פרק קי
[א]
לְדָוִ֗ד
מִ֫זְמ֥וֹר
פ
נְאֻ֤ם
יְהוָ֨ה׀
לַֽאדֹנִ֗י
שֵׁ֥ב
לִֽימִינִ֑י
עַד־אָשִׁ֥ית
אֹ֝יְבֶ֗יךָ
הֲדֹ֣ם
לְרַגְלֶֽיךָ:
[ב]
מַטֵּֽה־עֻזְּךָ֗
יִשְׁלַ֣ח
יְ֭הוָה
מִצִּיּ֑וֹן
רְ֝דֵ֗ה
בְּקֶ֣רֶב
אֹיְבֶֽיךָ:
[ג]
עַמְּךָ֣
נְדָבֹת֮
בְּי֪וֹם
חֵ֫ילֶ֥ךָ
בְּֽהַדְרֵי־קֹ֭דֶשׁ
מֵרֶ֣חֶם
מִשְׁחָ֑ר
לְ֝ךָ֗
טַ֣ל
יַלְדֻתֶֽיךָ:
[ד]
נִשְׁבַּ֤ע
יְהוָ֨ה׀
וְלֹ֥א
יִנָּחֵ֗ם
אַתָּֽה־כֹהֵ֥ן
לְעוֹלָ֑ם
עַל־דִּ֝בְרָתִ֗י
מַלְכִּי־צֶֽדֶק:
[ה]
אֲדנָ֥י
עַל־יְמִֽינְךָ֑
מָחַ֖ץ
בְּיוֹם־אַפּ֣וֹ
מְלָכִֽים:
[ו]
יָדִ֣ין
בַּ֭גּוֹיִם
מָלֵ֣א
גְוִיּ֑וֹת
מָ֥חַץ
רֹ֝אשׁ
עַל־אֶ֥רֶץ
רַבָּֽה:
[ז]
מִ֭נַּחַל
בַּדֶּ֣רֶךְ
יִשְׁתֶּ֑ה
עַל־כֵּ֝ן
יָרִ֥ים
רֹֽאשׁ:
פ
פרק קי
(א)
נאם
יי'
לאדני
-
רבותינו
דרשוהו
(שו"ט
קי
,
א)
באברהם
אבינו
,
ואני
אפרשנו
כדבריהם:
נאום
יי'
לאברהם
,
שקראוהו
הכל
'אדני':
"שמעני
אדוני"
(ראה
בר'
כג
,
ו;
כג
,
יא;
כג
,
טו).
שב
לימיני
-
התעכב
לתשועתי
והתחולל
לה;
אין
'ישיבה'
אלא
'עכבה'
,
וכן
הוא
אומר:
"ותשבו
בקדש"
(דב'
א
,
מו);
לימיני
-
לתשועת
ימיני.
עד
אשית
אויביך
-
אמרפל
וחבריו
(ראה
בר'
יד
,
טו
ושו"ט
קי
,
ב).
(ב)
מטה
-
לשון
'משען'
,
כמו
"כל
מטה
לחם"
(תה'
קה
,
טז).
מטה
עוזך
ישלח
יי'
מציון
-
כשתשוב
מן
המלחמה
,
ואנשיך
עיפים
ורודפים
,
ישלח
הקדוש
ברוך
הוא
את
מלכי
צדק
מלך
שלם
להוציא
לחם
ויין
(ראה
בר'
יד
,
יח).
רדה
במלחמה
בקרב
אויביך
לבטח.
(ג)
עמך
נדבות
ביום
חילך
-
כשתאסוף
חיל
לרדוף
אחריהם
,
יתנדבו
עמך
ואוהביך
לצאת
עמך
,
כמו
שמצינו:
"וירק
את
חניכיו"
(בר'
יד
,
יד)
,
ולא
יותר;
ענר
ואשכל
וממרא
התנדבו
מאליהם
לצאת
ללכת
אחריו
בעזרתו
(ראה
שם
,
כד).
בהדרי
קדש
מרחם
משחר
-
זאת
תהיה
לך
בזכות
הדרות
קדושה
שהיו
בך
מבטן
אמך;
שהכיר
בוראו
בן
שלש
שנים
(ראה
נדרים
לב
,
א).
מרחם
משחר
-
משנפלת
מן
הרחם;
כמו
'משילין
פירות
דרך
ארובה
ביום
טוב'
,
דאיכא
דתני
'משחירין'
(ראה
ביצה
לה
,
ב).
לך
טל
ילדותיך
-
לך
יחשב;
ילדותיך
-
דרכי
יושר
שהתנהגת
בהן
בילדותך
,
יהיו
לך
לנועם
,
כטל
זה
שהוא
נעים
ונוח.
(ד)
נשבע
יי'
ולא
ינחם
-
לפי
שהיה
מתירא
שלא
יענש
על
האוכלוסין
שהרג
,
נאמר
לו
"אל
תירא
אברם"
וגו'
(בר'
טו
,
א;
ראה
ב"ר
מד
,
ד);
לא
ינחם
על
הטובה
אשר
דבר
עליך.
אתה
כהן
לעולם
על
דברתי
מלכי
צדק
-
ממך
תצא
הכהונה
והמלכות
,
להיות
בניך
יורשין
את
שם
אבי
אביך
בכהונה
ומלכות
שנתנה
לו.
דברתי
מלכי
צדק
-
יו"ד
יתרה
,
כמו
"רבתי
עם"
(איכה
א
,
א):
על
דברת
מלכי
צדק
-
על
פקודת
מלכי
צדק.
אתה
כהן
-
יש
במשמע
כהן
-
כהונה
ושררה
,
כמו
"ובני
דוד
כהנים
היו"
(ש"ב
ח
,
יח).
