מאגר הכתר תהלים פרק קיג עם פירוש ר' מנחם המאירי

פרק קיג
[א] הַ֥לֲלוּ יָ֨הּ׀ פ
הַ֭לֲלוּ עַבְדֵ֣י יְהוָ֑ה הַֽ֝לֲל֗וּ אֶת־שֵׁ֥ם יְהוָֽה:

[ב] יְהִ֤י שֵׁ֣ם יְהוָ֣ה מְבֹרָ֑ךְ מֵ֝עַתָּ֗ה וְעַד־עוֹלָֽם:
[ג] מִמִּזְרַח־שֶׁ֥מֶשׁ עַד־מְבוֹא֑וֹ מְ֝הֻלָּ֗ל שֵׁ֣ם יְהוָֽה:
[ד] רָ֖ם עַל־כָּל־גּוֹיִ֥ם ׀ יְהוָ֑ה עַ֖ל הַשָּׁמַ֣יִם כְּבוֹדֽוֹ:
[ה] מִ֭י כַּיהוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ הַֽמַּגְבִּיהִ֥י לָשָֽׁבֶת:
[ו] הַֽמַּשְׁפִּילִ֥י לִרְא֑וֹת בַּשָּׁמַ֥יִם וּבָאָֽרֶץ:
[ז] מְקִ֥ימִ֣י מֵעָפָ֣ר דָּ֑ל מֵ֝אַשְׁפֹּ֗ת יָרִ֥ים אֶבְיֽוֹן:
[ח] לְהוֹשִׁיבִ֥י עִם־נְדִיבִ֑ים עִ֝ם נְדִיבֵ֥י עַמּֽוֹ:
[ט] מֽוֹשִׁיבִ֨י׀ עֲקֶ֬רֶת הַבַּ֗יִת אֵֽם־הַבָּנִ֥ים שְׂמֵחָ֗ה הַֽלֲלוּ־יָֽהּ: פ

פרק קיג
(א) הללויה (בנוסחנו: הללו יה) הללו עבדי יי' וכו'. כוונת המזמור - יחוד האל , והתבונן , כי הוא בהשגחתו משפיל אף מרומם (ע"פ ש"א ב , ז) , ושכל הצלחת האדם באה מאתו; הן שרמז בו דוד על הצלחת האומה בזמן שעבר , ביציאת מצרים , הן שרמז בו על ההצלחה העתידה בזמן הגאולה. אמר תחלה: אתם , עבדי יי' - רוצה לומר: החכמים השרידים אשר יי' קורא (ע"פ יואל ג , ה) , הללו את שם יי'! לא שתעבדו לצבא השמים. (ב-ג) ואחר שהזכיר "שם יי'" (לעיל , א) , הזכירו לתהלה , ואמר: יהי שם יי' מבורך מעתה ועד עולם; כאדם שאומר: הללו שם יי' , שיתברך שמו מעתה ועד עולם , ומסוף העולם ועד סופו! והוא: ממזרח שמש עד מבואו. מהולל שם יי' - הכל מכלל התהלה. (ד) ואחר כן אמר: רם על כל גוים יי' - נראה לי שהוא חסר , וזה , שהוא כיון ליחוד שם האל , ולדבר כנגד הסכלים העובדים לצבא השמים. ולכן אמר: רם על כל גוים - ורוצה לומר: על כל אלהים שהגוים עובדים , שהם צבא השמים; והאל גבוה מעל גבוה (ע"פ קה' ה , ז). וכפל הענין באמרו: על השמים כבודו. (ה-ו) ואחר כן רמז על השגחתו בתחתונים , ואמר: מי כיי' אלהינו המגביהי לשבת - רוצה לומר , שגבוה על כל גבוהים , להיות נצחיותו אמתי מבלי ראש וסוף; ועם כל זה: משפילי לראות - רוצה לומר , שמשפיע השגחתו על השמים וגם על הארץ. (ז) ואחר כן רמז על היותו גומל לטובים כפרי מעלליהם , ואמר , שהוא מקים הדל מעפר דלותו , ומרים אביון מאשפות עניו. (ח) ולהושיבי עם נדיבים - רוצה לומר: נכבדים. ולהפליג במעלה אמר: עם נדיבי עמו - רוצה לומר , שהם הנכבדים שבכלם. ורמז אל הצלחת עצמו , או להצלחת האומה אשר מימי קדם , או להצלחה העתידה. (ט) ומלת עקרת - באה במוּכְרָת , כמו "עקרה" (יש' נד , א); וקרא האומה כולה 'עקרה' , על דרך "רני עקרה" (שם). ואמר , שיושיבנה בבית - כלומר , שירבה זרעה עד שיתישב הבית מהם , ותקָרא אז אם הבנים שמחה.