מאגר הכתר תהלים פרק קכו עם פירוש ר' ישעיה מטראני

פרק קכו
[א] שִׁ֗יר הַֽמַּ֫עֲל֥וֹת פ
בְּשׁ֣וּב יְ֭הוָה אֶת־שִׁיבַ֣ת צִיּ֑וֹן הָ֝יִ֗ינוּ כְּחֹלְמִֽים:

[ב] אָ֤ז יִמָּלֵ֪א שְׂח֡וֹק פִּינוּ֮ וּלְשׁוֹנֵ֪נוּ רִ֫נָּ֥ה אָ֖ז יֹאמְר֣וּ בַגּוֹיִ֑ם הִגְדִּ֥יל יְ֝הוָ֗ה לַעֲשׂ֥וֹת עִם־אֵֽלֶּה:
[ג] הִגְדִּ֣יל יְ֭הוָה לַעֲשׂ֥וֹת עִמָּ֗נוּ הָיִ֥ינוּ שְׂמֵחִֽים:
[ד] שׁוּבָ֣ה יְ֭הוָה אֶת־שְׁבִותֵ֑נוּ שְׁבִיתֵ֑נוּ כַּאֲפִיקִ֥ים בַּנֶּֽגֶב:
[ה] הַזֹּרְעִ֥ים בְּדִמְעָ֗ה בְּרִנָּ֥ה יִקְצֹֽרוּ:
[ו] הָ֮ל֤וֹךְ יֵלֵ֨ךְ׀ וּבָכֹה֮ נֹשֵׂ֪א מֶשֶׁךְ־הַ֫זָּ֥רַע בֹּא־יָבֹ֥א בְרִנָּ֑ה נֹ֝שֵׂ֗א אֲלֻמֹּתָֽיו: פ

פרק קכו
(א) שיר המעלות בשוב יי'... שיבת ציון - לשון מנוחה ונחת , כמו "בשובה ונחת תיושעון" (יש' ל , טו). וגם מה שאומר לפנים "שובה יי' את שביתינו" (להלן , ד) - מזה הלשון הוא. ואומר המשורר: כשיעמדו ישראל בגלות , יזכרו הגאולה הראשונה שיצאו מבבל , ויאמרו כך: בשוב יי' את שיבת ציון היינו כחולמים - כלומר: כמו חלום היה אותו גלות , שלא היה כי אם שבעים שנה. (ב) ואז היה פינו מלא משחוק ושמחה , ואז היו אומרים בגויים: הגדיל יי' לעשות עם אלה היהודים! (ג) הגדיל יי' לעשות עמנו - אומרים ישראל בגלותן: הרבה הגדיל יי' עמנו באותה הגאולה , והרבה היינו שמחים ומתפללין לפני הבורא ואומרים: (ד) שובה יי' את שביתינו - עכשיו כמו אז. שובה - הוא לשון הַשְקֵט ומנוחה. שביתינו - הוא לשון 'שבייה'. כאפיקים בנגב - כאפיקי מים בארץ יבישה , שעד עתה הייתה יבישה ועכשיו המים מרטיבין אותה - כך תשקיט לנו מצרת הגלות ותרטיב אותנו. אפיקים - הם נחלים שֶלְמִים , ונגב - הוא יובש; תרגום "יבשו המים" (ראה בר' ח , יג): "נגובו מיא" (ת"א). (ה-ו) הזורעים בדמעה - על "שובה" (לעיל , ד) עונה; כלומר: תוציאנו מאפילה לאורה כמו אותם שזורעין בדמעה , שאינן סבורין שיצמח תבואתם , ולבסוף קוצרים ברינה; וכמו אותו שהולך ובוכה כשנושא... הזרע לזרוע , ולבסוף , כשבא מן השדה ונושא אלומותיו , בוא יבוא ברינה.