(ה-ו)
יי'
(בנוסחנו:
אדני)
אשר
היה
על
ימינך
במלחמה
,
ומחץ
ביום
אפו
את
ארבעת
מלכים
(ראה
בר'
יד
,
טו)
,
הוא
ידין
בגוים
מלא
גויות
-
זו
היא
בשורת
בין
הבתרים
,
שנאמר
לו
על
מצרים
"וגם
את
הגוי
אשר
יעבודו
דן
אנכי"
(בר'
טו
,
יד).
מלא
גויות
-
אסִיפת
פגרים.
מלא
-
לשון
אסיפה
,
כמו
"קראו
אחריך
מלא"
(יר'
יב
,
ו);
"אשר
יקרא
עליו
מלא
רועים"
(יש'
לא
,
ד).
והיכן
דן
מלא
גויות?
-
"את
מצרים
מת
על
שפת
הים"
(שמ'
יד
,
ל).
מחץ
ראש
על
ארץ
רבה
-
זו
היא
דוגמת
נבואת
חבקוק:
"מחצת
ראש
מבית
רשע"
(ג
,
יג)
-
ראש
פרעה
,
שהיה
שר
על
ארץ
גדולה
וחשובה
על
כל
הארצות
,
כמו
שנאמר
"מושל
עמים
ויפתחהו"
(תה'
קה
,
כ)
-
שהיו
כל
האומות
תחת
ממשלת
מצרים.
(ז)
מנחל
בדרך
ישתה
-
מנילוס
הנהר;
בדרך
הליכתו
היתה
ארצו
שותה
ולא
היתה
צריכה
למי
גשמים
,
על
כן
היה
מרים
ראש
ומתפאר:
"יאור
לי
ואני
עשיתיני"
(ראה
יח'
כט
,
ג
,
ט).
ענין
אחר:
יש
לפרש
המזמור
הזה
בדוד:
"נאם
יי'
לאדני"
(לעיל
,
א)
-
על
עסקי
אדוני
שאול
,
כשהייתי
נרדף
מפניו.
"שב
לימיני"
(שם)
-
התעכב
והמתן
לתשועתי.
"לאדני"
-
'על
אדני'
,
כמו
"ואמר
פרעה
לבני
ישראל"
(שמ'
יד
,
ג)
["וישאלו
אנשי
המקום
לאשתו"
(בר'
נו
,
ז)].
"מטה
עוזך
ישלח
יי'
מציון"
(לעיל
,
ב)
-
מעשים
טובים
המצויינין
בידך.
דבר
אחר:
עוד
תמלוך
בציון
,
ושם
ישולח
לך
מטה
עוז
,
ואז
תרדה
"בקרב
אויביך"
(שם).
"עמך
נדבות
ביום
חילך"
(לעיל
,
ג)
-
עם
ישראל
יתנדבו
לעזרתך
ביום
שתעשה
חיל
,
כמו
שמפורש
בדברי
הימים
,
שהיו
נקבצים
עליו
כל
שבט
ושבט:
"בלכתו
אל
צקלג
נפלו
עליו
ממנשה"
וגו'
(דה"א
יב
,
כא);
"ומן
הגדי
נבדלו
אל
דוד"
וגו'
(שם
,
ט).
"בהדרי
קדש
מרחם
משחר"
(לעיל
,
ג)
-
בשביל
הדרת
קדושה
שהיו
בך
מנעוריך.
"לך
טל
ילדותיך"
(שם)
-
ילדות
טובה
ופרק
נאה
שהיה
בך
,
תהיה
לך
כטל
שהוא
נעים
וערב
,
ותעשה
לך
פירות
להצליחך.
"נשבע
יי'"
וגו'
(לעיל
,
ד)
-
שהמלכות
תהא
לך
עולמית.
"אתה
כהן
לעולם"
(שם)
-
ואיזו
מן
הכהונות?
כהונה
שהיא
למעלה
מכהונת
מלכי
צדק
,
וזו
היא
כהונת
מלכות
,
שהיא
למעלה
מכהונה
גדולה
בשלשים
מעלות
(ראה
משנה
אבות
ו
,
ה).
"על
דברתי
מלכי
צדק"
(לעיל
,
ד)
-
למעלה
מפקודת
מלכי
צדק
שהיה
"כהן
לאל
עליון"
(בר'
יד
,
יח);
ואם
תאמר:
אף
הוא
מלך
היה?
מלוכה
על
הגוים
אינה
מלוכה
חשובה
כנגד
ישראל.
יי'
יהיה
תמיד
"על
ימינך"
(לעיל
,
ה)
-
להושיעך
,
אשר
"מחץ
ביום
אפו
מלכים"
(שם)
שנלחמו
עם
אברהם
(ראה
בר'
יד
,
טו)
ועם
יהושע
(ראה
יהו'
י
-
יב)
ועם
ברק
(ראה
שו'
ד
-
ה;
מכיל'
בשלח
שירה
ו).
"ידין
בגוים
מלא
גויות"
(לעיל
,
ו)
-
ועוד
בימי
חזקיהו
בנך
ידין
באוכלוסי
סנחריב
קיבוץ
פגרים
מתים
(ראה
מ"ב
יט
,
לה;
יש'
לז
,
לו)
וימחץ
סנחריב
,
ראשה
של
נינוה
ואשור
,
שהיא
"ארץ
רבה"
(לעיל
,
ו)
,
אשר
מנחל
בדרך
היה
שותה
-
שנתפאר
ששתו
אוכלוסיו
מימי
הירדן
,
שנאמר
"אני
קרתי
ושתיתי
מים"
וגו'
(מ"ב
יט
,
כד).
על
כן
ירים
ראש
-
היה
משתבח
ומתפאר
בגודלו.