מאגר הכתר תהלים פרק קיא עם פירוש רד"ק

פרק קיא
(א) הללויה (בנוסחנו: הללו יה) אודה יי' בכל לבב - זה המזמור נאמר באל"ף בי"ת , שתי אותיות בפסוק אחד , ובשנים פסוקים האחרונים שלש שלש , כי המזמור קצר; והוא מזמור נכבד , ידבר בו להתבונן במעשי האל ולזכור תמיד נפלאותיו; ואמר בו להתעסק ביראת האל ובחכמה. וכל מזמור שנאמר באל"ף בי"ת , נראה כי לפי גדלו והדברים הנכבדים שנאמרים בו נאמר כן ברוח הקדש. אמר למשוררים: הללויה , כי כן אעשה גם אני: אודה יי' בכל לבב , כלומר: בכל כונת לבי. בסוד ישרים ועדה - בעצת ישראל , והם ישרים , כמו "תמות נפשי מות ישרים" (במ' כג , י) , כי הם ישרים במעשיהם על פי המשפטים שנתן להם האל. ועדה - כמו 'ובעדה' , ובי"ת בסוד - במקום שנים; כלומר: בעצת ישראל ובעדתם אודנו , כי כלם יסכימו עמי. (ב) גדולים מעשי יי' - זה תחלת ההודאה; אמר: גדולים מעשי האל שעשה בנבראים; ואע"פ שהם גדולים , הם דרושים לכל חפציהם , כלומר: לכל מי שיחפוץ להתבונן בהם ודורש אותם , הם דרושים ונמצאים לו; וחפציהם - תאר מן 'חָפֵץ' , 'חֲפֵצִים' , כמו 'זָקֵן' , 'זְקֵנִים' , 'זִקְנֵיהֶם'. (ג) הוד והדר פעלו - כשיתבונן האדם בפעלו , שהוא השמים והארץ , יראה כי הוד והדר הוא , וצדקתו , שהוא העולם כלו , שהוא צדקה מאתו לנבראים , עומדת לעד. (ד) זכר עשה - אחר שספר מעשיו בעולם , שהם גדולים ונאים , ספר בנבחרים בנבראי מטה , והם ישראל; ואמר , כי זכר עשה לנפלאותיו שעשה עמהם במצרים , ואותם היו תחלת הנפלאות , והיו כל כך הנפלאות גדולים , שהם נזכרים בכל דור ודור. חנון ורחום יי' - שחנן אותם ורחם עליהם; ויש לפרש זכר עשה - כי בנפלאות שעשה עמהם בכל דור ודור , עושה זכר לנפלאותיו הראשונים שעשה עמהם במצרים , שאדם זוכר אותם על אלה הנפלאות. ובדרש (ראה רש"י): זכר עשה - בשבתות ובמועדים שנתן להם לישראל , שאומרים בהם: 'זכר ליציאת מצרים'. (ה) טרף נתן ליראיו - נתן לישראל טרפם מממון מצרים , כמו שאמר "וינצלו את מצרים" (שמ' יב , לו). יזכור לעולם בריתו - זכר לזמן רב בריתו שכרת עם אברהם אבינו בין הבתרים , שאמר לו: "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (בר' טו , יד). (ו) כח מעשיו - אע"פ שהראה להם במצרים נפלאותיו ומעשיו הגדולים , כח מעשיו הגיד לעמו כשאמר להם , שיתן להם נחלת גוים; כי כשהוציאם ממצרים לא היה כל כך כחו נראה כמו שנראה כשגרש שבעה גוים גדולים ועצומים מארצם , והשכין בה ישראל. וכן אמר משה רבינו "פן יאמרו הארץ אשר הוצאתנו משם מבלתי (בנוסחנו: מבלי) יכלת יי'" וגו' (דב' ט , כח) - יאמרו: אע"פ שהיה בו כח להוציאם מעבודתינו , לא היה בו כח לגרש גוים מארצם ולתתה להם. ואמר הגיד - כי זה היה יותר פלא , כי קודם המעשה אמר שיעשה , שלא יאמר בדרך מקרה היה; לפיכך הגיד להם קודם שיעשה זה , וכן עשה. ובמדרש (ראה רש"י בר' א , א): כח מעשיו הגיד לעמו - שכתב לישראל מעשה בראשית , להודיע כי הארץ שלו , כי הוא ברא אותה , ובידו להושיב בה כל מי שירצה , ולעקור אלו ולהושיב אלו; שלא יוכלו אומות העולם לומר: לסטים אתם שכבשתם ארץ שבעה אומות. (ז) מעשי ידיו - מה שעשה במלחמת הגוים וגרשם מארצם , לא תאמרו כי עול היה , אבל אמת ומשפט היה; אמת , שקיים דברו שאמר לאברהם אבינו (ראה בר' טו , יח - כ) , ומשפט , כי לא היה בדין שישבו בה עוד מפני מעשיהם הרעים , כמו שאמר "כי לא שלם עון האמורי עד הנה" (שם , טז); מלמד , שבעונם גרשם