מאגר הכתר תהלים פרק קכו עם פירוש ר' ישעיה מטראני

פרק קכו
(א) שיר המעלות בשוב יי'... שיבת ציון - לשון מנוחה ונחת , כמו "בשובה ונחת תיושעון" (יש' ל , טו). וגם מה שאומר לפנים "שובה יי' את שביתינו" (להלן , ד) - מזה הלשון הוא. ואומר המשורר: כשיעמדו ישראל בגלות , יזכרו הגאולה הראשונה שיצאו מבבל , ויאמרו כך: בשוב יי' את שיבת ציון היינו כחולמים - כלומר: כמו חלום היה אותו גלות , שלא היה כי אם שבעים שנה. (ב) ואז היה פינו מלא משחוק ושמחה , ואז היו אומרים בגויים: הגדיל יי' לעשות עם אלה היהודים! (ג) הגדיל יי' לעשות עמנו - אומרים ישראל בגלותן: הרבה הגדיל יי' עמנו באותה הגאולה , והרבה היינו שמחים ומתפללין לפני הבורא ואומרים: (ד) שובה יי' את שביתינו - עכשיו כמו אז. שובה - הוא לשון הַשְקֵט ומנוחה. שביתינו - הוא לשון 'שבייה'. כאפיקים בנגב - כאפיקי מים בארץ יבישה , שעד עתה הייתה יבישה ועכשיו המים מרטיבין אותה - כך תשקיט לנו מצרת הגלות ותרטיב אותנו. אפיקים - הם נחלים שֶלְמִים , ונגב - הוא יובש; תרגום "יבשו המים" (ראה בר' ח , יג): "נגובו מיא" (ת"א). (ה-ו) הזורעים בדמעה - על "שובה" (לעיל , ד) עונה; כלומר: תוציאנו מאפילה לאורה כמו אותם שזורעין בדמעה , שאינן סבורין שיצמח תבואתם , ולבסוף קוצרים ברינה; וכמו אותו שהולך ובוכה כשנושא... הזרע לזרוע , ולבסוף , כשבא מן השדה ונושא אלומותיו , בוא יבוא ברינה.