מאגר הכתר תהלים פרק קכו עם פירוש ר' מנחם המאירי

פרק קכו
(א) שיר המעלות בשוב יי' וכו' - והיא גם כן על ענין הגלות. ואמר: בשוב יי' וכו' - פירושו 'יוצא' , כמו 'בהשיב יי''. ויש מפרשים בו (ראה רד"ק) לשון הֲנָחָה , כמו "בשובה ונחת תושעון" (יש' ל , טו); וכן יפרשו באמרו "ושב יי' אלהיך את שבותך" וכו' (דב' ל , ג); וכן ב"שובה יי' רבבות" (במ' י , לו). ולי נראה לפרשו מלשון שיבה ממש , ו'בודד'; והמשל: כי בהיות ישראל בגלות , שמו של הקדוש ברוך הוא אינו מתיחד בפי הבריות כראוי; וכמו שדרשו רבותינו (תענית טז , א) בפסוק "בכל צרתם לו צר" (יש' סג , ט); וכן "הושיעה ימינך" וכו' (תה' ס , ז); וכן "עמו אנכי בצרה" (תה' צא , טו). ולפי זה את - כמו 'עִם'. ואמר: היינו כחולמים - ופירושו: אז , כשיגיע אותו העת , יהיו צרות הגלות בעינינו כחלום , ולא נחשבם כלל. ויש מפרשים (ראה ראב"ע) , שהפלא יהיה אז גדול עד שכל אדם ידמה בעיניו כאלו אינו אלא חלום. ויש לפרשו על שלא נתיאש מן הגאולה , אבל דעתנו ולבנו עליה תמיד; ואמר , שבעודנו בגלות אנחנו כחולמים ענין הגאולה; כלומר , שלבנו ודעתנו עליה , עד שמרוב השתקע דמיוננו עליה אנחנו חולמים עניינה. (ב) ואמר על עת הגאולה , שאז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה; ואז יאמרו בגוים , דרך פלא: הגדיל יי' וכו'. (ג) ובאמת כי הוא כן , רוצה לומר , שהוא כעין פלא; והוא אמרו: הגדיל יי' לעשות עמנו , והיינו שמחים לנפלאותיו. והכל עבר במקום עתיד , כדרך הנבואות. (ד) ושובה יי' את שביתנו - ביאור: כענין "בשוב יי'" (לעיל , א). ושבותנו כתוב , בוא"ו , וקרי ביו"ד. וכאפיקים בנגב - פירושו: חפירות מלאות מים כבירים הנגרים בחוזק; ובלעז 'גורקש'. ובנגב - פירושו: מקום נָגוב , כמו "ארץ הנגב נתתני" (שו' א , טו); ו"חרבו המים" (בר' ח , יג) תרגומו: "נגובו מיא" (ת"א). או 'דרום' ממש , כי הוא לעולם יבש מרוב החום. ופירושו: שובה שביתנו , כי צמאים אנחנו לתשועתך , לרוב עיפותנו בגלות והתעלפֵנו מרוב תוקף הצרות , עד שתשועתך תהיה כאפיקים בנגב. (ה) ואמר: הזורעים בדמעה - כלומר: מרוב יראתם על יובש הארץ , ומתפללים ובוכים לפני האל שלא תהיה יגיעתם לריק; ואחר כן ברנה יקצורו - בהכינך להם גשמים הרבה. (ו) וכן נושא משך הזרע - והוא הכלי שהזורע נושא בו הזרע; ונקרא כן , על שהזרע נזרע במשך השדה. ואמר: הלוך ילך ובכה - רוצה לומר: מרוב פחדו. ובסוף יבא ברנה - במשא אלומותיו. והמשל: כי עשיית הטוב הוא הנקרא 'זריעה' , כדרך "זרעו לכם לצדקה" (הו' י , יב) , והגמול הוא ה'קצירה' , כדרך "וקצרו (בנוסחנו: קצרו) לפי חסד" (שם). ואמר , שישראל מקיימים המצות בגלות בדמע , ליראתם מפני צרת הגלות; ומיחלים לאל ומתפללים לפניו , שיתן להם יכולת לסבול , ויתנם מחיה מעט בעבדותם (ע"פ עז' ט , ח). ואז , בעת הגאולה , יקחהו חלקם בגמול ובאו ציון ברנה (ע"פ יש' לה , י). וראיתי מי שפירשו לענין חיי העולם הבא; וקרא הטובות שאדם עושה בעולם הזה 'זריעה' , והגמול לעולם הנצח - 'קצירה ברנה' , כענין "יבא דודי לגנו ויאכל פרי מגדיו" (שה"ש ד , טז). ופירש בנושא אלומותיו - שהוא חסר למ"ד , כלומר: בא יבא ברנה לנושא אלומותיו; והוא השכל הפועל , אשר ממנו נאצלו הצורות הנדבקות בחומר , ואליו ישובו. והדברים טובים בעצמם , אלא שאין פרטי המקראות נמשכים יפה עליהם.