מארצם. והארץ ההיא היא "אדמת הקדש" (זכ' ב , טז) , ולא יתכן שישכנו בה עושי התועבות ההם; וכן אמר "אלהי נכר הארץ" (דב' לא , טז); וכן אמר "כי ברשעת הגוים האלה יי' אלהיך מורישם מפניך ולמען הקים את הדבר..." (דב' ט , ה); הנה אמת ומשפט. נאמנים כל פקודיו - ולא זו בלבד אלא כל פקודיו נאמנים , אין בהם עַוְלה. (ח) סמוכים - כי לא ימעדו ולא ימוטו לעולם , לפי שהם עשויים באמת ובדרך ישר; לפיכך לא יכשלו ההולכים בהם והשומרים אותם. (ט) פדות - שלח להם פדות וצוה שיזכרו לעולם בריתו , כי קדוש ונורא שמו; לפיכך ייראוהו ויהיו קדושים , כי הוא קדוש , שקדשם והבדילם מן האומות; וכן אמר "והתקדשתם והייתם קדושים" (וי' כ , ז); "כי קדוש אני יי' מקדשכם" (וי' כא , ח). (י) ראשית חכמה יראת יי' - וצוה להם: ראשית חכמה יראת יי'; ואנה צוה להם זה? - כשאמר "את יי' אלהיך תירא ואותו (בנוסחנו: אֹתו) תעבוד ובו תדבק" (דב' י , כ): תחלה אמר "תירא" , ויראת יי' היא התורה והמצות; והחכמה היא חכמת החקירה האמתית , לדעת כל מעשה בראשית , והיא עבודת האל , כי בה יכיר האדם את בוראו; לפיכך אמר אחר כן "ואותו תעבוד" (שם). ובהתבודדו בחכמה ההיא , ויסיר מלבו כל דברי העולם השפל , אז ידבק באל , זהו "ובו תדבק" (שם) , כי נפשו קשורה בעליונים; ואז ידע שמו , זהו "ובשמו תשבע" (שם) , כי מי שאינו יודע שמו , אינו ראוי להשבע בשמו. והקדים באותו הפסוק יראת האל לעבודה , וכן בזה הפסוק צוה להקדים יראת יי' לחכמה , ואמר: ראשית חכמה יראת יי' - אמר: מי שהכין את לבבו להתעסק בחכמה , תחלה יתעסק ביראת יי' ויעשה ממנה שרש ועקר , ועל דרכיה יתנהג בחכמה; שילמד על הדרך שאמרו רבותינו ז"ל (אבות ג , יא): כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו , חכמתו מתקיימת , וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת. ואם ילמד אדם חכמת החקירה , אולי יבהל ברוחו , ויעז מצחו להכחיש האותות והמופתים הגדולים הנמצאים בכתבי הקדש; לפיכך צריך להקדים למוד התורה , שהיא יראת יי' , וישים בלבו להאמין כל מה שכתוב בה: חדוש העולם ושנוי הטבע באותות ובמופתים. וכאשר יתבונן אדם בתורה , ימצא בה דרכי חכמה , כמו שכתוב בה "כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים" וגו' (דב' ד , ו); כי אין צריך לומר התורה והמצות , שהם בנויות על דרך השכל , כי גם החוקים , אשר נאמר עליהם שאין להם טעם , כן הוא; שאין להם טעם נראה לרֹב בני אדם , אבל החכם המתבונן בהם ימצא טעמם ברור ומבואר. ואחרי התבונן החכם המבין בדרכי התורה , וישימה יסוד לחכמה , וישתדל בלבו לקרב הדברים הרחוקים אל הדעת , וילמד חכמת הפילוסופיא אחרי כן - לא תשתבש דעתו , בלמדו החכמה , בתורה אשר למד תחלה , כי כבר תקעה יתד במקום נאמן (ע"פ יש' כב , כג) , ויקרב דרכי החכמה אליה בכל כחו. לפיכך אמר: ראשית חכמה יראת יי'. ואמר: שכל טוב לכל עושיהם; פירוש שכל טוב - עיון טוב והשגחה טובה יש לעושה את שתיהם , שמתעסק ביראת יי' ובחכמה; או פירוש שכל טוב - הצלחה טובה , כמו "ויהי דוד בכל דרכיו משכיל" (ראה ש"א יח , יד) , שפירושו מצליח; כלומר , שיצליח המתעסק בשתיהן בעולם הזה ובעולם הבא. תהלתו עומדת לעד - כי עושה מעשה היושר ושומר התורה והמצות , תהיה תהלתו בפי האנשים לכמה דורות , ולנפשו גם כן עומדת לעולם הבא. לעד - עד עולם. וכבר הרחבנו יותר בפירוש הפסוק הזה בפתיחת פירוש נביאים (ראה הקדמתו ליהושע).