פרק קיג
[א]
הַ֥לֲלוּ
יָ֨הּ׀
פ
הַ֭לֲלוּ
עַבְדֵ֣י
יְהוָ֑ה
הַֽ֝לֲל֗וּ
אֶת־שֵׁ֥ם
יְהוָֽה:
[ב]
יְהִ֤י
שֵׁ֣ם
יְהוָ֣ה
מְבֹרָ֑ךְ
מֵ֝עַתָּ֗ה
וְעַד־עוֹלָֽם:
[ג]
מִמִּזְרַח־שֶׁ֥מֶשׁ
עַד־מְבוֹא֑וֹ
מְ֝הֻלָּ֗ל
שֵׁ֣ם
יְהוָֽה:
[ד]
רָ֖ם
עַל־כָּל־גּוֹיִ֥ם
׀
יְהוָ֑ה
עַ֖ל
הַשָּׁמַ֣יִם
כְּבוֹדֽוֹ:
[ה]
מִ֭י
כַּיהוָ֣ה
אֱלֹהֵ֑ינוּ
הַֽמַּגְבִּיהִ֥י
לָשָֽׁבֶת:
[ו]
הַֽמַּשְׁפִּילִ֥י
לִרְא֑וֹת
בַּשָּׁמַ֥יִם
וּבָאָֽרֶץ:
[ז]
מְקִ֥ימִ֣י
מֵעָפָ֣ר
דָּ֑ל
מֵ֝אַשְׁפֹּ֗ת
יָרִ֥ים
אֶבְיֽוֹן:
[ח]
לְהוֹשִׁיבִ֥י
עִם־נְדִיבִ֑ים
עִ֝ם
נְדִיבֵ֥י
עַמּֽוֹ:
[ט]
מֽוֹשִׁיבִ֨י׀
עֲקֶ֬רֶת
הַבַּ֗יִת
אֵֽם־הַבָּנִ֥ים
שְׂמֵחָ֗ה
הַֽלֲלוּ־יָֽהּ:
פ
פרק קיג
(א)
הללויה
(בנוסחנו:
הללו
יה)
הללו
עבדי
יי'
וכו'.
כוונת
המזמור
-
יחוד
האל
,
והתבונן
,
כי
הוא
בהשגחתו
משפיל
אף
מרומם
(ע"פ
ש"א
ב
,
ז)
,
ושכל
הצלחת
האדם
באה
מאתו;
הן
שרמז
בו
דוד
על
הצלחת
האומה
בזמן
שעבר
,
ביציאת
מצרים
,
הן
שרמז
בו
על
ההצלחה
העתידה
בזמן
הגאולה.
אמר
תחלה:
אתם
,
עבדי
יי'
-
רוצה
לומר:
החכמים
השרידים
אשר
יי'
קורא
(ע"פ
יואל
ג
,
ה)
,
הללו
את
שם
יי'!
לא
שתעבדו
לצבא
השמים.
(ב-ג)
ואחר
שהזכיר
"שם
יי'"
(לעיל
,
א)
,
הזכירו
לתהלה
,
ואמר:
יהי
שם
יי'
מבורך
מעתה
ועד
עולם;
כאדם
שאומר:
הללו
שם
יי'
,
שיתברך
שמו
מעתה
ועד
עולם
,
ומסוף
העולם
ועד
סופו!
והוא:
ממזרח
שמש
עד
מבואו.
מהולל
שם
יי'
-
הכל
מכלל
התהלה.
(ד)
ואחר
כן
אמר:
רם
על
כל
גוים
יי'
-
נראה
לי
שהוא
חסר
,
וזה
,
שהוא
כיון
ליחוד
שם
האל
,
ולדבר
כנגד
הסכלים
העובדים
לצבא
השמים.
ולכן
אמר:
רם
על
כל
גוים
-
ורוצה
לומר:
על
כל
אלהים
שהגוים
עובדים
,
שהם
צבא
השמים;
והאל
גבוה
מעל
גבוה
(ע"פ
קה'
ה
,
ז).
וכפל
הענין
באמרו:
על
השמים
כבודו.
(ה-ו)
ואחר
כן
רמז
על
השגחתו
בתחתונים
,
ואמר:
מי
כיי'
אלהינו
המגביהי
לשבת
-
רוצה
לומר
,
שגבוה
על
כל
גבוהים
,
להיות
נצחיותו
אמתי
מבלי
ראש
וסוף;
ועם
כל
זה:
משפילי
לראות
-
רוצה
לומר
,
שמשפיע
השגחתו
על
השמים
וגם
על
הארץ.
(ז)
ואחר
כן
רמז
על
היותו
גומל
לטובים
כפרי
מעלליהם
,
ואמר
,
שהוא
מקים
הדל
מעפר
דלותו
,
ומרים
אביון
מאשפות
עניו.
(ח)
ולהושיבי
עם
נדיבים
-
רוצה
לומר:
נכבדים.
ולהפליג
במעלה
אמר:
עם
נדיבי
עמו
-
רוצה
לומר
,
שהם
הנכבדים
שבכלם.
ורמז
אל
הצלחת
עצמו
,
או
להצלחת
האומה
אשר
מימי
קדם
,
או
להצלחה
העתידה.
(ט)
ומלת
עקרת
-
באה
במוּכְרָת
,
כמו
"עקרה"
(יש'
נד
,
א);
וקרא
האומה
כולה
'עקרה'
,
על
דרך
"רני
עקרה"
(שם).
ואמר
,
שיושיבנה
בבית
-
כלומר
,
שירבה
זרעה
עד
שיתישב
הבית
מהם
,
ותקָרא
אז
אם
הבנים
שמחה.