פרק קכו
[א]
שִׁ֗יר
הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת
פ
בְּשׁ֣וּב
יְ֭הוָה
אֶת־שִׁיבַ֣ת
צִיּ֑וֹן
הָ֝יִ֗ינוּ
כְּחֹלְמִֽים:
[ב]
אָ֤ז
יִמָּלֵ֪א
שְׂח֡וֹק
פִּינוּ֮
וּלְשׁוֹנֵ֪נוּ
רִ֫נָּ֥ה
אָ֖ז
יֹאמְר֣וּ
בַגּוֹיִ֑ם
הִגְדִּ֥יל
יְ֝הוָ֗ה
לַעֲשׂ֥וֹת
עִם־אֵֽלֶּה:
[ג]
הִגְדִּ֣יל
יְ֭הוָה
לַעֲשׂ֥וֹת
עִמָּ֗נוּ
הָיִ֥ינוּ
שְׂמֵחִֽים:
[ד]
שׁוּבָ֣ה
יְ֭הוָה
אֶת־שְׁבִותֵ֑נוּ
שְׁבִיתֵ֑נוּ
כַּאֲפִיקִ֥ים
בַּנֶּֽגֶב:
[ה]
הַזֹּרְעִ֥ים
בְּדִמְעָ֗ה
בְּרִנָּ֥ה
יִקְצֹֽרוּ:
[ו]
הָ֮ל֤וֹךְ
יֵלֵ֨ךְ׀
וּבָכֹה֮
נֹשֵׂ֪א
מֶשֶׁךְ־הַ֫זָּ֥רַע
בֹּא־יָבֹ֥א
בְרִנָּ֑ה
נֹ֝שֵׂ֗א
אֲלֻמֹּתָֽיו:
פ
פרק קכו
(א)
בשוב
יי'
את
שיבת
ציון
מגלות
בבל
,
היינו
כחולמים
-
נהיה
כחולמים.
(ד-ו)
כאפיקים
בנגב
-
כאפיקי
מים
בארץ
יבשה
,
שמלחלחים
אותה
,
כן
נהיה
מרטיבים
בשובך
את
שבותינו
(בנוסחנו
כתיב
,
וקרי:
שביתנו);
אשר
הזורעים
בה
,
בארץ
ציה
,
בדמעה
-
דואגים
,
שסבורים
שמא
לא
תצמח
,
ברנה
קוצרים
על
ידי
אפיקי
מים
כשהם
משולחים
בה.
הלך
(בנוסחנו:
הלוך)
ילך
וגו'
-
כך
ישראל
,
זורעים
לפניך
צדקה
בדמעה
בגלות
,
וברנה
יקצרו
כשתשלם
משכורתם
לעתיד.