי התשועה , וירבו בטחונם בו. (לא) כי יעמד - כי כן הוא עם הבוטח בו , כי הוא אביון ואין לו כח להנצל , יעמד לימינו לעזרו ולהושיעו מהרשעים , שהיו שופטי נפשו וחושבים להמיתו. ובמדרש (שו"ט קט , ב) מפרש זה המזמור על כנסת ישראל , ואמרו: "כי פי רשע ופי מרמה עלי פתחו" (לעיל , ב) - מהו "פתחו"? פתחו ונכנסו לבית קדשי הקדשים ואמרו: "אי אלהימו?" , "יקומו ויעזרוכם!" (דב' לב לז - לח); "ידינו רמה ולא יי' פעל כל זאת!" (שם , כז). "ודברי שנאה סבבוני" (לעיל , ג) - מה 'שנאה'? שמדברים בשנאה שמסר להם אביהם , שנאמר "וישטום עשו את יעקב" (בר' כז , מא). "תחת אהבתי" (לעיל , ד) - אמרו ישראל: אנו כששלחנו אצלו , באהבה נהגנו עמו , שנאמר "כה אמר אחיך ישראל" (במ' כ , יד); מה אמר הוא? "פן בחרב אצא לקראתך!" (שם , יח); אמרו ישראל: "אני שלום וכי אדבר המה למלחמה" (תה' קכ , ז). "וילחמוני חנם" (לעיל , ג) - אם עשו שנא ליעקב , שלקח ממנו הבכורה , לברבריים ולשתותיים מה עשה? הוי: "וילחמוני חנם". "ואני תפלה" (לעיל , ד) - שבעים פרים אני מקריב בחג על שבעים אומות , ואני מתפלל עליהם שירדו גשמים; הוי: "תחת אהבתי ישטנוני" (שם).